ביאור:בבלי ביצה דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

מביאין [1] עצים [2] מן השדה [3] מן המכונס [4] ומן הקרפף [5], אפילו מן המפוזר [6].

איזהו 'קרפף'?

כל שסמוך [7] לעיר, דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת [8].

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף.

והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים?

מתניתין - יחידאה היא [9], דתניא [תוספתא ביצה פ"ג ה"י [ליברמן]]: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות שאין מביאין, ועל המכונסין שבקרפף שמביאין; על מה נחלקו? - על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין שבשדות: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא. [ובהמשך התוספתא: אמר רבי נתן: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מפוזרין שבקרפיף ועל מכונסין שבשדה – שיביאו; על מה נחלקו? - על המפוזרין שבשדה: שבית שמיי אומרים לא יביאו ובית הלל אומרים יביאו.]

אמר רבא: עלי קנים ועלי גפנים, אף על גב דמכנפי להו ומותבי, כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו [ירים אותם הרוח יפזר אותם] - כמפוזרים דמו [10], ואסורין; ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו [11] - שפיר דמי [12].

איזהו קרפף [כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת]:

[13] אבעיא להו: היכי קאמר [14]: 'כל שסמוך לעיר, והוא דאית ליה פותחת [15], ואתא רבי יוסי למימר: כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת נמי [16]? או דלמא הכי קאמר: כל שסמוך לעיר [17] - [18] בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בתוך תחום שבת ודוקא דאית ליה פותחת [19], אבל לית ליה פותחת - אפילו סמוך לעיר נמי לא?

תא שמע מדקתני רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת, שמע מינה רבי יוסי תרתי לקולא קאמר [20]!

שמע מינה.

אמר רב סלא אמר רבי ירמיה: הלכה כרבי יוסי להקל.

משנה:

[21]

אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב [שהקורה מוקצה], ואין מבקעין [בקורה שהוכנה להסקה, משום עובדין דחול] לא בקרדום [22] ולא במגרה [23] ולא במגל [24], אלא בקופיץ [25].

עמוד ב

גמרא:

[26] והאמרת רישא אין מבקעין כלל? [27]

אמר רב יהודה אמר שמואל: חסורי מחסרא והכי קתני: אין מבקעין מן הסואר של קורות [28] ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב [29], אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יום טוב; וכשהן מבקעין - אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה אלא בקופיץ.

תניא נמי הכי [30]: אין מבקעין עצים לא מן הסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, לפי שאינו מן המוכן.

ולא בקרדום:

אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: לא שנו אלא בנקבות שלו [31], אבל בזכרות שלו [32] - מותר.

פשיטא: בקופיץ תנן [33]!

מהו דתימא 'הני מילי קופיץ לחודיה, אבל [בכלי אחד שיש בו שני צדדים:] קרדום וקופיץ, אימא מגו דהאי גיסא אסור האי גיסא נמי אסור' - קא משמע לן;

ואיכא דמתני לה [34] אסיפא [35]: אלא בקופיץ; אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: לא שנו אלא בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו אסור [36];

פשיטא ולא בקרדום תנן [37]!

מהו דתימא 'הני מילי [38] קרדום [39], אבל קופיץ וקרדום [40], אימא: [41]מגו דהאי גיסא שרי - האי גיסא נמי שרי' - קא משמע לן.

משנה:

בית שהוא מלא פירות ונפחת [42] - נוטל ממקום הפחת [43];

רבי מאיר אומר: אף פוחת לכתחלה ונוטל [44].

גמרא:

אמאי? והא קא סתר אהלא!?

אמר רב נחומי בר אדא אמר שמואל: באוירא דליבני [45].

איני! והאמר רב נחמן: הני ליבני דאייתור מבנינא [46] - שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל וחזי למזגא עלייהו [47]; שרגינהו [48] - ודאי אקצינהו [49]!?

אמר רבי זירא: ביום טוב אמרו [50], אבל לא בשבת [51].

תניא נמי הכי רבי מאיר אומר: אף פוחת לכתחלה ונוטל; ביום טוב אמרו, אבל לא בשבת.

אמר שמואל: חותמות [52] שבקרקע [53] - מתיר [54] אבל לא מפקיע [55] ולא חותך [56]; שבכלים [57] - מתיר ומפקיע וחותך [58], אחד שבת ואחד יום טוב!

מיתיבי: חותמות שבקרקע: בשבת מתיר, אבל לא מפקיע ולא חותך; ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך [59]!?

הא [ברייתא זו] מני? - רבי מאיר היא, דאמר אף פוחת לכתחלה ונוטל, ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

ומי פליגי רבנן עליה בחותמות שבקרקע? והתניא: מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שבשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך?

[השווה תוספתא ביצה פ"ג ה"יב [ליברמן]: מודים חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין, ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין, ושבכלים בשבת מותר ואין צריך לומ' ביום טוב.]

הערות[עריכה]

  1. ^ ביום טוב
  2. ^ התלושים
  3. ^ שבתוך התחום
  4. ^ אם כנסו מערב יום טוב: דגלי דעתיה דעלייהו סמיך, ואינו מוקצה; אבל המפוזרין - מוקצין
  5. ^ שהוא משתמר ומוקף סביב
  6. ^ אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מדעתו
  7. ^ ממש
  8. ^ בסופו
  9. ^ רבי שמעון בן אלעזר קאמר לה, דאמר: בית הלל הכי שרו, ופליגי רבנן עליה
  10. ^ ואפילו לא פזרתן הרוח, דמסתמא לא סמכה דעתיה, סבר: מבדר להו זיקא
  11. ^ להכבידן
  12. ^ דסמכה דעתיה
  13. ^ 'רבי יוסי לקולא או לחומרא קאמר' לא גרסינן, דהא מלתיה דרבי יהודה נמי מבעיא לן היכי אתמר, והכי גרסינן:
  14. ^ מתניתין
  15. ^ מפתח, שמשתמר, והאי דלא תנא ליה בהדיא - משום דקא סבר סתמן יש להן פותחת, ואסתם קרפיפות אמרה למלתיה
  16. ^ לא בעינן סמוך, וממילא: דאי לית ליה פותחת - בעינן סמוך; ואשתרי בהכי מדתלא שריותא בשאין סמוך בפותחת, מכלל דסמוך - בלא פותחת נמי שרי, ומיקל בתרתי, דרבי יהודה בעי תרוייהו, ורבי יוסי סבר: בחדא סגי, באיזו שתהא שם
  17. ^ דקאמר תנא קמא
  18. ^ בהכי תלא טעמיה: כיון דהוי סמוך
  19. ^ הטעם תלוי בפותחת, בין סמוך בין רחוק, והכי קאמר: כל שנכנסים לו בפותחת - הוא דמותר, ואפילו הוא בתוך תחום שבת, דלא מחלי טעמא בסמיכה כלל
  20. ^ כלומר: מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי, ורבי יוסי בתרתי אקיל, דמכשיר בסמוך בלא פותחת, ובפותחת בלא סמוך; דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואמר ליה רבי יוסי: כל שיש לו פותחת - אפילו הוא בתוך התחום, ואי סמוך - לא בעי פותחת; דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא, דאפילו הוא סמוך בעי פותחת - לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך תחום שבת, אלא הכי הוה ליה למימר: 'רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לה בפותחת'; דכיון דהוה תני 'כל' - הוה משמע דצריך פותחת סמוך או רחוק, למה לי דסיים ואפילו בתוך תחום שבת? - אלא לאשמועינן דלא בעי פותחת אלא למשרי שאין סמוך; ורבי יהודה דלא בעי תרתי - נמי מרישא דרבי יוסי שמע מינה: מדנקט 'כל שנכנסין לה בפותחת': כיון דכולהו פותחת אית להו, הכי אבעיא ליה למתני: רבי יוסי אומר: אפילו בתוך תחום שבת
  21. ^ לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת:
  22. ^ סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות, שקורין איישי"ש [סכין לחתוך עור; מעצד של רצענים]; ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בירגוא"ה (צ"ל: בישגוא"ד) [כלי בעל שני ראשים חדים], שראשו הקצר דומה לקרדומות שלנו, וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות הסוסים
  23. ^ שיג"ה [משׂור], כעין סכין מלאה פגימות וממהר לקוץ בו עצים, וכלי אומן הוא
  24. ^ דולוייר"א [סכין, מגל, מעצד] או שרפ"א [מגל, מזמרה]; וכולן כלי אומן הן, ונראה כעושה בו מלאכה, לפיכך אסור
  25. ^ סתם קופיץ הוא סכין של קצבים, דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן, ויש שעושין בו שני ראשין, והשני דומה קצת לקרדום האוכפות, כדשמעינן מיניה בגמרא; ומיהו, סתמיה לאו למלאכת אומן הוא
  26. ^ סברוה דטעמא דמתניתין לאו משום מוקצה תנא ברישא אין מבקעין עצים, אלא משום מלאכה וטרחא
  27. ^ והכי קאמר: אין מבקעין עצים לא מן הקורות הנשברים מערב יום טוב ועומדין להסק, ולא מן הקורה כו', וְזוֹ ואין צריך לומר זו קתני; והיינו דמותבינן: והאמרת רישא אין מבקעין כלל, והדר תני דבקופיץ שרי?
  28. ^ המושכבות לארץ, של בנין; וטעמא דרישא משום מוקצה
  29. ^ ואף על גב דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא
  30. ^ כשמואל, דטעמא דמתניתין משום מוקצה
  31. ^ בראש הרחב שקוצצין בו העץ לרחבו, דדמי למלאכת אומן
  32. ^ בראש הקצר, שמבקעין בו עצים
  33. ^ וקופיץ כולה זכרות היא
  34. ^ להא דרב חיננא
  35. ^ דמתניתין
  36. ^ ובאתריה דהא דמתני לה להא דרב חיננא אסיפא היו עושין לקופיץ זכרות ונקבות, כמו שעשוי כלי אומן שקורין בידגוא"ה +(צ"ל בישגוא"ה) [כלי בעל שני ראשים חדים]
  37. ^ משום דכולו נקבות; וממילא שמעינן דכי שרו קופיץ - משום זכרות הוא דשריוה
  38. ^ דאסר
  39. ^ קרדום לחודיה, דכוליה נקבות ואינו עשוי לבקע אלא לכלי אומן
  40. ^ אבל מי שיש לו שני ראשין: אחד זכרות כקופיץ ואחד נקבות כקרדום
  41. ^ אימא דמוכחא מלתא דלבקע הוא, ו
  42. ^ מאליו
  43. ^ ולא אמרינן 'מוקצין מחמת איסור הן: דאין יכול לפחתו ביום טוב ואסח דעתו מינייהו'; דכיון דלא הוה פחיתתו איסורא דאורייתא - כדמוקמינן לה באוירא דלבני - לאו מוקצה נינהו, כדאמר גבי טבל [בשלהי פרקין: ביצה לד,ב] שהוא מוכן אצל שבת: שאם עבר ותקנו - מתוקן
  44. ^ כדמפרש טעמא בגמרא
  45. ^ סדור של אבנים, בלא טיט
  46. ^ שנשתיירו לו לאחר שגמר בנינו, דמעתה לאו לבנין קיימי
  47. ^ ותורת כלי עליהן
  48. ^ סדרן זו על זו
  49. ^ גלי דעתיה שמקצן לבנין, ואסור לטלטלינהו; ומתניתין נמי נתסר מדרבנן, שהרי [הן מוקצין, ו]מטלטלן
  50. ^ ביום טוב התיר רבי מאיר, כיון דמדרבנן הוא דאסור, ומשום שמחת יום טוב שרי, שהרי מותר בו אוכל נפש
  51. ^ משום טלטול, כרב נחמן
  52. ^ פרמדורי"ש [סוגרים]
  53. ^ כגון דלתות פתחי בורות ומערה, הסגורים בקשרי חבלים
  54. ^ את הקשר, דהא לאו קשר של קיימא הוא, שהרי להתיר תמיד הוא עשוי
  55. ^ החבל, לסתור עבותו וגדילתו
  56. ^ דהא סתירה היא, ויש סתירה בבנין של קרקע
  57. ^ כגון תיבה הנעולה על ידי קשר חבל
  58. ^ דאין סתירה בכלים
  59. ^ אלמא: חותמות הקשורים - אין בהן משום סתירה מדאורייתא, ובשבת מדרבנן הוא דאסור