קטגוריה:בראשית יא לב
ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מׇת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּ/מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַ/יָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּ/חָרָֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַהֲווֹ יוֹמֵי תֶּרַח מָאתַן וַחֲמֵישׁ שְׁנִין וּמִית תֶּרַח בְּחָרָן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲווֹ יוֹמֵי תֶּרַח מָאתָן וַחֲמֵשׁ שְׁנִין וּמִית תֶּרַח בְּחָרָן: |
רש"י (כל הפרק)
"וימת תרח בחרן" - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים וע' שנה בצאתו מחרן ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם מחרן עדיין נשארו משנותיו הרבה ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת (ס"א ועוד) שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי
"בחרן" - הנו"ן הפוכה לומר לך עד אברם חרון אף של מקום חסלת פרשת נחרמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
"וימת תרח בחרן." הזכיר הכתוב עד עתה תולדותיו של שם ולא הזכיר בהם מיתה כלל, ולמה שנה הסדר בכאן והזכיר מיתה בתרח.
ורבותינו ז"ל נתעוררו בזה כי היה הענין כבוד אברם, שאילו לא הזכיר מיתה בתרח והיה אברם יוצא מארצו כמו שנאמר לו לך לך מארצך וממולדתך, יהיו הבריות מרננים עליו שהוא מניח אביו ויוצא, וזהו שאמרו הקדים הכתוב מיתתו של תרח קודם יציאת אברם כדי שלא יאמרו העולם לא קיים אברם כבוד אב ואם שהניחו זקן והלך לו, וע"כ הוצרך הכתוב להזכיר וימת תרח מה שאין כן בשאר תולדותיו של שם. וקראו הכתוב מת לפי שהיה תרח רשע עובד הצלמים, והרשעים בחייהם קרואים מתים. ומה שדרז"ל ואתה תבא אל אבותיך בשלום, בשרו שיש לו לאביו חלק לעוה"ב, זה היה בזכות אברהם אבל הוא כל ימי חייו היה רשע ומת ברשעו. ואולי מפני זה באה נו"ן של בחרן הפוכה לרמוז כי מת ברשעו בחרון אף של מקום, אלא שיש לו חלק לעולם הבא בזכות בנו, והציל הפרי את האילן.
ומזה אמרו במדרש כל העצים כשרים למזבח חוץ משל זית ושל גפן, שהשמן והיי קרבים לגבי מזבח, הצילו הפירות את האילנות. וכן אברהם הציל את תרח אביו שנאמר ואתה, תבא אל אבותיך בשלום.
ואפשר עוד לתת טעם בנו"ן הפוכה של חרן, כי ההפוך יורה על התהו, ועד כאן נמנים שני אלפים תהו, ומאברהם ואילך נמנים שני אלפים תורה, כי הוא התחיל להזהיר העולם באור התורה ובפרסום האמונה והיחוד.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא לב.
וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה
תרח היה בן 205 במותו.
אברהם נולד כאשר תרח היה בן 70. הוא עזב את חרן בגיל 75, כאשר תרח היה בן 145. כשיצחק נולד תרח היה בן 170, כשיצחק היה בן 35 תרח נפטר. אברהם הפך לראש המשפחה, אולם בהעדרו נחור, אחיו הצעיר, לקח את התפקיד. בהמשך עבד אברהם יופיע בעיר נחור, ובפקודת אברהם ראש המשפחה, הוא בא לקחת (אפילו בכוח) אישה ליצחק.
סביר להניח שתרח לא פגש מחדש את משפחתו שעזבה לכנען. לפי הכתוב, לחרן באו אברם, שרי אשתו ולוט. הרן כבר מת, ונחור לא מוזכר. והנה בהמשך אברם, שרי ולוט עוזבים. אז מי נשאר עם האב בן ה-145 שנותרו לו עוד כ-70 שנים לחיות?
רש"י והרמב"ן היו מודעים לבעיה הזאת של חוסר כבוד לאב הזקן, אך מסופר שנחור או בתואל בנו באו לחרן וישבו שם, ולכן הם אלו שדאגו לתרח בזקנותו.
וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד
אברם, שהמשיך בדרכו של תרח, רצה אף הוא להגיע לכנען, ככתוב "ויֵַּצְאו אִּתָּם מֵאורּ כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, ויַָּבֹאו עַּד חָרָן, ויֵַּשְׁבוּ שָׁם" (ביאור: בראשית יא לא). מכאן שתרח כנראה תמך בהחלטתו של אברם. אפשרי שאברם דיבר עם תרח והם סיכמו ביניהם שאברם ייצא ראשון, יכין את המקום, ותרח יצטרף אחר כך. בכל מקרה אברם זכר את משפחתו ורצה שיצחק בנו יישא נערה ממשפחתו שבחרן, ארם פאדן. בשלב הזה, תרח שכבר היה זקן התיישב בחרן לצמיתות, כך שאברם לא רצה לטלטל אותו.
עוד לפני צאתו של אברם מחרן נאמר שכולם הבינו ששרי עקרה, שאין לה ולד, ואולי גם לא יהיה לה יורש בעתיד, הואיל והיא כבר בת 65 שנה.
כידוע שרה היתה יפה מאוד, ככתוב: "ויִַּרְאו הַּמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה, כִּי יָפָה הִוא מְאֹד ... ויְַהַלְלו אֹּתָהּ אֶל פַּרְעֹה; ותַֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית יב טו), אולם אפשרי שהעליבו אותה ולא ציפו ליורש ממנה. לאחר שאלוהים אמר לאברם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ... וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב), אברם הבין שאשתו האהובה תלד לו ילד בתנאי שהוא ילך, ולכן הוא היה חייב לעזוב את ארצו.
וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן
הדגש כאן הוא שתרח לא המשיך בנדודיו או בדרכו לכנען. הוא השתקע בחרן ונשאר שם עד יום מותו. כלומר, האדמות שהוא רכש בחרן במשך מעל ל-145 שנה יהיו חלק מירושתו, שאברם זכאי לשליש ממנה.
לפי חוקי חמורבי שהיו ידועים ומקובלים באזור ובתקופה, אברהם היה זכאי לשליש מאדמתו והמטלטלין של תרח אביו. העובדה שאברהם עזב לכנען לא מבטלת את זכותו וזכות יורשיו לירושה. כלומר, נחור אחיו של אברהם החזיק למשמר ליורשיו של אברהם את חלקו של אברהם בירושה. במות נחור חלקו של אברהם הוחזק בידי בניו של נחור, וכל אחד מהם היה בעל חוב לאברהם ויורשיו. כך בהמשך לבן בן בתואל היה חייב ליעקב ועשו שליש מאדמתו וצאנו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית יא לב"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.