עיקר תוי"ט על פסחים ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פסחים ה: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ר"ל ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא"י. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) ר"ל קודם הלילה דהתנן בספ"ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר"מ לפי שא"א לצלותו בליל שבת:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) ר"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז"ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ"ג דב"מ:

(ה) (על הברטנורא) לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א"נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של"ש דבעבודה אחרת קמל"ן או לשמו ושל"ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של"ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי"ט וע"ע:

(ג)

(ו) (על המשנה) למנוייו. דת"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:

(ז) (על המשנה) קודם כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ"ט:

(ד)

(ח) (על הברטנורא) אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) מפרש בגמרא דאע"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:

(י) (על הברטנורא) בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:

(יא) (על הברטנורא) ר"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש"י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ"ע ילפינן הכי והוה ליה להר"ב לפרש כן בדברי תנא קמא:

(יב) (על הברטנורא) בגמרא. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו"ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי"ט:

(יג) (על המשנה) כל הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש"י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:

(יד) (על הברטנורא) כדפירש ברפ"ק דזבחים דקי"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של"ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי:

(טו) (על הברטנורא) רש"י. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי"ד דכל שבעה כתיב גביה. הה"מ:

(ה)

(טז) (על הברטנורא) תרגום כף אחת בזיכא חדא:

(יז) (על המשנה) ויקרש. פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:

(ו)

(יח) (על הברטנורא) מצואר הטלה. רש"י:

(ז)

(יט) (על המשנה) ההלל. בגמרא דף קי"ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן:

(כ) (על המשנה) שלא שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש"י:

(ח)

(כא) (על המשנה) אלא כו'. ה"ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצון חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר"מ:

(כב) (על המשנה) שלא כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות (שבין רובד לרובד. תוספ'. והר"מ פירש משום גזירה דאשוויי גומות) ואפ"ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכה התירו שבות שא"צ לא התירו. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) ומפ' טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכלי שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר"י אין דם מבטל דם:

(ט)

(כד) (על המשנה) מניח ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין תבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתף ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו:

(כה) (על הברטנורא) דבהאי שבות ס"ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא"ה:

(י)

(כו) (על הברטנורא) ר"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:

(כז) (על הברטנורא) ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר"מ:

(כח) (על המשנה) והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':