קטגוריה:במדבר ט ב

[ב] במועדו אף בשבת אף בטומאה. לא מיתורא לחוד מפיק, דמנא ליה למילף תרתי, שמא לא אתא רק לשבת ולא לטומאה (קושית הרא"ם), אלא דכתיב "במועדו" תניינא (פסוק ג), ומפיק ליה 'אף בטומאה' (סיפרי כאן). ומה שכתב רש"י תרווייהו על "במועדו" הראשון, דסבירא ליה ד"במועדו" בתרא אתא לגלויי על "מועדו" קמא, דתרווייהו מרבה הכתוב, ואי לאו "במועדו" תניינא הוי מוקמינן ליה אחדא, לכך כתב "במועדו" תניינא לגלוי א"מועדו" קמא, דבכל ענין מיירי: [ג] אף בטומאה. פירוש, אם הציבור נטמאו, אבל יחידים שנטמאו נדחים אל פסח שני, כדכתיב בפירוש בקרא (פסוקים י, יא):בד"ה במועדו כו' דקא מפיק כו' נ"ב וק"ל הלא תלמודא דידן בפרק אלו דברים פריך מנלן שבא לטומאה ויליף מקרא אחרינ' בין לר"י בין לר"ל ולא יליף מבמועדו אלא ר"י דריש איש נדחה ואין ציבור נדחה ור"ל מקר' אחרינ' יליף והדר פריך בתמיד מנין אתיא מועדו מועדו וילי' פסח מתמיד לענין שבת ותמיד מפסח לענין טומאה ואולי מ"ה פירש דבחד מועדו כייל תרתי לפי שילפי' טומאה ושבת הכל בג"ש דחד מועדו אכן במקצת ספרים כתוב ברש"י תרתי במועדו א"כ בע"כ נקט דרש דספרי מהרש"ל: