ביאור:בבלי ביצה דף יז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
היינו קלקולא [1].
אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי, ולאסור.
תנו רבנן: 'יום טוב שחל להיות בשבת: בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה, ובית הלל אומרים: מתפלל שבע: מתחיל בשל שבת [2] ומסיים בשל שבת [3], ואומר קדושת היום באמצע [4]; רבי אומר: אף חותם בה "מקדש השבת ישראל והזמנים"'.
תני תנא קמיה דרבינא [5]: מקדש ישראל והשבת והזמנים;
אמר ליה: אטו שבת - ישראל מקדשי ליה [6]? והא שבת מקדשא וקיימא [7]! אלא אימא 'מקדש השבת ישראל והזמנים'.
אמר רב יוסף: הלכה כרבי וכדתריץ רבינא.
תנו רבנן: 'שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע [8], ואומר מעין המאורע [9] בעבודה [10], ואם לא אמר - מחזירין אותו; רבי אליעזר אומר: בהודאה [11]; ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע; רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים: כל מקום שהוזקק לשבע [12] - מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע'.
אמר רב הונא: אין הלכה כאותו הזוג [13].
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחברו [14] ומתנה.
אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה [15].
מאן דאמר עירובי תחומין - כל שכן עירובי תבשילין, ומאן דאמר עירובי תבשילין - אבל עירובי תחומין לא, מאי טעמא? - דלמקני שביתה בשבתא [16] לא. [17].
תנו רבנן: 'אין אופין [18] מיום טוב לחבירו; באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת [19] ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו [20]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא [21]'.
אמר רבא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
איבעיא להו: מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר [22] וקמחו נאסר [23]? או דלמא הוא נאסר ואין קמחו נאסר?
למאי נפקא מינה? - לאקנויי קמחו לאחרים [24]: אי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר - צריך לאקנויי קמחו לאחרים, ואי אמרת הוא נאסר ואין קמחו נאסר - לא צריך לאקנויי קמחו לאחרים; מאי?
תא שמע: 'מי שלא הניח עירובי תבשילין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין [25], לא לו ולא לאחרים, ולא אחרים אופין ומבשלין לו; כיצד הוא עושה? - מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו', שמע מינה הוא נאסר וקמחו נאסר!
שמע מינה.
איבעיא להו: עבר ואפה מאי [26]?
תא שמע: מי שלא הניח עירובי תבשילין, כיצד הוא עושה? מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין לו ומבשלין לו,
ואי איתא [27], ליתני 'עבר ואפה מותר' [28];
אמר רב אדא בר מתנה: תנא תקנתא דהיתרא [29] קתני, תקנתא דאסורא לא קתני.
תא שמע: 'מי שהניח עירובי תבשילין - הרי זה אופה ומבשל ומטמין, ואם רצה לאכול את עירובו - הרשות בידו; אכלו עד שלא אפה, עד שלא הטמין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין, לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו, אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר - הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים [30], ואם הערים – אסור [31]'.
אמר רב אשי: [32] הערמה קא אמרת? שאני הערמה [33] דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד [34]!
רב נחמן בר יצחק אמר: הא מני [35]? - חנניה היא [36], ואליבא דבית שמאי, דתניא: חנניה אומר: בית שמאי אומרים: אין אופין אלא אם כן ערב בפת, ואין מבשלין אלא אם כן ערב בתבשיל, ואין טומנין אלא אם כן היו חמין טמונין מערב יום טוב; ובית הלל אומרים: מערב בתבשיל אחד ועושה בו כל צרכו.
תא שמע: 'המעשר פירותיו בשבת: בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל [37]' [38]!
לא, צריכא דאית ליה פירי אחריני [39].
תא שמע: 'המטביל כליו בשבת [40]: בשוגג ישתמש בהן [41], במזיד לא ישתמש בהן'!
לא, צריכא דאית ליה מאני אחריני; אי נמי אפשר בשאלה [42];
תא שמע [תוספתא שבת פ"ב ה"טו [ליברמן]]: המבשל בשבת: בשוגג יאכל במזיד לא יאכל!
אסורא דשבת שאני [43].
בית שמאי אומרים שני תבשילין [ובית הלל אומרים תבשיל אחד; ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין]:
מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל על שני תבשילין שצריך; על מה נחלקו? - על דג וביצה שעליו, שבית שמאי אומרים שני תבשילין [44], ובית הלל אומרים תבשיל אחד [45], ושוין שאם פרפר ביצה [46] ונתן לתוך הדג או שרסק [47] קפלוטות [48] ונתן לתוך הדג [49] - שהן שני תבשילין'.
אמר רבא: הלכתא כתנא דידן [50] ואליבא דבית הלל [51].
אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו [בתחלה, ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת]:
אמר אביי: נקטינן: התחיל בעיסתו [52] ונאכל עירובו – גומר.
משנה:
חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים: מטבילין את הכל [53] מלפני השבת [54];
ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת;
ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן [56], אבל לא מטבילין [57], ומטבילין מגב לגב [58] ומחבורה לחבורה [59].
גמרא:
דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא, מאי טעמא?
אמר רבה: גזרה
הערות
[עריכה]- ^ אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר
- ^ ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה: 'ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
- ^ הברכה בשל שבת: 'מקדש השבת', ותו לא
- ^ 'ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
- ^ במילתיה דרבי
- ^ שקדמת קדושת ישראל לשל שבת? בשלמא זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל - לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין
- ^ מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש
- ^ כשאר שבתות, כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו - אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי, ולא לכללו לבית הלל
- ^ ראש חדש או מועד
- ^ כגון 'יעלה ויבא' בברכת עבודה
- ^ כמו שאומר 'על הנסים' בחנוכה ופורים
- ^ ואפילו ערבית ושחרית ומנחה
- ^ אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה; מיהו, לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו', אלא בהא הלכתא כרבי דאמר: אף חותם בה 'מקדש השבת ישראל והזמנים' או '...וראשי חדשים' בראש חדש
- ^ אם נִזְכַּר ביום טוב ראשון, וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת
- ^ "אם היום חול ומחר קדש - עירובי עירוב, ואם חלוף - איני צריך לערב לתבשילין", ובתחומין יאמר: "אם היום קדש - אין בדברי כלום", ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין, ובאותה הפת עצמה, דממה נפשך הוי עירוב, אבל בשל תבשילין - אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר
- ^ לאו דוקא שבתא נקט, אלא יום טוב קרי 'שבתא'
- ^ לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפילו מספק, ואם התירו בעירובי תבשילין - התם משום כבוד שבת התירו
- ^ פת
- ^ דבחד טרחא סגי, וכן בנחתום לגבי מלוי:
- ^ לאפות כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה
- ^ שתנורים קטנים היו, ומדביקין פת בדפנות, ומתוך שהוא מלא - מתמעט חללו, ואין מקום לחמימותו להתפשט, והפת נאפת יפה
- ^ לאפות
- ^ שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו
- ^ אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו
- ^ כדרך שמטמינין תבשיל שבת
- ^ מהו שיאכל בשבת
- ^ דעבר ואפה מותר
- ^ מכדי תנא אתקנתא קא מהדר - נתני נמי הך תקנתא, בהדי הך דמקנה קמחו
- ^ העשויה בהיתר
- ^ לאחר שבשל לצורך, לומר: "עוד אני צריך להזמין אורחים" - ויבשל תבשילין אחרים, ויותירם לשבת; אבל בקדרה אחת, אם ירבה לשבת - הא אמר דאפילו לחול שרי כדלעיל: ממלאה אשה קדרה בשר, ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת
- ^ לאכול, דאחמור רבנן בהא מילתא, שלא לעקור תורת עירוב; ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא - דאין עבוד באוכלין, ואי משום טרחא - הא עדיפא, דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט; וקא סלקא דעתך דהוא הדין לעבר ואפה
- ^ לעולם עבר ואפה - מותר, והערמה אינה ראיה לכאן
- ^ ממזיד
- ^ דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאלו מזיד - רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב, הלכך לא מִעֲקרא תורת עירוב, אבל מערים - סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו, ואחרים למדין הימנו, ומִעֲקרא תורת עירוב - הלכך קנסוהו רבנן
- ^ דקתני 'אם הערים אסור'
- ^ דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין
- ^ שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
- ^ אלמא: אחמור רבנן במילתייהו, ואפילו גבי עונג שבת
- ^ לשבת
- ^ במקוה שיש לו בחצרו, ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין [להלן]: 'מטבילין כלים מלפני השבת', דנראה כמתקן
- ^ בו ביום
- ^ לשאול כלים מחברו ולהשתמש
- ^ בשול שבת מאבות מלאכות הוא, ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת - אסורא דרבנן הוא דעבד
- ^ צריך, וְזֶה כתבשיל אחד: שמחובר בו ובטיל לגביה
- ^ דיו בתבשיל אחד כזה
- ^ מבושלת
- ^ מינצ"ר בלעז
- ^ כרתי, פורי"ש בלעז [כרישין]
- ^ דלחודיה קאי
- ^ דמתניתין
- ^ דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד
- ^ לתקנה ולאפותה על ידי עירובו
- ^ כל הצריך טבילה, בין אדם בין כלים
- ^ דקיימא לן בראש השנה (טז,ב): חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, דכתיב וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ (ויקרא יא ח), ומוקים לה ברגל; הלכך יטביל מערב שבת, דאסור להטביל בשבת וביום טוב
- ^ והא דנקט שבת - רבותא אשמועינן לבית הלל, דאפילו בשבת שרו באדם! ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים;
- ^ מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו - ממלא מהם כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה, ובטלי אגבייהו, וטהרו; ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה, כדאמרינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (לד,ב)
- ^ בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו, כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים
- ^ ביום טוב
- ^ בגמרא מפרש לה