ביאור:בבלי ביצה דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מקשרי אצבעותיו ולמעלה ^[1].

מחכו עלה במערבא: כיון דמְשַני - אפילו בכולה ידא נמי!

אלא אמר רבי אלעזר: מנפח בידו אחת ובכל כחו.

משנה:

בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ^[2]; ובעץ הפרור ^[3];

ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן: במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ ^[4].

גמרא:

דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא?

רב הונא ורב חסדא: חד אמר: כל הקדרות ^[5] כולן צריכות מלח ^[6], ואין כל הקדרות צריכות תבלין ^[7]; וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן ^[8] [ולכן צריך להכינו לפני השמוש], ומלח אינה מפיגה טעמה;

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי ^[9]; אי נמי במוריקא ^[10].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין נדוכין כדרכן, ואפילו מלח.

והא אמרת מלח בעיא שנוי?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין שנדוכין כדרכן, ומלח עמהן ^[11]; לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה ^[12]: שבית שמאי אומרים: מלח בפך ובעץ הפרור ^[13], לצלי ^[14] אבל לא לקדרה, ובית הלל אומרים: בכל דבר'.

בכל דבר? סלקא דעתך ^[15]?

אלא אימא 'לכל דבר ^[16]'. ^[17]

אמר ליה רב אחא ברדלא לבריה: כי דייכת ^[18] אצלי אצלויי ודוך ^[19].

רב ששת [שהיה עוור] שמע קל בוכנא ^[20], אמר: האי - לאו מגוויה דביתאי הוא ^[21].

ודלמא אצלויי אצלי?

דשמעיה דהוה צליל קליה ^[22];

ודלמא תבלין הוו ^[23]?

תבלין נבוחי מנבח קלייהו ^[24].

תנו רבנן: 'אין עושין טיסני ^[25] ואין כותשין במכתשת'

תרתי (שני דברים יש כאן, לא זה דומה לזה: קתני אין עושין טיסני - הא חלקא ודייסא שפיר דמי, דאין טרחן מרובה, והדר תני אין כותשין כלל)?

הכי קאמר: מה טעם אין עושין טיסני? לפי שאין כותשין במכתשת.

ולימא 'אין כותשין במכתשת' (ואנא ידענא דתו לא מתעביד טיסנא)?

אי תני 'אין כותשין במכתשת' - הוה אמינא 'הני מילי במכתשת גדולה (סתם מכתשת היינו גדולה), אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי (אפילו טיסני)' - קא משמע לן (אין עושין טיסני כלל, לפי שאין כותשין שום כתישה במכתשת; והך מכתשת על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה, מדתני רישא אין עושין טיסני כלל).

והתניא: 'אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה (דהוי כלאחר יד, דאינה אלא לתבלין)'?

אמר אביי: כי תניא נמי מתניתא (דלעיל) - מכתשת גדולה תניא. (ולא תימא 'מה טעם קאמר', אלא תרתי קתני, והכי קאמר: אין עושין טיסני כלל אפילו בקטנה, ואין כותשין שאר כתישות במכתשת כגון דייסא, וסתם מכתשת - בגדולה קא מיירי.)

עמוד ב

רבא אמר: (לעולם מה טעם קאמר, ובקטנה נמי קאי, וקאמר אין כותשין כלל, ודרמינן עלה אבל כותשין כו' -) לא קשיא: הא לן (דלית לן עבדי דמזלזלי) והא להו (דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה, ואומרים "בקטנה עשינו");

רב פפי אקלע לבי מר שמואל, אייתי ליה דייסא ולא אכל.

ודלמא במכתשת קטנה עבדוה?

דחזייה דהוה דייק טפי;

ודלמא מאתמול עבדוה?

דחזייה דהוה קליף צהריה (צוהר מראיתו היה קלוף ולבן), ואי בעית אימא: שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי.

משנה:

הבורר קטניות ביום טוב: בית שמאי אומרים: בורר אוכֶל – ואוכֵל;

ובית הלל אומרים: בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה;

רבן גמליאל אומר: אף מדיח (במים) ושולה. ^[26].

גמרא:

תניא: אמר רבן גמליאל: במה דברים אמורים ^[27]? - כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל - דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי ^[28]?

לא, צריכא דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא ^[29].

רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:

תניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: כך היה מנהגן של בית רבן גמליאל: שהיו מביאין דלי מלא עדשים, ומציפין עליו מים ^[30], ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה'.

והתניא איפכא ^[31]?

לא קשיא, הא בעפרא ^[32], הא בגילי ^[33].

משנה:

בית שמאי אומרים: אין משלחין ביום טוב ^[34] אלא מנות ^[35];

ובית הלל אומרים: משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין;

משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות, אבל לא תבואה ^[36];

ורבי שמעון מתיר בתבואה ^[37].

גמרא:

תני רב יחיאל: 'ובלבד שלא יעשנו בשורה ^[38]';

תנא: אין שורה פחותה משלשה בני אדם;

בעי רב אשי: תלתא גברי ותלתא מיני ^[39] מאי ^[40]?

תיקו.

רבי שמעון מתיר בתבואה:

תניא: 'רבי שמעון מתיר בתבואה, כגון חטין לעשות מהן לודיות ^[41], שעורים ליתן לפני בהמתו, עדשים לעשות מהן רסיסין ^[42]'.

משנה:

משלחין כלים ^[43], בין תפורין בין שאינן תפורין, ואף על פי שיש בהן כלאים והן לצורך המועד ^[44];

אבל לא סנדל המסומר ^[45],

ולא מנעל שאינו תפור ^[46];

רבי יהודה אומר: אף לא מנעל לבן ^[47] מפני שצריך אומן ^[48];

זה הכלל: כל שנאותין ^[49] בו ביום טוב - משלחין אותו.

גמרא:

בשלמא תפורין - חזו למלבוש; שאין תפורין נמי חזו לכסויי; אלא כלאים למאי חזו? וכי תימא 'חזו למימך ^[50] תותיה' – והתניא [ספרא קדושים פרשתא ב פרק ד הלכה יח]: '(ויקרא יט יט) [אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז] לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ - אבל אתה יכול להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו ^[51]'; וכי תימא דמפסיק מידי ביני ביני ^[52] - והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים: 'אפילו עשר מצעות זו על גבי זו, וכלאים תחתיהן - אסור לישן עליהם ^[53]'!

אלא בוילון ^[54].

והאמר עולא: מפני מה אמרו וילון טמא ^[55]? - מפני שהַשַּׂמָּשׁ מתחמם כנגדו ^[56]!?

הערות

^ ולא בכפו
^ מדוך הוא בוכנא שמכין בו כדרכו, ואין צריך שנוי; אבל במלח - במקום שיש מלח גסה - בפך של חרס ידוכנו, ולא במדוכה
^ גירסת רש"י: או בעץ פרור: כף גדולה שקורין פוקי"א, דמלח בעי שנוי, ובגמרא מפרש טעמא
^ שנוי בעי, אבל סגי בהאי שנוי זוטא
^ כל מיני תבשיל
^ הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי ליה לדוכה
^ ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר
^ ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול; וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מח יא) מתרגמינן 'לא פג'
^ ללישנא קמא בעי שנוי, ללישנא בתרא לא בעי שנוי
^ תבלין של מוריקא איכא בינייהו: שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום, והוא לא היה יודע מה יבשל מחר: ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי
^ מלח ותבלין כאחד
^ כדרכה כשאר תבלין
^ על ידי שנוי ולא כדרכה
^ דהיינו דבר מועט
^ ואפילו בדבר שאין ניטל בשבת
^ ואפילו לקדרה
^ ועל כרחך כדרכה אמרי, ככל דרך שיטת הש"ס: דעל מה נחלקו דומיא דלא נחלקו קאמר: לא נחלקו על התבלין ומלח כאחד שנדוכין כדרכן, על מה נחלקו? לדוך כדרכה על מלח בפני עצמה, שבית שמאי אומרים בפך בשנוי, ועוד מחמיר: לצלי [כמות קטנה] ולא לקדרה [ולא כמות גדולה]; ובית הלל אומרים לכל דבר נדוכית כדרכה, ולא הוצרך לפרש, שכבר פירש.
^ מלח
^ הטה המדוכה על צדה; דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן, ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי
^ במדוכת מלח
^ יודע אני שאין זה בתוך ביתי, שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי
^ ואילו מכה בהשמטה באלכסון לא היה קולו צלול
^ שאינן צריכין שנוי
^ כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו במדוכה כמנבחים; קרוישנ"ט [משמיעים קול פיצוח]
^ ביום טוב, שטורח גדול הוא, שכותש החטין עד שנחלקים אחד לארבעה [כדאמרינן במועד קטן (דף יג,ב])
^ מפרש בגמרא: שולה הפסולת שצף למעלה, כמו 'משישלה בחביות' (עבודה זרה דף נו,א) דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים על פי החביות
^ דשרו בית הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך
^ ואפילו לטלטלו? והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא, והוה ליה ככוליה פסולת, ולא חזי
'^ שישנו דק, והכי קאמר: במה דברים אמורים? - בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת - הוא דקא אמרי בית הלל 'נוטל פסולת', דמעוטי בטרחא עדיף; אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל – דברי הכל [נוטל את האוכל ומניח את הפסולת]
^ ונותנים בו מים עד שצפים על האוכל
^ אוכל למעלה ופסולת למטה
^ למטה מן האוכל
^ קש - למעלה מן האוכל
^ דורון איש לרעהו
^ דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים, וכן דגים
^ שאינה ראויה היום: שאין טוחנים ביום טוב, שהיה לו לטחון מאתמול, ולא תפיג טעמה
^ שמא יבשלם בקדרה ויכתשם במכתשת קטנה
^ לא ישלח הדורון על ידי אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק
^ שלשה שלוחים עם תלתא מיני
^ מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה - השתא נמי שרי? או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא
^ מאכל חטין
^ מאכל העשוי מן העדשים
^ בגדים
^ ובגמרא מפרש למאי חזו
^ לא סנדל של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו, שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב, משום מעשה שהיה: שנהרגו הרוגים בשבת על ידיו [במסכת שבת דף ס,א]
^ דלא חזי למידי
^ שלא היה דרכו לנעלו
^ להשחירו
^ מתקשטין
^ לכפול
^ ויש נימים גדולין וגסים, כגון של דלופקרין שקורין קו"ט, ומחממת במקומה, ועובר משום לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב יא); אי נמי נימא בעלמא: כיון דעיקר הבגד מהנהו ומחממו מלמטה - הויא לה הא לבישה דאית בה הנאה
^ שנותן בגד אחר ביניהם
^ מדרבנן
^ שראוי לפרסו כנגד הפתח
^ מקבל טומאה, ולא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה
^ מתעטף בשוליו, לפיכך יש תורת כלי עליו, וכיון דמתחממים כנגדו - אסור לעשותו כלאים

[1] ולא בכפו

[2] מדוך הוא בוכנא שמכין בו כדרכו, ואין צריך שנוי; אבל במלח - במקום שיש מלח גסה - בפך של חרס ידוכנו, ולא במדוכה

[3] גירסת רש"י: או בעץ פרור: כף גדולה שקורין פוקי"א, דמלח בעי שנוי, ובגמרא מפרש טעמא

[4] שנוי בעי, אבל סגי בהאי שנוי זוטא

[5] כל מיני תבשיל

[6] הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי ליה לדוכה

[7] ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר

[8] ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול; וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מח יא) מתרגמינן 'לא פג'

[9] ללישנא קמא בעי שנוי, ללישנא בתרא לא בעי שנוי

[10] תבלין של מוריקא איכא בינייהו: שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום, והוא לא היה יודע מה יבשל מחר: ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי

[11] מלח ותבלין כאחד

[12] כדרכה כשאר תבלין

[13] על ידי שנוי ולא כדרכה

[14] דהיינו דבר מועט

[15] ואפילו בדבר שאין ניטל בשבת

[16] ואפילו לקדרה

[17] ועל כרחך כדרכה אמרי, ככל דרך שיטת הש"ס: דעל מה נחלקו דומיא דלא נחלקו קאמר: לא נחלקו על התבלין ומלח כאחד שנדוכין כדרכן, על מה נחלקו? לדוך כדרכה על מלח בפני עצמה, שבית שמאי אומרים בפך בשנוי, ועוד מחמיר: לצלי [כמות קטנה] ולא לקדרה [ולא כמות גדולה]; ובית הלל אומרים לכל דבר נדוכית כדרכה, ולא הוצרך לפרש, שכבר פירש.

[18] מלח

[19] הטה המדוכה על צדה; דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן, ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי

[20] במדוכת מלח

[21] יודע אני שאין זה בתוך ביתי, שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי

[22] ואילו מכה בהשמטה באלכסון לא היה קולו צלול

[23] שאינן צריכין שנוי

[24] כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו במדוכה כמנבחים; קרוישנ"ט [משמיעים קול פיצוח]

[25] ביום טוב, שטורח גדול הוא, שכותש החטין עד שנחלקים אחד לארבעה [כדאמרינן במועד קטן (דף יג,ב])

[26] מפרש בגמרא: שולה הפסולת שצף למעלה, כמו 'משישלה בחביות' (עבודה זרה דף נו,א) דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים על פי החביות

[27] דשרו בית הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך

[28] ואפילו לטלטלו? והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא, והוה ליה ככוליה פסולת, ולא חזי

[29] '^ שישנו דק, והכי קאמר: במה דברים אמורים? - בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת - הוא דקא אמרי בית הלל 'נוטל פסולת', דמעוטי בטרחא עדיף; אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל – דברי הכל [נוטל את האוכל ומניח את הפסולת]

[30] ונותנים בו מים עד שצפים על האוכל

[31] אוכל למעלה ופסולת למטה

[32] למטה מן האוכל

[33] קש - למעלה מן האוכל

[34] דורון איש לרעהו

[35] דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים, וכן דגים

[36] שאינה ראויה היום: שאין טוחנים ביום טוב, שהיה לו לטחון מאתמול, ולא תפיג טעמה

[37] שמא יבשלם בקדרה ויכתשם במכתשת קטנה

[38] לא ישלח הדורון על ידי אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק

[39] שלשה שלוחים עם תלתא מיני

[40] מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה - השתא נמי שרי? או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא

[41] מאכל חטין

[42] מאכל העשוי מן העדשים

[43] בגדים

[44] ובגמרא מפרש למאי חזו

[45] לא סנדל של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו, שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב, משום מעשה שהיה: שנהרגו הרוגים בשבת על ידיו [במסכת שבת דף ס,א]

[46] דלא חזי למידי

[47] שלא היה דרכו לנעלו

[48] להשחירו

[49] מתקשטין

[50] לכפול

[51] ויש נימים גדולין וגסים, כגון של דלופקרין שקורין קו"ט, ומחממת במקומה, ועובר משום לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב יא); אי נמי נימא בעלמא: כיון דעיקר הבגד מהנהו ומחממו מלמטה - הויא לה הא לבישה דאית בה הנאה

[52] שנותן בגד אחר ביניהם

[53] מדרבנן

[54] שראוי לפרסו כנגד הפתח

[55] מקבל טומאה, ולא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה

[56] מתעטף בשוליו, לפיכך יש תורת כלי עליו, וכיון דמתחממים כנגדו - אסור לעשותו כלאים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]