קטגוריה:דברים לב ה
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל.
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.
שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׃
שִׁחֵ֥ת שִׁחֵ֥ת - פועל, פיעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7843
מורפ': HVpp3ms ל֛וֹ ל֛ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms לֹ֖א לֹ֖א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn בָּנָ֣יו בָּנָ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc/Sp3ms מוּמָ֑ם מוּמָ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 3971 b
מורפ': HNcmsc/Sp3mp דּ֥וֹר דּ֥וֹר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1755
מורפ': HNcmsa עִקֵּ֖שׁ עִקֵּ֖שׁ - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6141
מורפ': HAamsa וּפְתַלְתֹּֽל וּ - ו' החיבור
פְתַלְתֹּֽל - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/6618
מורפ': HC/Aamsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
שִׁחֵ֥ת מרכא (משרת, דרגא 5) ל֛וֹ תביר (משנה, דרגא 3)
לֹ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
בָּנָ֣יו מונח (משרת, דרגא 5) מוּמָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
דּ֥וֹר מרכא (משרת, דרגא 5) עִקֵּ֖שׁ טפחא (מלך, דרגא 2)
וּפְתַלְתֹּֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
שִׁחֵת לוֹ לֹא ההשחתה, לא לו היא, איננה באשמתו, בָּנָיו מוּמָם חסרונם של בניו, מעצמם הוא, באשמתם, {ס} דּוֹר עִקֵּשׁ אתם דור עקום וּפְתַלְתֹּל והפכפך.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵיהּ בְּנַיָּא דִּפְלַחוּ לְטָעֲוָתָא דָּרָא דְּאַשְׁנִי עוֹבָדוֹהִי וְאִשְׁתַּנַּיוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חַבִּילוּ עוֹבָדֵיהוֹן טַבְיָא בְּנַיָא חֲבִיבַיָא אִשְׁתַּכַּח מוּמָא בְּהוֹן דָרָא עוּקְמָנָא דְאַשְׁנִייוּ עוֹבָדֵיהוֹן וְאוּף סֵדֶר דִינֵיהּ דְעַלְמָא אִשְׁתַּנֵי עֲלֵיהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | חַבִּילוּ בְּנַיָא עוֹבָדֵיהוֹן וְלָא קֳדָמוֹי מְחַבְּלִין אֶלָא לְהוֹן עַד דִי חַבָּלוּ מוּמָא אִיתְיְהַב בְּהוֹן דָרָא עוּקָמָא וּפְתַלְגָא דְשַׁנוּ עוֹבָדוֹי וְאַף סִידְרֵי עַלְמָא אִישְׁתַּנֵי עֲלוֹי: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
משום אבא דורש אמרו: שחתו ישראל בכל לאווים שבתורה; וכל כך למה? שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו. משל לאחד שיצא לצלב. אביו בוכה עליו, אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו, וזה אומר אוי לי, וזה אומר אוי לי, אבל אין זה הוי הוי - אלא שיצא ליצלב; וכן הוא אומר ישעיה ג אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:
דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: אתם עוקמנים, פתלתולים אתם, אין אתם הולכים לאור! משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו - מתקנו באור, ואם לאו - מכוונו במעגילה, ואם לאו - מפסלו במצד ומשליכו לאור. וכן הוא אומר יחזקאל כא ונתתיך ביד אנשים בוערים חורשי משחית.
ד"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.רש"י
"בניו מומם" - בניו היו והשחתה שהשחיתו היא מומם
"בניו מומם" - מומם של בניו היה ולא מומו
"דור עקש" - עקום ומעוקל כמו ואת כל הישרה יעקשו ובלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות
"ופתלתול" - אנטורט"לייש (פערדרעהט פערוויקקעלט) כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל
"פתלתל" - מן התיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם סחרחר סגלגלרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בָּנָיו מוּמָם – בָּנָיו הָיוּ, וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הִיא מוּמָם.
בָּנָיו מוּמָם – מוּמָם שֶׁל בָּנָיו הוּא וְלֹא מוּמוֹ.
דּוֹר עִקֵּשׁ – עָקוּם וּמְעֻקָּל, כְּמוֹ: "וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" (מיכה ג,ט); וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "חֻלְדָּה שֶׁשִּׁנֶּיהָ עֲקוּמוֹת וַעֲקוּשׁוֹת" (ראו חולין נ"ו ע"א, ומגילה כ"ד ע"ב).
וּפְתַלְתֹּל – אינטורטיליי"ץ [entortiliez = מפותלים, מסובכים[2]], כַּפָּתִיל הַזֶּה, שֶׁגּוֹדְלִין אוֹתוֹ וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ סְבִיבוֹת הַגְּדִיל.
פְּתַלְתֹּל – מִן הַתֵּיבוֹת הַכְּפוּלוֹת, כְּמוֹ: "יְרַקְרַק" (ויקרא יג,מט), "אֲדַמְדָּם" (שם), "סְחַרְחַר" (תהלים לח,יא), "סְגַלְגַּל" (תרגום מל"א ז,כג).
רשב"ם
לא: כלומר ולא אחר:
בניו מומם: מומם הוא כפל לשון של שחת ישראל, בניו של הקב"ה הם עשו מום בעצמם כדכתיב כי משחתם בהם מום בם:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
וזה"ש בסמוך וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. כי בשלמא מה שלא היה חס על עצמו אינה הכעסה גדולה כל כך לפי שישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו'. ר"ל הנאת שעה תלחצהו אבל בניו ובנותיו שאין להם אפילו הנאת שעה איך לא יחוס עליהם להביאם במצודת העונש ההוא זהו הדבר המכעיס להקב"ה ביותר, זה"ש מיד אחר שמנת עבית וגו', וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, שינאץ ה' עליו ממה שהוא מכעיס בניו ובנותיו לכך נזכרו כאן שני השחתות אלו והגדיל ביותר ההשחתה שגורם לבניו ממה שהוא משחית נפשו, כי לכך נאמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, וכאן שחת לו לא בניו מומם, אע"פ ששיחת לו לעצמו מ"מ אין מום זה שבו גדול כל כך כמו המום שהוא פוגם בבניו כי דומה לו כאילו לא בניו המה זהו עיקר מומם.
ד"א בניו מומם. זה עיקר מומם שהם בניו של השי"ת ולא הביטו אל צור אשר חוצבו ממנו כי הצור תמים פעלו. והיה להם ללכת בדרכי אביהם שבשמים כמ"ש (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, הלך אחרי דרכיו כמו שנאמר הלא הוא אביך קנך, והיה לך לילך בדרכיו.
ד"א שבניו רמז למעשיו שנקראו תולדותיו של אדם, הן תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים, הן מעשה הרשעים כמו שנאמר (תהלים ז, טו) והרה עמל וילד שקר. והרשע אינו מודה על האמת לעולם ובכל תולדותיו הרעים שהוא מוליד יאמר כי לא בניו המה, וזהו עיקר המום שבהם שלא ישים אשם בנפשו בכל תולדותיו הרעים וכחש לאמר כי לא בניו המה לא אני ילדתים, וסבה לזה לפי שהם דור עקש ופתלתל. כי מצד היותו דור עקש אינו מודה על האמת לעולם ואומר לכל מוכיח לא פעלתי און. סבה שנייה מצד היותו עובר עבירה ושנה בו ומורגל לעשותה פעמים רבות עד שנעשה הדבר אצלו כהיתר (יומא פו, ב), וזה"ש ופתלתל, כפתילה זו המשולשה כך העובר ושנה ושלש נעשה לו כהיתר ואינו שב מן דרכו לעולם.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
דור עקש ופתלתול וגו'. שאם יהיה עקש לבד, דברי התורה תשים המעקשים למישור, ומי גרם לזה שנשחת היותו עקש ופתלתול פירוש מתחזק בעקשותו, כאשר עינינו רואות בדורות הללו מיני אפיקורסות דרך עקש וכשאדם מישר עקשותיהם הם מתחזקים בארחות עקשים קשים, וזה אובדן מולדת בית:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים לב ה"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.