ביאור:בבלי ביצה דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

בערמת התבן [1], אבל לא בעצים שבמוקצה. [2]

גמרא:

תנא: אם אי אפשר לשנות [3] – מותר;

אתקין רבא במחוזא:

דדרו בדוחקא [4] – לדרו [5] ברגלא [6];

דדרו ברגלא [7] – לדרו [8] באגרא [9];

דדרו באגרא [10] – לדרו [11] באכפא [12];

דדרו באכפא - נפרוס סודרא [13] עלויה [14], ואם לא אפשר [15] – שרי, דאמר מר אם אי אפשר לשנות – מותר;

אמר ליה רב חנן בר רבא לרב אשי: אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משנינן ביומא טבא, והא הני נשי דקא מליין חצבייהו מיא [16] ביומא טבא ולא קא משניין ולא אמרינן להו ולא מידי!

אמר ליה: משום דלא אפשר; היכא ליעבד? דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא? קא מפשא בהלוכא! דמליא בחצבא זוטא תמלי בחצבא רבה? קא מפשי במשוי! תכסייה בנכתמא [17] - זמנין דנפיל ואתי לאתויי! תקטריה [18] - זמנין דמפסיק [19] ואתי למקטריה [20]! תפרוס סודרא עלויה? - זמנין דמטמיש במיא [21] ואתי לידי סחיטה! הלכך לא אפשר.

אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי: תנן [ביצה פ"ה מ"ב]: 'אין מטפחין [22] ואין מספקין [23] ואין מרקדין [24]'; והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי ולא אמרינן להו ולא מידי!?

אמר ליה: ולטעמך, הא דאמר רבה: לא ליתיב איניש אפומא דלחיא [25] דלמא מגנדר ליה חפץ [26] ואתי לאתויי [27], והא הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומא דמבואה [28] ולא אמרינן להו ולא מידי [29]! אלא הנח להם לישראל [30]: מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין [31] - הכא נמי: הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין;

והני מילי [32] בדרבנן [33], אבל בדאורייתא – לא;

ולא היא: לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי, דהא תוספת יום הכפורים [34] דאורייתא הוא [35], ואכלי ושתו עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי!

ומתחילין בערמת התבן [אבל לא בעצים שבמוקצה]:

אמר רב כהנא: זאת אומרת מתחילין באוצר [36] תחלה [37]; מני? - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה;

אימא סיפא אבל לא בעצים שבמוקצה - אתאן לרבי יהודה דאית ליה מוקצה!?

הכא בארזי ואשוחי [38] עסקינן [39] דמוקצה מחמת חסרון כיס [40], ואפילו רבי שמעון מודה.

איכא דמתני לה [41] אסיפא: אבל לא בעצים שבמוקצה; אמר רב כהנא: זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחלה; מני? - רבי יהודה היא, דאית ליה מוקצה;

אימא רישא מתחילין בערמת התבן, אתאן לרבי שמעון דלית ליה מוקצה!?

התם בתבנא סריא [42].

תבנא סריא? הא חזי לטינא [43]?!

דאית ביה קוצים [44].

עמוד ב

משנה:

אין נוטלין עצים מן הסוכה [45] אלא מן הסמוך לה. [46]

גמרא:

מאי שנא מן הסוכה דלא? דקא סתר אהלא - מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי סמוך? - סמוך לדפנות [47].

רב מנשיא אמר: אפילו תימא בשאין סמוך לדפנות [48]; כי תניא ההיא [49] – באסורייתא [50].

תניא רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן: אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ורבי שמעון מתיר [51]; ושוין בסוכת החג בחג שאסורה [52], ואם התנה עליה [53] - הכל לפי תנאו [דומה לתוספתא ביצה פ"ג ה"ט [ליברמן]].

ורבי שמעון מתיר? והא קא סתר אהלא!?

אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה נופלת עסקינן [54], ורבי שמעון לטעמיה, דלית ליה מוקצה, דתניא: מותר השמן שבנר [55] ושבקערה [56][57]אסור, ורבי שמעון מתיר;

מי דמי? התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו [58], הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו [59]?

אמר רב נחמן בר יצחק: הכא בסוכה רעועה עסקינן, דמאתמול דעתיה עלויה [60].

ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו:

ומי מהני בה תנאי? והאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? - שנאמר (ויקרא כג לד) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה] חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה' [61], ותניא [דומה לספרי ראה סימן קמ [מלבים סימן קצג]]: 'רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה [62] - כך חל שם שמים על הסוכה? - תלמוד לומר: חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': מה חג [63] לה' - אף סוכה לה’’!

אמר רב מנשיא בריה דרבא: סיפא [64] אתאן לסוכה דעלמא [65], אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה.

וסוכה דמצוה לא? והתניא: 'סככה כהלכתה ועטרה [66] בקרמים [67] ובסדינין [68] המצויירין, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים, יינות שמנים וסלתות [69] ועטרות שבלים - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם - הכל לפי תנאו' [70]!

אביי ורבא דאמרי תרוייהו [71]: [72] באומר [73] "איני בודל מהם [74] כל [75] בין השמשות [76]", דלא חלה קדושה עלייהו [77], אבל עצי סוכה [78] - דחלה קדושה עלייהו [79] אתקצאי לשבעה [80].

ומאי שנא מהא [81]: דאתמר: הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים, אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה [82] ואוכלה לאלתר [83], ורב אסי: אמר כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר [84]' [85]?

התם, דמפסקו לילות מימים [86] - כל חד וחד יומא מצוה באפי נפשיה הוא; הכא דלא מפסקו לילות מימים - כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי.

הערות[עריכה]

  1. ^ להסק, ואף על פי שלא זמנה מבעוד יום, ולא היה רגיל להסיק ממנה; והשתא משמע דלית ליה מוקצה
  2. ^ רחבה שאחורי הבתים קרויה 'מוקצה' על שם שהיא מוקצה לאחור, ואין נכנסים ויוצאין בה תדיר, ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה; ובגמרא פריך סיפא לרישא: דהשתא משמע דאית ליה מוקצה!
  3. ^ כגון שזמן אורחים הרבה, וצריך להביא הרבה ביחד
  4. ^ משאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח, אם בא לשאת אותו ביום טוב לצורך יום טוב, כגון חבית או שק מלא פירות
  5. ^ ישאנו ביום טוב
  6. ^ עתר - שקורין פורק"א [קלשון], כדרכי נושאי מלח למכור, מפני שצריך לשנות, וכשהוא משנה - ישנה להקל משאו, ולא להרבות טורח ביום טוב, ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד, וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף - משנה להקל הוא
  7. ^ משוי חבית גדולה, שרגילין לשאת אותה ברגלא
  8. ^ ישאוה ביום טוב
  9. ^ בשני בני אדם במוט על כתפיהם, דהיינו נמי שנוי להקל
  10. ^ במוט על כתפיהם
  11. ^ ביום טוב לאותו משוי
  12. ^ במוט בידיהם, משום שנוי, ואף על פי שאינו להקל - מכל מקום שנוי הוא, ואינו מרבה טורח בשנויו
  13. ^ קל הוא, ואינו מכביד
  14. ^ ושנוי הוא בעלמא, ולהצנע
  15. ^ שאין לו סודר לכסותו
  16. ^ שואבות מים מן הנהר
  17. ^ כסוי של עץ העשוי לכדין
  18. ^ שצריך לקושרו שלא יפול בדרך
  19. ^ בהליכתו
  20. ^ וקשר העשוי להתקין - אב מלאכה הוא
  21. ^ שנשרה במים
  22. ^ ידיו זו לזו
  23. ^ כף על ירך
  24. ^ ברגל, משום שיר או משום אבל; וכולם נאסרו משום שבות, גזרה שמא יתקן כלי שיר, בפרק 'משילין' (ביצה לו ב)
  25. ^ לחי המתיר במבוי בשבת
  26. ^ ברשות הרבים, חוץ ללחי
  27. ^ מתוך שאינו במבוי מקורה, להכיר שזה רשות הרבים וזה רשות היחיד, ומביאו
  28. ^ 'וקא מגנדר חצבייהו ומייתי להו' לא גרסינן
  29. ^ ואף על גב דעברן אדרבנן, דאמור לא ליתיב, ואינהו יתבן
  30. ^ בדבר שהרגילו בו, ולא יחזרו בהם
  31. ^ מוטב שיעשו שוגגין ואל יעשו מזידין, לעבור כשידעו, ולא יניחו בכך
  32. ^ ד'הנח להם לישראל'
  33. ^ היכא דארגילו למעבר אדרבנן, כי הנך דמטפחין והנך דיתבן אפומא דלחיא
  34. ^ שצריך להתחיל ולהתענות מבעוד יום
  35. ^ דנפקא לן (יומא פא ב) מ-וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה (ויקרא כג לב)
  36. ^ בדבר האצור
  37. ^ שהיה מוקצה לאוצרו לזמן ארוך, כהאי גוונא, דסתמא אוצרין אותו לבהמה
  38. ^ ארז נקבה
  39. ^ ארזי ואשוחי אין אדם מסיק אותן, דעומדין לבנין
  40. ^ שדמיהן יקרין
  41. ^ לדרב כהנא
  42. ^ נרקב ומסריח, שאין ראוי למאכל בהמה, וסתמיה לעצים ולא לאכילה, והיינו לאוצר
  43. ^ לטיט, ללבון לבֵנים
  44. ^ ואין יכול לגבלו בידיו וברגליו
  45. ^ כגון בפסח או בעצרת, ויושב בסוכה בגנה או בפרדס - אין נוטלין עצים מן הסוכה
  46. ^ השתא משמע: אם הוא עב, שנתנו קנים הרבה - מותר ליטול מהם, ובגמרא פריך: הא סתר אהלא: דכיון דבטליה לגבי סכך - כל פורתא דשקיל מניה סתירה הוא!?
  47. ^ קנים הנזקפים סביבות לדפנות, כיון שלא נארגו עם הדופן - לא בטלי לגבי דופן, ואינו דומה לסמוך לסכך: שהסכך אינו ארוג, לפיכך הכל שוה: העליון כתחתון סכך הוא
  48. ^ אלא סמוך לסכך
  49. ^ מתניתין
  50. ^ חבילות של קנים שנתנן על הסכך; מדלא התיר אגדן - לא בטלינהו לגבי סכך, אלא להצניעם שם
  51. ^ אפילו מן הסכך; ולקמן פריך ליה: והא סתר אהלא?
  52. ^ אפילו בחולו של מועד כדיליף לקמן
  53. ^ לפני יום טוב
  54. ^ שנפלה ביום טוב, דליכא סתירת אהל; וטעמא דתנא קמא משום מוקצה, דהא בין השמשות היתה קיימת, ומוקצה היא מחמת איסור סתירה, אבל הסמוך לה - לאו מוקצה הוא, דלית ביה משום סתירה
  55. ^ קרוייזיי"ל [מנורה]
  56. ^ שנותן בנר או בקערה שמן הניתן להדלקת הנר של שבת, וכבה
  57. ^ המותר יש בה משום מוקצה, ו
  58. ^ שיודע שסופה לכבות, הלכך בין השמשות דעתיה על המותר
  59. ^ בתמיה: וכי נביא הוא ויודע שעתידה ליפול למחר
  60. ^ דמסיק אדעתיה דנפלה, ולמחר נפלה; הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא, דאמרינן: דעתיה מאתמול עלויה, ולתנא קמא לא אמרינן דעתיה עלויה בשום מידי דלא חזי בין השמשות
  61. ^ משמע: כל שבעה - לה' הוא הקדש
  62. ^ שלמי חגיגה, ליאסר משהוקדשו
  63. ^ חגיגה
  64. ^ דקתני: ואם התנה עליה
  65. ^ אסוכה דעלמא קאי, וארישא דברייתא קא מהדר דאיפלגו בה תנא קמא ורבי שמעון, דקתני: אין נוטלין עצים מן הסוכה, ואוקימנא בשנפלה, ומשום מוקצה, וקאמר: אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה - הכל לפי תנאו
  66. ^ יפה
  67. ^ בגדי צבעונין שקורין אובריי"ץ [רקומות]
  68. ^ לבנים של פשתן
  69. ^ בכוסות של זכוכית, לנוי
  70. ^ מדקתני אסור להסתפק מהן - שמע מינה בטלי להו לגבי סוכה, והוי להו כסוכה, וקאמר דתנאי מהני
  71. ^ דלא דמו לסוכה לענין תנאה, ואף על גב דבטלי לגבה
  72. ^ דכי מהני תנאה-
  73. ^ מבעוד יום
  74. ^ מהיות כוחי וזכותי בהם ליטלן
  75. ^ שהות אורך של
  76. ^ של ערב יום טוב
  77. ^ הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם - לא חלה, לפיכך לא הוקצה
  78. ^ שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה: שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות, משום דסתר אהלא, ובין השמשות ספק יום טוב הוא
  79. ^ ועל ידי קדושה זו
  80. ^ הוקצה לשבעה
  81. ^ דלא אמר באתרוג דמשום בין השמשות קמא ליתקצי כל שבעה, אלא לחד יומא מכי אתני עליה לחד יומא
  82. ^ ביומה
  83. ^ קסבר: למצותה אתקצאי, והרי נעשית מצותה
  84. ^ דכיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא
  85. ^ והא עצי סוכה נמי: כיון דאתני עלייהו ליהנות מהן בחולו של מועד - כהפרישה ליום ראשון דמי, ומשום דבין השמשות קמא קדיש קא אמרת דאתקצאי לשבעה
  86. ^ שאין מצותו בלילה