ביאור:בבלי ביצה דף י
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא [1]? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא כיון דמוקצה הוא בעומד ואומר "זה וזה אני נוטל" סגי [2], אבל התם לא?
אלא אי קשיא הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה דף יא,א]: בית שמאי אומרים: אין נוטלין את העלי [3] לקצב עליו בשר [4], ובית הלל מתירין [5]', אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי: השוחט חיה ועוף בית שמאי וכו'?
אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה ממאי דלמא לא היא עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ, אבל היכא דליכא דקר נעוץ – לא? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דאיכא תורת כלי עליו [6], אבל התם לא!?
אלא אי קשיא - הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה]: בית שמאי אומרים: אין נותנין את העור [7] לפני הדורסן [8], ולא יגביהנו, אלא אם כן יש עליו כזית בשר; ובית הלל מתירין' אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו’’, אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה!
ממאי? דלמא לא היא: עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ, אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דחזי למזגא עלויה [9], אבל התם לא!?
אלא אי קשיא - הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי אומרים: אין מסלקין את התריסין ביום טוב [10], ובית הלל מתירין אף להחזיר [11]', אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו'; בשלמא בית שמאי אבית שמאי לא קשיא: התם דאיכא דקר נעוץ הכא ליכא דקר נעוץ [12], אלא בית הלל אבית הלל קשיא [13]!? אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה! דילמא לא היא: עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אבל התם – לא!
משנה:
בית שמאי אומרים: לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום, ובית הלל אומרים: עומד [14] ואומר: "זה וזה אני נוטל".
גמרא:
אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת בבריכה ראשונה [15], דבית שמאי סברי גזרינן דלמא [16] אתי לאמלוכי [17], ובית הלל סברי לא גזרינן; אבל בבריכה שניה - דברי הכל בעומד ואומר "זה וזה אני נוטל" סגיא.
ובית הלל, למה ליה למימר "זה וזה אני נוטל" לימא "מכאן אני נוטל למחר", וכי תימא בית הלל לית להו ברירה [18] – והתנן [אהלות פ"ז מ"ג]: המת בבית ולו פתחים הרבה [19] – כולן [20] טמאים [21]; נפתח אחד מהן [22] - הוא טמא [23] וכולן טהורין [24]; חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה [25] - מצלת על כל הפתחים כולן [26]; בית שמאי אומרים: והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת, ובית הלל אומרים: אף משימות המת [27]!
הא - אתמר עלה: אמר רבה: לטהר את הפתחים מכאן ולהבא, וכן אמר רבי אושעיא: לטהר את הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא – אין, למפרע – לא [28].
רבא אמר: לעולם למפרע [29], והכא [30] היינו טעמא [31]: דלמא [32] מטלטל [33] ושביק מטלטל ושביק [34] וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה [35];
והא אמרת בעומד [36] ואומר "זה וזה אני נוטל" סגיא [37]! הני מילי מערב יום טוב [38],
אבל ביום טוב [39] - אסור דזימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכחושים שמנים [40], וקמטלטל מידי דלא חזי ליה [41]; אי נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושים ושביק להו ואתי לאמנועי משמחת יום טוב [42].
משנה:
זמן שחורים [43] ומצא לבנים [44], לבנים ומצא שחורים [45], [46] שנים ומצא שלשה [47] - [48] אסורים; שלשה ומצא שנים – מותרים [49]; [50] בתוך הקן ומצא לפני הקן [51] – [52] אסורין [53]; ואם אין שם אלא הם - הרי אלו מותרים.
גמרא:
פשיטא!?
אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - כגון שזִמֵּן שחורים ולבנים [54] והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים [55]; מהו דתימא 'הני אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפוך' - קא משמע לן הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו.
לימא מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא [56]: רוב וקרוב - הלך אחר הרוב [57],
כדאמר אביי [58]: בדף - הכא נמי בדף. [59]
שנים ומצא שלשה אסורין:
מה נפשך [60]: אי אחריני נינהו - הא אחריני נינהו! ואי לא אחריני נינהו, הא איכא חד דמערב בהו.
שלשה ומצא שנים - מותרין:
מאי טעמא? הני אינהו נינהו, וחד מנייהו אזל לעלמא. לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן [61], דתניא: 'הניח מנה [62] ומצא מאתים - חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה, דברי רבי [63]; וחכמים אומרים: הכל חולין [64];
הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל [65] - דברי רבי; וחכמים אומרים: הכל חולין [66]'
אפילו תימא רבנן, הא אתמר עלה רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: שאני גוזלות [67], הואיל ועשויין לדדות [68];
ולמה לי לשנויי עלה 'שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות' [69]?: והא אתמר עלה דההיא דרבי יוחנן ורבי אלעזר [70]: חד אמר בשני כיסין מחלוקת [71] אבל בכיס אחד דברי הכל חולין, וחד אמר בכיס אחד מחלוקת [72], אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל [73]? [74] בשלמא למאן דאמר בשני כיסין מחלוקת [75] - היינו דאיצטריך לשנויי הכא 'שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות' [76], אלא למאן דאמר 'בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל' השתא למה לי לשנויי עלה [77]? הא אמרת בשני כיסין לא פליגי [78]?
אמר רב אשי: הכא [79] - בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים [80] עסקינן [81]: [82] גוזלות [83] מנתחי אהדדי [84], כיסין לא מנתחי אהדדי [85];
ורבי אמר לך: כיסין נמי, זמנין
הערות
[עריכה]- ^ והא נמי להא דמיא דלמא ממליך ואשתכח דטלטלה בכדי דכיון דממליך בטלה לה הזמנה למפרע
- ^ כיון דאינו אסור אלא משום מוקצה בהזמנה בעלמא סגי
- ^ דף עב וכבד וכותשין בו חטים לטרגיס וטיסני [לחלק את גרעיני החטה לחלקים], והוי מלאכתו לאיסור
- ^ וקא סברי בית שמאי אסור לטלטלו ואפילו לצורך גופו: שצריך לגוף הכלי למלאכה המותרת היום
- ^ קא סלקא דעתא משום שמחת יום טוב דאי לא שרית ליה - לא שחיט
- ^ ואף על פי שמלאכתו לאיסור - מותר לטלטלו לצורך גופו
- ^ שהופשט ביום טוב
- ^ לא ישטחנו במקום דריסת הרגלים, שזהו צורך עבוד: שמתעבד על ידי הדריסה
- ^ כן היתה ישיבתם: שוטחין בגדים על גבי הקרקע, ונסמכין ויושבין על ברכיהן כפופין, כדאמרינן בפסחים (דף קח,א): הוה זגינן אברכי דהדדי ונמצאת שטיחתו צורך יום טוב
- ^ תריסין = דלתות החלונות של חנויות שסוגרין בהן החלונות בלילה, ומסלקין אותם ביום ונותנין אותן לפניהם ושוטחין עליהן תבלין למכור לרבים; וביום טוב מותר ליקח מחנוני המכיר אותו, ובלבד שלא יזכיר סכום מקח
- ^ ולסגור בהן
- ^ כלומר: ליכא טעמא להתירא, דקא סברי יש בנין בכלים
- ^ וחזרה ודאי שלא לצורך היא, ואפילו דאמרינן אין בנין בכלים - טרחא דלאו צורך מיהא הוה וקא שרינן ליה משום תחלתן, כדלקמן, אלמא משום שמחת יום טוב מקילינן, וקשיא בית הלל דכסוי
- ^ מבעוד יום
- ^ דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה להיות צוות לאמה; 'בריכה' = קובי"ד בלע"ז: שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש, והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת, וחוֹזְרים ויולדים בניסן
- ^ כי שקיל להו למחר
- ^ וחייס עלייהו, והוי ליה טלטול שלא לצורך; ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו - תו לא חיישינן דחייס
- ^ וכי שקיל למחר דלמא לא הני אזמין והוא לא הזמין את כולם אלא כדי צרכו
- ^ כולם פתוחים או כולם סגורים
- ^ כל כלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח
- ^ ואף על פי שאינו תחת הגג המאהיל על המת; שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם, וכאן אין אנו יודעים באיזה יוציאנו - הלכך כולם טמאים
- ^ לאחר מיתת המת
- ^ בין כלים דמעיקרא, בין כלים דלבסוף המובאין לו מבחוץ
- ^ לדברי הכל מוקמינן להו, דמודו הכל מכאן ולהבא בכלים המובאים לתוכן אחרי כן מבחוץ, דודאי בההוא דנפתח מפיק ליה
- ^ בכך שערוהו שראוי להוצאת מתים
- ^ מלטמא כאילו נפתח
- ^ וקא סלקא דעתא דבברירה פליגי, ובכלים שהיו בהם בין מיתה למחשבה: בית שמאי סברי לא אמרינן הוברר דמעיקרא דעתיה להכי הואי, ולא ירדה הטומאה לשאר הפתחים, ובית הלל סברי: הוברר; ולמאי דסלקא דעתא השתא סבירא לן דבנפתח אחד מהם נמי הוו פליגי בכלים דמעיקרא, וטהורין, דקא תני לעיל לדברי הכל בכלים דמכאן ולהבא
- ^ ואפילו בית הלל לית להו 'הוברר', ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה, אבל הראשונים טמאים; ובית שמאי מטמאין אף האחרונים: דקא סברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת - שוב אינו עולה מהם אלא על ידי מעשה, כגון נפתח, ובנפתח אחד מהם לא פליגי מידי
- ^ למפרע נמי מטהרין בית הלל, דאית להו ברירה
- ^ במתניתין
- ^ דצריך לברר ולומר "אלו אני נוטל"
- ^ למחר
- ^ ובודק השמנים
- ^ ושביק הא ושקיל אידך
- ^ נמצא מטלטל מה שלא הזמין: שהרי לא היה דעתו אלא בכדי צרכו! הלכך אומר "זה וזה אני נוטל" ולמחר על כרחיה הני מילי דשקיל
- ^ מרחוק ואין מנענע
- ^ אלמא לא בדק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש
- ^ כלומר: היכא דידע מערב יום טוב דהני הוא דאזמינן, דתו בין שהן כחושין בין שהן שמנים לא שקיל אחריני, שהרי יודע שמוקצין הם: שלא זמנן
- ^ כשבא לבררן ביום טוב, כלומר: שלא ברר דבריו מבעוד יום וסומך על בדיקת מחר שיבדוק את כולן
- ^ אותם הנראים שמנים למראה עיניו - נמצאים כחושין במשמושן, והכחושים נמצאים שמנים
- ^ כל אותן שטלטל יותר על צרכו - מוקצים היו
- ^ וכל זה על ידי שלא ברר אתמול דבריו, לפיכך סמך על שקר לומר אי אפשר שלא יהו שנים או שלשה טובים, ולמחר נמצאו כולם רעים! אבל כשאתה מזקיקו לברר - שוב אינו סומך אלא על אלו, בין היו שמנים או כחושין, ולדעת כן זמנן, ובא ונוטלן ולא ממנע
- ^ ולא היה שם עוד
- ^ ולמחר מצא הכל לבנים
- ^ ודאי המזומנים הלכו להם, ואלו אחרים דאתו להו מעלמא לשובך
- ^ וכן
- ^ ואינו מכיר את המוכנים
- ^ כולם
- ^ האחד הלך והשנים נשארו, ולא אמרינן 'הואיל והאחד הלך - כן הלכו כולם, ואלו אחרים הם'
- ^ זִמֵּן
- ^ ובתוך הקן לא מצא כלום
- ^ הרי אלו
- ^ ובגמרא מפרש לה
- ^ בשני קנין, וכל הקנין מובדלין במחיצות ועליות כדרך כל שובכין: עשויין עליות הרבה, וכל עליה יש בה מחיצות הרבה
- ^ והכי קאמר: זמן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים, ולבנים זמן בשֵנִי ומצא בו שחורים
- ^ בבבא בתרא ב'לא יחפור' [דף כד,א]
- ^ אם בא מעשה לפנינו ויש לתלותו בדבר הקרוב לו להתיר או לאסור, ויש לתלותו אחר הרוב לענין אחר - חלוף הקרוב הלך אחר הרוב; ומתניתין נמי הכי אמר, דהא איכא למתלינהו להנך שחורים באותם שהיו אתמול בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו, ולא תלינן אלא אמרינן מעלמא אתו ומרובא פירשו
- ^ לקמן
- ^ בדף שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באים ויושבין יונים דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן מגרשים את כל הבא אליהן, וכשיוצאין משובך - אלו נכנסין, הלכך חיישינן שמא מן הדף באו לקנין, הלכך אסורים, דהוו להו כלהו 'קרובים': שבדף ושבקן, הלכך זיל בתר רובא
- ^ פירושא דמתניתין היא, כלומר: להכי אסורים: דמה נפשך להתירם
- ^ הא מתניתין סתמא היא, והלכה כסתם משנה, ואנן קיימא לן (כתובות כא א) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו
- ^ ממעות מעשר שני בתיבה
- ^ האחד חולין ואינו יודע איזהו, ונוטל היפה שבהן ואומר "אם זו של מעשר - הרי יפה; ואם חולין היא - תהא חברתה מחוללת עליה"
- ^ הואיל ולא מצא כמו שהניח - תולין להקל ולומר "נטל את הראשון והניחו במקום אחר והניח שוב את אלו ושכח", שאין אדם מניח מעות חולין ומעות מעשר ביחד
- ^ ונשאר הך מנה ממעשר
- ^ הואיל ולא העלהו לירושלים - לא הפרידן זה מזה, ושניהם נטלן והניחם במקום אחר, וְזֶה חולין הוא שהניח הלום אחרי כן ושכח
- ^ להכי איכא למימר האחד הלך וחבריו נשארו
- ^ רגילים הן להיות מדדין אחד אחד ויוצאין ונכנסין, אבל מנה לא הלך מאליו אלא אם כן נטלו, וכשנטל - נטל שניהם
- ^ רבי יוחנן ורבי אלעזר - מה דוחקין לתלות טעם משנתנו במדדים? הא לדידהו מתוקמת שפיר כרבנן בלאו האי טעמא
- ^ דהא אינהו אפליגו בההיא דמעשר
- ^ בההוא - הוא דקאמר רבי מנה מונח ומנה מוטל
- ^ מחלוקת במונחין שני המנין בכיס אחד: בההוא - הוא דקאמרי רבנן דכשנטל - כל הכיס נטל
- ^ דהאחד נטל והניח השני
- ^ המקשה סיומי מסיים למילתיה ומפרש קושייתו:
- ^ דהיינו כדומיא דמתניתין דהוו שני גוֹֹזָלות
- ^ צריך לשנויי דתקום מתניתין כרבנן מהאי טעמא הואיל ועשויין לדדות
- ^ 'משום דעשויין לדדות'
- ^ וחד מהני רבנן - או רבי יוחנן או רבי אלעזר - אוקמה הכי, ולעיל אמאי שנו תרוייהו הואיל ועשויין לדדות
- ^ מאן דאמר בכיס אחד מחלוקת
- ^ בשני כיסין כעין כיס אחד קאמר, דהיינו שני כיסין מקושרין
- ^ ודקאמר 'אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל' - בשאין מקושרין, ומתניתין - אפילו בגוֹזָלות מקושרין משמע דהנותרין מותרין, ולא אמרינן 'אותן שזִמֵּן נטלו כולם, ואלו אחרים', הלכך - אי לא דשאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות - לא הוה מתוקמא כרבנן, דהא בכיסים מקושרין אמרי רבנן 'הכל חולין'!
- ^ והשתא, אגב האי שנויא מתוקמא שפיר כרבנן:
- ^ דמדדין
- ^ ואיכא למתלי לקולא: דחד מנייהו הוא דאזל ליה
- ^ ואדם בא ונטלן, וכיון דמקושרים הם - שניהם נטל