משנה פסחים ה ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה ג | >>

[עריכה]

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו^ו, לערלים ולטמאים, פסול.

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים, כשר.

שחטו קודם חצות, פסול, משום שנאמר (שמות יב) "בין הערבים".

שחטו קודם לתמיד, כשר^ז, ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שייזרק דם התמיד.

ואם נזרק, כשר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים, פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים, לַטְמֵאִים וְלַטְהוֹרִים, כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ו) בֵּין הָעַרְבָּיִם. שְׁחָטוֹ קֹדֶם לַתָּמִיד, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק, כָּשֵׁר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שחטו -

שלא לאוכליו,

ושלא למנויו,

לערלים, ולטמאים,

פסול.

לאוכליו ושלא לאוכליו,

למנויו ושלא למנויו,

למולים ולערלים,

לטהורים ולטמאים,

כשר.

שחטו קודם חצות - פסול,

שנאמר בו "בין הערבים" (שמות יב ו, ויקרא כג ה, במדבר ט ג).

שחטו קודם לתמיד - כשר,

ובלבד - שיהא אחר ממרס בדמו,

עד שיזרק - דם התמיד.

ואם נזרק - כשר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שלא לאוכליו - הם חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר.

מפורש הוא בתורה כי הפסח אינו נשחט אלא לאנשים ידועים, והוא אומרו השם יתברך "תכוסו על השה"(שמות יב, ד). ואינו נשחט אלא למי שיכול לאכול ממנו, שנאמר "איש לפי אכלו"(שמות יב, ד). ואין אוכל ממנו ערל, שנאמר "וכל ערל לא יאכל בו"(שמות יב, מח). ואינו נשחט אלא לטהור שנאמר "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש"(במדבר ט, ו) וגו'. מה שחייב להיותו פסול כששחטו לשמו ושלא לשמו, וכשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו, כי לשמו ושלא לשמו היה הפסול בעצם הזבח, ולאוכליו ושלא לאוכליו ההפסד חוץ ממנו, ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש הפסולין מן הכשרים, ושלישית כי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וזאת היא מיוחדת בפסח.

ממרס בדמו - פירושו ממשמש בו ומניעו, כדי שלא יקרוש:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שחטו שלא לאוכליו - חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר, ואין בו מנויין אחרים אלא הן, פסול, דלפי אכלו כתיב (שם), הראוי לאכול:

שלא למנוייו - נמנו עליו חבורה זו ושחטו לשם חבורה אחרת:

לערלים - לישראלים. שמתו אחיהם מחמת מילה, והני פסולים לאכול פסח. דכתיב (שם) וכל ערל לא יאכל בו. וטמאים נמי אסורין בקדשים, ובכרת הן על אכילתן:

לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול, דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו היתה בגופו של קרבן, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אין המחשבה הפוסלת בגופו של קרבן אלא בדבר שהוא חוץ ממנו:

ממרס בדמו - שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה:

ואם זרק קודם לתמיד כשר - דאע"ג דפסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים, לא מפסל בהכי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ושלא למנויו. דת"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמ':

לטמאים ולטהורים. כן הנוסח בכל הספרים שראיתי [וכן כתבו [התוספות] ריש דף ס'] ובסוף פ' דלקמן נמצא בסדר המשנה בירושלמי לטהורים ולטמאים:

שחטו קודם לתמיד כשר. [דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד] משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים כדכתב הר"ב שנאמר (דברים טז ו) תזבח את הפסח בערב ושחטו אותו וגו' בין הערבים. ואילו בתמיד לא כתיב אלא (במדבר כד) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. בגמרא דף נ"ט והרמב"ם בפרק א' מהל' תמידין כתב טעם לפי שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות. ועי' מה שכתבתי ריש פרק ב' דסוטה ופרק שני דיבמות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על המשנה) למנוייו. דת"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:

(ז) (על המשנה) קודם כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו: בפירקין דף ס' ופי' שם רש"י ז"ל לערלים כגון ישראל שמתו אחיו מחמת מילה והן פסולין מלאכול פסח דכתיב כל ערל לא יאכל בו עכ"ל ז"ל. כלימר והן בלאו בלבד אבל טמאין הן בכרת על אכילתן כמו שכתב שם אחר כן טמאים נמי אסורין בקדשים ובכרת הן על אכילתן ע"כ. ונסתפקתי אי ערל שמתו אחיו מחמת מילה פוסל גם את אביו כדקיימא לן מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול פסח אי לא ואי גם זה מעכב את אביו אפשר לפרש דוהן פסולין מלאכול דקאמר רש"י ז"ל קאי נמי אאבי הערל שמתו אחיו מחמת מילה. ובגמ' בברייתא יליף לה לשלא למנוייו מקרא דכתיב במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו והכתוב שנה עליו לעכב דכתיב במכסת תכוסו שלא לאוכליו דאמר קרא איש לפי אכלו תכוסו אתקש אוכלין למנויין והוכיחו תוס' ז"ל דערלים וטמאים נמי כולהו נפקי מלפי אכלו וכתבו תוס' ז"ל בזבחים פ' קבלה דף כ"ג דזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתני' דתנן לערלים ולטמאים פסול א"נ ס"ל כר' נתן ולית להו הא דקאמר תלמודא בפ' כיצד צולין דמודה ר' נתן היכא דגברא לא חזי ע"כ ובהכי אתי שפיר דקתני לטמאים לבסוף דרבותא הוי בטמאים דהא אשמעי' וסתם לן דלא כזקני דרום אי נמי משום דערלה לא הותרה מכללה בצבור אבל טומאה הותרה מכללה לצבור וה"א דכשר קמ"ל א"נ דלישנא דקרא נקט דבכולהו קראי כתיב ערל וטמא ובהכי ניחא נמי דקתני סיפא למולים ולערלים לטמאים ולטהורים כשר דלא קתני למולים ולערלים ולטהורים ולטמאים או ליתני לערלים ולמולים לטמאים ולטהורים אלא משום דבעי למנקט לישנא דקרא כדכתיבנא והחכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו תירץ דמשום דבעי לאשמועי' דבין שהתחיל בטוב וסיים ברע בין שהתחיל ברע וסיים בטוב כשר לזה התחיל בחדא בטוב ובחדא התחיל ברע ושפיר הוא ונכון אלא דק"ק דאי משום האי לחוד אמאי בכל דוכתא שרי במולים הכא וגם במתני' דלקמן פ' אלו דברים ולא קתני בשום דוכתא לערלים ולמולים לטהורים ולטמאים לכן נלע"ד כדכתיבנא דלישנא דקרא בעי למנקט וכן נ"ל שאני זכור שכתבו התוס' דזבחים לענין אחר:

שחטו קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים: קשה מאי מייתי מקרא דילמא היינו למצוה וי"ל בשנדקדק מאי מלת משום דקתני אלא ה"ק משום שנאמר בו בין הערבים טובא בקביעות זמנו דכמה פעמים אשכחן שכתב בארבעה עשר בין הערבים והכי איתא בתוס' פ"ק דזבחים דף ח': ובגמ' פ' כל התדיר (זבחים דף צ"א) מסיק דמתני' דקתני שחטו קודם לתמיד כשר מיירי בשקדם ג"כ ושחט התמיד קודם שנמלך והשתא בא לימלך ושני הכוסות בידו על איזה מהן יזרוק תחלה אמרינן ליה דם התמיד יזרוק קודם אבל אם עדיין לא נשחט התמיד ובא לימלך אם יזלזלו בפסח להיות ממרס בדמו כ"כ זמן דילמא לא שבקינן ליה לשחוט התמיד קודם ודייקא נמי דקתני עד שיזרוק דם התמיד ולא קתני עד שישחט ויזרוק ש"מ ע"כ. ונלע"ד דבדין הוא דתכף ששנה התנא בריש פירקין והפסח אחריו הו"ל למיתני ואם שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד וכו' אלא דרצה התנא למנקט ברישא פסול גמור דהיינו שלא לשמו שפסולו בגופו ועוד שפסול שנוי קדש בד' עבודות והדר תנא שלא לאוכליו ושלא למנוייו דקילי דשלא לאוכליו לא פסול אלא בשחיטה ואפי' שלא למנוייו דלכאורה משמע דהיינו שנוי בעלים לא פסול אלא בזריקה כגון שוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק לשם אחרים והדר תני שחטו קודם לתמיד דהוי כשר בדיעבד אלא דאיבעי ליה למיתני ברישא שחטו קודם חצות דהוי קודם זמן שחיטת התמיד והדר תני שחטו קודם לתמיד כנלע"ד ובגמ' תניא אחרים אומרים הקדים מולים לערלים כשר ערלים למולים פסול ובגמ' מפר' טעמיה ונלע"ד דמתני' אע"ג דנקט מולין ברישא לאו דוקא דלעולם מתני' דלא כאחרים וביד פ"א וט' דה' תמידין ומוספין סי' ד' ובפט"ו דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ב ובפרק א' דהלכות קרבן פסח סי' ד' ובפ' שני סי' ה':