משנה פסחים ד ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ד · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלושה מיחו בידם, ועל שלושה לא מיחו בידם.

ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין יז וגודשין לפני העומריח, ולא מיחו בידם.

ואלו שמיחו בידם: מתירין גמזיות של הקדש, ואוכלין מתחת הנשרים בשבת, ונותנין פאה לירק, ומיחו בידם חכמים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ; עַל שְׁלֹשָׁה מִחוּ בְיָדָם, וְעַל שְלֹשָׁה לֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם: מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ שֶׁמִּחוּ בְיָדָם: מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת, וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:

נוסח הרמב"ם

שישה דברים עשו אנשי יריחו -

על שלשה - מיחו בידם; ועל שלשה - לא מיחו בידם.
ואלו שלא מיחו בידם -
מרכיבין דקלים כל היום,
וכורכין את שמע,
וקוצרין וגודשין מלפני העומר,
ולא מיחו בידם.
ואלו שמיחו בידם -
מתירין גמזיות של הקדש,
ואוכלין מתחת הנשרים בשבת,
ונותנין פאה לירק,
ומיחו בידם חכמים.

פירוש הרמב"ם

אלו הששה דברים לא שבחו אותם החכמים, אלא השלשה מהם והם הראשונות לא מיחו בידם, והשלשה הנזכרים באחרונה מיחו בידם.

הראשונות הם, שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר, והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה, וזהו עניין אמרם מרכיבין דקלים.

וכורכין את שמע - הוא שהם לא היו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" בשעת קרית שמע.

וקוצרין וגודשין מלפני העומר - עניינו שמותר לקצור ולגדוש, ולא ניחוש דילמא אתי למיכל מיניה.

והשלוש האחרונות שמיחו הן, מתירין גמזיות של הקדש - הוא שהם היו מתירין לאכול גידולי הקדש, ואמרו כי לא נאסר אלא הפרי שנקדש בעצמו, אבל מה שצומח לאחר כך בשדה הקדש שהוא מותר.

ואוכלין מתחת הנשרים - שהיו אוכלים מה שהיה נופל מן הפירות תחת האילן בשבת וביום טוב אף על פי שהיה ספק אצלם, ולא היו יודעים אם מערב שבת נפלו והן מותרין, או נפלו בשבת והן אסורין כאשר יתבאר במסכת יום טוב.

ונותנין פיאה לירק - כבר קדם לך במסכת פאה כי מתנאי הדברים שהם חייבין בפאה שיהיה מכניסו לקיום, והירקות אינן כן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עשו אנשי יריחו - היו נוהגין לעשות אנשי יריחו:

מרכיבין דקלים - ענף רך של דקל זכר מרכיבו בדקל נקבה שהזכר עושה פירות והנקבה אינה עושה פירות:

כל היום - כלומר בארבעה עשר:

וכורכין את שמע - שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקריאת שמע. פרוש אחר שלא היו מפסיקין בין אחד לואהבת, שצריך להאריך באחד ולהפסיק בין מלכות שמים לדברים אחרים טז:

וקוצרין וגודשין - עושין גדיש מן החדש לפני העומר, ולא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה:

ולא מיחו בידם - כל הששה דברים שעשו, כולם שלא ברצון חכמים היו עושין, אלא שעל אלו הג' לא מיחו ועל ג' האחרונים מיחו:

מתירין לאכול גמזיות של הקדש - גידולים שגדלו באילן של הקדש, דקסברי אין אסור אלא הפרי עצמו שהוקדש. ואית ספרים דגרסי מתזיר, כלומר חותכים וכורתים ענפי אילנות של הקדש שצמחו אחר שהקדישו האילן, ליהנות מהן:

ואוכלין - בשבת ויום טוב פירות שנמצאו תחת האילן ולא נודע אם נשרו מאמש והם מותרים או נשרו היום ואסורים:

ונותנים פאה לירק - ואנן קיימא לן דכל דבר שאין אדם מכניסו לקיום אינו חייב בפאה, וירק דבר שאין מכניסו לקיום הוא יט:

ומיחו בידם חכמים - משום דקא מפקעי לה מן המעשר, והעניים אוכלים אותה בטבלם, כסבורין שהוא פאה ופאה פטורה מן המעשר משום דהפקר היא:

פירוש תוספות יום טוב

מרכיבין דקלים כל היום. פי' הר"ב שהזכר עושה פירות והנקיבה אינה עושה פירות וכ"כ רש"י וכ"כ התוס' בפרק רבי ישמעאל במנחות דף ע"א וצריך לומר שנקרא זכר על שם שהוא נעוץ ורוכב באילן והאילן שהוא נעוץ בו ורכוב עליו נקרא נקבה לפי שהוא נקוב ומקבל הזכר וכל זה אינו מספיק להסכמת השמות כי יותר היה ראוי שיקרא העושה פירות נקבה והבלתי עושה זכר ומצאתי בערוך ערך נסן [ע"ש] שכתב שיש בדקלים זכר ונקבה ופירות הזכר אין בהם מחיקות כתמרים אלא טעם אכילה בלבד ובעודם קטנים. וכשיגדלו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת שבהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרים הן כעדשים מביאין פרי הזכר ומסביכין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכים לה אגד והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאין פירות נאים ובלבד שלא תאחר זמנן אפי' יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל. ואותן התמרים שאחרו בלא הרכבה לא יצליחו ובהגיע התור יום י"ד בניסן על זה אמרו מרכיבין דקלים כל היום מפני ההפסד:

וכורכין את שמע. כתב הר"ב שני פירושים. ותנאי נינהו כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי ר"מ. ר"י אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. נמצאת למד שפירוש הראשון דברי ר"י הן. ופירוש השני דברי רבי מאיר הן. וכן פירשם רש"י. ובפרק היה קורא מפרש הר"ר יונה לדבריו דזה שכתב בדר"מ שלא היו מפסיקין בין אחד לואהבת ר"ל שלא היו מפסיקין כלל בין אחד לואהבת שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וגם לא היו מאריכין בדל"ת. ור"י אמר מפסיקין היו בדל"ת. אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וקשה על זה שלא ה"ל לומר לשון מפסיקין אלא מאריכין היו. אלא הכי פירושו. אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין. כלומר שלא היו קוראים אותה בנחת עם הטעמים שלה כמו שאנו נוהגים היום שעיקר מצות קריאת שמע הוא לקרות עם הטעמים שלה. ר' יהודה אומר מפסיקים היו. כלומר אומרים היו שמע ישראל בנחת אלא הכריכה היתה שהיו כורכים שמע עם ואהבת ולא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ע"כ. אבל מצאתי לפירש"י. בירושלמי. דהכי איתא התם אמר רב אחא וכו' שמע ישראל וגו'. אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. ר' יוסי וכו' שמע ישראל וגו'. אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך ע"כ ונראה דודאי דרש"י מפרש מהירושלמי הזה וגירסתו היתה בין אחד לואהבת וראיה לדברי דבפ"ו דמנחות דף ע"א מפרש ולא היו מפסיקים ליתן ריוח בין תיבה לתיבה ע"כ. הרי שכתב פי' הראשון דירושלמי ומכל מקום בירושלמי אין למחוק הגירסא דנ"ל דהרוקח גירסתו כך היתה שכתב ב"י בסימן פ"א בשמו להפסיק בין אחד לברוך ונ"ל שע"פ הירושלמי כתב כן:

וקוצרין וגודשין לפני העומר. בגמרא פריך והתנן פ"י דמנחות משנה ח' קוצרים בבית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם. ותו על ג' תנן והני ד' הוו אלא סמי מכאן קצירה:

וקוצרין לפני העומר. כאית תניי דתני מלפני העומר בירושלמי ריש מסכת חלה כמ"ש שם דלאידך תניי דתני התם מלפני הפסח. הכי נמי הוי ליה למתני הכא לפני הפסח:

מתירין גמזיות. לאית ספרים דגרסי מחזיר כמ"ש הר"ב הוא מלשון זירין דארזא בגמרא דסוף שבת אמתני' ולא את הזירין דאיכא דמפרש לה בגמרא זירי דארזי והן ענפי אילנות כו'. [ועי' מ"ש מ"ו פ"ג דמעילה]:

ונותנים פאה לירק. פירש הר"ב דקי"ל דכל דבר שאין מכניסו לקיום כו'. ואמרינן בגמ' דאינהו נמי ס"ל להך כללא כדתנן סתמא במ"ד פרק קמא דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיום ע"י האמהות עסקינן מר סבר מכניסו לקיום ע"י ד"א שמיה קיום. ומר סבר לא שמיה קיום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על הברטנורא) הנך ב' פירושים תנאי נינהו ולפירוש הב' ג"כ לא היו אומרים ברוך כו'. וברוקח משמע שגירסת הירושלמי אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:

(יז) (על המשנה) וקוצרין כו'. בגמרא פריך עלה כו' ותו על ג' תנן והני ד' היו אלא סמי מכאן קצירה:

(יח) (על המשנה) לפני העומר. להך תניא דתני בירושלמי ריש חלה מלפני הפסח. ה"נ הר'ל למיתני הכא לפני הפסח:

(יט) (על הברטנורא) ואמרינן בגמרא דאינהו נמי ס"ל להך כללא. כדתנן במ"ד פ"ק דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיום ע"י האמהות עסקינן מר סבר מכניס לקיום ע"י ד"א שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ששה דברים עשו אנשי יריחו:    אגב דאמ' בהאי מתני' דאנשי יריחו היו מרכיבין אילנות כל יום י"ד אף מחצות ולמעלה אייתי לה לכולה מתני' מן המאירי ז"ל: ובפ' ר' ישמעאל דמנחות דף ע"א איתא ברייתא וכתב בעל הערוך ז"ל בערך ניסן יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והאיך הוא מעשיהם בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרים הם כעדשים מביאין הכפניות ומסבבין (צ"ל ומסביכין וכ"ה בערוך השלם) בעיקץ ידה מהן (כו' עי' בתוי"ט) ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונם של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפי' יום אחד יופסדו לפיכך אלופנו הירונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספת זבחים (צ"ל דפסחים ספ"ג) מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום ע"כ:

וכורכין את שמע:    כלומר שהיו מדבקין כל הקרייה ולא היו מוסיפין לומר בשכמל"ו. וי"מ שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא מחר על לבבך. ובירוש' איכא מאן דמפ' שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דבפסוק שמע ישראל ובטור א"ח סי' ס"א:

וקוצרין:    כתב החכם הר"א אזכרי ז"ל רש"י ז"ל לא גריס במתני' וקוצרין דאי הכי ד' הויין והיכי תני ושלשה לא מיחו בידם וברייתא מייתי הבבלי דתני קוצרין וגודשין ומגיה סמי מכאן קצירה אבל גרסת הירוש' במשנתנו קוצרין וגודשין ע"כ. וז"ל רש"י ז"ל וקוצרין לא גרסי' דהא היתר גמור הוא דקיימא לן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ותבואת יריחו של עמקים היא ואינה כשרה למנחות דתנן במנחות פ' כל קרבנות אין מביאין סולת למנחה לא מבית השלחין ולא מבית העמקים ולהכי אינה כשרה לעומר דאין מנחות באות ממנו דבעינן משבח ארץ ישראל דילפי' התם ג"ש ארץ ארץ ע"כ. וז"ל הירוש' מאן תנא קוצרין ר"מ ומאן תנא גודשין ר' יהודה א"ר יעקב כ"ע מודו שקוצרין וכ"ע מודו שאין גודשין וכמה בהרכבת דקלים ר"מ אומר מרכיבין דקלים כל היום וברצון חכמים היו עושין ר' יהודה אומר לא היו עושין ברצון חכמים ופי' ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל דס"ל דמאי קשיא לך דקא חשיב ד' לאו קושיא היא דחדא קתני כלומר והשלישית שלא מיחו היינו שגודשין אחר הקצירה המותרת ומשום דלא שייך גדישה רק אחר הקצירה נקט קוצרין וגודשין וכן יש מי שפירש בבבלי בברייתא דקתני תרווייהו ומתרץ תלמודא סמי מכאן קצירה כלומר כאילו לא נזכרה דכדי נסבה ע"כ:

לפני העומר:    עיין במ"ש בפ"ק דחלה:

ולא מיחו בידם חכמים ואלו שמיחו בידם:    פי' וכולן שלא ברצון חכמים ומתני' ר' יהודה היא דלר"מ שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים:

מתירין גמזיות:    סברי לה כמ"ד אין מעילה בגדולין ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא:

בפי' ר"ע ז"ל ואית דגרסי מתיזין גמזיות וכו' ותמהתי שמצאתי כתוב בספר תוספת י"ט ואית ספרים דגרסי מתזיר ונדחק לפרש שהוא לשון זירין ואני נלע"ד שאע"פ שבדפוס משניות של הרמב"ם ור"ע ז"ל ג"כ כתוב מתזיר בהדיא גם שם ודאי נדפס בטעות וצ"ל מתיזין. ובירושלמי א"ל אי אתם מודים לנו בגדולי הקדש שהן אסורין א"ל דבריכם אמת בסתם מקדיש אבל אבותינו מעיקרא לא הקדישו אלא הקורות בלבד מפני בעלי אגרופים שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע וחכמים הכחישום שהם שמעו בזמן אבותיהם של אנשי יריחו שקורות ופירות הקדישו ולא הקדישום מחמת בעלי אגרופים אלא בסתמא הקדישום כשהן קצוצין ואפי' תימא כדבריהם כן הוא והודו להן אפ"ה סברי רבנן כיון שהקורות קדש כל הגדל מהם ממילא הוי קדש:

ואוכלין מתחת הנשרים בשבת:    גמ' כי אתא רבין אר"ש בן לקיש מחלוקת בשל בין כפים דהיינו שנשרו כבר דרבנן סברי מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם ואנשי יריחו סברי מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אבל בשל בין מכבדות פי' כפות תמרים שבראש הדקל וכשהתמרים נופלים הן מקבלות אותן דברי הכל אסור גזרה שמא יעלה ויתלוש מן המחוברות דהוי אב מלאכה. וכתב הר"א אזכרי ז"ל ובירוש' ריש מסכת ביצה ספק היום נשרו ספק מאתמול נשרו פלוגתא דר"ג ורבנן כדאיתא בריש אין צדין בבבלי ובירושלמי ור"ג דשרי התם כאנשי יריחו ורבנן דהתם כרבנן דהכא ע"כ:

ונותנין פאה לירק:    גמרא ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן בפ"ק דפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא וכו' ומכניסו לקיום פרט לירק אמר רב יהודה אמר רב הב"ע בראשי לפתות ובמכניסו לקיום ע"י דבר אחר קמיפלגי:

תפארת ישראל

יכין

ששה דברים עשו אנשי יריחו:    נהגו כולן שלא ברצון חכמים:

מרכיבין דקלים:    בדקלים יש כמו בכל האילנות ב' מינים הזכר עושה תמרים גרועים, והנקיבה אינה עושה כלל, ולכן נועצין ענף מהזכר בנקב שעושין בהנקבה, ועי"ז הנקיבה עושה תמרים יפים, והמעשה זו נקרא הרכבה [איינאימפפען]:

כל היום:    של י"ד, וטעמם מדחששו להפסד אם לא ירכיבו ביום זה:

וכורכין את שמע:    דמצוה לקרות פסוק ראשון של ק"ש בכוונה יתירה, ולהפסיק בין תיבה לתיבה כדי לכוון יפה, והם קראוהו בנחיצה וכרכיהו יחד כדי שלא להפסיק בין המלות, וי"א שלא היו אומרין ברוך שם כבוד מל"ו:

וקוצרין וגודשין לפני העומר:    שעשו גדיש מהתבואה חדשה לפני הבאת העומר, ולא חששו שמא יאכלו קודם העומר. ובגמ' אמרי' סמי מכאן קצירה, דרק לגדוש אסיר:

ולא מיחו בידם:    הא דהדר תני שלא מיחו, נ"ל דקמ"ל דאף לאחר שראום נוהגין כן הרבה פעמים, לא מיחו בם, מדהיה פנים לומר שהדין עמם, ומדאין הקלקול גדול כל כך הרבה:

מתירין גמזיות:    ענפים יבשים שכורתין לעצים:

של הקדש:    אבותם הקדישו הגזעין, והם התירו הענפים שגדלו אח"כ [ועי' פ"ג דמעילה מ"ה]:

ואוכלין מתחת הנשרים בשבת:    פירות שנמצאו תחת האילנות בשבת, שיש ספק אם נשרו בשבת:

ונותנים פאה לירק:    דירק אין מכניסין אותו לקיום ופטור מפאה, והם ס"ל דבמכניס הירק לקיום ע"י דבר אחר כירק שמתקיים אם מכניסו לקיום כשהוא בראשי הלפתות, שמיה קיום, וחייב בפאה. וחכמים ס"ל דאסור, דעי"ז יטעו לפטרו ממעשר, כשאר פאה והפקר, והרי ירק עכ"פ חייב במעשר מדרבנן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים