משנה פסחים ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) תמיד - נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.

ערב פסחים - נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת.
חל ערב פסחים, להיות ערב שבת - נשחט בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו.


(ב) הפסח ששחטו שלא לשמו, קיבל והילך וזרק שלא לשמו,

או לשמו ושלא לשמו, או שלא לשמו ולשמו - פסול.
כיצד לשמו ושלא לשמו? - לשם פסח, ולשם שלמים.
שלא לשמו ולשמו? - לשם שלמים, ולשם הפסח.


(ג) שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלים, ולטמאים - פסול.

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים - כשר.
שחטו קודם חצות - פסול, שנאמר בו "בין הערבים" (שמות יב ו, ויקרא כג ה, במדבר ט ג).
שחטו קודם לתמיד - כשר ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו, עד שיזרק דם התמיד.
ואם נזרק - כשר.


(ד) השוחט את הפסח על החמץ - עובר בלא תעשה.

רבי יהודה אומר: אף על התמיד.
רבי שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר -
לשמו - חייב; ושלא לשמו - פטור;
ושאר כל הזבחים -
בין לשמן, בין שלא לשמן - פטור.
ובמועד -
לשמו - פטור; ושלא לשמו - חייב;
ושאר כל הזבחים -
בין לשמן, בין שלא לשמן - חייב, חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה.


(ה) הפסח נשחט בשלש כיתות,

שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב ו) - קהל, עדה, וישראל.
נכנסה הכת הראשונה, ונתמלאת העזרה -
ננעלו דלתות העזרה, תקעו, והריעו, ותקעו;
והכהנים עומדין שורות שורות, ובידיהם בזיכי כסף, ובזיכי זהב;
שורה שכולה כסף - כסף; ושכולה זהב - זהב; ולא היו מעורבין;
ולא היו לבזיכין שוליים, שמא יניחום ויקרוש הדם;


(ו) שחט ישראל, וקיבל הכוהן;

נתנו לחברו, וחברו לחברו;
מקבל את המלא, ומחזיר את הריקן;
והכוהן הקרוב אצל המזבח, זורקו זריקה אחת, כנגד היסוד.


(ז) יצתה הכת הראשונה, ונכנסה השניה;

יצתה השניה, ונכנסה השלישית;
כמעשה הראשונה - כן מעשה שניה, ושלישית.
קראו את ההלל -
אם גמרו - שנו; ואם שנו - שילשו; אף על פי שלא שילשו מימיהם.
רבי יהודה אומר: מימיה של כת שלישית, לא הגיעה עד "אהבתי כי ישמע ה'" (תהלים קטז א) - מפני שעמה מועטין.


(ח) וכמעשהו בחול - כן מעשהו בשבת,

אלא שהיו הכהנים מדיחין את העזרה, שלא כרצון חכמים.
רבי יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובת, זורקו זריקה אחת על גבי המזבח.
ולא הודו לו חכמים.


(ט) כיצד תולין, ומפשיטין? -

אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים, ובעמודים - שבהן תולין, ומפשיטין.
וכל מי שאין לו מקום לתלות -
מקלות דקים חלקים היו שם -
מניח על כתפו, ועל כתף חברו - ותולה, ומפשיט.
רבי אליעזר אומר: ארבעה עשר שחל להיות בשבת -
מניח ידו על כתף חברו, ויד חברו על כתפו - ותולה, ומפשיט.


(י) קרעו, והוציא את אימוריו - נתנן במגס, והקטירן על גבי המזבח.

יצתה הכת הראשונה - וישבה לה בהר הבית.
ושניה - בחיל.
ושלישית - במקומה.
חשיכה - יצאו, וצלו את פסחיהם.


הדף הראשי של משנה פסחים ה