ביאור:בבלי ביצה דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מר [1] סבר גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד, ומר [2] סבר לא גזרינן. [3]

משנה:

בית שמאי אומרים: אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים [4], ובית הלל מתירין.

גמרא:

תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבדימי: 'השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה [5]'; [6]

אמר ליה: דאמר לך מני? בית שמאי היא, דאמרי 'לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך [7] הותרה נמי שלא לצורך', דאי בית הלל - הא אמרי 'מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך', הכא נמי 'מתוך שהותרה שחיטה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך'.

מתקיף לה רבה: ממאי דבית שמאי ובית הלל בהא פליגי? דלמא בערוב והוצאה לשבת ואין ערוב והוצאה ליום טוב קא מיפלגי [8]: מר סבר ערוב הוצאה לשבת וערוב הוצאה ליום טוב, ומר סבר ערוב הוצאה לשבת ואין ערוב הוצאה ליום טוב [9], כדכתיב (ירמיהו יז כב) וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם] - בשבת אִין, ביום טוב – לא; [10]

מתקיף לה [11] רב יוסף: אלא מעתה [12] ליפלגו באבנים [13]! אלא מדלא מפלגי באבנים - שמע מינה בהוצאה שלא לצורך פליגי [14];

ואף רבי יוחנן סבר ב'מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך' פליגי [15], דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו - לוקה חמש: לוקה משום מבשל גיד [16], ולוקה משום אוכל גיד, ולוקה משום מבשל בשר בחלב [17], ולוקה משום אוכל בשר בחלב, ולוקה

עמוד ב

משום הבערה [18]',

אמר ליה: פוק תני לברא: הבערה ובשול [19] אינה משנה [20], ואם תמצא לומר משנה [21] - בית שמאי היא [22], דאמרי 'לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך', הכי נמי לא אמרינן 'מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך', דאי בית הלל - כיון דאמרי 'מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך', הכא נמי מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.

משנה:

בית שמאי אומרים: אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב [23], בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום;

ובית הלל מתירין;

אמרו להם בית שמאי גזרה שוה [24]: חלה ומתנות מתנה לכהן [25], ותרומה מתנה לכהן: כשם שאין מוליכין את התרומה [26] - כך אין מוליכין את המתנות!

אמרו להם בית הלל: לא! אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי [27] בהרמתה [28], תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן?

גמרא:

קא סלקא דעתך שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום ושהורמו מאמש ושנשחטו מאמש; מני מתניתין? לא רבי יוסי ולא רבי יהודה אלא אחרים, דתניא [תוספתא ביצה פ"א הלכה יב [ליברמן]]: 'אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות שהורמו מערב יום טוב שמוליכין עם המתנות שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום; לא נחלקו אלא להוליכן בפני עצמן, שבית שמאי אומרים אין מוליכין [29], ובית הלל אומרים מוליכין, וכך היו בית שמאי דנין: חלה ומתנות - מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן: כשם שאין מוליכין את התרומה - כך אין מוליכין את המתנות;

אמרו להם בית הלל: לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן!?

אמר רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות, שמוליכין [30]; לא נחלקו אלא על התרומה: שבית שמאי אומרים אין מוליכין, ובית הלל אומרים מוליכין, וכך היו בית הלל דנין: חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן; כשם שמוליכין את המתנות - כך מוליכין את התרומה; אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה?

אחרים אומרים: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על התרומה שאין מוליכין; לא נחלקו אלא על המתנות [31]: שבית שמאי אומרים אין מוליכין ובית הלל אומרים מוליכין'; לימא אחרים היא ולא רבי יהודה! [32]

אמר רבא: מי קתני [33] '[34] שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום'? שהורמו קתני, ולעולם שחיטתן מאמש [35]!

לימא רבי יהודה היא ולא אחרים? [36]

אפילו תימא אחרים, ובהנך דנשחטו מאמש [37];

אי הכי היינו רבי יהודה?

איכא בינייהו טפלה [38].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי [39].

רב טובי בריה דרב נחמיה הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה; אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: מהו לאמטויי לכהן האידנא?

אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא [40]; אמר ליה: מהו לפרוכי [41] ומיכל מנייהו ביום טוב [42]?

לא הוה בידיה;

אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מוללין מלילות [43] ומפרכין קטניות ביום טוב.

איתיביה אביי [תוספתא שבת פ"יד ה"טז; תוספתא ביצה פ"א ה"כ [ליברמן]]: 'המולל מלילות מערב שבת - למחר מנפח מיד ליד [44] ואוכל, אבל לא בקנון [45] ולא בתמחוי [46]; המולל מלילות מערב יום טוב - למחר מנפח על יד על יד [47] ואוכל אפילו בקנון ואפילו בתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה [48]' מערב יום טוב – אִין, ביום טוב – לא [49]!

אפילו תימא ביום טוב, ואיידי דתנא רישא 'מערב שבת' תנא סיפא נמי 'מערב יום טוב';

אם כן [50], מצינו תרומה שזכאי בהרמתה [51], ותנן 'לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכו'?

לא קשיא:

הערות[עריכה]

  1. ^ בית שמאי
  2. ^ בית הלל
  3. ^ והנך מתניתא לא אפלוג, אלא מר אשמעינן חדא ומר אשמעינן חדא, ולא פליגי; מתניתא קמייתא הכי קאמר: 'במה דברים אמורים" - בשיש להן ציר באמצע, אבל אין להם ציר כל עיקר דברי הכל מותר', ותנא בתרא הכי קאמר: 'במה דברים אמורים דנחלקו? - בשאין להם ציר מן הצד, אבל בשיש להם ציר מן הצד דברי הכל אסור'.
  4. ^ כל מילי דלאו צורך אכילה
  5. ^ משום כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם (שמות יב טז)
  6. ^ 'עולת נדבה' - דאילו עולת חובת היום רחמנא שריא, אבל זו יש להקריבה לאחר יום טוב.
  7. ^ אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ (שמות יב טז)
  8. ^ אם נאסרה הוצאה ביום טוב ונתקנו הלכות ערובי חצירות ליום טוב, אם לאו
  9. ^ ואף על גב דעיקר הוצאה מ-וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה (שמות לו ו) נפקא לן (שבת דף צו,ב), בא ירמיה ופירש שלא נאסרה אלא בשבת, משום הכי קא שרו
  10. ^ אבל שחיטה שהיא אב מלאכה ובכלל לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שבת כ ט) היא - אימא לך אפילו לבית הלל אם הותרה לצורך - לא הותרה שלא לצורך, והך מתניתין אפילו בית הלל!
  11. ^ אהך אתקפתא דרבה
  12. ^ דסבירא להו לבית הלל אין אסור הוצאה ליום טוב
  13. ^ אי אין אסור הוצאה - אין אסור טלטול: שלא נאסר טלטול אלא משום הוצאה, ומה שלא גזרו על כל טלטולים אפילו על אוכלים וכלים - משום דאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה
  14. ^ שמע מינה דלכולי עלמא יש הוצאה ליום טוב, אלא שמן התורה הותרה לצורך ובית הלל אית להו כיון דהותרה לצורך הותרה מן התורה לגמרי אלא רבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא צריך, כגון אבנים, אבל בקטן וספר תורה דצריכינן להו ביום טוב לא גזור; ובית שמאי לית להו מיגו, ומידי דצורך אכילה שהתורה התירתו הותר, ושאינו צורך אכילה באסורו עומד מן התורה
  15. ^ בית שמאי ובית הלל, ודכולי עלמא יש אסור הוצאה ליום טוב מ-וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה (שמות לו ו) דישנה בשאר מלאכות, וירמיה היה מזהירן על השבתות שהן חמורין, והלואי ישמעו
  16. ^ שהבשול - אב מלאכה הוא, ובשול גיד - דבר האסור ואינו ראוי לאכילה, ועומד באסור כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם (שמות יב טז) דלא הותר אלא לצורך
  17. ^ לאו משום יום טוב: דמלקות דבשול יום טוב הא תנא ליה! אלא אפילו הוא חול לוקה משום מבשל בשר בחלב, דכתיב לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב [אִמּוֹ] שלש פעמים (שמות כג יט; לד,כו; דברים יד,כא) אחד לאסור אכילה, ואחד לאסור הנאה, ואחד לאסור בשול
  18. ^ שהיא מלאכה לעצמה; קא סבר יש חלוק מלאכות ליום טוב ללקות שתים על שתי מלאכות משום יום טוב
  19. ^ דיום טוב
  20. ^ לא נשנית מעולם בבית המדרש, ללקות עליהן: דמתוך שהותרו לצורך הותרו נמי שלא לצורך מן התורה
  21. ^ אם יאמרו תנאים שנשנית
  22. ^ ודאי בית שמאי שנאוה
  23. ^ חלה, אף על פי שמותר בהפרשתה - לא שרו ליה הולכתה, אלא תקון לתקן עיסתו התירו לו ולא יותר; מתנות = הזרוע והלחיים והקיבה; אף הן הרמתן הותרה לו, שהרי נצטוה להרימן והיאך יאכל שאר הבשר? ואף על פי שאין טובלין כשאר טבל לאסור הבשר באכילה, מיהו אם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה! הלכך הרמתן התירו, ולא הולכתן, וכולן משום גזרה דאין מגביהין אותם [אין מפרישין את המתנות]
  24. ^ לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזור, אלא דומיא דגזרה שוה בדרבנן
  25. ^ מעשרים וארבע מתנות כהונה הן
  26. ^ דבהא מודיתו לן, שהרי מאתמול הוגבהה
  27. ^ רשאי
  28. ^ לא נתנו חכמים לאדם כח וּזְכוּת בהפרשתה
  29. ^ ומתניתין קתני בין שהורמו מהיום, וקא סלקא דעתא דבנשחטו היום קא מיירי, ואסר
  30. ^ הואיל וזכאי בהרמתן, והוא הדין לחלה, וחד מינייהו נקט
  31. ^ ואפילו נשחטו מהיום משמע, כי מתניתין
  32. ^ כלומר: כרבי יוסי ודאי לא אפשר לאוקמא; כרבי יהודה מאי?: מי מצינן למימר דמתניתין נמי דוקא בשל אמש קאמר, ומתוקם אליביה? או נזקק על כרחנו לומר דלא כרבי יהודה?
  33. ^ מתניתין
  34. ^ בין
  35. ^ אבל בהנך דנשחטו ביום טוב - מודו
  36. ^ כיון דמתניתין דוקא בדשל אמש קאי, מדלא קתני 'נשחטו היום' נימא דלא כאחרים, דהא אחרים על המתנות קאמרי?
  37. ^ על המתנות דקאמרי אחרים בשל אמש קמיירי
  38. ^ רבי יהודה מתיר לטפל ולהוליך של אמש עם של היום, ואחרים סברי דאפילו לטפל נמי אסרי בית שמאי, ומתניתין דלא איירי בטפלה כלל - איכא למימר כרבי יהודה ואיכא למימר כאחרים
  39. ^ ואליבא דבית הלל, דאפילו תרומה נמי מותר להוליך
  40. ^ חבילות של חרדל בשרביטין, והזרע בתוכן
  41. ^ לפרוכי השרביטין ולהוציא הזרע
  42. ^ מי שרי ביום טוב כשחיטה וכבישול? או דלמא כיון דאפשר מערב יום טוב – לא, דתולדת דישה הוא
  43. ^ של חטין: שמולל בידיו כשהן רכים, דדש כלאחר יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן, וביום טוב לא גזור
  44. ^ שלא כדרך חול
  45. ^ כלי הוא ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר, ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב, והפסולת נשאר בכלי
  46. ^ קערה גדולה
  47. ^ מעט מעט
  48. ^ דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר, שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה
  49. ^ 'המולל מערב יום טוב' קתני, ולא קתני 'המולל ביום טוב'
  50. ^ דמוללין מלילות ביום טוב
  51. ^ דסתם שבלין לא מפרישין תרומה עד שיעשו דגן, והמוללן ביום טוב לאכלן - מפריש מהן תרומה על כרחו