ביאור:בבלי ביצה דף ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אומר: [1] רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות [2]; רבי יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין [3] – יעלו [4], ואם לאו - הפומין אסורין [5] והשולים מותרין;
רבי יהודה אומר [6]: רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין; רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין [7] - לא יעלו [8]; [9] דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה - דברי הכל יעלו'.
דברי הכל? היינו פלוגתייהו!?
אמר רב פפא: הכי קאמר: דרסה בעגול [10] ואינו יודע באיזה מקום עגול דרסה: אי לצפונה אי לדרומה [11] - דברי הכל יעלו; [12]; [*שממנו הקשו לעיל: 'אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות’]
רב אשי אמר: [13] לעולם ספק יום טוב ספק חול, [14]הוי דבר שיש לו מתירין [15], וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל [16].
תניא: אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה [17] תאכל, היא ואמה; במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה – פשיטא, דהיא ואמה שריא [18]! אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים - היא ואמה אסורה [19]!?
אמר רבי זירא: תאכל אגב אמה [20].
היכי דמי?
אמר אביי: כגון שלקחה [21] סתם; נשחטה - הובררה דלאכילה עומדת; לא נשחטה - הובררה דלגדל ביצים עומדת.
רב מרי אמר: גוזמא קתני [22], דתניא: אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח וקליפתו; מאי קליפתו?: אילימא קליפה ממש, קליפה בת אכילה היא? אלא אפרוח בקליפתו; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב [23] אלא היכא דיצא לאויר העולם, אבל היכא דלא יצא לאויר העולם לא פליגי! אלא אפרוח וקליפתו גוזמא [24] - הכא נמי תאכל היא ואמה גוזמא.
אתמר: שבת ויום טוב [25]: רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה, ורבי יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה.
נימא קסבר רב קדושה אחת היא [26]? והאמר רב 'הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר, דאמר [27] שתי קדושות הן [28]!? אלא הכא בהכנה דרבה [29] קמיפלגי: רב אית ליה הכנה דרבה, ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה, כתנאי: נולדה בשבת - תאכל ביום טוב; ביום טוב - תאכל בשבת; רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: עדיין היא מחלוקת [30], שבית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל.
אושפיזכניה [31] דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיום טוב לשבת [32]; אתא לקמיה, אמר ליה: מאי לאטווינהו [33] האידנא [34] וניכלינהו למחר?
אמר ליה: מאי דעתיך [35]? [36] רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן? [37]אפילו רבי יוחנן לא קא שרי [38] אלא לגומעה למחר [39], אבל ביומיה לא [40], והתניא [41]: אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב, אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה.
אושפיזכניה דרב פפא - ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא - הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב; אתא לקמיה, אמר ליה: מהו למכלינהו למחר?
אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עלויה [42] מיומא טבא לחבריה [43] משום שכרות [44];
כי אתא למחר - אמר ליה:
איכו השתא אשתלאי [45] ואמרי לך [46] 'רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן' [47]; הא אמר רבא (לקמן דף ה,ב)</ref>: הלכתא כותיה דרב בהני תלת [48], בין לקולא בין לחומרא.
אמר רבי יוחנן: עצים שנשרו מן הדקל [49] בשבת - אסור להסיקן ביום טוב [50]; ואל תשיבני 'ביצה' [51]: מאי טעמא ביצה? - משום דביומא נמי [52] חזיא לגומעה [53], ולא קא שרי לה עד למחר, מידע ידיע [54] דבת יומא אסורה; עצים דלא חזו ליומייהו [55], אי שרי להו למחר - אתי למימר ביומייהו [56] נמי שרו, ואתמול [57] - משום שבת הוא דלא חזו להסקה!
אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.
והא קא מהפך באיסורא [58]?
כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך [59].
והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן 'אין מבטלין איסור לכתחלה' [60]?
הני מילי בדאורייתא [61], אבל בדרבנן [62] מבטלין.
ולרב אשי, דאמר: כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - מאי איכא למימר?
הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא - מקלא קלי איסורא [וממילא אינו ניתר, ואינו 'דבר שיש לו מתירין', ולכן הגזירה על דבר שיש לו מתירין לא חלה].
אתמר: שני ימים טובים של גליות [63]: רב אמר: נולדה בזה מותרת בזה [64], ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה [65].
לימא קא סבר רב אסי קדושה אחת היא [66]? והא רב אסי מבדיל מיומא טבא לחבריה [67]!? [68]
רב אסי ספוקי מספקא ליה [69] ועביד הכא לחומרא והכא לחומרא.
אמר רבי זירא: כותיה דרב אסי מסתברא [70], דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא [71] וקא עבדינן תרי יומי [72]!
אמר אביי: כותיה דרב מסתברא [73], דתנן [ראש השנה פ"ב מ"ב]: '*בראשונה היו משיאין משואות [74]; משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין [75]', ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא [76]; [77] והיכא דמטו שלוחין [78] - עבדינן חד יומא [79].
והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי?
משום דשלחו מתם: 'הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם: זמנין דגזרו <המלכות גזרה> {שמדא} [81] ואתי לאקלקולי [82].
אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה [83], דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ד]: 'בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום [84]; פעם אחת נשתהו העדים לבא
הערות[עריכה]
- ^ אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע - מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו: אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה
- ^ רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים, ונמצאו כולם בספק הדמוע, ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה: דהואיל ותרומת פירות דרבנן - מקילים בהעלאתם
- ^ של היתר לבד פומין של אסור
- ^ מעלין אותן באחד ומאה
- ^ ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע
- ^ לא כן נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, אלא כן נחלקו
- ^ וכולן בכלל הספק
- ^ אין מעלין את היחיד, הואיל ופומי הכלי 'דבר שיש בו מנין' הוא לא בטלי, ואפילו בדרבנן
- ^ אבל
- ^ בתוך העגול, דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות
- ^ הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא
- ^ ותנא דלעיל* - רבי יהודה ואליבא דרבי יהושע היא
- ^ הא דקתני 'וספקה אסור'
- ^ ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא - הכא אזלינן לחומרא הואיל ו
- ^ למחר
- ^ כגון ביצה, דגזרת פירות הנושרין היא - לא בטלה בתערובתה; וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא - בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא
- ^ אם נולדה ביום טוב
- ^ כלומר: אם בא לומר כבית שמאי, לשמעינן ביצה - אמה למה לי? פשיטא דשריא
- '^ דשמעינן לרבי אליעזר דאית ליה מוקצה, דתנן בפרק 'המביא' (לקמן פ"ד מ"ז, דף לד,א) רבי אליעזר אומר: עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי
- ^ אם אוכלין את אמה היום – תאכל אף היא
- ^ תרנגולת זו - קנאה
- ^ כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר, ובעומדת לאכילה קאמר, ונחלק על בית הלל האוסרים; ואמה לא איצטריכא ליה, אלא גזים ואמר מילתא יתירא: הכל יאכל גם את האב גם את האם
- ^ רבי אליעזר בן יעקב אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, ופליגי רבנן עליה, ולקמן מייתי לה בגמרא
- ^ אף על פי דלא אפשר - גזים ואמר מילתא דטופיינא; גוזמא = דבר שנוי שאינו מתקבל
- ^ הסמוכין, והוא הדין ליום טוב ושבת
- ^ הרי הן כיום אחד ארוך
- ^ בערובין בפרק 'בכל מערבין' (דף לח,ב)
- ^ ומערב ליום אחד למזרח ולשני למערב
- ^ דאמר: הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת, דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב
- ^ בית שמאי ובית הלל בזה, כשם שנחלקו לבו ביום
- ^ בעל הבית
- ^ היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת
- ^ לצלותן
- ^ מי אסירי בטלטול בו ביום או לא
- ^ דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו
- ^ משום דקיימא לן
- ^ מיהו בטלטול האידנא אסירי, ד
- ^ לצלותה היום
- ^ אם היה יום טוב קודם לשבת
- ^ ואפילו בטלטול
- ^ סייעתא
- ^ לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים
- ^ כלומר: משעשה היום יום טוב, דהיינו לאחר סעודה, עד מחר
- ^ דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו, כדאמרינן בכריתות, ושכור אסור להורות, דכתיב יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י ט), וכתיב וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם,פסוק יא)
- ^ אם הוריתי לך אתמול בשכרותי שכחתי ושגגתי
- ^ והייתי מורה בו היתר, משום דקיימא לן בשאר דוכתי
- ^ עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי
- ^ שאמר לענין ביצה זו משבת ויום טוב, ולקמיה בשני ימים טובים של גליות נחלק להקל, והשלישי בשני ימים טובים של ראש השנה נחלק להחמיר
- ^ שנשבר
- ^ הסמוך לו
- ^ שאמרתי בה 'נולדה בזה מותרת בזה', דהכא שייך למיסר טפי
- ^ אי לאו דאסירא משום דנולדה בשבת הוה
- ^ חיה, שיש בני אדם גומעין כן
- ^ כי שרית ליה למחר ואתמול לא שרית -
- ^ אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין אש בשבת
- ^ אם נפלו בו ביום
- ^ שלא בערנום
- ^ כשמוליכן בתנור מזוית לזוית
- ^ שהאיסור בטל ברוב
- ^ דאף על גב דאיסורא בטיל ברובא - הני מילי היכא דאיערב ממילא, אבל לאערובי ולבטולי בידים – אסור; דהכי תנן במסכת תרומות (פ"ה מ"ט): סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה, וחזרה ונפלה סאה של חולין: אם שוגג – מותר, ואם מזיד הפילהּ לאותה סאה אחרונה כדי להשלים מאה חולין להעלות את התרומה - אסור
- ^ כגון תרומה
- ^ כגון מוקצה דהכא
- ^ שאין עושין אותו אלא בני גליות הרחוקים מבית דין ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מראש חדש עד יום טוב להודיעם באיזה יום נקבע החודש: אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד, ועושין שני ימים יום טוב מספק, ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא
- ^ דחד מינייהו חול הוא, וממה נפשך שריא
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה, והטילום עליהם כחומר יום ארוך
- ^ ומברך "המבדיל בין קדש לחול"
- ^ דקסבר קים לן בקביעא דירחא, ויום טוב שני - חול גמור הוא; משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק - מאליהן אנחנו עושין אותם;
- ^ אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים, אם כן הרי הוא מדברי סופרים כיום ארוך; או אם הן עשאום מאליהן מספק, וחד מנייהו חול, ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי
- ^ דאסיר
- ^ על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו
- ^ אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן, ואפילו בלא ספק, הלכך כחד יומא אריכא שוינהו
- ^ שאינו חק, אלא מדאגת הספק החמירום עליהם הגליות
- ^ כמו לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר (שופטים כ לח), תבערה; ובראש השנה מפרש להו, ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יום טוב אחד בכל מקום
- ^ ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים - הם מודיעים, ועושין יום אחד, והשאר עושין שני ימים
- ^ הדרינן ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל, ועבדי חד יומא בכל דוכתא
- ^ והאידנא נמי:
- ^ קודם יום טוב
- ^ שמע מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות
- ^ קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו בו החודש, כדי להטעות את ישראל;
- ^ שלא יתעסקו בתורה, וישתכח סוד העיבור מכם, ותעבדו נמי חד יומא
- ^ ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח
- ^ שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן
- ^ יום שלשים של אלול, ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יום טוב, שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו, וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום