קטגוריה:ויקרא יא כב

<< | ספר ויקרא • פרק י"א • פסוק כ"ב | >>

את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו.

אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסׇּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.

המהדורה המוטעמת:

אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסׇּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־אֵ֤לֶּה אֵ֤לֶּה - כינוי גוף, רומז, משותף, רבים

צורת יסוד: 428
מורפ': HPdxcp מֵהֶם֙ מֵ - מילת יחס
הֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: m
מורפ': HR/Sp3mp תֹּאכֵ֔לוּ תֹּאכֵ֔לוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 398
מורפ': HVqi2mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָֽאַרְבֶּ֣ה הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אַרְבֶּ֣ה - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/697
מורפ': HTd/Ncmsa לְמִינ֔וֹ לְ - מילת יחס
מִינ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/4327
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־הַסָּלְעָ֖ם הַ - מילית, ה' הידיעה
סָּלְעָ֖ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/5556
מורפ': HTd/Ncmsa לְמִינֵ֑הוּ לְ - מילת יחס
מִינֵ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/4327
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־הַחַרְגֹּ֣ל הַ - מילית, ה' הידיעה
חַרְגֹּ֣ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/2728
מורפ': HTd/Ncmsa לְמִינֵ֔הוּ לְ - מילת יחס
מִינֵ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/4327
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־הֶחָגָ֖ב הֶ - מילית, ה' הידיעה
חָגָ֖ב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/2284
מורפ': HTd/Ncmsa לְמִינֵֽהוּ לְ - מילת יחס
מִינֵֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/4327
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

אֶת־אֵ֤לֶּה מהפך (משרת, דרגא 5) מֵהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

תֹּאכֵ֔לוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) לְמִינ֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֶת־הַסָּלְעָ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

לְמִינֵ֑הוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל מונח (משרת, דרגא 5) לְמִינֵ֔הוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֶת־הֶחָגָ֖ב טפחא (מלך, דרגא 2)

לְמִינֵֽהוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ: אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ, וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	יָת אִלֵּין מִנְּהוֹן תֵּיכְלוּן יָת גּוֹבָא לִזְנֵיהּ וְיָת רָשׁוֹנָא לִזְנוֹהִי וְיָת חַרְגְּלָא לִזְנוֹהִי וְיָת חַגְבָּא לִזְנוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):	יַת אִלֵין מִינַיָיא מִנְהוֹן תֵּיכְלוּן יַת גוּבָאֵי לִזְנֵיהּ וְיַת רְשׁוּנָא לִזְנֵיהּ וְיַת נִיפוֹלָא לִזְנֵיהּ וְיַת כַּרְזְבָא דְהוּא נִדוּנָא לִזְנֵיהּ: