ביאור:בבלי ביצה דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב ^[1]'; אם זרק - דיעבד אִין, לכתחלה לא ^[2]; בשלמא לרבא ניחא, אלא לרבה בר רב הונא קשיא?

קשיא;

ואיבעית אימא: שאני שבות שבת משבות יום טוב ^[3].

בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל, מהו לשחטה ביום טוב?

אמר ליה: מותר.

אמר ליה: וכי מה בין זה לנדרים ונדבות ^[4]?

אמר ליה: עורבא פרח ^[5]! ^[6]

כי נפק ^[7], אמר ליה רבה בריה ^[8]: לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא ^[9]?

אמר ליה: ומה אעביד ליה? אני היום ^[10] (שיר השירים ב ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים [כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי] ^[11], ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא ^[12]!

וטעמא מאי? ^[13]

בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן ביום טוב, דכהנים כי קא זכו - משלחן גבוה קא זכו ^[14].

אמר רב חסדא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל - מותר לשחטה ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה; עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה ביום טוב, דהא אפשר ליה למפלגה בלישה. [## ולמה מותר ללוש לנכרי?]

מתיב רב חנא בר חנילאי: 'עיסת כלבים, בזמן שהרועין אוכלין ממנה - חייבת בחלה ^[15], ומערבין בה ^[16], ומשתתפין בה ^[17], ומברכין עליה ^[18], ומזמנין עליה ^[19], ונאפת ביום טוב ^[20], ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ^[21]' – ואמאי? והא אפשר ליה למפלגה בלישה!?

שאני עיסת כלבים, הואיל ואפשר לפייסן בנבלה ^[22].

ומי אית ליה לרב חסדא 'הואיל' ^[23]? והא אתמר: האופה מיום טוב לחול ^[24]: רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה:

רב חסדא אמר לוקה: לא אמרינן 'הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי חזי ליה'; רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן 'הואיל'!

אלא לא תימא 'הואיל ואפשר' אלא כגון דאית ליה נבלה, דודאי אפשר לפייסן בנבלה.

בעו מניה מרב הונא: הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא ^[25] דבני חילא ^[26], מהו לאפותה ביום טוב?

אמר להו: חזינא: אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי - כל חדא וחדא חזיא לינוקא, ושרי ^[27]; ואי לאו – אסור. והתניא: 'מעשה בשמעון התימני ^[28] שלא בא אמש ^[29] לבית המדרש בשחרית; מצאו רבי יהודה בן בבא, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: בלשת ^[30] באה לעירנו, ובקשה לחטוף את כל העיר, ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום. אמר לו: תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם ^[31], שהרי אמרה תורה (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה] לָכֶם - ולא לגוים', ואמאי?: הא חזי למיכל מיניה ^[32]?

אמר רב יוסף: עגל טרפה הואי;

^[33] והא חזי לכלבים?

תנאי היא ^[34], דתניא [מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא פרשתה ט]: '(שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם] אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם; ממשמע שנאמר לְכָל נֶפֶשׁ שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר (ויקרא כד יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה [נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ]? - תלמוד לומר לָכֶם:

עמוד ב

לָכֶם ולא לכלבים, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אפילו נפש בהמה במשמע;

אם כן מה תלמוד לומר לָכֶם?

לָכֶם ולא לגוים;

ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הגוים?

מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הגוים שאין מזונותן עליך!'

אמר ליה אביי לרב יוסף: ולרבי יוסי הגלילי, דאמר לָכֶם ולא לכלבים, הני סופלי ^[35] לחיותא היכי שדינן להו ביום טוב ^[36]?

אמר ליה: הואיל וחזו להסקה.

תינח ביבישתא, ברטיבתא מאי איכא למימר?

אמר ליה: חזו להיסק גדול;

תינח ביום טוב, בשבת מאי איכא למימר?

מטלטלינן להו אגב ריפתא, כדשמואל, דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת ^[37].

ופליגא ^[38] דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

רב אחא בר יעקב אמר: אפילו בשבת נמי לא, משום שיורי כוסות ^[39].

אי הכי דידן נמי ^[40]?

דידן חזו לתרנגולין;

דידהו נמי חזו לתרנגולין?

דידהו איסורי הנאה נינהו.

ולטלטלינהו אגב כסא? מי לא אמר רבא: מטלטלין כנונא ^[41] אגב קטמיה ^[42] אף על גב דאיכא עליה שברי עצים ^[43]?

התם לאו איסורי הנאה נינהו, הכא איסורי הנאה נינהו ^[44].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולהוי כגרף של רעי ^[45]?

אמר ליה? וכי עושין גרף של רעי לכתחלה? ^[46]

אדבריה רבא למר שמואל ודרש: מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

מרימר ומר זוטרא, כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב - אמרו ליה: "אי ניחא לך במאי דטריחא לן - מוטב ואי לא, טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן"!

משנה:

בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו ^[47] אלא אם כן ראויין לשתיה ^[48], ובית הלל מתירין; עושה אדם מדורה ^[49] ומתחמם כנגדה.

גמרא:

איבעיא להו: האי מדורה - מאן קתני לה? דברי הכל היא ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו ^[50] להנאת אבר אחד? או דלמא בית הלל קתני לה, אבל בית שמאי לא שני להו?

תא שמע: בית שמאי אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, ובית הלל מתירין.

משנה:

שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי ^[51]:

אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב;

ואין זוקפין את המנורה ביום טוב; ^[52]

ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין ^[53];

כאמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין; אמרו לו: מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין ^[54].

גמרא:

היכי דמי?: אי דאנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית שמאי? ואי דלא אנח עירובי תבשילין מאי טעמא דבית הלל?

אמר רב הונא: לעולם אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין, וכדי חייו שרו ליה רבנן;

ורב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: 'מי שלא הניח עירובי תבשילין - אופין לו פת אחת, ומבשלין לו קדרה אחת,

הערות

^ כלומר: ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום
^ הואיל ולא יאכל בשר היום
^ החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב
^ שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה
^ עורב הפורח למעלה
^ השיאו לדבר אחר;
^ רב אויא
^ דרב הונא לאבוה
^ ולמה דחיתו והלך לו בכלימה
^ יום טוב הוא, ודרשתי לרבים, וחליתי מטורח הדרשה, וקורא אני עלי
^ הביאו לי סעודה ואסעוד
^ וצריך אני להרהר ולעיין בה
^ סוגיא דגמרא הוא;
^ בחזה ושוק, והוא הדין לבעלים בשאר הבשר, כעבד הנוטל פרס מבית רבו; נמצאת כל השחיטה לשם גבוה
^ דלחם קרינא ביה
^ ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר, שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד, והחצר רשות כולן - וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר
^ 'שתוף' קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו; וכל חצרות שבש"ס - לפני הבתים, ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי
^ המוציא
^ שלשה שאכלו כאחת
^ משום חלק הרועים
^ לילה הראשון של פסח, שהוא מצוה לאכול מצה, דכתיב בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת (שמות יב יח), ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם - הרשות בידו
^ ונמצאת כולה נאכלת לאדם
^ סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה, שהרי אין לו נבלה, ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה
^ לאחר שסעד – אפה, דהא ודאי לחול הוא
^ המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל
^ אנשי מלחמתו
^ ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה
^ מתמנת היה, כדכתיב (שופטים טו ו) שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי - מתמנת
^ כלומר: בין הערבים של יום טוב
^ חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל
^ שכרכם שנשתכרתם בממון - יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יום טוב
^ ולא יקפידו שהרי משלהן היה
^ היינו דקאמר ליה כו' לא גרס, והכי גרס:
^ דאיכא תנא דאסר לכלבים
^ גרעיני תמרין
^ כיון דלאדם לא חזו, ומאכל לבהמה לא משתרי - אסירי בטלטול
^ ומטלטל על ידי הפת, ולא חיישינן לבזיון דאוכלין
^ הא דרב הונא דלעיל דאמר אי כי יהבינן רפתא לינוקא כו'
^ של יין ששרה בהן פתו, ומטלטלן השמש להצניע הכוס
^ הא לא חזו, דמאיסי
^ כלי שמשימים בו הגחלים
^ שהיינו צריכין לאפרו, והוכן מערב שבת לכסות רוק או צואה
^ דלא חזו מטלטל להו עם כנונא
^ ומוקצי טפי
^ שמותר לטלטלו ולפנותו לאשפה מחמת מאוס, כדאמרינן בפרק בתרא (דף לו,ב)
^ נהי דכי איתיה קמן מסלקינן ליה, אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה, מי שרי?
^ לרחוץ רגליו
^ אוכל נפש התיר הכתוב, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה
^ היסק גדול
^ הנאת כל גופו דמיא לאוכל נפש
^ מפרש טעמא בגמרא
^ משמע: אם נפלה מנורה של מתכת אין זוקפין ומשיבין אותה;
^ פתין גריצין = ככרות עבים, משום טרחא
^ שאופים על הגחלים

[1] כלומר: ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום

[2] הואיל ולא יאכל בשר היום

[3] החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב

[4] שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה

[5] עורב הפורח למעלה

[6] השיאו לדבר אחר;

[7] רב אויא

[8] דרב הונא לאבוה

[9] ולמה דחיתו והלך לו בכלימה

[10] יום טוב הוא, ודרשתי לרבים, וחליתי מטורח הדרשה, וקורא אני עלי

[11] הביאו לי סעודה ואסעוד

[12] וצריך אני להרהר ולעיין בה

[13] סוגיא דגמרא הוא;

[14] בחזה ושוק, והוא הדין לבעלים בשאר הבשר, כעבד הנוטל פרס מבית רבו; נמצאת כל השחיטה לשם גבוה

[15] דלחם קרינא ביה

[16] ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר, שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד, והחצר רשות כולן - וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר

[17] 'שתוף' קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו; וכל חצרות שבש"ס - לפני הבתים, ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי

[18] המוציא

[19] שלשה שאכלו כאחת

[20] משום חלק הרועים

[21] לילה הראשון של פסח, שהוא מצוה לאכול מצה, דכתיב בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת (שמות יב יח), ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם - הרשות בידו

[22] ונמצאת כולה נאכלת לאדם

[23] סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה, שהרי אין לו נבלה, ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה

[24] לאחר שסעד – אפה, דהא ודאי לחול הוא

[25] המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל

[26] אנשי מלחמתו

[27] ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה

[28] מתמנת היה, כדכתיב (שופטים טו ו) שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי - מתמנת

[29] כלומר: בין הערבים של יום טוב

[30] חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל

[31] שכרכם שנשתכרתם בממון - יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יום טוב

[32] ולא יקפידו שהרי משלהן היה

[33] היינו דקאמר ליה כו' לא גרס, והכי גרס:

[34] דאיכא תנא דאסר לכלבים

[35] גרעיני תמרין

[36] כיון דלאדם לא חזו, ומאכל לבהמה לא משתרי - אסירי בטלטול

[37] ומטלטל על ידי הפת, ולא חיישינן לבזיון דאוכלין

[38] הא דרב הונא דלעיל דאמר אי כי יהבינן רפתא לינוקא כו'

[39] של יין ששרה בהן פתו, ומטלטלן השמש להצניע הכוס

[40] הא לא חזו, דמאיסי

[41] כלי שמשימים בו הגחלים

[42] שהיינו צריכין לאפרו, והוכן מערב שבת לכסות רוק או צואה

[43] דלא חזו מטלטל להו עם כנונא

[44] ומוקצי טפי

[45] שמותר לטלטלו ולפנותו לאשפה מחמת מאוס, כדאמרינן בפרק בתרא (דף לו,ב)

[46] נהי דכי איתיה קמן מסלקינן ליה, אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה, מי שרי?

[47] לרחוץ רגליו

[48] אוכל נפש התיר הכתוב, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה

[49] היסק גדול

[50] הנאת כל גופו דמיא לאוכל נפש

[51] מפרש טעמא בגמרא

[52] משמע: אם נפלה מנורה של מתכת אין זוקפין ומשיבין אותה;

[53] פתין גריצין = ככרות עבים, משום טרחא

[54] שאופים על הגחלים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]