ביאור:בבלי ביצה דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מקשרי אצבעותיו ולמעלה [1].

מחכו עלה במערבא: כיון דמְשַני - אפילו בכולה ידא נמי!

אלא אמר רבי אלעזר: מנפח בידו אחת ובכל כחו.

משנה:

בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך [2]; ובעץ הפרור [3];

ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן: במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ [4].

גמרא:

דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא?

רב הונא ורב חסדא: חד אמר: כל הקדרות [5] כולן צריכות מלח [6], ואין כל הקדרות צריכות תבלין [7]; וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן [8] [ולכן צריך להכינו לפני השמוש], ומלח אינה מפיגה טעמה;

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי [9]; אי נמי במוריקא [10].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין נדוכין כדרכן, ואפילו מלח.

והא אמרת מלח בעיא שנוי?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין שנדוכין כדרכן, ומלח עמהן [11]; לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה [12]: שבית שמאי אומרים: מלח בפך ובעץ הפרור [13], לצלי [14] אבל לא לקדרה, ובית הלל אומרים: בכל דבר'.

בכל דבר? סלקא דעתך [15]?

אלא אימא 'לכל דבר [16]'. [17]

אמר ליה רב אחא ברדלא לבריה: כי דייכת [18] אצלי אצלויי ודוך [19].

רב ששת [שהיה עוור] שמע קל בוכנא [20], אמר: האי - לאו מגוויה דביתאי הוא [21].

ודלמא אצלויי אצלי?

דשמעיה דהוה צליל קליה [22];

ודלמא תבלין הוו [23]?

תבלין נבוחי מנבח קלייהו [24].

תנו רבנן: 'אין עושין טיסני [25] ואין כותשין במכתשת'

תרתי (שני דברים יש כאן, לא זה דומה לזה: קתני אין עושין טיסני - הא חלקא ודייסא שפיר דמי, דאין טרחן מרובה, והדר תני אין כותשין כלל)?

הכי קאמר: מה טעם אין עושין טיסני? לפי שאין כותשין במכתשת.

ולימא 'אין כותשין במכתשת' (ואנא ידענא דתו לא מתעביד טיסנא)?

אי תני 'אין כותשין במכתשת' - הוה אמינא 'הני מילי במכתשת גדולה (סתם מכתשת היינו גדולה), אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי (אפילו טיסני)' - קא משמע לן (אין עושין טיסני כלל, לפי שאין כותשין שום כתישה במכתשת; והך מכתשת על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה, מדתני רישא אין עושין טיסני כלל).

והתניא: 'אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה (דהוי כלאחר יד, דאינה אלא לתבלין)'?

אמר אביי: כי תניא נמי מתניתא (דלעיל) - מכתשת גדולה תניא. (ולא תימא 'מה טעם קאמר', אלא תרתי קתני, והכי קאמר: אין עושין טיסני כלל אפילו בקטנה, ואין כותשין שאר כתישות במכתשת כגון דייסא, וסתם מכתשת - בגדולה קא מיירי.)

עמוד ב

רבא אמר: (לעולם מה טעם קאמר, ובקטנה נמי קאי, וקאמר אין כותשין כלל, ודרמינן עלה אבל כותשין כו' -) לא קשיא: הא לן (דלית לן עבדי דמזלזלי) והא להו (דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה, ואומרים "בקטנה עשינו");

רב פפי אקלע לבי מר שמואל, אייתי ליה דייסא ולא אכל.

ודלמא במכתשת קטנה עבדוה?

דחזייה דהוה דייק טפי;

ודלמא מאתמול עבדוה?

דחזייה דהוה קליף צהריה (צוהר מראיתו היה קלוף ולבן), ואי בעית אימא: שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי.

משנה:

הבורר קטניות ביום טוב: בית שמאי אומרים: בורר אוכֶל – ואוכֵל;

ובית הלל אומרים: בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה;

רבן גמליאל אומר: אף מדיח (במים) ושולה. [26].

גמרא:

תניא: אמר רבן גמליאל: במה דברים אמורים [27]? - כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל - דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי [28]?

לא, צריכא דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא [29].

רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:

תניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: כך היה מנהגן של בית רבן גמליאל: שהיו מביאין דלי מלא עדשים, ומציפין עליו מים [30], ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה'.

והתניא איפכא [31]?

לא קשיא, הא בעפרא [32], הא בגילי [33].

משנה:

בית שמאי אומרים: אין משלחין ביום טוב [34] אלא מנות [35];

ובית הלל אומרים: משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין;

משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות, אבל לא תבואה [36];

ורבי שמעון מתיר בתבואה [37].

גמרא:

תני רב יחיאל: 'ובלבד שלא יעשנו בשורה [38]';

תנא: אין שורה פחותה משלשה בני אדם;

בעי רב אשי: תלתא גברי ותלתא מיני [39] מאי [40]?

תיקו.

רבי שמעון מתיר בתבואה:

תניא: 'רבי שמעון מתיר בתבואה, כגון חטין לעשות מהן לודיות [41], שעורים ליתן לפני בהמתו, עדשים לעשות מהן רסיסין [42]'.

משנה:

משלחין כלים [43], בין תפורין בין שאינן תפורין, ואף על פי שיש בהן כלאים והן לצורך המועד [44];

אבל לא סנדל המסומר [45],

ולא מנעל שאינו תפור [46];

רבי יהודה אומר: אף לא מנעל לבן [47] מפני שצריך אומן [48];

זה הכלל: כל שנאותין [49] בו ביום טוב - משלחין אותו.

גמרא:

בשלמא תפורין - חזו למלבוש; שאין תפורין נמי חזו לכסויי; אלא כלאים למאי חזו? וכי תימא 'חזו למימך [50] תותיה' – והתניא [ספרא קדושים פרשתא ב פרק ד הלכה יח]: '(ויקרא יט יט) [אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז] לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ - אבל אתה יכול להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו [51]'; וכי תימא דמפסיק מידי ביני ביני [52] - והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים: 'אפילו עשר מצעות זו על גבי זו, וכלאים תחתיהן - אסור לישן עליהם [53]'!

אלא בוילון [54].

והאמר עולא: מפני מה אמרו וילון טמא [55]? - מפני שהַשַּׂמָּשׁ מתחמם כנגדו [56]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ ולא בכפו
  2. ^ מדוך הוא בוכנא שמכין בו כדרכו, ואין צריך שנוי; אבל במלח - במקום שיש מלח גסה - בפך של חרס ידוכנו, ולא במדוכה
  3. ^ גירסת רש"י: או בעץ פרור: כף גדולה שקורין פוקי"א, דמלח בעי שנוי, ובגמרא מפרש טעמא
  4. ^ שנוי בעי, אבל סגי בהאי שנוי זוטא
  5. ^ כל מיני תבשיל
  6. ^ הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי ליה לדוכה
  7. ^ ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר
  8. ^ ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול; וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מח יא) מתרגמינן 'לא פג'
  9. ^ ללישנא קמא בעי שנוי, ללישנא בתרא לא בעי שנוי
  10. ^ תבלין של מוריקא איכא בינייהו: שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום, והוא לא היה יודע מה יבשל מחר: ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי
  11. ^ מלח ותבלין כאחד
  12. ^ כדרכה כשאר תבלין
  13. ^ על ידי שנוי ולא כדרכה
  14. ^ דהיינו דבר מועט
  15. ^ ואפילו בדבר שאין ניטל בשבת
  16. ^ ואפילו לקדרה
  17. ^ ועל כרחך כדרכה אמרי, ככל דרך שיטת הש"ס: דעל מה נחלקו דומיא דלא נחלקו קאמר: לא נחלקו על התבלין ומלח כאחד שנדוכין כדרכן, על מה נחלקו? לדוך כדרכה על מלח בפני עצמה, שבית שמאי אומרים בפך בשנוי, ועוד מחמיר: לצלי [כמות קטנה] ולא לקדרה [ולא כמות גדולה]; ובית הלל אומרים לכל דבר נדוכית כדרכה, ולא הוצרך לפרש, שכבר פירש.
  18. ^ מלח
  19. ^ הטה המדוכה על צדה; דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן, ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי
  20. ^ במדוכת מלח
  21. ^ יודע אני שאין זה בתוך ביתי, שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי
  22. ^ ואילו מכה בהשמטה באלכסון לא היה קולו צלול
  23. ^ שאינן צריכין שנוי
  24. ^ כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו במדוכה כמנבחים; קרוישנ"ט [משמיעים קול פיצוח]
  25. ^ ביום טוב, שטורח גדול הוא, שכותש החטין עד שנחלקים אחד לארבעה [כדאמרינן במועד קטן (דף יג,ב])
  26. ^ מפרש בגמרא: שולה הפסולת שצף למעלה, כמו 'משישלה בחביות' (עבודה זרה דף נו,א) דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים על פי החביות
  27. ^ דשרו בית הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך
  28. ^ ואפילו לטלטלו? והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא, והוה ליה ככוליה פסולת, ולא חזי
  29. '^ שישנו דק, והכי קאמר: במה דברים אמורים? - בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת - הוא דקא אמרי בית הלל 'נוטל פסולת', דמעוטי בטרחא עדיף; אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל – דברי הכל [נוטל את האוכל ומניח את הפסולת]
  30. ^ ונותנים בו מים עד שצפים על האוכל
  31. ^ אוכל למעלה ופסולת למטה
  32. ^ למטה מן האוכל
  33. ^ קש - למעלה מן האוכל
  34. ^ דורון איש לרעהו
  35. ^ דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים, וכן דגים
  36. ^ שאינה ראויה היום: שאין טוחנים ביום טוב, שהיה לו לטחון מאתמול, ולא תפיג טעמה
  37. ^ שמא יבשלם בקדרה ויכתשם במכתשת קטנה
  38. ^ לא ישלח הדורון על ידי אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק
  39. ^ שלשה שלוחים עם תלתא מיני
  40. ^ מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה - השתא נמי שרי? או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא
  41. ^ מאכל חטין
  42. ^ מאכל העשוי מן העדשים
  43. ^ בגדים
  44. ^ ובגמרא מפרש למאי חזו
  45. ^ לא סנדל של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו, שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב, משום מעשה שהיה: שנהרגו הרוגים בשבת על ידיו [במסכת שבת דף ס,א]
  46. ^ דלא חזי למידי
  47. ^ שלא היה דרכו לנעלו
  48. ^ להשחירו
  49. ^ מתקשטין
  50. ^ לכפול
  51. ^ ויש נימים גדולין וגסים, כגון של דלופקרין שקורין קו"ט, ומחממת במקומה, ועובר משום לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב יא); אי נמי נימא בעלמא: כיון דעיקר הבגד מהנהו ומחממו מלמטה - הויא לה הא לבישה דאית בה הנאה
  52. ^ שנותן בגד אחר ביניהם
  53. ^ מדרבנן
  54. ^ שראוי לפרסו כנגד הפתח
  55. ^ מקבל טומאה, ולא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה
  56. ^ מתעטף בשוליו, לפיכך יש תורת כלי עליו, וכיון דמתחממים כנגדו - אסור לעשותו כלאים