ביאור:בבלי ביצה דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכן ביעתא [1], וכן קדרה [2], וכן פוריא [3], וכן חביתא [4].

ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת:

בדלת? סלקא דעתא [5]?

אלא אימא 'וכן הדלת [6]'.

תנו רבנן: אין סומכין את הקדרה בבקעת, וכן הדלת, לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה; ורבי שמעון מתיר [7]; ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר;

לימא רבי אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה, דלית ליה מוקצה?

לא! בהא אפילו רבי שמעון מודה, משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא [8].

חזרא [9] - רב נחמן אסר [10], ורב ששת שרי;

ברטיבא [11] כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ביבשתא: מאן דאסר אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה, ומאן דשרי אמר לך: מה לי לצלות בו [12], מה לי לצלות בגחלתו [13]?

איכא דאמרי: ביבשתא כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי ברטיבתא: מאן דאסר - דלא חזי להסקה; ומאן דשרי אמר לך: הא חזי להיסק גדול!

והלכתא: יבשתא שרי, רטיבתא אסור.

[14]

דרש רבא: אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד [15]; ואוד שנשבר - אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים;

למימרא דרבא - כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה; והא אמר ליה רבא לשמעיה 'טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא [16]' [17]?

התם כיון דמסרחי [18] - מאתמול דעתיה עלויה [19].

משנה:

רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו [20] לחצוץ בו שיניו [21], ומגבב [22] מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר - מוכן הוא;

וחכמים אומרים: מגבב משלפניו ומדליק; [23]

אין מוציאין את האור [24] לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים [25];

ואין מלבנין [26] את הרעפים לצלות בהן [27].

גמרא:

אמר רב יהודה:

עמוד ב

אוכלי בהמה [28] - אין בהן משום תקון כלי [29].

איתיביה רב כהנא לרב יהודה [תוספתא שבת פ"ה ה"ט-י [ליברמן]]: 'מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן [30] לחולה, ומוללו [31] ומריח בו;

ולא יקטמנו להריח בו [32] ואם קטמו פטור [33] אבל אסור [34]; לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו, ואם קטמו [35] - חייב חטאת [36]'!?

אמר ליה [37]: השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי, חייב חטאת מבעיא? [38]! אלא [39]כי תניא ההיא - בקשין [40];

קשין בני מלילה נינהו?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'מוללו ומריח בו, קוטמו ומריח בו [41]; במה דברים אמורים? – ברכין, אבל בקשין - לא יקטמנו, ואם קטמו - פטור אבל אסור; לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו, ואם קטמו חייב חטאת'.

תני חדא קוטמו ומריח בו ותניא אידך לא יקטמנו להריח בו!?

אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא ברכין, הא בקשין.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: בקשין אמאי לא [42]? מאי שנא מהא דתנן [שבת פ"כב מ"ג, דף קמו,א]: 'שובר אדם את החבית [43] לאכול ממנה גרוגרות [44], ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי [45]'? ועוד: הא רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, דאמרי תרוייהו: כי הוינן בי רב יהודה, הוה מפשח [46] ויהיב לן אלותא אלותא [47] אף על גב דחזיא לקתתא דנרגי וחציני [48]?

לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו, וחכמים אומרים: לא יטול אלא מאבוס של בהמה [49]; ושוין שלא יקטמנו [50], ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת, בשוגג בשבת חייב חטאת, במזיד ביום טוב סופג את הארבעים, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה [51] אינו אלא משום שבות [52]'; [53] רבי אליעזר, דקאמר התם [54] חייב חטאת – הכא [55] פטור אבל אסור [56]; [57] רבנן דקא אמרי התם [58] פטור אבל אסור – הכא [59] מותר לכתחלה.

ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי [60]?

אמר רב אשי: כי תניא ההיא [61] – במוסתקי [62].

ומגבב מן החצר [ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא; וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק]:

תנו רבנן [תוספתא ביצה [ליברמן] פרק ג הלכה יח]: מגבב מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא, ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין; ורבי שמעון מתיר;

במאי קא מפלגי?

מר סבר מחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא, ומר סבר קדרתו מוכחת עליו.

אין מוציאין את האור [לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים]:

מ"ט משום דקא מוליד ביום טוב:

ואין מלבנין את הרעפים [לצלות בהן]:

מאי קא עביד?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכא ברעפים חדשים עסקינן, מפני

הערות[עריכה]

  1. ^ ביצים גסות הנתונות על פי כלי חלול, כעין טרפי"ד [חצובה] או על האסכלא: אין מושיבין את הכלי תחלה ואחר כך יסדר עליו, אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו, ואחר כך יושיב הכלי על הגחלים, שלא יעשנו כסדר בנין
  2. ^ שמושיבין על שתי חביות: לא יקיפנה תחלה ואחר כך יושיב הקדרה עליהם, אלא העליונה יתלה באויר ויאחזנה בידו, ויסדרו החביות תחתיה סביב
  3. ^ מטות השרים שפורקין אותן ומחזירין: לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים, ואחר כך יפרוס העור למצע ששוכבין עליו, אלא פורס העור תחלה, ויאחזוהו בני אדם בידיהם, ואחר כך יביאו הארוכות ויקשרו הרצועות של עור בהן, ואחר כך יזקפו הכרעים ויתנו הארוכות לתוכן
  4. ^ חביות שמסדרים באוצר, ומושיבין אחת על גבי שתים
  5. ^ ומי זה הסומך קדרה בדלת, והלא תשבר!
  6. ^ אין סומכין אותו בבקעת
  7. ^ דלית ליה מוקצה
  8. ^ כלומר: הך פלוגתא - לאו במוקצה היא, ואפילו רבי שמעון מודה כתנא קמא דאסור, ולא משום מוקצה, אלא נראה כמוליכה ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה הרבה, כגון למכור בשוק; 'חנגא' = מחול, ועל שם שבני אדם סובבים והולכים בשוק כעין סובבות במחולות קרי ליה חנגא
  9. ^ ענף עץ שהוא חד כקוץ, וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו
  10. ^ ביום טוב, משום דמוקצה נינהו לטלטל: שלא עשאו לכלי מבעוד יום
  11. ^ שאינו ראוי לטלטלו אפילו להסקה
  12. ^ לתחבו לתוכו
  13. ^ הרי ראוי לטלטלו לעשותו גחלת, וצולה בה
  14. ^ הך הלכתא - אליבא דמאן דאית ליה מוקצה אקבע, אבל אנן כרבי שמעון סבירא לן, בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין, וכרבי יהודה במכשירי אוכל נפש - וכולהו שרו: בין חזרא, בין סמיכת קדרות והקפת חביות ומדורתא וקדרה; וכל האמוראים שאסרו את אלו למעלה - תלמידי דרב הוו, ורב סבר לה כרבי יהודה במוקצה, ואנן קיימא לן כרבי שמעון!
  15. ^ 'אוד' = עץ לעשות אוד לתנור; פורגי"ן [כלי לנער בו את האש] בלעז, וטעמא משום דלא נתנו אלא להסיק אלא אם כן נעשה כלי מבעוד יום
  16. ^ השלך בני מעים לחתול
  17. ^ ולרבי יהודה אסור לטלטלו ולתתו לחתול, דמאתמול - מוכן לאדם היה ולא לכלבים, דקאמר 'אם לא היתה נבילה מערב שבת – אסורה'
  18. ^ אם יניחם לצורך מחר, והיום לא היה צריך להם
  19. ^ להשליכם לחתול
  20. ^ ממה שלפניו בבית
  21. ^ ליטול בשר החוצץ בין שניו; בורגיי"ר בלעז, ומשלפניו לאו דוקא, דלרבי אליעזר אף מן החצר נמי - דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא, ורישא לא אתא לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה, דאפלוג רבנן בה כדלקמן בברייתא בגמרא; והא דנקט משלפניו - משום רבנן דפליגי: דאפילו משלפניו: להדליק - אין, לחצוץ - לא
  22. ^ קסמין דקין וקשין
  23. ^ אבל מן החצר - לא, הואיל ודקין הן, וטורח לקוששן מאתמול - לאו להכי קיימי; ודקאמרת 'נוטל קיסם לחצוץ שניו' - אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא נתנו אלא להסקה, ובתרתי פליגי;
  24. ^ משום דמוליד
  25. ^ נותנים מים בכלי זכוכית לבנה, ונותנו בחמה, כשהשמש חם מאד, והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת, כך שמעתי בפיוט יוצר [נ"א: בפירוש ספר יצירה לרבי שלמה דונלו] שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה
  26. ^ באור
  27. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  28. ^ כגון קש ועלי קנים
  29. ^ ומותר לקטום ולתקן קש של שבלין בשבת לחצוץ שניו
  30. ^ ונטלי"ר [להניף במניפה, לאוורר] משום הבלא
  31. ^ בין אצבעותיו, להוציא ריחו
  32. ^ שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף
  33. ^ דאינו לשם כלי
  34. ^ גזירה דלא ליתי לקוטמו לחצוץ בו שניו, דהתם כלי משוי ליה, ואיכא איסורא דאורייתא
  35. ^ בשבת
  36. ^ ויש עצי בשמים שהן אוכלי בהמה, ואפילו הכי חייב
  37. ^ רב יהודה
  38. ^ כלומר: תשובה גדולה חזרת להשיבני; אם מצאת ברייתא אומרת לחצוץ בו שניו פטור אבל אסור - אף היא היתה תשובה לדברי, שאני אומר מותר לכתחלה, וכל שכן שהבאת לי חיוב חטאת
  39. ^ אבל אינה תשובה, ד
  40. ^ בעצי בשמים קשין, שאינן ראויין למאכל בהמה
  41. ^ ואפילו לכתחלה, דהא אף לחצוץ בו שניו שרי, אלא אורחא דמילתא נקט: שאין דרך רכין לתקנן לחצוץ
  42. ^ להריח בו? מי גזור רבנן כשאין מתכוין לכלי אטו מתכוין
  43. ^ חבית מגופה, שיש בה גרוגרות
  44. ^ ואוכל
  45. ^ ובלבד שלא יתכוין ליפות השבירה להיות לה לפה, שתהא עוד כלי
  46. ^ מן התלושין; מפשח = איישבריי"ר בלעז, כשמסעף בידו ענפים מעץ גדול, כמו [דְּרָכַי סוֹרֵר] וַיְפַשְּׁחֵנִי (איכה ג יא) - עשה לי גדר בסעיפות בענפי עצי היער סביבות דרכי, כדי שלא אצא, כדרך שעושין בני היערים שקורין פליישי"ץ [עשיית תחום סגור על ידי גדר עצים]
  47. ^ מקלות גדולים, כמו 'ולא באלה ולא ברומח' במסכת שבת (סג,א)
  48. ^ שהיא קשה, וראוי לעשות ממנו בית יד לקרדום וּלְפַסֵּל, שקורין דולויי"ר [מעצד], והוא היה שוברה להריח
  49. ^ דדבר הראוי לאכילה מוכן לכל צורך; אבל עצים - הואיל ודרכן לדבר האסור, כגון לעשות כלים - לא התירו לטלטלן אלא להסקה
  50. ^ אקיסם קאי
  51. ^ אחד שבת ואחד יום טוב
  52. ^ דקטימה - תקון כלאחר יד הוא, ולא תקון מעליא הוא אלא אם כן מחתכו וממחקו בסכין
  53. ^ והשתא קא מהדר לתרוצי קושיא דלעיל: הא דתני לעיל בקשין לא יקטמנו להריח:
  54. ^ בקוטם לכלי
  55. ^ גבי קוטם להריח
  56. ^ גזירה שמא יקטמנו לכלי
  57. ^ והא דרב יהודה דמפשת להריח – כרבנן:
  58. ^ בקוטם לכלי
  59. ^ להריח
  60. ^ והא הכא דכי מתכוין לעשות כלי איכא חיובא דאורייתא, וכי לא מתכוין - לא גזור רבנן לכתחילה
  61. ^ דמותר
  62. ^ חבית שבורה שמדבקין שבריה בשרף של עץ שקורין 'שף', שעושין הימנו זפת וקורין אותו ריישינ"א, וריחו דומה לריח לבונה, ובלשון ערבי קורין אותו מוסתק"י, ומדבקין בו קערות חרס הנשברים; כך אמר לי רבי שמואל המכונה חסיד מן ברבשט"א [שם כפר בצרפת], וכיון דרעועה היא - ליכא למגזר בה שלא יתכוון לעשות כלי