ביאור:בבלי ביצה דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

היינו קלקולא [1].

אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי, ולאסור.

תנו רבנן: 'יום טוב שחל להיות בשבת: בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה, ובית הלל אומרים: מתפלל שבע: מתחיל בשל שבת [2] ומסיים בשל שבת [3], ואומר קדושת היום באמצע [4]; רבי אומר: אף חותם בה "מקדש השבת ישראל והזמנים"'.

תני תנא קמיה דרבינא [5]: מקדש ישראל והשבת והזמנים;

אמר ליה: אטו שבת - ישראל מקדשי ליה [6]? והא שבת מקדשא וקיימא [7]! אלא אימא 'מקדש השבת ישראל והזמנים'.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי וכדתריץ רבינא.

תנו רבנן: 'שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע [8], ואומר מעין המאורע [9] בעבודה [10], ואם לא אמר - מחזירין אותו; רבי אליעזר אומר: בהודאה [11]; ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע; רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים: כל מקום שהוזקק לשבע [12] - מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע'.

אמר רב הונא: אין הלכה כאותו הזוג [13].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחברו [14] ומתנה.

אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה [15].

מאן דאמר עירובי תחומין - כל שכן עירובי תבשילין, ומאן דאמר עירובי תבשילין - אבל עירובי תחומין לא, מאי טעמא? - דלמקני שביתה בשבתא [16] לא. [17].

תנו רבנן: 'אין אופין [18] מיום טוב לחבירו; באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת [19] ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו [20]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא [21]'.

אמר רבא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

איבעיא להו: מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר [22] וקמחו נאסר [23]? או דלמא הוא נאסר ואין קמחו נאסר?

למאי נפקא מינה? - לאקנויי קמחו לאחרים [24]: אי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר - צריך לאקנויי קמחו לאחרים, ואי אמרת הוא נאסר ואין קמחו נאסר - לא צריך לאקנויי קמחו לאחרים; מאי?

תא שמע: 'מי שלא הניח עירובי תבשילין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין [25], לא לו ולא לאחרים, ולא אחרים אופין ומבשלין לו; כיצד הוא עושה? - מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו', שמע מינה הוא נאסר וקמחו נאסר!

שמע מינה.

איבעיא להו: עבר ואפה מאי [26]?

תא שמע: מי שלא הניח עירובי תבשילין, כיצד הוא עושה? מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין לו ומבשלין לו,

עמוד ב

ואי איתא [27], ליתני 'עבר ואפה מותר' [28];

אמר רב אדא בר מתנה: תנא תקנתא דהיתרא [29] קתני, תקנתא דאסורא לא קתני.

תא שמע: 'מי שהניח עירובי תבשילין - הרי זה אופה ומבשל ומטמין, ואם רצה לאכול את עירובו - הרשות בידו; אכלו עד שלא אפה, עד שלא הטמין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין, לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו, אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר - הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים [30], ואם הערים – אסור [31]'.

אמר רב אשי: [32] הערמה קא אמרת? שאני הערמה [33] דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד [34]!

רב נחמן בר יצחק אמר: הא מני [35]? - חנניה היא [36], ואליבא דבית שמאי, דתניא: חנניה אומר: בית שמאי אומרים: אין אופין אלא אם כן ערב בפת, ואין מבשלין אלא אם כן ערב בתבשיל, ואין טומנין אלא אם כן היו חמין טמונין מערב יום טוב; ובית הלל אומרים: מערב בתבשיל אחד ועושה בו כל צרכו.

תא שמע: 'המעשר פירותיו בשבת: בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל [37]' [38]!

לא, צריכא דאית ליה פירי אחריני [39].

תא שמע: 'המטביל כליו בשבת [40]: בשוגג ישתמש בהן [41], במזיד לא ישתמש בהן'!

לא, צריכא דאית ליה מאני אחריני; אי נמי אפשר בשאלה [42];

תא שמע [תוספתא שבת פ"ב ה"טו [ליברמן]]: המבשל בשבת: בשוגג יאכל במזיד לא יאכל!

אסורא דשבת שאני [43].

בית שמאי אומרים שני תבשילין [ובית הלל אומרים תבשיל אחד; ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין]:

מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל על שני תבשילין שצריך; על מה נחלקו? - על דג וביצה שעליו, שבית שמאי אומרים שני תבשילין [44], ובית הלל אומרים תבשיל אחד [45], ושוין שאם פרפר ביצה [46] ונתן לתוך הדג או שרסק [47] קפלוטות [48] ונתן לתוך הדג [49] - שהן שני תבשילין'.

אמר רבא: הלכתא כתנא דידן [50] ואליבא דבית הלל [51].

אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו [בתחלה, ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת]:

אמר אביי: נקטינן: התחיל בעיסתו [52] ונאכל עירובו – גומר.

משנה:

חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים: מטבילין את הכל [53] מלפני השבת [54];

ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת;

[55]

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן [56], אבל לא מטבילין [57], ומטבילין מגב לגב [58] ומחבורה לחבורה [59].

גמרא:

דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא, מאי טעמא?

אמר רבה: גזרה

הערות[עריכה]

  1. ^ אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר
  2. ^ ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה: 'ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
  3. ^ הברכה בשל שבת: 'מקדש השבת', ותו לא
  4. ^ 'ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
  5. ^ במילתיה דרבי
  6. ^ שקדמת קדושת ישראל לשל שבת? בשלמא זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל - לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין
  7. ^ מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש
  8. ^ כשאר שבתות, כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו - אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי, ולא לכללו לבית הלל
  9. ^ ראש חדש או מועד
  10. ^ כגון 'יעלה ויבא' בברכת עבודה
  11. ^ כמו שאומר 'על הנסים' בחנוכה ופורים
  12. ^ ואפילו ערבית ושחרית ומנחה
  13. ^ אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה; מיהו, לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו', אלא בהא הלכתא כרבי דאמר: אף חותם בה 'מקדש השבת ישראל והזמנים' או '...וראשי חדשים' בראש חדש
  14. ^ אם נִזְכַּר ביום טוב ראשון, וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת
  15. ^ "אם היום חול ומחר קדש - עירובי עירוב, ואם חלוף - איני צריך לערב לתבשילין", ובתחומין יאמר: "אם היום קדש - אין בדברי כלום", ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין, ובאותה הפת עצמה, דממה נפשך הוי עירוב, אבל בשל תבשילין - אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר
  16. ^ לאו דוקא שבתא נקט, אלא יום טוב קרי 'שבתא'
  17. ^ לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפילו מספק, ואם התירו בעירובי תבשילין - התם משום כבוד שבת התירו
  18. ^ פת
  19. ^ דבחד טרחא סגי, וכן בנחתום לגבי מלוי:
  20. ^ לאפות כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה
  21. ^ שתנורים קטנים היו, ומדביקין פת בדפנות, ומתוך שהוא מלא - מתמעט חללו, ואין מקום לחמימותו להתפשט, והפת נאפת יפה
  22. ^ לאפות
  23. ^ שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו
  24. ^ אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו
  25. ^ כדרך שמטמינין תבשיל שבת
  26. ^ מהו שיאכל בשבת
  27. ^ דעבר ואפה מותר
  28. ^ מכדי תנא אתקנתא קא מהדר - נתני נמי הך תקנתא, בהדי הך דמקנה קמחו
  29. ^ העשויה בהיתר
  30. ^ לאחר שבשל לצורך, לומר: "עוד אני צריך להזמין אורחים" - ויבשל תבשילין אחרים, ויותירם לשבת; אבל בקדרה אחת, אם ירבה לשבת - הא אמר דאפילו לחול שרי כדלעיל: ממלאה אשה קדרה בשר, ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת
  31. ^ לאכול, דאחמור רבנן בהא מילתא, שלא לעקור תורת עירוב; ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא - דאין עבוד באוכלין, ואי משום טרחא - הא עדיפא, דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט; וקא סלקא דעתך דהוא הדין לעבר ואפה
  32. ^ לעולם עבר ואפה - מותר, והערמה אינה ראיה לכאן
  33. ^ ממזיד
  34. ^ דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאלו מזיד - רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב, הלכך לא מִעֲקרא תורת עירוב, אבל מערים - סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו, ואחרים למדין הימנו, ומִעֲקרא תורת עירוב - הלכך קנסוהו רבנן
  35. ^ דקתני 'אם הערים אסור'
  36. ^ דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין
  37. ^ שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
  38. ^ אלמא: אחמור רבנן במילתייהו, ואפילו גבי עונג שבת
  39. ^ לשבת
  40. ^ במקוה שיש לו בחצרו, ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין [להלן]: 'מטבילין כלים מלפני השבת', דנראה כמתקן
  41. ^ בו ביום
  42. ^ לשאול כלים מחברו ולהשתמש
  43. ^ בשול שבת מאבות מלאכות הוא, ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת - אסורא דרבנן הוא דעבד
  44. ^ צריך, וְזֶה כתבשיל אחד: שמחובר בו ובטיל לגביה
  45. ^ דיו בתבשיל אחד כזה
  46. ^ מבושלת
  47. ^ מינצ"ר בלעז
  48. ^ כרתי, פורי"ש בלעז [כרישין]
  49. ^ דלחודיה קאי
  50. ^ דמתניתין
  51. ^ דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד
  52. ^ לתקנה ולאפותה על ידי עירובו
  53. ^ כל הצריך טבילה, בין אדם בין כלים
  54. ^ דקיימא לן בראש השנה (טז,ב): חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, דכתיב וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ (ויקרא יא ח), ומוקים לה ברגל; הלכך יטביל מערב שבת, דאסור להטביל בשבת וביום טוב
  55. ^ והא דנקט שבת - רבותא אשמועינן לבית הלל, דאפילו בשבת שרו באדם! ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים;
  56. ^ מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו - ממלא מהם כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה, ובטלי אגבייהו, וטהרו; ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה, כדאמרינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (לד,ב)
  57. ^ בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו, כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים
  58. ^ ביום טוב
  59. ^ בגמרא מפרש לה