משנה פסחים ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מקום, שנהגו לעשות מלאכה,

בערבי פסחים עד חצות - עושין.
מקום, שנהגו שלא לעשות - אינן עושין.
ההולך -
ממקום שעושין - למקום שאינן עושין,
או ממקום שאינן עושין - למקום שעושין,
נותנין עליו -
חומרי מקום - שיצא משם,
וחומרי מקום - שהלך לשם.
ואל ישנה אדם - מפני המחלוקת.


(ב) כיוצא בו,

המוליך - פירות שביעית,
ממקום שכלו - למקום שלא כלו,
או ממקום שלא כלו - למקום שכלו,
חייב לבער.
רבי יהודה אומר:
צא - והבא לך, אף אתה.


(ג) מקום, שנהגו למכור,

בהמה דקה לגוים - מוכרין.
מקום שנהגו שלא למכור - אינן מוכרין.
ואל ישנה אדם - מפני המחלקות.
בכל מקום -
אין מוכרין להן - בהמה גסה,
עגלים, וסייחים,
שלמים, ושבורים.
רבי יהודה - מתיר, בשבורה.
בן בתירה - מתיר, בסוס.


(ד) מקום, שנהגו לאכול,

צלי בלילי פסחים - אוכלים.
מקום שנהגו שלא לאכול - אינן אוכלין.
מקום, שנהגו להדליק את הנר,
בלילי יום הכיפורים - מדליקין.
מקום, שנהגו שלא להדליק - אינן מדליקין.
מדליקין -
בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות,
ובמבואות האפלים,
ועל גבי החולים.


(ה) מקום, שנהגו לעשות מלאכה,

בתשעה באב - עושין.
מקום שנהגו שלא לעשות - אינן עושין.
בכל מקום, תלמידי חכמים - בטלין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לעולם, יעשו כל אדם עצמן - כתלמידי חכמים.


[ו] *הערה 1: חכמים אומרין:

ביהודה - עושין מלאכה בערבי פסחים, עד חצות.
ובגליל - אינן עושין כל עיקר.
ובלילה -
בית שמאי: אוסרין.
ובית הלל: מתירין - עד הנץ החמה.


(ו) [ז] רבי מאיר אומר:

כל מלאכה, שהתחיל בה - קודם לארבעה עשר,
גומרה - בארבעה עשר.
אבל - לא יתחיל בה כתחילה, בארבעה עשר,
אף על פי - שהוא יכול לגומרה.
וחכמים אומרין:
שלש אומניות, עושין מלאכה בערבי פסחים - עד חצות,
החייטים, והספרים, והכובסין.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
אף הרצענין.


(ז) [ח] מושיבין -

שובכין לתרנגולין - בארבעה עשר.
תרנגולת -
שברחה - מחזירין אותה, למקומה.
ואם מתה - מושיבין אחרת, תחתיה.
וגורפין זבל, מתחת רגלי בהמה - בארבעה עשר.
ובמועד - מסלקין לצדדין.
מוליכין, ומביאין - כלים מבית האומן,
אף על פי - שאינן לצורך המועד.


(ח) [ט] שישה דברים - עשו אנשי יריחו,

על שלשה - מיחו בידם.
ועל שלשה - לא מיחו בידם.
ואלו - שלא מיחו בידם,
מרכיבין דקלים - כל היום,
וכורכין - את שמע,
וקוצרין, וגודשין - מלפני העומר.
ולא מיחו בידם.
ואלו - שמיחו בידם,
מתירין - גמזיות של הקדש,
ואוכלין, מתחת הנשרים - בשבת,
ונותנין פאה - לירק,
ומיחו בידם, חכמים.


(ט) [י] שישה דברים - עשה חזקיה מלך יהודה,

על שלשה - הודו לו.
ועל שלשה - לא הודו לו.
על שלשה הודו לו -
גירר עצמות אביו, על מיטה של חבלים - והודו לו,
כיתת נחש הנחושת - והודו לו,
גנז ספר רפואות - והודו לו.
ועל שלשה - לא הודו לו,
קיצץ דלתות ההיכל, ושיגרם למלך אשור - ולא הודו לו,
סתם את מי גיחון העליון - ולא הודו לו,
עיבר ניסן בניסן - ולא הודו לו.

הערות[עריכה]

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם


הדף הראשי של משנה פסחים ד

משנה פסחים, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב