מ"ג דברים לב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים לב · ד · >>

מקרא

כתיב: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

מנוקד: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

עם טעמים: הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ  כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט
אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל  צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃

תרגום

​​

אונקלוס:
תַּקִּיפָא דְּשָׁלְמִין עוֹבָדוֹהִי אֲרֵי כָל אוֹרְחָתֵיהּ דִּינָא אֱלָהָא מְהֵימְנָא דְּמִן קֳדָמוֹהִי עַוְלָא לָא נָפֵיק מִן קֳדָם דְּזַכַּאי וְקַשִּׁיט הוּא׃
ירושלמי (יונתן):
אָמַר משֶׁה נְבִיָא כַּד סְלֵיקַת לְטַוְורָא דְסִינַי חָמִית רִבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ מְרַבַּע יוֹמָא לְאַרְבָּעָא חוּלְקִין תְּלַת שָׁעִין עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא וּתְלַת עָסִיק בְּדִינָא וּתְלַת מְכַרְזֵג בֵּין גְבַר לְאִיתָא וּגְזַר לִמְרוֹמָם וּמָאִיךְ וּתְלַת מְפַרְנֵס כָּל בִּרְיָיתָא דְהָכִין כְּתִיב תַּקִיף דְשַׁלְמִין עוֹבָדוֹי אֲרוּם כָּל אָרְחָתוֹי דִינָא אֱלָהָא מְהֵימְנָא דְמִן קֳדָמוֹי עַוְלָא לָא נָפִיק דְזַכַּאי וְקָשִׁיט הוּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הצור תמים פעלו" - אע"פ שהוא חזק כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין כי תמים פעלו

"אל אמונה" - לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו

"ואין עול" - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז

"צדיק וישר הוא" - הכל מצדיקים עליהם את דינו וכך ראוי וישר להם צדיק מפי הבריות וישר הוא וראוי להצדיקו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הצור תמים פעלו" - רמז למדת הדין ואמר "תמים פעלו" כי הפועל הבא ממנו תמים ושלם לא ימוט ולא ישתנה לעולם כי כל דרכיו משפט הרחמים הם ולא תבוא בפועל חסרון אך במשפט כי המשפט לאל אמונה ואין עול בצור והמשפט צדיק והצור ישר

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

הצור תמים פעלו - הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם:

תמים פעלו - פעולתו שלימה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו שנה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: אלו היה לי ג' עינים, אלו היו לי ג' ידים, אלו היו לי ג' רגליים, אלו הייתי מהלך על ראשי, אלו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה!

כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו:

אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו:

ואין עול - שלא באו בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים. וכן הוא אומר קהלת ז אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:

צדיק וישר הוא - שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.

ד"א הצור - התקיף. תמים פעלו - פעולתו שלימה עם כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו עונה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו במים? ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו? ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשתטף באש וגפרית? ומה ראה אהרן ליטול הכהונה? ומה ראה דוד ליטול את המלכות? ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ?

כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - בעל פקדון:

ואין עול - גובה את שלו באחרונה. שלא כמדתו מדת בשר ודם: מדת ב"ו מפקיד אצל חבירו מאתים ויש בידו מנה - כשהוא בא ליטול את שלו, אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן; אלא אל אמונה ואין עול - גובה את שלו באחרונה:

צדיק וישר הוא - כענין שנאמר תהלים יא כי צדיק ה' וצדקות אהב.

ד"א הצור - התקיף תמים פעלו - פעולתם של באי העולם שלימה לפניו: מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים. אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר דברים לב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? - למחר, כשהוא יושב בדין:

כי כל דרכיו משפט - למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד, ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - כשם שמשלם שכר צדיק גמור, שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור, מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה:

ואין עול - כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרעים לפניו ואומרים לו: כך עשית ביום פלוני, ואי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר הן והן! והוא אומר לו חתום, שנא' איוב לז ביד כל אדם יחתום:

צדיק וישר הוא - והוא מצדיק את הדין ואומר: יפה דנתוני. וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך.

ד"א כשתפסו את ר' חנינא בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו. אמרו לו גזירה נגזרה עליך לשרוף ספרך. קרא מקרא הזה הצור תמים פעלו. אמרו לאשתו: נגזרה על בעליך גזירה לשרוף ספרו עליו, ועליך ליהרג. קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול. אמרו לבתו: נגזרה גזירה על אביך לשרוף ספרו עליו, ועל אמך ליהרג, ועליך לעשות מלאכה. קראת מקרא זה ירמיה לב גדול העצה ורב העליליה. ר' אומר: גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' פסוקים של צדוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים. כוונו שלשתם את לבן וצדקו עליהם את הדין! עמד פליסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו אל תזוח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאת חזרה לה לבית אביה. אמר לו למחר אף אני דנך כיוצא באלו! אמר לו בשרתני בשורה טובה: למחר יהיה חלקי עם אלו לעולם הבא.

ד"א הצור תמים פעלו - כשירד משה מהר סיני באו כל ישראל אצלו ואמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה היה מדת הדין למעלה? אמר להם: אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אלא אפילו להחליף בדבר - אל אמונה ואין עול:

<< · מ"ג דברים · לב · ד · >>