ביאור:בבלי ביצה דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דבסורא אמרי [1] "תרטא" ו"פלגו תרטא" [2]; בנרש אמרי "חלקא" ו"פלגו חלקא" [3]; בפומבדיתא אמרי "אוזיא" ו"פלגו אוזיא"; בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי "רבעא" ו"פלגו רבעא" [4].
משנה:
אומר אדם לחברו "מלא לי כלי זה", אבל לא במדה;
רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מדה - לא ימלאנו; [5]
מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב, ונותנן ללקוחות ביום טוב [6]!
אבא שאול אומר: אף במועד [7] עושה כן [8], [מפני ברורי המדות] [9];
וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן מפני מצוי המדות [10].
גמרא:
מאי אבל לא במדה?
אמר רב יהודה אמר שמואל: אבל לא בכלי המיוחד למדה [11], אבל כלי העומד למדה [12] - ימלאנו, ואתא רבי יהודה למימר: אפילו כלי העומד למדה [13] לא ימלאנו [14];
אלמא גבי שמחת יום טוב רבי יהודה לחומרא ורבנן לקולא, והא אפכא שמעינן להו, דתנן [(לעיל כח,א)]: רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ [15], וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אלמא רבי יהודה לקולא ורבנן לחומרא, קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן!?
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם בשאינו עומד למדה, הכא בעומד למדה; דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא: התם קא עביד כדעבדין בחול [16], הכא לא קא עביד כדעבדין בחול [17].
רבא אמר: מאי אבל לא במדה? - שלא יזכור לו שם מדה [18], אבל כלי המיוחד למדה ימלאנו, ואתא רבי יהודה למימר: כלי המיוחד למדה לא ימלאנו;
אלמא גבי שמחת יום טוב רבי יהודה לחומרא ורבנן לקולא, והא אפכא שמעינן להו, דתנן: רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אלמא רבי יהודה לקולא ורבנן לחומרא, קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן!?
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם בשאינו מיוחד למדה, הכא מיוחד למדה; דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא: התם קא עביד כדעבדין בחול, הכא לא קעביד כדעבדין בחול [19]: דעבדי אינשי דמקרבי חמרא [20] במנא דכילא [21] ושתו.
מעשה באבא שאול בן בטנית [שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב, ונותנן ללקוחות ביום טוב]:
תנא: אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש [22].
תנו רבנן [תוספתא ביצה פ"ג ה"ח]: 'הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות ,וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות [23], והביאום לפני הגזברים [24] לירושלים [25]; אמרו להם: אי אתם זקוקים לכך [26]!
אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך [27]! (משלי טו כז: עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה)
אמרו להם [28]: הואיל והחמרתם על עצמכם - עשו מהם צרכי רבים [29]',
דתניא: גזל ואינו יודע למי גזל [30] - יעשה בהם צרכי רבים.
מאי נינהו?
אמר רב חסדא: בורות שיחין ומערות [31]. [32]
אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא [33] ודרש: לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב [34], אבל קודר [35] הוא קב או קבים [36] ונותן לפני בהמתו ואינו חושש; והנחתום [37] מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו, כדי שלא יקדיח [38] תבשילו.
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה [39]; ושמואל אמר אסור.
והא תנא דבי שמואל [40] 'מותר'?
אמר אביי: השתא דאמר שמואל אסור, ותנא דבי שמואל [41] מותר -
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן. [42]
תוספות מסכת ביצה דף כט עמוד ב, ד"ה שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן - פי' דאם יבא שום אדם לשאול לנו כיצד יעשה אומרי' לו הוראה לאסור אבל אם אנו רואין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צריכין למחות בו;
ולפי זה לא פליג שמואל ארב: דתרוייהו מודו לאסור למעשה!
מיהו בה"ג פירש: ושמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן ופליג אברייתא ופליג ארב
ויש שפוסקין כשמואל ואע"ג דהלכה כרב באסורי, מכל מקום מדאמר סתמא דהש"ס 'שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן' - משמע דהלכה כותיה!
ויש פוסקין כרב משום דהלכה כרב באסורי, וכל שכן הכא: דהא תנא [דבי] שמואל כותיה דרב!
ואומר הר"ר שמואל מאייבר"א דאפילו למ"ד דהלכה כרב - מ"מ אסור לנו בזמן הזה למדוד משום ליטול חלה בעין יפה, דדוקא בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ"ד ונותנין לכהן שייך לומר דמותר משום עין יפה, אבל אנו שאין מפרישין כי אם מעט אפילו מעיסה מרובה, ואותו מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף - אין למדוד: דלא שייכא סברא דקאמר הכא 'כדי שתטול חלה בעין יפה', אלא יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח כשיעור משום הברכה; וכן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות וצריך לעשות פחות מכשיעור, ולא ימדוד במדה שעשה למדוד בחול בצמצום, אלא יפחות או יוסיף אם המדה קטנה.
תנו רבנן: אין שונין קמח [43] ביום טוב [44]; משום רבי פפייס ורבי יהודה בן בתירא אמרו: שונין [45]; ושוין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם – ששונין.
תני תנא קמיה דרבינא: 'אין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם - בורר בידו [46]';
אמר ליה: כל שכן דאסור דהוה ליה כבורר [47]!
דרש רבא בר רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא: שונין קמח ביום טוב;
אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לאבא: שקילא טיבותך ושדי אחזרי [48]; פוק חזי כמה מהולתא [49] הדרן בנהרדעא [50]!
דביתהו דרב יוסף נהלא קמחא אגבא דמהולתא [51]; אמר לה: חזי דאנא רפתא מעליתא בעינא [52]!
דביתהו דרב אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא [53]; אמר רב אשי: הא דידן [54] - ברתיה דרמי בר חמא, ורמי בר חמא מרא דעובדא [55] הוה, ואי לאו דחזיא מבי נשא לא הוה עבדא.
משנה:
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו: "תן לי ביצים ואגוזים במנין"! שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא ביצה פ"ג הלכות ו-ז [ליברמן]]: 'הולך אדם אצל רועה [56] הרגיל אצלו [57], ואומר לו "תן לי גדי אחד" או "... טלה אחד"; אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו: "תן לי כף אחת" או "... ירך אחת"; אצל פטם [58] הרגיל אצלו ואומר לו "תן לי תור אחד" או "... גוזל אחד"; אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו "תן לי ככר אחד" או "... גלוסקא אחת"; ואצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו "תן לי עשרים ביצים" או "... חמשים אגוזים, עשרה אפרסקין, וחמשה רמונים, ואתרוג אחד" - ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה [59];
רבי שמעון בן אלעזר אומר: ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח [60]'.
הדרן עלך אין צדין
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]ביצה פרק רביעי המביא
| משנה: |
המביא כדי יין ממקום למקום - לא יביאם בסל ובקופה, אבל מביא הוא על כתפו, או לפניו;
וכן המוליך את התבן - לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אבל מביאה הוא בידו;
ומתחילין
הערות
[עריכה]- ^ דרכן לומר לטבח
- ^ או פלג תרטא
- ^ או פלג חלקא
- ^ כל הטבחין היו מנתחין בהמותיהם בשוה, כך וכך נתחים מן הבהמה, ולאותן הנתחים קרו להו בסורא "תרטא" ובנרש "חלקא" ובפומבדיתא "אוזיא" ובנהר פקוד "רבעא"
- ^ בגמרא מפרש לה ומאי פלוגתייהו;
- ^ שאין מודדין ביום טוב
- ^ בחולו של מועד
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ ולא גרסינן במתניתין 'מפני ברורי המדות'; ואית דגרס ליה, והן העלאת הרתיחות, ובגמרא מפרש
- ^ כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לאיש ואיש במדה לעצמו ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה
- ^ שמודד ומוכר בו
- ^ שכשישבר זה בא זה תחתיו, אבל עדיין לא מדד בו
- ^ כיון דהוא עצמו מדה ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק
- ^ דמחזי שפיר כמודד ומוכר, כעובדין דחול
- ^ כלי וקופיץ אין עומדין לכך
- ^ במאזנים פעמים שאין הליטרא לפניו, וכיון שיודע משקל כליו - שוקל בו
- ^ דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה
- ^ 'רבעא' או 'לוג', אלא כך יאמר לו סתם "כלי זה מלא לי"
- ^ שדרך לקוחות לומר "תן לי לוג" ואין דרכן לומר "כלי זה מלא לי" בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה, ואף על גב דמיוחד למדה
- ^ לחבריהם
- ^ של מדה
- ^ שהיה חכם גדול ובאים רבים לשאול הימנו, ובמועד רבים עוסקים בתורה: שאין טרודים במלאכה, והיה ממלאן בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום; ולמאן דגרס במתניתין מפני ברורי המדות מפרש הכי: מפני בטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו, לפיכך ממלאן בלילה
- ^ משנתן יין בחבית כך וכך לוגין במדה ומכר ממנה עד שמכר חשבונו - נמצא כל הנותר בחבית על ידי ברורין שהרתיח היין כשמוציאו ומעלה; אופיא = אישקומ"א בלע"ז, ואין המדה מלאה, והן נקראין 'ברורין' לפי שמבררין אותן מן היין כששותה; אי נמי על דקלישי וְזִיגִי [שנחלשת הרתיחה והנוזל נעשה צלול], ושמן יש בו 'מצוי' מפני שמודבק בשולי המדה ובדפנותיה, וביין שכיחי ברורין, ולא בשמן, וחבריו כנסו כו'- כדפרישית בברורין
- ^ של הקדש
- ^ לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו, והם לא הקדישוה: כסבורין אין יכולין להקדיש שאינו שלהם, אי נמי יכולין הוה ליה גָזֵל בְּעוֹלָה (ישעיהו סא ח) [ספרא צו - מכילתא דמילואים פרשה א הלכה טו]
- ^ הואיל ומתחלה לא נתכונתם לגזול: שהלקוחות מוחלין על ידי טרדן ומרוצתם, שאינם יכולין לשהות עוד, וידעי, וקא מחלי
- ^ לזה ליהנות משל אחרים
- ^ חכמים
- ^ אם כן אין לכם לעשות הקדש אלא לעשות בהן צרכי רבים שהרי משל רבים היה ויהנו הבעלים מהן
- ^ שגזל אנשים הרבה
- ^ שמתכנסין בהן מים ושותין מהן
- ^ בבבא קמא (דף נ,ב) מפרש מאי 'בור' ומאי 'שיח' ומאי 'מערה'.
- ^ הנהיגו ומטייל עמו במבואות העיר
- ^ אפילו ליתן לבהמתו, שנראה כמודד למכור
- ^ לשון 'נוקב'
- ^ בקב עצמו נוקב בכרי, וממלאו שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו
- ^ מבשל קדרות נמי קרוי נחתום
- ^ ישרוף; אאורשי"ר בלע"ז
- ^ שיעור חלה = אחד מכ"ד לכהן, וכשאינה יודעת מדת עיסתה - היא מקמצת ואומרת "אין כאן כל כך", אבל כשיודעת מדת עיסתה - יודעת מה תפריש, ועינה יפה בה
- ^ בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו, כמו שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא, וכמו שסידר רבי את המשנה
- ^ והוא שנה במשנתו
- ^ שמואל בשמעתיה דאמר אסור - הלכה למעשה אתא לאשמועינן: שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור, ואי חזינן איניש דעביד - לא מחינן בידיה, דהלכה דמותר ואין מורין כן.
- ^ שרקדוֹ מאתמול, ובא לשנותו בנפה ליפותו
- ^ דאפשר לו מאתמול
- ^ דליכא טרחא, ודבר הנראה הוא שזו היא פעם שניה, ואין זה כמרקד לברור
- ^ אין שונין ואפילו נפל לתוכן צרור או קיסם אלא בודק הקסמין והצרורות ובוררן בידיו
- ^ דמחזי כבורר, ובורר אב מלאכה היא, כהרקדה, והשונה אינו מרקד, שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין
- ^ אין אנו מחזיקין לך טובה בכך; נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים; טיבותיך = גרי"ר בלע"ז
- ^ נפות
- ^ שכולן יודעות שמותר
- ^ באחורי הנפה כדי לשנות
- ^ אי את צריכה לשנות, דשונין קמח ביום טוב
- ^ אחורי השלחן שיש לו תוך, שקורין טורנרוייר"א, והיא היתה שונה הקמח על אחוריו משום שנוי
- ^ זו אשתי
- ^ מדקדק במעשיו
- ^ זה המגדל בהמות ופעמים שמוכר מהן
- ^ שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פסוק דמים
- ^ המפטם עופות, לשון משמין
- ^ קב או קבים
- ^ דמים