ביאור:בבלי ביצה דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים [1];

אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים;

התינח שבת, ביום טוב מאי איכא למימר?

גזרו יום טוב אטו שבת;

ומי גזרינן [2]? והא תנן ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין ואי איתא נגזור השקה אטו הטבלה!

ותסברא [3]?: אי אית ליה מים יפים, הני למה לי למעבד להו השקה? אלא דלית ליה, וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו [4].

איתיביה: 'מדלין [5] בדלי טמא, והוא טהור [6]' [7], ואי איתא - נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה [8]!?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לו [9] אלא על ידי דליו [10] - זכור הוא [11].

איתיביה: 'כלי שנטמא מערב יום טוב [12] - אין מטבילין אותו ביום טוב [13]; ביום טוב - מטבילין אותו ביום טוב [14]', ואם איתא - נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב?

טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא [15], ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

איתיביה: כלי שנטמא באב הטומאה [16] - אין מטבילין אותו ביום טוב [17]; בולד הטומאה - מטבילין אותו ביום טוב [18], ואם איתא נגזור הא אטו הא?

ולד הטומאה היכי משכחת לה [19]? - גבי כהנים [20]! כהנים זריזין הם [21]!

תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'נדה שאין לה בגדים [22] - מערמת וטובלת בבגדיה [23]', ואם איתא נגזור דלמא אתי לאטבולי בעינייהו?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש - זכורה היא.

רב יוסף אמר: [24] גזרה משום סחיטה [25].

אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו, כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזרה הני אטו הני.

איתיביה כל הני תיובתא, ושני ליה כדשנינן.

רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא [26].

תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.

רבא אמר: [27] מפני שנראה כמתקן כלי [28].

אי הכי אדם נמי?

אדם נראה כמיקר;

הא תינח מים יפים [29], מים רעים מאי איכא למימר?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא

עמוד ב

בשרב [30] ורוחץ אפילו במי משרה [31];

תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי איכא למימר [32]?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה, ורוחץ אפילו בימות הגשמים;

תינח בשבת, ביום הכפורים מאי איכא למימר [33]?

אמר רבא: מי איכא מידי [34] דבשבת שרי [35] וביום הכפורים אסור [36]? אלא הואיל ובשבת [37] שרי [38] - ביום הכפורים נמי שרי [39];

ומי אית ליה לרבא 'הואיל' [40]? והתנן [שבת פ"יד מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ [41], אבל מטבל הוא [42] כדרכו, ואם נתרפא נתרפא', ורמינן עלה [תוספתא שבת פ"יב ה"ט [ליברמן]]: 'לא יגמע ופולט [43], אבל מגמע ובולע', ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן; ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא: כאן קודם טבול [44], כאן לאחר טבול [45], ואם איתא, נימא: הואיל וקודם טבול [46] שרי [47] - לאחר טבול [48] נמי שרי [49]!

הדר ביה רבא מההיא [50].

וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא [51] הדר ביה [52]?

לא סלקא דעתך [53], דתניא: 'כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים [54]'.

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן [לטהרן, אבל לא מטבילין]:

מאי אבל לא מטבילין?

אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי [55] על גב [56] מימיו לטהרו ביום טוב.

מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן, דתניא: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן, דברי רבי; וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן; מני: אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה?

איבעית אימא רבי איבעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבי [57]: רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביום טוב [58];

הערות[עריכה]

  1. ^ ממקומו עד המקוה
  2. ^ ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים, למגזר התירא אטו אסורא, וגזרה לגזירה
  3. ^ דהא קושיא הוא
  4. ^ שלא יטמאו, וכיון דזהיר בהו - הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו בה רבנן
  5. ^ מים
  6. ^ מאליו
  7. ^ והא לא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דמתניתין, דאסור - דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר, בין מים בין כלי, הלכך מוכחא מילתא דטבילה; וטעמא דטבילה אסורה - משום דנראה כמתקן כלי, והאי מחזי, אבל הכא - אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר "לשאוב מים הללו היה צריך"
  8. ^ בלא שאיבת מים
  9. ^ טבילה זו
  10. ^ בשאיבתו, שאין כן דרך שאר טבילות
  11. ^ שהטבילה אסורה ביום טוב
  12. ^ ובאב הטומאה, כדלקמן
  13. ^ הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום
  14. ^ וישתמש בו היום חולין: שאין צריכין הערב שמש
  15. ^ שהרי הכל מטהרין ברגל, וכל שכן שזהירין מלהטמא
  16. ^ מערב יום טוב, כדלעיל
  17. ^ דכיון דטמא מן התורה - הוה ליה כמתקן
  18. ^ בולד הטומאה - אין כאן תקון, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין כה א): אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, משום דהוה ליה ולד הטומאה: שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי; |align = "right"|יש מפרשים: כלי שנטמא באב הטומאה, אפילו נטמא ביום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, וטעמא - משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך, הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש - לא יטבילנו! וקשיא לי, הרי ראוי להשתמש בו חולין, שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים, כדתנן: 'טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בקדשים' (נגעים פרק יד משנה ג: '...והרי הוא טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים' )
  19. ^ מי הוא הצריך להטבילו
  20. ^ אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה - ראשון, וכלי שנטמא בו שני, ומותר לחולין, שאין שני עושה שלישי בחולין, ואין צריך להטבילו אלא לתרומה
  21. ^ ולא אתו למשרי דאב הטומאה! אי נמי, זריזין מלבא טומאה לכליהן, והויא מלתא דלא שכיחא
  22. ^ טהורים, להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב, ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה
  23. ^ כשהיא לבושה, וסלקא לה טבילה אף לכלים [לבגדים], ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת: דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול כבית הלל, דנראה כמיקר, כדלקמן
  24. ^ טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויום טוב אסירא [לאחר שהביאה הגמרא את השקלא וטריה בין רבה ואביי בענין זה, הביאה הגמרא את השקלא וטריא בין רב יוסף – הרב השני של אביי - עם אביי]
  25. ^ משום סחיטת בגדים, שאף הן בכלל 'כלים'
  26. ^ אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב - משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה
  27. ^ טעמא דמתניתין
  28. ^ ודמיא לתקנת מלאכה, וגזור עלה מדרבנן
  29. ^ שדרך לרחוץ בהן
  30. ^ חום
  31. ^ ששורין הפשתן בהן [מי שריית פשתן מסריחים]
  32. ^ הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין, ולא כמיקר
  33. ^ שאסור ברחיצה משום ענוי, ומותר בטבילת מצוה, כדלקמן
  34. ^ דמלאכה
  35. ^ וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה
  36. ^ משום מלאכה, כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן
  37. ^ דחמירא במלאכה
  38. ^ משום טעמא דמיקר
  39. ^ ואף על גב דלא נראה כמיקר; שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת
  40. ^ באיסורי שבת כהאי גוונא: 'משום דשרי בהא, לא תשרי בהא'
  41. ^ לרפואה, דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין, שהיא אב מלאכה טוחן
  42. ^ בו מאכלו
  43. ^ דמוכחא מלתא דלרפואה עביד
  44. ^ קודם אכילה מגמע ובולע, דלא מוכחא מלתא דלרפואה, דסברי חומץ אהני ליה למיכל
  45. ^ לאחר אכילה, וטבל מאכלו בחומץ: דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה! ואמאי, הרי קודם אכילת שבת היה מותר, ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו!
  46. ^ קודם אכילה
  47. ^ דנראה כחפץ בבליעת חומץ
  48. ^ לאחר אכילה
  49. ^ שאין חלוק בשיעור של שבת
  50. ^ דחומץ, ושנייה כאביי, ואת זו דטבילה, דאית ליה 'הואיל' - אמר לאחר חזרה
  51. ^ דטבילה דיום הכפורים
  52. ^ ושל חומץ אמר באחרונה
  53. ^ למיסר טבילה ביום הכפורים
  54. ^ ואף על פי שאסורין ברחיצה
  55. ^ הצריך טבילה
  56. ^ השקת
  57. ^ קתני לה
  58. ^ כדאמרינן: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!