ביאור:בבלי ביצה דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

על גבי חרס [1] מותר [2];

ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא [3].

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי [4] ביומא טבא אסור; מאי טעמא? - משום דקמוליד ריחא [5]; ומאי שנא ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו [6]? התם ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא; הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא.

רבא אמר: על גבי גחלת נמי מותר, מידי דהוה אבשרא אגומרי [7].

דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא: קטורא שרי. [8]

אמר ליה אמימר: מאי 'קטורא' [האם מלשון קשר או מלשון קטורת]?: אי קטורא בידי [9] מעשה אומן הוא [10]! ואי לעשן [11] - אסור, דהא קא מכבה!?

אמר ליה רב אשי: לעולם לעשן, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

איכא דאמרי אמר ליה אמימר: מאי 'קטורא'? אי קטורא בידי - מעשה אומן הוא! אי לעשן – אסור, דקא מוליד ריחא [12]!

אמר רב אשי: אנא אמריתה נהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה: לעולם לעשן, ומידי דהוה אבשרא אגומרי [13].

ועושין גדי מקולס:

תניא: רבי יוסי אומר: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים; שלחו ליה: אלמלא תודוס אתה [14] - גוזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ

קדשים? סלקא דעתך [15]?

אלא אימא 'כעין קדשים' [16].

משנה:

שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים:

פרתו יוצאה [17] ברצועה שבין קרניה [18],

ומקרדין את הבהמה [19] ביום טוב [20],

ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן [21];

רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין [22];

וחכמים אומרים: אין מקרדין, אף לא מקרצפין.

גמרא:

למימרא דרבי אלעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה? והאמר רב - ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב - תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא?

תנא: לא שלו היתה, אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.

ומקרדין את הבהמה ביום טוב:

תנו רבנן: 'איזהו 'קרוד' ואיזהו 'קרצוף'?

קרוד - קטנים ועושין חבורה, קרצוף - גדולים ואין עושין חבורה'

ושלש מחלוקות בדבר:

רבי יהודה סבר: דבר שאינו מתכוין אסור, מיהו קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה, ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד [23];

ורבנן סברי נמי כרבי יהודה דבר שאינו מתכוין אסור [24], [25] וגזרינן קרצוף אטו קרוד;

ורבי אלעזר בן עזריה סבר לה כרבי שמעון, דאמר: דבר שאינו מתכוין מותר, ובין קרוד ובין קרצוף שרי [26]'.

אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל - ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה - הלכה כרבי שמעון [27], שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו!

אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר 'הלכה כרבי יהודה, שהרי חכמים מודים לו'?

אמר ליה: אנא כרבי שמעון סבירא לי, ועוד: שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו.

עמוד ב

משנה:

הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים [28]:

משום כלי קבול, ומשום כלי מתכת, ומשום כלי כברה.

גמרא:

תנא: 'תחתונה [29] - משום כלי קבול [30], אמצעית [31] - משום כלי כברה [32], עליונה [33] - משום כלי מתכת [34]'.

משנה:

עגלה של קטן [35]:

טמאה מדרס [36],

ונטלת בשבת [37];

ואינה נגררת [38] אלא על גבי כלים [39];

רבי יהודה אומר: כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת [40].

גמרא:

עגלה של קטן טמאה מדרס - דהא סמיך עלויה;

ונטלת בשבת - משום דאיכא תורת כלי עלה;

ואינה נגררת אלא על גבי כלים - על גבי כלים אִין, על גבי קרקע לא - מאי טעמא?

דקא עביד חריץ;

מני?

רבי יהודה היא, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור, דאי רבי שמעון, האמר דבר שאין מתכוין מותר, דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ!

אימא סיפא: רבי יהודה אומר: אין הכל נגררין בשבת, חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת: 'מפני שכובשת' אִין, אבל חריץ לא עבדא!

תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה [41].

הדרן עלך יום טוב הדרן עלך ביצה

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]


ביצה פרק שלישי אין צדין

(ביצה כג ב)

משנה:

אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, [42]

ואין נותנין לפניהם [43] מזונות; [44]

אבל צדין חיה ועוף [45] מן הביברין [46],

ונותנין לפניהם מזונות [47];

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין; זה הכלל: כל

הערות[עריכה]

  1. ^ שהסיקו
  2. ^ דכבוי ליכא, והבערה נמי על ידי שינוי היא, כלאחר יד, וליכא איסורא דאורייתא
  3. ^ שנכנס בחרס שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן: שהמוליד דבר חדש - קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה
  4. ^ לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס
  5. ^ ריח בשיראים
  6. ^ דתניא [(להלן דף לג,ב)] גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו, או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח - ובתלושין קמיירי
  7. ^ כשמואל, דאוכל נפש הוא עשון פירות זה, ושוה לכל נפש; ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא - מידי דהוה אבשרא אגומרי [הנחת בשר על גחלים], דאיכא כל הני ושרי [ביום טוב]
  8. ^ כן דרש להם ולא פירש דבריו.
  9. ^ שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים: שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים, וקורין אופרונציי"ר
  10. ^ ואסיר, ו'קטורא' - לשון קשר
  11. ^ ואי קטורא לשון קטור הכבשן, דהיינו לעשן
  12. ^ והיכי דריש דשרי
  13. ^ מוליד נמי ריח בפחמין
  14. ^ חכם גדול ונכבד
  15. ^ מאי קרוב להאכיל קדשים איכא? היאך יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן
  16. ^ והכי שלחו ליה שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים והרואה אומר הוקדשו לפסח
  17. ^ בשבת
  18. ^ לנוי, ואמור רבנן: משאוי הוא, ואינו תכשיט לה
  19. ^ אישטריליי"ר במגרדת של ברזל ששיניה דקות
  20. ^ ואף על גב דעביד חבורה
  21. ^ כעין אותם שלנו
  22. ^ במגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה
  23. ^ רבי יהודה סבר: חבורה, אף על פי שאין מתכוין לה - אסור, מיהו הך חששא בקרוד איתא - הלכך אין מקרדין, אבל בקרצוף ליכא למיחש משום חבורה
  24. ^ ואין מקרדין
  25. ^ ומחמירי מיניה
  26. ^ הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפילו קרוד שרי
  27. ^ דאמר גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת כב,א; מו,ב; תוספתא ביצה פ"ב הלכה יח [ליברמן]), דדבר שאינו מתכוין מותר
  28. ^ מקבלת טומאה על שם שלשה כלים; נפקא מינה דאי נמי אזל חד שמא מינה - טמאה משום אידך; ובגמרא מפרש לה
  29. ^ שמקבלת אבק הפלפלין כשנופל דרך נקבי המכבר
  30. ^ שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא
  31. ^ שהיא מקפת את המכבר
  32. ^ משום כלי עץ לא מטמאה, דאין קבולה קבול; אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום ארוג, ואפילו אין המכבר של מתכת מטמאה משום כלי כברה; ושלנו שהיא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכות
  33. ^ שמכתשין ושוחקין בה הפלפלין
  34. ^ דמשום כלי עץ ליכא לטמויה, דפשוטיהן טהורין, אלא משום צפוי התחתון, שהוא עיקר והעץ בטל אצלו
  35. ^ שעושין לו לשחוק ויושב עליה ומטלטלין אותו עליה
  36. '^ אם התינוק זב - נעשית העגלה אב הטומאה, דמיוחדת לישיבה היא: דהא סומך קטן עליה; נמצאת שהיא מיוחדת לו לישיבה, ואין אומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"; דאילו לא מיחדא להכי - לא הות אב הטומאה, כדתניא: יכול כפה סאה וישב עליה כו' (ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא א פרק ב הלכה ה; שבת דף נט,א)
  37. ^ דתורת כלי עליה
  38. ^ בשבת
  39. ^ על גבי בגדים, מפני שעושה חריץ בקרקע, וחופר חייב משום חורש
  40. ^ מפני שכובשת חריץ הנראה בהלוכה; לא על ידי חפירה הוא, אלא כובשת ודורסת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך, אבל אינו זז עפר ממקומה
  41. ^ חד סבר העגלה נמי כשאר כלים דעושה חריץ בגרירתה: שפעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר; ואידך סבר: לא שכיח הכי, ואינה אלא כובשת תחת גלגולה
  42. ^ אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב - טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב: דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות, ולמחר יטלהו; ביברים של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר; ביברין של חיה = קרפיפות מוקפין גדר סביב, וכונסין לתוכן חיות הבר, ויולדות ומגדלות שם
  43. ^ לפני הדגים
  44. ^ ואפילו למאן דאמר נפש בהמה במשמע - הני מילי דמזונותן עליך, אבל דגים - אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן!
  45. ^ המכונסים מאתמול
  46. ^ קא סלקא דעתך השתא: כיון דמוקפים גדר - הוו להו כנצודין ועומדין, אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב
  47. ^ בימי החורף צריכין מזונות, ואף בימי הקיץ במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו