משנה פסחים ה
פסחים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק חמישי ("תמיד נשחט") · >>
פרקי מסכת פסחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה.
בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת.
חל ערב פסח להיות בערב שבת, נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו.
משנה ב
הפסח ששחטו שלא לשמו, וקיבל והלך וזרק שלא לשמו, או לשמו ושלא לשמו, או שלא לשמו ולשמו, פסול.
כיצד לשמו ושלא לשמו? לשם פסח ולשם שלמים.
שלא לשמו ולשמו? לשם שלמים ולשם פסח.
משנה ג
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלים ולטמאים, פסול.
לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים, כשר.
שחטו קודם חצות, פסול, משום שנאמר (שמות יב) "בין הערבים".
שחטו קודם לתמיד, כשר, ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שייזרק דם התמיד.
ואם נזרק, כשר.
משנה ד
השוחט את הפסח על החמץ, עובר בלא תעשה.
רבי יהודה אומר, אף התמיד.
רבי שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר, לשמו חייב, ושלא לשמו פטור.
ושאר כל הזבחים, בין לשמן ובין שלא לשמן, פטור.
ובמועד, לשמו פטור, ושלא לשמו חייב; ושאר כל הזבחים, בין לשמן ובין שלא לשמן – חייב, חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה.
משנה ה
הפסח נשחט בשלש כיתות, שנאמר (שמות יב): "ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל", קהל ועדה וישראל.
נכנסה כת הראשונה, נתמלאת העזרה, נעלו דלתות העזרה.
תקעו והריעו ותקעו.
הכהנים עומדים שורות שורות, ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב.
שורה שכולה כסף כסף, ושורה שכולה זהב זהב.
לא היו מעורבין.
ולא היו לבזיכין שולים, שמא יניחום ויקרש הדם.
משנה ו
שחט ישראל וקיבל הכהן, נותנו לחברו וחברו לחברו, ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן.
כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד.
משנה ז
יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה.
יצתה שניה, נכנסה שלישית.
כמעשה הראשונה, כך מעשה השניה והשלישית.
קראו את ההלל.
אם גמרו – שנו, ואם שנו – שילשו, אף על פי שלא שילשו מימיהם.
רבי יהודה אומר, מימיהם של כת שלישית לא הגיע ל"אהבתי כי ישמע ה'", מפני שעמה מועטין.
משנה ח
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים.
רבי יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובות, זרקו זריקה אחת על גבי המזבח; ולא הודו לו חכמים.
משנה ט
כיצד תולין ומפשיטין? אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהן תולין ומפשיטין.
וכל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט, מקלות דקים חלקים היו שם, ומניח על כתפו ועל כתף חברו, ותולה ומפשיט.
רבי אליעזר אומר: ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מניח ידו על כתף חברו, ויד חברו על כתפו, ותולה ומפשיט.
משנה י
קרעו והוציא אימוריו, נתנו במגיס והקטירן על גבי המזבח.
יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית, שניה בחיל, והשלישית במקומה עומדת.
חשכה, יצאו וצלו את פסחיהן.
משנה א
תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:
משנה ב
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, פָּסוּל. כֵּיצַד לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח:
משנה ג
שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים, פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים, לַטְמֵאִים וְלַטְהוֹרִים, כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ו) בֵּין הָעַרְבָּיִם. שְׁחָטוֹ קֹדֶם לַתָּמִיד, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק, כָּשֵׁר:
משנה ד
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַתָּמִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לִשְׁמוֹ חַיָּב, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד, לִשְׁמוֹ פָּטוּר, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, חַיָּב, חוּץ מִן הַחַטָאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:
משנה ה
הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלש כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּה כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. לֹא הָיוּ מְעוֹרָבִין. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם:
משנה ו
שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:
משנה ז
יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְ"אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'", מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין:
משנה ח
כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, זְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
משנה ט
כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט, מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, וּמַנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְיַד חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט:
משנה י
קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בַמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:
נוסח הרמב"ם
(א) תמיד -
- נשחט - בשמונה ומחצה.
- וקרב - בתשע ומחצה.
- ערב פסחים -
- נשחט - בשבע ומחצה.
- וקרב בשמונה ומחצה.
- בין בחול, בין בשבת.
- חל ערב פסחים, להיות ערב שבת -
- נשחט - בשש ומחצה.
- וקרב - בשבע ומחצה.
- והפסח אחריו.
(ב) הפסח -
- ששחטו - שלא לשמו,
- קיבל, והילך, וזרק - שלא לשמו,
- או לשמו ושלא לשמו,
- או שלא לשמו ולשמו,
- פסול.
- כיצד?
- לשמו, ושלא לשמו - לשם פסח, ולשם שלמים.
- שלא לשמו, ולשמו - לשם שלמים, ולשם הפסח.
(ג) שחטו -
- שלא לאוכליו,
- ושלא למנויו,
- לערלים, ולטמאים,
- פסול.
- לאוכליו ושלא לאוכליו,
- למנויו ושלא למנויו,
- למולים ולערלים,
- לטהורים ולטמאים,
- כשר.
- שחטו קודם חצות - פסול,
- שנאמר בו "בין הערבים" (שמות יב ו, ויקרא כג ה, במדבר ט ג).
- שחטו קודם לתמיד - כשר,
- ובלבד - שיהא אחר ממרס בדמו,
- עד שיזרק - דם התמיד.
- ואם נזרק - כשר.
- ובלבד - שיהא אחר ממרס בדמו,
(ד) השוחט את הפסח - על החמץ,
- עובר בלא תעשה.
- רבי יהודה אומר:
- אף על התמיד.
- רבי שמעון אומר:
- הפסח בארבעה עשר -
- לשמו - חייב.
- ושלא לשמו - פטור.
- ושאר כל הזבחים -
- בין לשמן, בין שלא לשמן - פטור.
- ובמועד -
- לשמו - פטור.
- ושלא לשמו - חייב.
- ושאר כל הזבחים -
- בין לשמן, בין שלא לשמן - חייב,
- חוץ מן החטאת, ששחטה שלא לשמה.
- בין לשמן, בין שלא לשמן - חייב,
- הפסח בארבעה עשר -
(ה) הפסח נשחט - בשלש כיתות,
- שנאמר "ושחטו אותו, כל קהל עדת ישראל, בין הערבים" (שמות יב ו),
- קהל, עדה, וישראל.
- שנאמר "ושחטו אותו, כל קהל עדת ישראל, בין הערבים" (שמות יב ו),
- נכנסה הכת הראשונה,
- ונתמלאת העזרה,
- ננעלו דלתות העזרה,
- תקעו, והריעו, ותקעו.
- והכהנים עומדין - שורות, שורות,
- ובידיהם - בזיכי כסף, ובזיכי זהב.
- שורה שכולה כסף - כסף.
- ושכולה זהב - זהב.
- ולא היו מעורבין.
- ולא היו לבזיכין - שוליים,
- שמא יניחום - ויקרוש הדם;
- ובידיהם - בזיכי כסף, ובזיכי זהב.
(ו) שחט ישראל - וקיבל הכוהן.
- נתנו לחברו, וחברו לחברו.
- מקבל - את המלא,
- ומחזיר - את הריקן.
- והכוהן, הקרוב אצל המזבח,
- זורקו זריקה אחת - כנגד היסוד.
(ז) [ו] *הערה 1: יצתה הכת הראשונה - ונכנסה השניה.
- יצתה השניה - ונכנסה השלישית.
- כמעשה הראשונה - כן מעשה שניה, ושלישית.
- קראו את ההלל -
- אם גמרו - שנו.
- ואם שנו - שילשו.
- אף על פי - שלא שילשו מימיהם.
- רבי יהודה אומר:
- מימיה של כת שלישית,
- לא הגיעה עד "אהבתי כי ישמע ה'" (תהלים קטז א),
- מפני שעמה מועטין.
- לא הגיעה עד "אהבתי כי ישמע ה'" (תהלים קטז א),
- מימיה של כת שלישית,
(ח) [ז] וכמעשהו בחול - כן מעשהו בשבת.
- אלא שהיו הכהנים - מדיחין את העזרה,
- שלא כרצון חכמים.
- רבי יהודה אומר:
- כוס - היה ממלא מדם התערובת,
- זורקו זריקה אחת - על גבי המזבח.
- כוס - היה ממלא מדם התערובת,
- ולא הודו לו - חכמים.
(ט) [ח] כיצד תולין, ומפשיטין?
- אונקליות של ברזל,
- היו קבועים בכתלים, ובעמודים,
- שבהן - תולין, ומפשיטין.
- וכל מי - שאין לו מקום לתלות,
- מקלות דקים, חלקים - היו שם,
- מניח על כתפו, ועל כתף חברו,
- ותולה, ומפשיט.
- רבי אליעזר אומר:
- ארבעה עשר - שחל להיות בשבת,
- מניח ידו - על כתף חברו,
- ויד חברו - על כתפו,
- ותולה, ומפשיט.
(י) [ט] קרעו - והוציא את אימוריו,
- נתנן במגס - והקטירן על גבי המזבח.
- יצתה -
- הכת הראשונה - וישבה לה בהר הבית.
- ושניה - בחיל.
- ושלישית - במקומה.
- חשיכה -
- יצאו - וצלו את פסחיהם.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה פסחים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב