ביאור:בבלי ביצה דף לד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שצריך לבדקן ^[1]; ואמרי לה מפני שצריך לחסמן ^[2].

תנן התם ^[3]: 'דרסה ^[4] או שטרפה בכותל ^[5] או שרצצתה בהמה ומפרכסת ^[6], ושהתה מעת לעת ^[7] ושחטה – כשרה; [עד כאן דברי המשנה; ההמשך נראה דברי ברייתא:] אמר רבי אלעזר בר ינאי משום רבי אלעזר בן אנטיגנוס: ^[8] צריכה בדיקה ^[9]'.

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: מהו לשחטה ביום טוב ^[10]?: מי מחזקינן רעותא ^[11] ביום טוב ^[12] או לא ^[13]?

אמר ליה: תנינא: אין מלבנין את הרעפים לצלות בהן, והוינן בה: מאי קא עביד? ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכא ברעפים חדשים עסקינן, מפני שצריך לבדקן ^[14]!

אמר ליה: אנן 'מפני שצריך לחסמן' מתנינן לה ^[15].

תניא: אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה ^[16], ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס ^[17] - כולן חייבין ^[18]', והתניא אחרון חייב וכולן פטורין'?

לא קשיא: הא דאייתי אור מעיקרא ^[19], הא דאייתי אור לבסוף ^[20]!

בשלמא כולהו קא עבדי מעשה אלא שופת את הקדרה מאי קא עביד?

אמר רבי שמעון בן לקיש: הכא בקדרה חדשה עסקינן ^[21], ומשום לבון רעפים ^[22] נגעו בה ^[23]!

תנו רבנן: 'תנור וכירים חדשים ^[24] הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר ^[25], אבל אין סָכין אותם שמן ^[26], ואין טשין ^[27] אותן במטלית, ואין מפיגין אותן ^[28] בצונן כדי לחסמן ^[29]; ואם ^[30] בשביל לאפות ^[31] - הרי זה מותר'.

תנו רבנן: 'מולגין ^[32] את הראש ואת הרגלים, ומהבהבין אותן באור, אבל אין טופלין אותם בחרסית ולא באדמה ולא בסיד ^[33], ואין גוזזין אותן במספרים ^[34], ואין גוזזין את הירק ^[35] בתספורת שלו ^[36], אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות ^[37], ומסיקין ואופין בפורני ^[38], ומחמין חמין באנטיכי, ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת ^[39]'.

תנו רבנן: אין נופחין במפוח ^[40], אבל נופחין בשפופרת; ואין מתקנין את השפוד ^[41], ואין מחדדין אותו.

תנו רבנן: 'אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח ^[42], אבל מפצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע ^[43]'.

משנה:

ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה ^[44]

^[45]

עמוד ב

המשך המשנה

ערב שבת בשביעית ^[46], ואומר "מכאן אני אוכל למחר" ^[47];

וחכמים אומרים: עד שירשום ^[48] ויאמר "מכאן ועד כאן" ^[49].

גמרא:

תנן התם [מעשרות פ"ד מ"ב]: 'תינוקות שטמנו תאנים מערב שבת ^[50], ושכחו ולא עשרו למוצאי שבת - לא יאכלו אלא אם כן עשרו' ^[51], ותנן נמי [מעשרות פ"ג מ"א]: 'המעביר ^[52] תאנים בחצרו לקצות ^[53], בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטורים ^[54]'; בעא מניה רבא מרב נחמן: שבת ^[55] מהו שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו? ^[56] מי אמרינן 'כיון דכתיב (ישעיהו נח יג) [אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי] וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג [לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר]’ ^[57] – קבעה ^[58], ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו? או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו קבעה, בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעה?

אמר ליה: שבת קובעת ^[59], בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו ^[60];

אמר ליה: ואימא שבת דומיא דחצר: מה חצר אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו אף שבת לא תקבע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו?

אמר ליה: לימוד ערוך הוא בידינו שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו.

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: אף אנן נמי תנינא: 'ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית וכו' ^[61]; טעמא דשביעית דלאו בר עשורי הוא ^[62], הא בשאר שני שבוע - הכי נמי דאסור ^[63]! מאי טעמא ^[64]? ^[65] לאו משום דשבת קבעה ^[66]!?

לא! שאני התם: כיון דאמר "מכאן אני אוכל למחר" - קבע ליה עלויה ^[67]!

אי הכי ^[68], מאי אריא ^[69]שבת? אפילו בחול נמי ^[70]?

הא קא משמע לן ^[71]: דטבל מוכן הוא אצל שבת: שאם ^[72]עבר ותקנו – מתוקן ^[73]

הערות

^ אם יוכלו לקבל לבונה, הלכך, ביום טוב לא - דלמא פקעי, ואשתכח דטרח שלא לצורך
^ להקשותם; בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים, הלכך אף על גב דלצורך יום טוב נמי הוא, דהא צולין עליהם, מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי - אסור
^ ב'אלו טרפות' [חולין פ"ג מ"ג, דף נו,א]
^ אדם שדרס על העוף
^ שזרקו וחבטו בכותל
^ ואינה יכולה לעמוד
^ יום אחד שלם
^ כי שהתה מעת לעת נמי
^ לאחר שחיטה, שמא נשתברו רוב צלעותיה או נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, או אחד משאר מיני טרפות; ושהייה דמעת לעת אצטריך: דאי לא שהתה - אף על פי שבדקה ולא מצא סימן טרפות - טרפה, שזו היא אחת משמנה עשרה טרפות, ונקרא 'רסוקי אברים': שאבריה מתפרקין כולן ואף על פי שאין רושם ניכר בה, וזהו סימנה: אם שהתה מעת לעת - בידוע שלא נתרסקו אבריה, דקים להו לרבנן מסיני דרסוק אברים אינה חיה מעת לעת, אבל שאר מיני טרפה - חיה כל שנים עשר חדש
^ מי חיישינן הואיל וצריכה בדיקה ואיתיליד בה רעותא
^ בגוה משום חשש איסור מלאכה
^ כלומר: משום חומר מלאכה ביום טוב, דלמא משתכח טרפה ונמצא שוחטה שלא לצורך
^ בשלמא שאר בהמות - אף על גב דמחמרינן אנפשין ובדקינן - מיהו סמכינן ארובא, ורוב בהמות אינן טרפות, הכא מאי
^ וחיישינן דלמא פקעי, אלמא: מחזקינן רעותא משום חומר יום טוב שלא ללבנן
^ ולא משום חשש פקיעה, אלא דודאי משוי ליה מנע בהסק זה
^ מושיבה רקנית על האור
^ מנער בכף, שקורין קומיבר"א [לבחוש]
^ מביא את האור - משום מבעיר את הגחלת: דכשהוא מוליכה היא מתלבנה מרוח הליכתו; ומביא את העצים לאור - משום מבעיר,; שופת קדרה - לקמיה מפרש מאי עביד; נותן מים ותבלין ומגיס - משום מבשל, שאף הוא אב מלאכה
^ כולהו עבדי מעשה, כדפרישית
^ איהו הוא דעבד, והנך לא עבדי מידי
^ שנותנין אותה רקנית על האור לחסמה
^ משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן רעפים
^ גם בזו
^ וכל שכן ישנים
^ בשבת: דחזו למיתב בגוייהו מידי
^ להחליקן ולצחצחן
^ שפין
^ לאחר הסקן
^ שמתקשין על ידי הצונן, וכולהו משום דמתקן מנא
^ להפיגה
^ שהוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת
^ ברותחין
^ להסיר שערן, דהוי דרך העבדנין
^ דמחזי כצריך לשער
^ התלוש, שיש בו ראשי עלין נרקבין וכמושין
^ שגוזזין בה מן המחובר, דמאן דחזי סבר שלקטן היום
^ 'קונדס' ו'עכביות' - מיני ירקות הן, שיש טורח בתקונן
^ הן תנורים שלנו הגדולים, ופיהם בצדם, ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור
^ על ידי שחדשה היא, ונמצא טורח שלא לצורך
^ דמחזי כאומן עושה מלאכה
^ ודלא כרבי יהודה; אי נמי: בנרצם מערב יום טוב, ודברי הכל
^ אין מפצעין את הקנה לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא, שעושה כלי, דכל מידי דעביד להשתמש בו - הוי תקון כלי
^ ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור
^ הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו, כגון אחזי ולא אחזי, דאמר באין צדין (ביצה כו ב)
^ ועוד אמר רבי אליעזר - משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה, והדר אמר אחריתי קאמר 'ועוד', וקשיא לי בגוה: והא אפסקוה רבנן במילי טובא: באין מוציאין את האור והנך דבהדיה, והיינו מלתא אחריתי דלאו מלתיה, ואמאי לא אותביניה בעירובין (כג,א) גבי 'ועוד' דרבי יהודה בן בבא, דאותביה מרבי אליעזר דסוכה, ושנינן: לא אפסקוה אלא במלתיה, ואלו אותבינה מהא - לא הוה ליה לשנויי הכי, ואומר אני שגרסת המשנה שלא כסדר.
^ שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה; והוא הדין במעושר ובשאר שני שבוע, אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה, ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה
^ וסגי בהכי, דיש ברירה
^ בסימן
^ דאין ברירה
^ בשדה או בגנה לאכילת שבת
^ ואף על גב דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר לאוכלו אכילת עראי עד שיראה פני הבית או פני החצר [בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' (פח,א)], - אכילת שבת חשובה, ועראי שלה הרי הוא קבע, והרי הוטמנו לאכילת שבת והוקבעו; והאי דנקט תינוקות - רבותא היא דאשמעינן: דיש להם מחשבה על ידי מעשה המוכיח, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין יג א), ותאנים - דבר שנגמרה מלאכתן הוא - אלא אם כן חשב עליהן לקציעות או לגרוגרות; ושמעינן מינה בדבר שנגמרה מלאכתו - שבת קובעת למעשר בלא ראיית פני הבית, ובדבר שלא נגמרה מלאכתו - לא שמעינן אי קבעה אי לא קבעה
^ השוטח
^ ליבשן לעשות מהן קציעות, ולאחר שנעשו קציעות דורסן בעגול
^ מלעשר: דאין חצר קובעת בראיית פנים אלא בדבר שנגמרה מלאכתו
^ מי הוה כחצר או עדיפא מיניה:
^ מוקצה היינו לא נגמרה מלאכתו; 'בדבר שלא נגמרה מלאכתו' - לישנא יתירא הוא, והוא פירושו של מוקצה, ונכתב בספרים;
^ כיון דאקרי אכילה דידיה עֹנֶג
^ שאין בה עוד שם עראי אלא שם קבע
^ אם יחדה לשבת - אסורה אף למוצאי שבת
^ ואם לא יחדה לשבת - בשבת אסור לכל, שאכילתה לעולם קבע היא קרויה, אבל למוצאי שבת מותר, כדלקמן
^ וסתמיה לא נגמרה מלאכתו עד עתה
^ נפקא לן במכילתא מ-[וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ] וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה (שמות כג יא): מה חיה אוכלת שלא במעושר - אף אדם אוכל שלא במעושר
^ לאכול למחר משום מעשר
^ בשאר שני שבוע לא?: הא בשאר שני שביעית לא קבע למעשר בלא ראיית פני הבית, ואפילו בבית אינו נקבע אלא בכניסתו דרך שערים, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פח א), וזה כשנכנס לא נקבע, דהא לא נגמרה מלאכתו, ואמר לעיל דאין חצר קובעת אלא בדנגמר, ובית וחצר שוין, כדאמרינן התם ב'השוכר'
^ ואמאי נקט מתניתין 'שביעית' למיסר שאר שנים
^ לאו משום קביעות דשבת
^ דאיהו אחשבה בדבורו, שקראה אכילה
^ דטעמיה משום דבוריה הוא
^ דאשמעינן הך ב
^ לשמעינן בחול, ובסדר זרעים, והכא ליפלגו בהכנה דגוֹזָלות, כדאפלגו בית שמאי ובית הלל בברירה
^ להכי נקט גבי שבת: לאשמועינן מלתא אחריתי אגב אורחיה: דאצטריך לאפלוגי בהכנה - תנא נמי הא בהדיה דבשאר שני שבוע אינו אסור משהזמינן אלא משום מעשר בלבד, אבל הכנה איתא
^ בא אדם אחד ו
^ ומותר לאכול, ולא אמרינן לא מהניא ליה הזמנה כל זמן שלא נתקן, דהא מוקצה מחמת אסור טבל הוא, ואסחיה מדעתיה, קמשמע לן: כיון דהגבהת תרומה ומעשר מדאורייתא בשבת שרי - אין זה מוקצה מחמת איסור! והכי שמעינן ליה ממתניתין: מדקתני 'עומד אדם על המוקצה לכתחלה בשביעית'; ולא מצי למידק מינה איסור בשאר שני שבוע, אלא הכי קאמר: הא בשאר שני שבוע - לא יעמוד ויאמר כן, דקבע ליה בדבוריה, ומחייב במעשר, ולמחר אכיל ליה בטבליה! דאי סבירא ליה לתנא דאיסור מוקצה נמי לא פקע מיניה - הכי הוה ליה למתני: 'העומד על המוקצה ערב שבת בשביעית, ואומר "מכאן אני אוכל למחר" - הרי זה מן המוכן', ודייקינן מיניה: הא בשאר שני שבוע - אינו מוכן! אי נמי: 'עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית, ואומר: "מכאן אני אוכל למחר" והרי זה מן המוכן', ודייקינן מינה: הא בשאר שני שבוע - אינו מוכן, אבל השתא לא שמעינן מדיוקא דנתסר משום מוקצה, אלא משום מעשר!

[1] אם יוכלו לקבל לבונה, הלכך, ביום טוב לא - דלמא פקעי, ואשתכח דטרח שלא לצורך

[2] להקשותם; בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים, הלכך אף על גב דלצורך יום טוב נמי הוא, דהא צולין עליהם, מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי - אסור

[3] ב'אלו טרפות' [חולין פ"ג מ"ג, דף נו,א]

[4] אדם שדרס על העוף

[5] שזרקו וחבטו בכותל

[6] ואינה יכולה לעמוד

[7] יום אחד שלם

[8] כי שהתה מעת לעת נמי

[9] לאחר שחיטה, שמא נשתברו רוב צלעותיה או נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, או אחד משאר מיני טרפות; ושהייה דמעת לעת אצטריך: דאי לא שהתה - אף על פי שבדקה ולא מצא סימן טרפות - טרפה, שזו היא אחת משמנה עשרה טרפות, ונקרא 'רסוקי אברים': שאבריה מתפרקין כולן ואף על פי שאין רושם ניכר בה, וזהו סימנה: אם שהתה מעת לעת - בידוע שלא נתרסקו אבריה, דקים להו לרבנן מסיני דרסוק אברים אינה חיה מעת לעת, אבל שאר מיני טרפה - חיה כל שנים עשר חדש

[10] מי חיישינן הואיל וצריכה בדיקה ואיתיליד בה רעותא

[11] בגוה משום חשש איסור מלאכה

[12] כלומר: משום חומר מלאכה ביום טוב, דלמא משתכח טרפה ונמצא שוחטה שלא לצורך

[13] בשלמא שאר בהמות - אף על גב דמחמרינן אנפשין ובדקינן - מיהו סמכינן ארובא, ורוב בהמות אינן טרפות, הכא מאי

[14] וחיישינן דלמא פקעי, אלמא: מחזקינן רעותא משום חומר יום טוב שלא ללבנן

[15] ולא משום חשש פקיעה, אלא דודאי משוי ליה מנע בהסק זה

[16] מושיבה רקנית על האור

[17] מנער בכף, שקורין קומיבר"א [לבחוש]

[18] מביא את האור - משום מבעיר את הגחלת: דכשהוא מוליכה היא מתלבנה מרוח הליכתו; ומביא את העצים לאור - משום מבעיר,; שופת קדרה - לקמיה מפרש מאי עביד; נותן מים ותבלין ומגיס - משום מבשל, שאף הוא אב מלאכה

[19] כולהו עבדי מעשה, כדפרישית

[20] איהו הוא דעבד, והנך לא עבדי מידי

[21] שנותנין אותה רקנית על האור לחסמה

[22] משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן רעפים

[23] גם בזו

[24] וכל שכן ישנים

[25] בשבת: דחזו למיתב בגוייהו מידי

[26] להחליקן ולצחצחן

[27] שפין

[28] לאחר הסקן

[29] שמתקשין על ידי הצונן, וכולהו משום דמתקן מנא

[30] להפיגה

[31] שהוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת

[32] ברותחין

[33] להסיר שערן, דהוי דרך העבדנין

[34] דמחזי כצריך לשער

[35] התלוש, שיש בו ראשי עלין נרקבין וכמושין

[36] שגוזזין בה מן המחובר, דמאן דחזי סבר שלקטן היום

[37] 'קונדס' ו'עכביות' - מיני ירקות הן, שיש טורח בתקונן

[38] הן תנורים שלנו הגדולים, ופיהם בצדם, ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור

[39] על ידי שחדשה היא, ונמצא טורח שלא לצורך

[40] דמחזי כאומן עושה מלאכה

[41] ודלא כרבי יהודה; אי נמי: בנרצם מערב יום טוב, ודברי הכל

[42] אין מפצעין את הקנה לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא, שעושה כלי, דכל מידי דעביד להשתמש בו - הוי תקון כלי

[43] ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור

[44] הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו, כגון אחזי ולא אחזי, דאמר באין צדין (ביצה כו ב)

[45] ועוד אמר רבי אליעזר - משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה, והדר אמר אחריתי קאמר 'ועוד', וקשיא לי בגוה: והא אפסקוה רבנן במילי טובא: באין מוציאין את האור והנך דבהדיה, והיינו מלתא אחריתי דלאו מלתיה, ואמאי לא אותביניה בעירובין (כג,א) גבי 'ועוד' דרבי יהודה בן בבא, דאותביה מרבי אליעזר דסוכה, ושנינן: לא אפסקוה אלא במלתיה, ואלו אותבינה מהא - לא הוה ליה לשנויי הכי, ואומר אני שגרסת המשנה שלא כסדר.

[46] שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה; והוא הדין במעושר ובשאר שני שבוע, אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה, ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה

[47] וסגי בהכי, דיש ברירה

[48] בסימן

[49] דאין ברירה

[50] בשדה או בגנה לאכילת שבת

[51] ואף על גב דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר לאוכלו אכילת עראי עד שיראה פני הבית או פני החצר [בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' (פח,א)], - אכילת שבת חשובה, ועראי שלה הרי הוא קבע, והרי הוטמנו לאכילת שבת והוקבעו; והאי דנקט תינוקות - רבותא היא דאשמעינן: דיש להם מחשבה על ידי מעשה המוכיח, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין יג א), ותאנים - דבר שנגמרה מלאכתן הוא - אלא אם כן חשב עליהן לקציעות או לגרוגרות; ושמעינן מינה בדבר שנגמרה מלאכתו - שבת קובעת למעשר בלא ראיית פני הבית, ובדבר שלא נגמרה מלאכתו - לא שמעינן אי קבעה אי לא קבעה

[52] השוטח

[53] ליבשן לעשות מהן קציעות, ולאחר שנעשו קציעות דורסן בעגול

[54] מלעשר: דאין חצר קובעת בראיית פנים אלא בדבר שנגמרה מלאכתו

[55] מי הוה כחצר או עדיפא מיניה:

[56] מוקצה היינו לא נגמרה מלאכתו; 'בדבר שלא נגמרה מלאכתו' - לישנא יתירא הוא, והוא פירושו של מוקצה, ונכתב בספרים;

[57] כיון דאקרי אכילה דידיה עֹנֶג

[58] שאין בה עוד שם עראי אלא שם קבע

[59] אם יחדה לשבת - אסורה אף למוצאי שבת

[60] ואם לא יחדה לשבת - בשבת אסור לכל, שאכילתה לעולם קבע היא קרויה, אבל למוצאי שבת מותר, כדלקמן

[61] וסתמיה לא נגמרה מלאכתו עד עתה

[62] נפקא לן במכילתא מ-[וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ] וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה (שמות כג יא): מה חיה אוכלת שלא במעושר - אף אדם אוכל שלא במעושר

[63] לאכול למחר משום מעשר

[64] בשאר שני שבוע לא?: הא בשאר שני שביעית לא קבע למעשר בלא ראיית פני הבית, ואפילו בבית אינו נקבע אלא בכניסתו דרך שערים, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פח א), וזה כשנכנס לא נקבע, דהא לא נגמרה מלאכתו, ואמר לעיל דאין חצר קובעת אלא בדנגמר, ובית וחצר שוין, כדאמרינן התם ב'השוכר'

[65] ואמאי נקט מתניתין 'שביעית' למיסר שאר שנים

[66] לאו משום קביעות דשבת

[67] דאיהו אחשבה בדבורו, שקראה אכילה

[68] דטעמיה משום דבוריה הוא

[69] דאשמעינן הך ב

[70] לשמעינן בחול, ובסדר זרעים, והכא ליפלגו בהכנה דגוֹזָלות, כדאפלגו בית שמאי ובית הלל בברירה

[71] להכי נקט גבי שבת: לאשמועינן מלתא אחריתי אגב אורחיה: דאצטריך לאפלוגי בהכנה - תנא נמי הא בהדיה דבשאר שני שבוע אינו אסור משהזמינן אלא משום מעשר בלבד, אבל הכנה איתא

[72] בא אדם אחד ו

[73] ומותר לאכול, ולא אמרינן לא מהניא ליה הזמנה כל זמן שלא נתקן, דהא מוקצה מחמת אסור טבל הוא, ואסחיה מדעתיה, קמשמע לן: כיון דהגבהת תרומה ומעשר מדאורייתא בשבת שרי - אין זה מוקצה מחמת איסור! והכי שמעינן ליה ממתניתין: מדקתני 'עומד אדם על המוקצה לכתחלה בשביעית'; ולא מצי למידק מינה איסור בשאר שני שבוע, אלא הכי קאמר: הא בשאר שני שבוע - לא יעמוד ויאמר כן, דקבע ליה בדבוריה, ומחייב במעשר, ולמחר אכיל ליה בטבליה! דאי סבירא ליה לתנא דאיסור מוקצה נמי לא פקע מיניה - הכי הוה ליה למתני: 'העומד על המוקצה ערב שבת בשביעית, ואומר "מכאן אני אוכל למחר" - הרי זה מן המוכן', ודייקינן מיניה: הא בשאר שני שבוע - אינו מוכן! אי נמי: 'עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית, ואומר: "מכאן אני אוכל למחר" והרי זה מן המוכן', ודייקינן מינה: הא בשאר שני שבוע - אינו מוכן, אבל השתא לא שמעינן מדיוקא דנתסר משום מוקצה, אלא משום מעשר!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]