ביאור:דברים לב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




שיחת לו לא בניו מומם[עריכה]

שירת האזינו מטרתה להזכיר לעם ישראל לקחת אחריות על צרותיו - כאשר באות צרות על עם ישראל, השירה מזכירה שהמקור לכל הצרות הוא ההתרחקות מה'.

אחד הקטעים הראשונים בשירה אומר:

דברים לב ד:

"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט;

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם;

דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.

הַ לה', תִּגְמְלוּ זֹאת - עַם נָבָל וְלֹא חָכָם?

הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ!"

בקטע יש 3 מילים המתייחסות לפגמים:

תמים = שלם, ללא פגם ;

מום = פגם בהתנהגות ;

שִׁחֵת = השחית/השחתה, מילה נרדפת ל"מום", כמו ב (ויקרא כב כה): "... כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, לֹא יֵרָצוּ לָכֶם";

ומטרת הקטע היא ללמד את בני ישראל לקחת אחריות לפגמים בהתנהגותם ובגורלם.

הצור תמים פעלו[עריכה]

פסוק ד קובע, שמעשיו ופעולותיו של ה' שלמים ללא פגם.

הצור הוא ה', צור ישראל;

הצור תמים פעלו - מעשיו של ה' הם שלמים ללא פגם, כלומר:

  1. אין פגם מוסרי בפעולותיו - ה' אינו עושה עוול - "כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (ע"פ רש"י, רשב"ם, אור החיים) ; או -
  2. אין שינוי וקלקול בפעולותיו - ה' משפיע שפע של טוב ללא כל פגם, ורק האדם החוטא פוגם בכלי שיש לו לקבל את השפע, ולכן אינו מקבלו (ע"פ ראב"ע, רמב"ן, ספורנו) . או -
  3. אין פגם ב"תוצרת" של פעולותיו: האדם, שה' ברא, הוא שלם, אין כל פגם באופיו המוּלד, והאדם חוטא רק בגלל בחירתו החופשית הרעה, ולא בגלל פגם ביצירתו; ולכן העונשים שבאים עליו הם בצדק - "כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (כלי יקר) .

שיחת לו לא בניו מומם[עריכה]

שיחת לו - יש השחתה אחת, מום אחד, שמקלקל לה' את פעלו התמים והמושלם, והוא -

לא בניו - בני ישראל, שחטאו לה' ולכן נקראים "לא בניו" (כמו (הושע א ט): "וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם").

מומם - הפגם בבני ישראל הוא, שהם - דור עיקש ופתלתול, כלומר, מתנהגים בצורה עקומה והפכפכה, ולכן:

  1. ה' אינו יכול לנהוג עמם בצדק מושלם, כי יום אחד הם עושים טוב וביום הבא הם עושים רע, ולכן ה' לא יכול להעניש אותם לגמרי ולא לזכות אותם לגמרי;
  2. ה' אינו יכול לתת להם שפע של טוב מושלם כפי שהוא הכין עבורם, אינו יכול לקדש את ישראל ולקדש את שמו בעולם על-ידם כפי שתיכנן (ספורנו) ;
  3. בני ישראל משחיתים ופוגמים בעצמם בכך שהם חוטאים, ומקלקלים את הנשמה המושלמת שה' יצר עבורם (רמב"ן) .

ה לה' תגמלו זאת?![עריכה]

אם כך, פעולותיו של ה' הן שלמות ללא פגם, ורק התנהגותם של בני ישראל פוגמת בתוצרים ומקלקלת את התוכניות, ועל כך מוכיח משה את בני ישראל ואומר להם - "ה לה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם?!" - מדוע אתם פוגמים ומקלקלים את מעשיו של ה', והרי זו התנהגות שיש בה כפיות טובה וטיפשות, כי - "הלא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך!" - ה' עשה ויצר אתכם, וכאשר אתם מתנהגים בניגוד להוראותיו, אתם גם פוגעים בו ונוהגים בכפיות טובה, וגם פוגעים בעצמכם ונוהגים בטיפשות.

פירושים נוספים[עריכה]

פסוק ה, במיוחד החלק הראשון שלו "שיחת לו לא בניו מומם", הוא קשה, ופירושים רבים הוצעו עבורו. כמעט לכל מילה ישנו יותר מפירוש אחד, למשל:

המילה שִׁחֵת יכולה להיות:

  1. פועל בבניין פיעל  - השחית, הטיל מום (רש"י, אונקלוס ועוד) , או -
  2. שם עצם במשקל קיטל - השחתה, מום (שד"ל) .

המילה לוֹ יכולה להתייחס:

  1. לה' (" "מומם של ישראל שיחת לצור עמו ונחלתו" " - רמב"ן; וכן פירשנו למעלה) ;
  2. או לעם ישראל (" "חבילו להון" " - אונקלוס; אברבנאל) ;

המילה לֹא יכולה להתייחס:

  1. למילה שלפניה: לו לא = לא לו; ההשחתה אינה מיוחסת לה' אלא לבני ישראל, שהם בניו (בעלי הטעמים, אונקלוס ורש"י) ,
  2. או למילה שאחריה: לא בניו = בני ישראל הטוענים שאינם בניו, או נוהגים כאילו אינם בניו של ה' (ראב"ע, רמב"ן, אור החיים) .
  3. או לעמוד בפני עצמה: לו? לא!; האם ההשחתה מיוחסת לה'? לא! המום הוא של בניו (כלי יקר) .

המילה מוּמָם יכולה להתייחס:

  1. למילה הראשונה בפסוק: שיחת... מומם = המום של בני ישראל שיחת וקלקל לה' (רמב"ן, ספורנו) ;
  2. למילה שלפניה: בניו מומם = המום הוא של בניו ולא שלו (רש"י) , או: מומם הוא שה' התייחס אליהם בחיבה וקראם בניו, וכך גרם להם להתגאות (כלי יקר) .
  3. למילים שאחריה: מומם דור עיקש ופתלתול = המום שלהם הוא, שהם דור עיקש ופתלתול (ראב"ע, אברבנאל) .

ומשמעות המשפט כולו יכולה להיות:

  1. בה' אין כל פגם, בני ישראל קלקלו והשחיתו רק לעצמם (אונקלוס, רש"י, ספורנו, כלי יקר, אור החיים, אברבנאל) ;
  2. בני ישראל קלקלו והשחיתו לה' (רמב"ן, ספורנו; וכן פירשנו למעלה) ;
  3. או שהמשפט הוא ציטוט מדבריהם של ישראל, שטוענים שבה' יש פגם והשחתה (שד"ל) .



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שיחת לו לא בניו מומם


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-20.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-32-05