ביאור:בבלי ביצה דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב [1]'; אם זרק - דיעבד אִין, לכתחלה לא [2]; בשלמא לרבא ניחא, אלא לרבה בר רב הונא קשיא?

קשיא;

ואיבעית אימא: שאני שבות שבת משבות יום טוב [3].

בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל, מהו לשחטה ביום טוב?

אמר ליה: מותר.

אמר ליה: וכי מה בין זה לנדרים ונדבות [4]?

אמר ליה: עורבא פרח [5]! [6]

כי נפק [7], אמר ליה רבה בריה [8]: לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא [9]?

אמר ליה: ומה אעביד ליה? אני היום [10] (שיר השירים ב ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים [כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי] [11], ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא [12]!

וטעמא מאי? [13]

בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן ביום טוב, דכהנים כי קא זכו - משלחן גבוה קא זכו [14].

אמר רב חסדא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל - מותר לשחטה ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה; עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה ביום טוב, דהא אפשר ליה למפלגה בלישה. [## ולמה מותר ללוש לנכרי?]

מתיב רב חנא בר חנילאי: 'עיסת כלבים, בזמן שהרועין אוכלין ממנה - חייבת בחלה [15], ומערבין בה [16], ומשתתפין בה [17], ומברכין עליה [18], ומזמנין עליה [19], ונאפת ביום טוב [20], ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח [21]' – ואמאי? והא אפשר ליה למפלגה בלישה!?

שאני עיסת כלבים, הואיל ואפשר לפייסן בנבלה [22].

ומי אית ליה לרב חסדא 'הואיל' [23]? והא אתמר: האופה מיום טוב לחול [24]: רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה:

רב חסדא אמר לוקה: לא אמרינן 'הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי חזי ליה'; רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן 'הואיל'!

אלא לא תימא 'הואיל ואפשר' אלא כגון דאית ליה נבלה, דודאי אפשר לפייסן בנבלה.

בעו מניה מרב הונא: הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא [25] דבני חילא [26], מהו לאפותה ביום טוב?

אמר להו: חזינא: אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי - כל חדא וחדא חזיא לינוקא, ושרי [27]; ואי לאו – אסור. והתניא: 'מעשה בשמעון התימני [28] שלא בא אמש [29] לבית המדרש בשחרית; מצאו רבי יהודה בן בבא, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: בלשת [30] באה לעירנו, ובקשה לחטוף את כל העיר, ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום. אמר לו: תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם [31], שהרי אמרה תורה (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה] לָכֶם - ולא לגוים', ואמאי?: הא חזי למיכל מיניה [32]?

אמר רב יוסף: עגל טרפה הואי;

[33] והא חזי לכלבים?

תנאי היא [34], דתניא [מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא פרשתה ט]: '(שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם] אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם; ממשמע שנאמר לְכָל נֶפֶשׁ שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר (ויקרא כד יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה [נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ]? - תלמוד לומר לָכֶם:

עמוד ב

לָכֶם ולא לכלבים, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אפילו נפש בהמה במשמע;

אם כן מה תלמוד לומר לָכֶם?

לָכֶם ולא לגוים;

ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הגוים?

מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הגוים שאין מזונותן עליך!'

אמר ליה אביי לרב יוסף: ולרבי יוסי הגלילי, דאמר לָכֶם ולא לכלבים, הני סופלי [35] לחיותא היכי שדינן להו ביום טוב [36]?

אמר ליה: הואיל וחזו להסקה.

תינח ביבישתא, ברטיבתא מאי איכא למימר?

אמר ליה: חזו להיסק גדול;

תינח ביום טוב, בשבת מאי איכא למימר?

מטלטלינן להו אגב ריפתא, כדשמואל, דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת [37].

ופליגא [38] דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

רב אחא בר יעקב אמר: אפילו בשבת נמי לא, משום שיורי כוסות [39].

אי הכי דידן נמי [40]?

דידן חזו לתרנגולין;

דידהו נמי חזו לתרנגולין?

דידהו איסורי הנאה נינהו.

ולטלטלינהו אגב כסא? מי לא אמר רבא: מטלטלין כנונא [41] אגב קטמיה [42] אף על גב דאיכא עליה שברי עצים [43]?

התם לאו איסורי הנאה נינהו, הכא איסורי הנאה נינהו [44].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולהוי כגרף של רעי [45]?

אמר ליה? וכי עושין גרף של רעי לכתחלה? [46]

אדבריה רבא למר שמואל ודרש: מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

מרימר ומר זוטרא, כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב - אמרו ליה: "אי ניחא לך במאי דטריחא לן - מוטב ואי לא, טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן"!

משנה:

בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו [47] אלא אם כן ראויין לשתיה [48], ובית הלל מתירין; עושה אדם מדורה [49] ומתחמם כנגדה.

גמרא:

איבעיא להו: האי מדורה - מאן קתני לה? דברי הכל היא ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו [50] להנאת אבר אחד? או דלמא בית הלל קתני לה, אבל בית שמאי לא שני להו?

תא שמע: בית שמאי אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, ובית הלל מתירין.

משנה:

שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי [51]:

אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב;

ואין זוקפין את המנורה ביום טוב; [52]

ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין [53];

כאמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין; אמרו לו: מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין [54].

גמרא:

היכי דמי?: אי דאנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית שמאי? ואי דלא אנח עירובי תבשילין מאי טעמא דבית הלל?

אמר רב הונא: לעולם אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין, וכדי חייו שרו ליה רבנן;

ורב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: 'מי שלא הניח עירובי תבשילין - אופין לו פת אחת, ומבשלין לו קדרה אחת,

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום
  2. ^ הואיל ולא יאכל בשר היום
  3. ^ החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב
  4. ^ שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה
  5. ^ עורב הפורח למעלה
  6. ^ השיאו לדבר אחר;
  7. ^ רב אויא
  8. ^ דרב הונא לאבוה
  9. ^ ולמה דחיתו והלך לו בכלימה
  10. ^ יום טוב הוא, ודרשתי לרבים, וחליתי מטורח הדרשה, וקורא אני עלי
  11. ^ הביאו לי סעודה ואסעוד
  12. ^ וצריך אני להרהר ולעיין בה
  13. ^ סוגיא דגמרא הוא;
  14. ^ בחזה ושוק, והוא הדין לבעלים בשאר הבשר, כעבד הנוטל פרס מבית רבו; נמצאת כל השחיטה לשם גבוה
  15. ^ דלחם קרינא ביה
  16. ^ ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר, שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד, והחצר רשות כולן - וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר
  17. ^ 'שתוף' קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו; וכל חצרות שבש"ס - לפני הבתים, ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי
  18. ^ המוציא
  19. ^ שלשה שאכלו כאחת
  20. ^ משום חלק הרועים
  21. ^ לילה הראשון של פסח, שהוא מצוה לאכול מצה, דכתיב בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת (שמות יב יח), ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם - הרשות בידו
  22. ^ ונמצאת כולה נאכלת לאדם
  23. ^ סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה, שהרי אין לו נבלה, ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה
  24. ^ לאחר שסעד – אפה, דהא ודאי לחול הוא
  25. ^ המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל
  26. ^ אנשי מלחמתו
  27. ^ ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה
  28. ^ מתמנת היה, כדכתיב (שופטים טו ו) שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי - מתמנת
  29. ^ כלומר: בין הערבים של יום טוב
  30. ^ חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל
  31. ^ שכרכם שנשתכרתם בממון - יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יום טוב
  32. ^ ולא יקפידו שהרי משלהן היה
  33. ^ היינו דקאמר ליה כו' לא גרס, והכי גרס:
  34. ^ דאיכא תנא דאסר לכלבים
  35. ^ גרעיני תמרין
  36. ^ כיון דלאדם לא חזו, ומאכל לבהמה לא משתרי - אסירי בטלטול
  37. ^ ומטלטל על ידי הפת, ולא חיישינן לבזיון דאוכלין
  38. ^ הא דרב הונא דלעיל דאמר אי כי יהבינן רפתא לינוקא כו'
  39. ^ של יין ששרה בהן פתו, ומטלטלן השמש להצניע הכוס
  40. ^ הא לא חזו, דמאיסי
  41. ^ כלי שמשימים בו הגחלים
  42. ^ שהיינו צריכין לאפרו, והוכן מערב שבת לכסות רוק או צואה
  43. ^ דלא חזו מטלטל להו עם כנונא
  44. ^ ומוקצי טפי
  45. ^ שמותר לטלטלו ולפנותו לאשפה מחמת מאוס, כדאמרינן בפרק בתרא (דף לו,ב)
  46. ^ נהי דכי איתיה קמן מסלקינן ליה, אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה, מי שרי?
  47. ^ לרחוץ רגליו
  48. ^ אוכל נפש התיר הכתוב, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה
  49. ^ היסק גדול
  50. ^ הנאת כל גופו דמיא לאוכל נפש
  51. ^ מפרש טעמא בגמרא
  52. ^ משמע: אם נפלה מנורה של מתכת אין זוקפין ומשיבין אותה;
  53. ^ פתין גריצין = ככרות עבים, משום טרחא
  54. ^ שאופים על הגחלים