ביאור:בבלי ביצה דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואיבעית אימא רבנן, וכולה מתניתין בשבת.

[1]

תנו רבנן: 'כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו בין השמשות [2];

רבי שמעון שזורי אומר: אף בחול אין מטבילין אותו, מפני שצריך הערב שמש [3]';

ותנא קמא לא בעי הערב שמש [4]?

אמר רבא: אשכחתינהו לרבנן דבי רב [5], דיתבי וקא אמרי: במחשבתו נכרת מתוך מעשיו [6] קמפלגי, והיכי דמי? - כגון דנקיט מנא בידיה ורהיט ואזיל בין השמשות לאטבוליה: מר סבר: האי דקא רהיט ואזיל - מידע ידע דבעי הערב שמש [7], ומר סבר: מחמת מלאכתו הוא דקרהיט! ואמינא להו אנא: במחשבתו נכרת מתוך מעשיו דכולי עלמא לא פליגי [8], כי פליגי [9] כגון דאיטמי [10] בפחות מכעדשה [11], ואתא לקמיה דרבנן לשיולי "בפחות מכעדשה איטמי אי לא"? מר סבר מדהא לא גמיר - הערב שמש נמי לא גמיר, ומר סבר: הא הוא דלא גמיר [12], הא הערב שמש גמיר [13].

ומטבילין מגב לגב [ומחבורה לחבורה]:

תנו רבנן: 'כיצד 'מגב לגב'?

הרוצה לעשות גתו על גב כדו [14] וכדו על גב גתו – עושה [15];

כיצד 'מחבורה לחבורה'?

היה אוכל בחבורה זו [16], ורוצה לאכול בחבורה אחרת - הרשות בידו [17]'.

משנה:

בית שמאי אומרים: מביאין שלמים [18] ואין סומכין עליהן [19], אבל לא עולות [20];

ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן.

גמרא:

אמר עולא: מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך [21], ועולת ראייה ליקרב, דבית שמאי סברי [22]: (ויקרא כג מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' [שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ] - חגיגה אִין, עולת ראייה לא [23]; ובית הלל סברי: לַה' - כל ד-לַה' [24], אבל נדרים ונדבות [25] - דברי הכל אין קריבין ביום טוב [26];

וכן אמר רב אדא בר אהבה: נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.

מתיבי: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה שאינה של יום טוב [27] שאינה קרבה ביום טוב [28], ועל שלמים שהן של יום טוב [29] שקריבין ביום טוב [30]; על מה נחלקו? - על עולה שהיא של יום טוב ועל שלמים שאינן של יום טוב: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא' [31]

תריץ ואימא הכי: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה ושלמים שאינן של יום טוב שאין קריבין ביום טוב, ועל שלמים שהן של יום טוב שקריבין ביום טוב; על מה נחלקו? - על עולה שהיא של יום טוב: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא.

רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא [32]? תנאי היא [33], דתניא: 'שלמים הבאים מחמת יום טוב [34] ביום טוב: בית שמאי אומרים: סומך עליהן מערב יום טוב ושוחטן ביום טוב; ובית הלל אומרים: סומך עליהן ביום טוב ושוחטן ביום טוב,

עמוד ב

אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב [35]; והני תנאי [36] כי הני תנאי [37], דתניא [תוספתא חגיגה פ"א ה"ו [ליברמן]]: אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה [38], ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב [39], אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות [40]; רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר (דברים טז טז) [שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר] בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת [וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם]: כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות [41]; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות [42], ויוצא בה ידי חובתו משום [43] שמחה [44], ואין יוצא בה משום חגיגה [45].'

אמר מר [46]: אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה – פשיטא?

אמר רב אדא בריה דרב יצחק, ואמרי לה רב שמואל בר אבא: הכא בארבעה עשר עסקינן, וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול [47];

ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב?

קסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.

אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות – אימת?: אילימא ביום טוב עצמו - והא אמרת ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב?

אלא בחולו של מועד;

רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת: כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות [48];

מתקיף לה רבי זירא: השתא [49] סלותי מסלתינן [50], נדרים ונדבות מבעיא?

אמר אביי: בהקרבה כולי עלמא לא פליגי דשרי [51], כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר [52]: תנא קמא סבר: שלש רגלים אמר רחמנא, אפילו שלא כסדרן; ורבי שמעון סבר כסדרן – אִין, שלא כסדרן – לא. [53]

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות – אימת?: אילימא בחולו של מועד - היינו תנא קמא; אלא ביום טוב, וקסבר נדרים ונדבות קריבין ביום טוב [54].

ומאי שנא חג הסוכות דנקט?

רבי אלעזר ברבי שמעון לטעמיה, דתניא: 'רבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסוכות [55] שבו הכתוב מדבר [56]; למה נאמר? - לומר שזה אחרון [57]; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לומר שזה גורם [58].

ויוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה – פשיטא: דבר שבחובה הוא [59], וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין [60]?

לא, צריכא דאף על גב דפריש [61], כדבעא מניה רבי שמעון בן לקיש מרבי יוחנן: האומר "הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה"; "הריני נזיר

הערות[עריכה]

  1. ^ ובספרים שלנו נחלפה רישא לסיפא וסיפא לרישא: דכתיב בהו ברישא 'אין משיקין' והדר 'אין מטבילין', ועל כן רוב התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה, וגורסין מפני דוחק 'ומתניתין רישא ביום טוב, וסיפא בשבת' ומפרשינן רישא דקתני 'משיקים' ביום טוב קאמר, ותנא השקה והוא הדין להטבלה, וסיפא דקתני אבל לא מטבילין איירי בשבת, ותנא הטבלה והוא הדין להשקה; ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב: דאם כן ליתני קילתא ושמעינן חמירתא: לשמעינן הטבלה דמותרת ביום טוב, ואנא אמינא דכל שכן השקה! אבל השתא דאשמעינן 'משיקין' - איכא למימר דוקא קתני, אבל הטבלה לא, וכן לענין שבת דאשמעינן אבל לא מטבילין: אי הוא הדין להשקה סבירא ליה הוה ליה לאשמועינן 'אין משיקין' ושמעינן כל שכן דאין מטבילין! אבל השתא דאשמעינן 'אין מטבילין' - איכא למימר 'הא השקה שרי, וסייג לדברי ספר התוספתא, דכך מצינו בו במסכת שבת ובמסכת ביצה!
  2. ^ מפני שהוא ספק לילה ונמצא מטביל ביום טוב
  3. ^ אם אנו רואין אדם המטביל כלי בין השמשות - אנו צריכין להחזירו ולמחות בידו, מפני שצריך הערב שמש, וְזֶה המטביל כלי בלילה ודאי דעתו להשתמש בו מיד ולא להמתין הערב שמש דלמחר
  4. ^ בתמיה
  5. ^ לתלמידים שבבית המדרש
  6. ^ דקא רהיט במרוצה
  7. ^ והיינו דרהיט: כסבור להספיק קודם יציאת היום, וכשיראה שלא יספיק - הואיל ובא למקוה - גומר טבילתו וממתין מלהשתמש בו עד שיעריב שמשו למחר, הלכך בין השמשות דיום טוב אסור: משום דמטביל ביום טוב שלא לצורך! אבל בחול לא מחינן ביה: דמחשבתו ניכרת שלהערב שמשו הוא מתכוין מתוך מעשיו של מרוצתו
  8. ^ דודאי ניכרת באיניש דעלמא
  9. ^ והאי גברא דאפליג ביה רבי שמעון שזורי ואמר דלא אמרינן ביה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו
  10. ^ מנא אחרינא
  11. ^ מן השרץ
  12. ^ דלא כתיב בהדיא בכעדשה
  13. ^ אבל הערב שמש דבהדיא כתיב - מגמר גמיר, ובכהן עסקינן דמשתמש בו תרומה
  14. ^ מי שהיו כליו טמאין והטבילן לדעת דריכת זיתיו, ונמלך לעשות גתו
  15. ^ גתו על גב טבילה זו שהטביל לשם כדו, ואין צריך לחזור ולהטביל לשם גת; וההיא טבילה שניה הבא להחמיר על עצמו ולהטביל - קתני מתניתין שהוא מטביל ביום טוב: שאין כאן תקון כלי ואינה 'טבילה', שהרי אינה צריכה
  16. ^ על פסחו, והיה טמא או כליו טמאין וטבל לדעת כן
  17. ^ ואין צריך לחזור ולטבול, וקאמרה מתניתין דאם בא להחמיר ולהטביל כליו לשם חבורה האחרת - מטביל ביום טוב
  18. ^ ביום טוב, לפי שיש בהן אכילת אדם
  19. ^ שהסמיכה אסורה משום שבות: שבכל כחו היה סומך, והוי ליה 'משתמש בבעלי חיים', ותנן: אין רוכבין על גבי בהמה (לקמן פ"ה מ"ב דף לו,ב)
  20. ^ אין מביאין עולות חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע, אבל עולת יחיד לא יביא לפי שאין בה אכילת הדיוט, וכתיב (שמות יב טז) [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ] יֵעָשֶׂה לָכֶם - ולא לגבוה
  21. ^ מתניתין דמודו תרוייהו בשלמים – להביא, ולא אפלוג בהו אלא בסמיכתן
  22. ^ בשלמי חגיגה מודו בית שמאי בהבאתן מפני שהן חובת היום, כדאמרינן בחגיגה (דף ט,א)
  23. ^ ועולה שנחלקו אף בהבאתן - בעולת ראייה נחלקו
  24. ^ וההיא הוא דקא שרו בית הלל - מפני שהיא של יום טוב, דנפקא לן מ-וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כג טו)
  25. ^ הואיל ואין זמנן היום כלל
  26. ^ ואפילו שלמים, וכל שכן עולות, דיכול להביאן לאחר זמן; ואף על גב דחגיגה וראייה יש להן תשלומין כל שבעה - שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים, ותנן [חגיגה פ"א מ"ו]: עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו; והכי מפרש בברייתא לקמן דמשום האי טעמא שרו לה
  27. ^ כגון נדר ונדבה
  28. ^ דאית בה תרתי לאסורא: אין בה אכילת אדם ואפשר לאחר זמן
  29. ^ כגון חגיגה ושלמי שמחה
  30. ^ דאיכא תרתי להתירא: אכילת אדם, והן זמנן ברגל, ואם יעבור הרגל בטל קרבנו
  31. ^ אלמא שלמים דנדרים ונדבות לבית הלל קרבין, וקשיא לעולא
  32. ^ וכי לא משכחת תנא דאמר כעולא דתימא עולא כי ההוא סבירא ליה, דאיצטריכא לך לשבושה להך מתניתא ולתרוצה
  33. ^ אשכחן תנא אחרינא דקאי כעולא
  34. ^ חגיגה ושמחה
  35. ^ ועולא דקאמר כי האי תנא
  36. ^ דלקמן פליגי
  37. ^ דלעיל בנדרים ונדבות
  38. ^ עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו (ויקרא ז יג)
  39. ^ ותודה - נדרים ונדבות היא
  40. ^ בחולו של מועד
  41. ^ לקמיה מפרש לה
  42. ^ לקמיה מפרש אפילו ביום טוב קאמר
  43. ^ שלמי
  44. ^ ואף על פי שמחויב בתודה זו ועומד, דתניא במסכת חגיגה (דף ח,א) 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים טז יד) - לרבות כל מיני שמחות של בשר לשמחה, מדלא כתיב 'והבאת שלמים ואכלת שם ושמחת'; ומיהו פשיטא לן דכל זמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ, והאי קרא - בהר גרזים כתיב, ולא בשלמי שמחת יום טוב כתיב, דשמחת יום טוב - אם יש לו בכורות ומעשר בהמה - אין צריך להביא שלמים
  45. ^ דדבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין; ותודה זו כבר מחויב הוא בה, ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה חגיגתו
  46. ^ השתא מהדר אמילתיה לפרושי מאי דאמר לעיל: בהקרבת נדרים ונדבות פליגי
  47. ^ שממעט זמן אכילתן: שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות, ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר
  48. ^ קס"ד למיסר נדרים ונדבות בחולו של מועד אתא
  49. ^ לרבי שמעון דאסר, הני
  50. ^ לוקטין עצים בשדה מן המחובר בחולו של מועד, דתניא במועד קטן (דף יב,ב) קוצצין עצים מן המחובר במועד לצורך המועד
  51. ^ בחולו של מועד
  52. ^ וכולה הך מתניתין לענין בל תאחר איירי
  53. '^ תנא קמא סבר כל המאחר נדרו שלש רגלים אפילו שלא כסדרן עובר בבל תאחר וטעמא יליף בראש השנה (דף ד,ב) מהאי קרא: (דברים טז טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה [יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם] למה לי למיכתב בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת?: כיון דכתיב שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים - פשיטא דהני נינהו, דהא מינייהו קסליק, דלעיל מיניה כתיב (דברים טז א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב (דברים טז ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שמע מינה לבל תאחר, לומר: אלה קבעתי לך לתשלום מתנותיך ונדריך, והיינו דקא אתא לאשמועינן עצה טובה: כל מי שיש עליו תודה - יביאנה בחג הסוכות, ואפילו הוא רגל ראשון אחר נדרו: שאם לא יביאנה עכשיו - יצטרך לבא בשבילה לירושלים, שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה, ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב, נמצא שאיחרה שלש רגלים שלא כסדרן; ואתא רבי שמעון למימר: הרי הוא אומר כו': כסדרן – אִין, שלא כסדרן – לא, הלכך הנודרה לפני סוכות - יש לו שהות עד לשנה הבאה, והכי קאמר: כל שבא בחג המצות - כגון שנדר קודם הפסח, והיה עליו להביאה בחג המצות, בא בחג השבועות שלאחריו או בחג הסוכות - ואין לו עוד שהות; וכל שאינו בא בחג המצות שלא היתה עליו להביאה בפסח, כגון שנדר אחר הפסח - אינו בא, כלומר: אינו צריך להביאה לא בחג השבועות שלאחריו ולא בחג הסוכות, שיש לו שהות עד הסוכות של שנה הבאה, שעברו שלש רגלים כסדרן.
  54. ^ והיינו תנאי
  55. ^ כשהחזיר הכתוב להזכירן לשלש רגלים לבל תאחר, לא היה צריך לכתוב וּבְחַג הַסֻּכּוֹת כיון שכתוב שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וכתב בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, דממילא ידענא:
  56. ^ שבפרשת סוכות הוא עסוק ובו נכתב כתוב זה
  57. ^ דבעינן כסדרן
  58. ^ את בל תאחר: שאפילו נדר לפני החג, כיון שעבר עליו חג הסוכות - עובר
  59. ^ (שמות יב יד) וְחַגֹּתֶם [אֹתוֹ חַג לַה’]
  60. ^ ולא ממעות מעשר שני, ולא מנדרים ונדבות שהוא מחויב ועומד בהן
  61. ^ דכשנדר התודה פירש על מנת שיוצא בה ידי חגיגתו