ביאור:בבלי ביצה דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ^[1];

אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים;

התינח שבת, ביום טוב מאי איכא למימר?

גזרו יום טוב אטו שבת;

ומי גזרינן ^[2]? והא תנן ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין ואי איתא נגזור השקה אטו הטבלה!

ותסברא ^[3]?: אי אית ליה מים יפים, הני למה לי למעבד להו השקה? אלא דלית ליה, וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו ^[4].

איתיביה: 'מדלין ^[5] בדלי טמא, והוא טהור ^[6]' ^[7], ואי איתא - נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה ^[8]!?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לו ^[9] אלא על ידי דליו ^[10] - זכור הוא ^[11].

איתיביה: 'כלי שנטמא מערב יום טוב ^[12] - אין מטבילין אותו ביום טוב ^[13]; ביום טוב - מטבילין אותו ביום טוב ^[14]', ואם איתא - נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב?

טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא ^[15], ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

איתיביה: כלי שנטמא באב הטומאה ^[16] - אין מטבילין אותו ביום טוב ^[17]; בולד הטומאה - מטבילין אותו ביום טוב ^[18], ואם איתא נגזור הא אטו הא?

ולד הטומאה היכי משכחת לה ^[19]? - גבי כהנים ^[20]! כהנים זריזין הם ^[21]!

תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'נדה שאין לה בגדים ^[22] - מערמת וטובלת בבגדיה ^[23]', ואם איתא נגזור דלמא אתי לאטבולי בעינייהו?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש - זכורה היא.

רב יוסף אמר: ^[24] גזרה משום סחיטה ^[25].

אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו, כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזרה הני אטו הני.

איתיביה כל הני תיובתא, ושני ליה כדשנינן.

רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא ^[26].

תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.

רבא אמר: ^[27] מפני שנראה כמתקן כלי ^[28].

אי הכי אדם נמי?

אדם נראה כמיקר;

הא תינח מים יפים ^[29], מים רעים מאי איכא למימר?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא

עמוד ב

בשרב ^[30] ורוחץ אפילו במי משרה ^[31];

תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי איכא למימר ^[32]?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה, ורוחץ אפילו בימות הגשמים;

תינח בשבת, ביום הכפורים מאי איכא למימר ^[33]?

אמר רבא: מי איכא מידי ^[34] דבשבת שרי ^[35] וביום הכפורים אסור ^[36]? אלא הואיל ובשבת ^[37] שרי ^[38] - ביום הכפורים נמי שרי ^[39];

ומי אית ליה לרבא 'הואיל' ^[40]? והתנן [שבת פ"יד מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ^[41], אבל מטבל הוא ^[42] כדרכו, ואם נתרפא נתרפא', ורמינן עלה [תוספתא שבת פ"יב ה"ט [ליברמן]]: 'לא יגמע ופולט ^[43], אבל מגמע ובולע', ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן; ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא: כאן קודם טבול ^[44], כאן לאחר טבול ^[45], ואם איתא, נימא: הואיל וקודם טבול ^[46] שרי ^[47] - לאחר טבול ^[48] נמי שרי ^[49]!

הדר ביה רבא מההיא ^[50].

וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא ^[51] הדר ביה ^[52]?

לא סלקא דעתך ^[53], דתניא: 'כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים ^[54]'.

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן [לטהרן, אבל לא מטבילין]:

מאי אבל לא מטבילין?

אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי ^[55] על גב ^[56] מימיו לטהרו ביום טוב.

מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן, דתניא: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן, דברי רבי; וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן; מני: אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה?

איבעית אימא רבי איבעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבי ^[57]: רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביום טוב ^[58];

הערות

^ ממקומו עד המקוה
^ ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים, למגזר התירא אטו אסורא, וגזרה לגזירה
^ דהא קושיא הוא
^ שלא יטמאו, וכיון דזהיר בהו - הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו בה רבנן
^ מים
^ מאליו
^ והא לא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דמתניתין, דאסור - דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר, בין מים בין כלי, הלכך מוכחא מילתא דטבילה; וטעמא דטבילה אסורה - משום דנראה כמתקן כלי, והאי מחזי, אבל הכא - אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר "לשאוב מים הללו היה צריך"
^ בלא שאיבת מים
^ טבילה זו
^ בשאיבתו, שאין כן דרך שאר טבילות
^ שהטבילה אסורה ביום טוב
^ ובאב הטומאה, כדלקמן
^ הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום
^ וישתמש בו היום חולין: שאין צריכין הערב שמש
^ שהרי הכל מטהרין ברגל, וכל שכן שזהירין מלהטמא
^ מערב יום טוב, כדלעיל
^ דכיון דטמא מן התורה - הוה ליה כמתקן
^ בולד הטומאה - אין כאן תקון, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין כה א): אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, משום דהוה ליה ולד הטומאה: שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי; |align = "right"|יש מפרשים: כלי שנטמא באב הטומאה, אפילו נטמא ביום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, וטעמא - משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך, הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש - לא יטבילנו! וקשיא לי, הרי ראוי להשתמש בו חולין, שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים, כדתנן: 'טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בקדשים' (נגעים פרק יד משנה ג: '...והרי הוא טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים' )
^ מי הוא הצריך להטבילו
^ אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה - ראשון, וכלי שנטמא בו שני, ומותר לחולין, שאין שני עושה שלישי בחולין, ואין צריך להטבילו אלא לתרומה
^ ולא אתו למשרי דאב הטומאה! אי נמי, זריזין מלבא טומאה לכליהן, והויא מלתא דלא שכיחא
^ טהורים, להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב, ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה
^ כשהיא לבושה, וסלקא לה טבילה אף לכלים [לבגדים], ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת: דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול כבית הלל, דנראה כמיקר, כדלקמן
^ טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויום טוב אסירא [לאחר שהביאה הגמרא את השקלא וטריה בין רבה ואביי בענין זה, הביאה הגמרא את השקלא וטריא בין רב יוסף – הרב השני של אביי - עם אביי]
^ משום סחיטת בגדים, שאף הן בכלל 'כלים'
^ אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב - משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה
^ טעמא דמתניתין
^ ודמיא לתקנת מלאכה, וגזור עלה מדרבנן
^ שדרך לרחוץ בהן
^ חום
^ ששורין הפשתן בהן [מי שריית פשתן מסריחים]
^ הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין, ולא כמיקר
^ שאסור ברחיצה משום ענוי, ומותר בטבילת מצוה, כדלקמן
^ דמלאכה
^ וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה
^ משום מלאכה, כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן
^ דחמירא במלאכה
^ משום טעמא דמיקר
^ ואף על גב דלא נראה כמיקר; שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת
^ באיסורי שבת כהאי גוונא: 'משום דשרי בהא, לא תשרי בהא'
^ לרפואה, דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין, שהיא אב מלאכה טוחן
^ בו מאכלו
^ דמוכחא מלתא דלרפואה עביד
^ קודם אכילה מגמע ובולע, דלא מוכחא מלתא דלרפואה, דסברי חומץ אהני ליה למיכל
^ לאחר אכילה, וטבל מאכלו בחומץ: דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה! ואמאי, הרי קודם אכילת שבת היה מותר, ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו!
^ קודם אכילה
^ דנראה כחפץ בבליעת חומץ
^ לאחר אכילה
^ שאין חלוק בשיעור של שבת
^ דחומץ, ושנייה כאביי, ואת זו דטבילה, דאית ליה 'הואיל' - אמר לאחר חזרה
^ דטבילה דיום הכפורים
^ ושל חומץ אמר באחרונה
^ למיסר טבילה ביום הכפורים
^ ואף על פי שאסורין ברחיצה
^ הצריך טבילה
^ השקת
^ קתני לה
^ כדאמרינן: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!

[1] ממקומו עד המקוה

[2] ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים, למגזר התירא אטו אסורא, וגזרה לגזירה

[3] דהא קושיא הוא

[4] שלא יטמאו, וכיון דזהיר בהו - הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו בה רבנן

[5] מים

[6] מאליו

[7] והא לא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דמתניתין, דאסור - דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר, בין מים בין כלי, הלכך מוכחא מילתא דטבילה; וטעמא דטבילה אסורה - משום דנראה כמתקן כלי, והאי מחזי, אבל הכא - אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר "לשאוב מים הללו היה צריך"

[8] בלא שאיבת מים

[9] טבילה זו

[10] בשאיבתו, שאין כן דרך שאר טבילות

[11] שהטבילה אסורה ביום טוב

[12] ובאב הטומאה, כדלקמן

[13] הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום

[14] וישתמש בו היום חולין: שאין צריכין הערב שמש

[15] שהרי הכל מטהרין ברגל, וכל שכן שזהירין מלהטמא

[16] מערב יום טוב, כדלעיל

[17] דכיון דטמא מן התורה - הוה ליה כמתקן

[18] בולד הטומאה - אין כאן תקון, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין כה א): אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, משום דהוה ליה ולד הטומאה: שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי; |align = "right"|יש מפרשים: כלי שנטמא באב הטומאה, אפילו נטמא ביום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, וטעמא - משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך, הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש - לא יטבילנו! וקשיא לי, הרי ראוי להשתמש בו חולין, שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים, כדתנן: 'טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בקדשים' (נגעים פרק יד משנה ג: '...והרי הוא טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים' )

[19] מי הוא הצריך להטבילו

[20] אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה - ראשון, וכלי שנטמא בו שני, ומותר לחולין, שאין שני עושה שלישי בחולין, ואין צריך להטבילו אלא לתרומה

[21] ולא אתו למשרי דאב הטומאה! אי נמי, זריזין מלבא טומאה לכליהן, והויא מלתא דלא שכיחא

[22] טהורים, להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב, ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה

[23] כשהיא לבושה, וסלקא לה טבילה אף לכלים [לבגדים], ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת: דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול כבית הלל, דנראה כמיקר, כדלקמן

[24] טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויום טוב אסירא [לאחר שהביאה הגמרא את השקלא וטריה בין רבה ואביי בענין זה, הביאה הגמרא את השקלא וטריא בין רב יוסף – הרב השני של אביי - עם אביי]

[25] משום סחיטת בגדים, שאף הן בכלל 'כלים'

[26] אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב - משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה

[27] טעמא דמתניתין

[28] ודמיא לתקנת מלאכה, וגזור עלה מדרבנן

[29] שדרך לרחוץ בהן

[30] חום

[31] ששורין הפשתן בהן [מי שריית פשתן מסריחים]

[32] הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין, ולא כמיקר

[33] שאסור ברחיצה משום ענוי, ומותר בטבילת מצוה, כדלקמן

[34] דמלאכה

[35] וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה

[36] משום מלאכה, כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן

[37] דחמירא במלאכה

[38] משום טעמא דמיקר

[39] ואף על גב דלא נראה כמיקר; שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת

[40] באיסורי שבת כהאי גוונא: 'משום דשרי בהא, לא תשרי בהא'

[41] לרפואה, דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין, שהיא אב מלאכה טוחן

[42] בו מאכלו

[43] דמוכחא מלתא דלרפואה עביד

[44] קודם אכילה מגמע ובולע, דלא מוכחא מלתא דלרפואה, דסברי חומץ אהני ליה למיכל

[45] לאחר אכילה, וטבל מאכלו בחומץ: דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה! ואמאי, הרי קודם אכילת שבת היה מותר, ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו!

[46] קודם אכילה

[47] דנראה כחפץ בבליעת חומץ

[48] לאחר אכילה

[49] שאין חלוק בשיעור של שבת

[50] דחומץ, ושנייה כאביי, ואת זו דטבילה, דאית ליה 'הואיל' - אמר לאחר חזרה

[51] דטבילה דיום הכפורים

[52] ושל חומץ אמר באחרונה

[53] למיסר טבילה ביום הכפורים

[54] ואף על פי שאסורין ברחיצה

[55] הצריך טבילה

[56] השקת

[57] קתני לה

[58] כדאמרינן: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]