משנה פסחים ד ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ד · משנה ב | >>

כיוצא בו, המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו^ד, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער.

רבי יהודה אומר, אומרים לו, צא והבא לך אף אתה.

משנה מנוקדת

כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבָעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיוצא בו,

המוליך - פירות שביעית,

ממקום שכלו - למקום שלא כלו,

או ממקום שלא כלו - למקום שכלו,

חייב לבער.

רבי יהודה אומר:

צא - והבא לך, אף אתה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר נתבארו עיקרי זה המאמר בפרק תשיעי ממסכת שביעית.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המוליך פירות שביעית ממקום שכלו - לחיה מן השדה וחייבין עליו בני מקומו לבערן מן הבית. והוליכן זה למקום שלא כלו, ובני אותו מקום עדיין אוכלין הן מן המכונסים לבית, חייב לבער משום חומרי המקום שיצא משם:

רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה - פלוגתא דרבי יהודה ות"ק בכובש שלשה מיני ירק בחומץ או בציר להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה, ת"ק סבר אוכל מאותן שכלו על סמך אותו שלא כלה הואיל והן בחבית אחת. והכי משתמע למלתיה, ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייבין לבער. אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה כל זמן שלא כלו כולן, דאוכלין על סמך האחרון. ורבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה מאותו המין שכלה כמו שהביא זה האיש ולא תמצא ^ה, הילכך אינו אוכל אלא מהמין שלא כלה, דאין אוכלין מהמינין שכלו על סמך המין שלא כלה, וחייב לבער המינין שכלו. והלכה כרבי יהודה דקאי בשיטתיה דרבן גמליאל שהלכה כמותו במסכת שביעית פרק הפיגם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ממקום שכלו למקום שלא כלו חייב לבער. תימה לר"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן לא שרינן בהולך ממקום שלא לעשות כו' אלא משום דאמר כמה בטלני איכא בשוקא הא אי לאו האי טעמא הוה אסור לשנות. ומיהו י"ל אי מדאורייתא חייב לבער משום מחלוקת לא יעבור על דברי תורה. ועוד אור"י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספות:

חייב לבער. פי' הר"ב בכובש ג' מיני ירק כו' אוכל כו' הואיל כו'. וטעמא פי' הר"ב במ"ה פ"ט דשביעית ע"ש:

צא והבא לך אף אתה. ל' הר"ב מאותו המין שכלה כמו שהביא זה האיש ולא תמצא. כלומר דהא דשרי ת"ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפרש בשביעית. וקא"ל ר"י דאין להתיר משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כי המין בעצמו כבר חלף הלך לו וכלה ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג"כ לא ימצא דמילתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא"א למצוא אין להתיר שלא לבער. ולשון רש"י צא והבא לך אף אתה מאותו המין מן השדה והרי לא תמצא ואסור ע"כ. והר"ב נמשך אחר לשון הגמרא. שבאוקימתות האחרות גם לשון אף דחקתו לפרש דאאחרים קאי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על המשנה) חייב. תימא לר"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן כו'. ומיהו אי מדאורייתא חייב לבער, מפני מחלוקת לא יעבור על ד"ת. ועוד אור"י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) כלומר דהא דשרי ת"ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפ' בשביעית. וקא"ל ר"י דאין להתיר משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כו' ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג"כ לא ימצא דמלתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא"א למצוא אין להתיר שלא לבער. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המוליך פירות שביעית וכו': ביד פ"ז מהל' שמיטה ויובל סימן י"ב:

ר' יהורה אומר וכו': גמ' למימרא דלית ליה לר' יהודה הא דתנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ומוקי רב אשי לפלוגתייהו בפלוגתא דר"ג ורבנן דבפ"ט דמסכת שביעית וכמו שפי' רעז"ל. ואיכא נמי אוקמתי אחריני טובא ופסק הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דלא כר' יהודה וכן פסק שם בהלכות שמטה ויובל. וק"ק דהא ר' יהודה נמי ס"ל דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם כדמוכח ממה שהעתקתי קצת מלשון הגמרא. ושמא משום דלאיזו אוקמתא מאוקמתי דאיכא בגמ' כמו שאכתוב בסמוך בס"ד הוי ר' יהודה לקולא מש"ה בפי' המשנה כתבו ואין הלכה כר' יהודה ושם ביד ג"כ סתם דבריו ונקט לחומרא כפשטיה דלישנא דת"ק אבל רעז"ל נראה שבתר באוקמתיה דרב אשי שהיא הלכתא אליבא דכ"ע. ירושלמי כלו מטבריא ולא כלו מצפורין אומר לו מצפורין הבאתים אם אין אתה מאמינני צא והבא לך אף אתה. ר' חנניא ור' פנחס ר' יהודה ור' יוסי שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן בשביעית פ"ט אוכלין על המובקר אבל לא על השמור ר' יוסי אומר אף על השמור אומר לו מן השמור הבאתים ואם אין אתה מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפיכך צא והבא לך אף אתה. משמע ממנו וגם מאוקמתא קמייתא דבגמ' דילן דלא גרסי' במתני' אומרי' לו אלא ה"ג ר' יהודה אומ' צא והבא לך אף אתה דהא אוקי לה רב שישא ברי דרב אידי באוקמתא קמייתא ומפ' דצא והבא לך אף אתה שזה המוציא הפירות הוא האומר לבני עירו ומקומו שיצא משם אני איני משנה ממנהגכם דהא הולכתים למקום שלא כלו וצא והבא לך משם ותוכל למצוא הרבה וס"ל דלקולא אמרה ר' יהודה למילתיה ולאוקמתא אחרינא גם לדאביי הוא דהוי ר' יהודה לחומרא והם האומרים וכן לדרב אשי שהעתיק רעז"ל. אכן במשנה משמע קצת דלא גרסי' לא אומר לו צא ולא אומרים לו צא רק ה"ג ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה וכן בירושלמי ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות אומרים לו:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו: לחיה מן השדה בשביעית, דאז חייב לבער מהבית כל מה שאסף מאותו המין מהמופקר:

או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער: ואי"ל הרי אל ישנה מפני המחלוקת, י"ל בביעור דאורייתא לא חיישינן למחלוקת. אי נמי בפירות, ידעו שהמקום גורם שיתבערו, ולא תליא במנהגא:

רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה: ר"י אדיוק דת"ק קאי, דמת"ק משמע, דדוקא במוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו או איפכא, חייב לבער אבל בכובש ג' מינין בחבית אחת, וכלו ב' מינין, ס"ל לת"ק דאוכל כולן על סמך אותו שלא כלה, דמדכולן בלועין מהדדי, חשיבי כחד מין שלא כלה כולו אף דדמי למביא פירות שביעית ממקום שכלו ב' המינין למקום שלא כלו, דהשתא שלקח מתוכן המין הג' הרי הוא לא כלה ואפ"ה מותר [ועי' שביעית פ"ט מ"ה], להכי קאמר ר"י לת"ק צא והבא לך אף אתה מהשדה מין הבלוע מההיתר, כאותו מין שתרצה לאכול מהחבית, והרי לא תמצאנו בשדה, להכי יבערו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי