ביאור:בבלי ביצה דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

התם תנן ^[1]: אבל לא את האוצר, ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר? - אבל לא יגמור את האוצר כולו ^[2] דלמא ^[3]אתי לאשויי גומות, הכא מאי?: התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר אבל יום טוב דקיל שפיר דמי? או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא, הכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן?

והכא תנן ^[4]: משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, ואמר רב נחמן: לא שנו אלא באותו הגג ^[5], אבל מגג לגג לא, ותניא נמי הכי: '^[6] אין מטלטלין מגג לגג אפילו כשגגותיהן ^[7] שוין ^[8]', התם מאי? <כל שכן שבת דחמירא או דלמא> הכא הוא דאסור משום יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה, אבל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה שפיר דמי? או דלמא מה הכא דאיכא הפסד פירות אמרת 'לא', התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן?

הכא תניא: 'לא ישלשלם בחבל בחלונות ^[9], ולא יורידם דרך סולמות ^[10]', התם מאי?: הכא ביום טוב הוא דאסור: דליכא בטול בית המדרש, אבל שבת דאיכא בטול בית המדרש שפיר דמי? או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות אמרת 'לא', התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן?

תיקו.

ומכסין את הפירות [בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן, ונותנין כלי תחת הדלף בשבת]:

אמר עולא: ואפילו אוירא דלבני ^[11].

רבי יצחק אמר: ^[12] פירות הראוין ^[13];

ואזדא רבי יצחק לטעמיה, דאמר רבי יצחק: אין כלי ניטל אלא לדבר ^[14] הניטל בשבת.

תנן: מכסין את הפירות בכלים; פירות – אִין, אוירא דלבני לא?

הוא הדין דאפילו אוירא דלבני, ואיידי דתנא רישא משילין פירות ^[15] - תנא סיפא נמי מכסין את הפירות ^[16].

תנן: וכן כדי יין וכן כדי שמן ^[17]?!

הכא במאי עסקינן? - בטיבלא ^[18]; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך כדי יין וכדי שמן דהתירא - הא תנא ליה רישא פירות!?

כדי יין וכדי שמן אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא להפסד מרובה חששו, להפסד מועט ^[19] לא חששו - קא משמע לן.
תנן: נותנין כלי תחת הדלף בשבת ^[20];

בדלף הראוי ^[21].

תא שמע: פורסין מחצלת על גבי לבנים ^[22] בשבת?

דאייתור מבנינא, דחזי למזגא עלייהו;

תא שמע: פורסין מחצלת על גבי אבנים בשבת?

באבנים מקורזלות ^[23], דחזיין לבית הכסא ^[24];

תא שמע: פורסין מחצלת על גבי כורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוין לצוד?

התם נמי דאיכא דבש.

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: התינח בימות החמה, דאיכא דבש; בימות הגשמים מאי איכא למימר?

לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות ^[25];

אותן שתי חלות מוקצות ^[26] הן?

הכא במאי עסקינן? - שחשב עליהם ^[27];

אבל לא חשב עליהם מאי? – אסור! אדתני ובלבד שלא יתכוין לצוד ^[28], לפלוג ולתני בדידה ^[29]: 'במה דברים אמורים? - שחשב עליהן, אבל לא חשב עליהם – אסור'!?

הכי קאמר: אף על פי שחשב עליהן, ובלבד שלא יתכוין לצוד ^[30];

במאי אוקימתא? - כרבי יהודה דאית ליה מוקצה ^[31]? אימא סיפא: ובלבד שלא יתכוין לצוד ^[32], אתאן לרבי שמעון דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר'!?

ותסברא דרבי שמעון? והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות?

לעולם כולה רבי יהודה היא, והכא במאי עסקינן? - דאית ביה כַּוִּי ^[33] ולא תימא 'לרבי יהודה, ובלבד שלא יתכוין לצוד',

עמוד ב

אלא אימא 'ובלבד שלא יעשנה מצודה' ^[34]!

פשיטא ^[35]!?

מהו דתימא 'במינו נצוד ^[36] אסור, ^[37] שלא במינו נצוד מותר' - קא משמע לן.

רב אשי אמר: ^[38]מי קתני 'בימות החמה' ו'בימות הגשמים'? בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים קתני: ביומי ניסן וביומי תשרי, דאיכא חמה ואיכא גשמים ואיכא דבש.

ונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

תנא: 'אם נתמלא הכלי – שופך ^[39] ושונה ^[40] ואינו נמנע ^[41]'.

בי רחיא דאביי דלוף ^[42]; אתא לקמיה דרבה, אמר ליה: זיל עייליה לפוריך [הבא את מיטתך] להתם ^[43], דלהוי כגרף של רעי ^[44], ואפקיה ^[45].

יתיב אביי וקא קשיא ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה ^[46]?

אדהכי נפל בי רחיא דאביי; אמר: תיתי לי דעברי אדמר ^[47].

אמר שמואל: גרף של רעי ועביט של מימי רגלים - מותר להוציאן לאשפה, וכשהוא מחזירו - נותן בו מים ומחזירו ^[48].

סבור מינה ^[49] גרף של רעי אגב מנא – אִין ^[50], ^[51] בפני עצמו ^[52] – לא ^[53];

תא שמע, דההוא עכברתא דאשתכח בי אספרמקי ^[54] דרב אשי, אמר להו רב אשי: נקטה בצוציתה ^[55] ואפקוה.

משנה:

כל שחייבין עליו ^[56] משום שבות, ^[57] משום רשות ^[58], ^[59] משום מצוה ^[60] בשבת – חייבין עליו ^[61] ביום טוב;

ואלו הן ^[62] משום שבות ^[63]:

לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים ^[64],

ולא מטפחין ^[65], ולא מספקין ^[66] ולא מרקדין ^[67];

ואלו הן משום רשות ^[68]:

לא דנין ^[69], ולא מקדשין ^[70], ולא חולצין ולא מיבמין;

ואלו הן משום מצוה:

לא מקדישין ^[71], ולא מעריכין ^[72], ולא מחרימין ^[73], ולא מגביהין תרומה ומעשר;

כל אלו - ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת;

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

גמרא:

לא עולין באילן - גזרה שמא יתלוש ^[74];

ולא רוכבין על גבי בהמה - גזרה שמא יצא חוץ לתחום ^[75];

שמע מינה תחומין דאורייתא? ^[76]

אלא גזרה שמא יחתוך זמורה ^[77];

ולא שטין על פני המים - גזרה שמא יעשה חבית של שייטין ^[78].

ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין:

גזרה שמא יתקן כלי שיר.

ואלו הן משום רשות לא דנין:

והא מצוה קעביד ^[79]?

לא, צריכא דאיכא דעדיף מיניה.

ולא מקדשין:

והא מצוה קעביד ^[80]?

לא, צריכא

הערות

^ כלומר: ועוד שאלה אחרת
^ אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופות, שהתירו לו במקום שיש יותר - כאן לא התירו לפנותן כולן ולגלות את הרצפה
^ הוי בה גומא ו
^ כלומר: ועוד יש לשאול
^ שהארובה בגג שהפירות בו
^ בפירות שבגג שבא להשילן מפני הגשמים קא מיירי:
^ של שני בתים
^ שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה וירידה
^ כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה; אבל יש חלון במחיצה לחצר או לבית - לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל, מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ
^ כל מדרגה קרי 'סולם', ואף הכבשים שלנו [כמו 'סולם צור’]
^ לבנים הסדורים ומוקצים לבנין, וגשמים נוטפים, ומתירא שלא ימותו - מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן, ולא אמרינן 'הואיל והן עצמן אין נטלין - אף הכלי לא ינטל לצרכן'
^ דוקא
^ לטלטול - הוא דשרו רבנן לטלטל כלים לצרכן, אבל מידי דלאו בר טלטול - אין כלי ניטל לצרכו
^ לצורך דבר
^ פירות הראוין, דעל כרחך בדחזי לטלטול אצטריך למנקט, שהרי מטלטל הן עצמן ומשילן
^ לענין כסוי פירות הראוין; ומיהו סיפא לאו דוקא, והוא הדין ללבני
^ מכדי בהני לא איירי לעיל, וכיון דתנן הכא, ובא לאשמועינן דברים אחרים לבד פירות - היה לו להשמיענו לבנים, וכל שכן אלו
^ כלומר: לא בא להשמיעך כי אם כיוצא בלבנים (וכדברך), דהנך כדי יין דקא מוסיף ותני - בדטיבלא עסקינן: שאסורים בטלטול, דאשמועינן ברישא פירות הראוין דומיא דמשילין, והדר נקט להנך, לאשמועינן אף שאין ראוין
^ גשמים הנוטפין על יין - הפסד מועט הוא, עד שתחשך ויסלקם, אבל הפירות מרקיבין
^ הרי שהכלי ניטל לקבל בו מוקצה כי האי, דלא חזי למידי
^ שהן צלולין, וראוין לבהמה
^ שנגובין לבנין, וכשהן מתלחלחין - צריך לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט יפה והבנין שוהה ליבש
^ אגוד"ש [מוחלקות ומיושרות]
^ לקנח
^ שתי חלות של צפיחית מניחין בכוורת כשרודין אותה, ומהן פרנסה לדבורים כל ימות הגשמים; אותן שתי חלות מותר לכסות; כל דבש הכוורת עשוי עליות עליות של חלות
^ לדבורים
^ לאדם
^ משמע דלא ימצא לחלק את דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול לאיסור צידה
^ באיסור טלטול גופיה יכול לחלק את דבריו, ולמצוא צד איסור לדבר: בדלא חשב עלייהו - לא יטלטל המחצלת לצרכם
^ אף בשחשב - בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד, ואף על גב דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון
^ כלומר, מדהוה לך לתרוצי ארישא 'הא מני רבי שמעון דלית ליה מוקצה', ומהדרת אשנויי דחיקי למימר 'משום שתי החלות' - כרבי יהודה בעית לאוקמא- משום דרבי יצחק, דמותבינן ליה הנך תיובתא - אית ליה מוקצה כרבי יהודה
^ ואף על פי שהוא צדן
^ חלונות יש בדפנותיה, ואף על פי שמכסה את פיה - אינן נצודין אם לא יכסה גם את החלונות
^ שלא יסתום החלונות
^ כיון דאית ליה לרבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור, למה ליה למיתני 'ובלבד שלא יעשה מצודה', דהא צידה - אב מלאכה היא
^ שדרך לצוד את בני מינו, כגון חיה ועוף
^ אבל האי
^ לעולם כדשנינן מעיקרא, דאיכא דבש למאכל אדם, ודקשיא לך: בימות הגשמים מי איכא דבש - לא קשיא, ד
^ לחוץ
^ יחזירנו למקומו תחת הדלף
^ מלשנות כל היום, אם צריך לכך
^ הדלף היה נופל על הרחים שלו, והיו עשוין בטיט, ונמוחים מפני הגשמים, ולא היה מספיק לכלים הצריכים לתת תחת הדלף
^ לבית שהוא שם
^ שיהו מאוסים הרחים לך להיות לפני מטתך, ואתה מותר לטלטלן ולהוציאן לחוץ
^ כדאמר לקמן דגרף של רעי מותר להוציאו לאשפה
^ וכי מותר לגרום שיהא הדבר מאוס לו כדי שיוציאנו
^ תבואני זאת בשכרי שעברתי על דברי רבי, גרף ועביט כלי חרס הן, אלא של רעי קרוי גרף, ושל מימי רגלים קרוי עביט
^ דמוקצין מחמת מאוס הן, ואי לאו אגב מיא - לא מצי לטלטלינהו, ולהוציאו הוא דשרו ליה, משום כבודו
^ מדשמואל היו סבורים התלמידים
^ דדוקא גרף נקט, דאגב מנא שרי לטלטל את הרעי
^ אבל
^ ליטול את הרעי או דבר מאוס ממש בידו ויוציאנו
^ לא שרו ליה
^ בשמים
^ בזנבה
^ מדברי סופרים שלא לעשותו בשבת
^ או
^ שיש בו קצת מצוה - אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים
^ או
^ או שיש בו מצוה ממש, ואסרוהו חכמים לעשות
^ שלא לעשותו
^ דברים שאסורין
^ שהטילו עליו חכמים לשבות מהן, ואין בעשייתן שום מצוה
^ - כולהו מפרש בגמרא אמאי גזור בהו רבנן
^ ביד
^ על ירך
^ ברגל, וכולן לשמחה ולשיר, ובגמרא מפרש: גזרה שמא יתקן כנגדן כלי שיר, דקא עביד מנא
^ כלומר: שהיה לנו להתירן משום שהן קרובין למצוה, ואסרום חכמים; האי דקרו ליה רשות - משום הנך דבעי למתני בסיפא דהוו מצוה גמורה, ולגביהן קרי להנך מציעי 'רשות'; ולהנך קמאי קרי 'שבות': דאיסור שבות גמור יש בהן, לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן, שאין בהן לחלוחית מצוה
^ דין
^ אשה; ובגמרא מפרש אמאי קרי ליה 'רשות', (ומאי טעמא גזור עלייהו)
^ הקדשות
^ "ערכך עלי" ונותן כפי שָׁנִים, כמו שכתוב בפרשת ערכין (ויקרא כז)
^ "הרי בהמה זו חרם", וסתם חרמים לבדק הבית
^ גירסת רש"י: שמא יעלה ויתלוש - דהוי אסורא מדאורייתא, דהיינו קוצר: שתולש מן המחובר
^ מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין
^ מדגזור רכיבה אטו תחומין, דאי מדרבנן - לא הוו אסרי מלתא אחריתא משום דידיה!
^ להכותה, והוי קוצר מן המחובר
^ כלי של גומא, שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה, ולמדין בו לשוט
^ ואמאי קרי ליה רשות
^ שנושא אשה לפרות ולרבות, ואמאי קא קרי ליה רשות

[1] כלומר: ועוד שאלה אחרת

[2] אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופות, שהתירו לו במקום שיש יותר - כאן לא התירו לפנותן כולן ולגלות את הרצפה

[3] הוי בה גומא ו

[4] כלומר: ועוד יש לשאול

[5] שהארובה בגג שהפירות בו

[6] בפירות שבגג שבא להשילן מפני הגשמים קא מיירי:

[7] של שני בתים

[8] שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה וירידה

[9] כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה; אבל יש חלון במחיצה לחצר או לבית - לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל, מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ

[10] כל מדרגה קרי 'סולם', ואף הכבשים שלנו [כמו 'סולם צור’]

[11] לבנים הסדורים ומוקצים לבנין, וגשמים נוטפים, ומתירא שלא ימותו - מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן, ולא אמרינן 'הואיל והן עצמן אין נטלין - אף הכלי לא ינטל לצרכן'

[12] דוקא

[13] לטלטול - הוא דשרו רבנן לטלטל כלים לצרכן, אבל מידי דלאו בר טלטול - אין כלי ניטל לצרכו

[14] לצורך דבר

[15] פירות הראוין, דעל כרחך בדחזי לטלטול אצטריך למנקט, שהרי מטלטל הן עצמן ומשילן

[16] לענין כסוי פירות הראוין; ומיהו סיפא לאו דוקא, והוא הדין ללבני

[17] מכדי בהני לא איירי לעיל, וכיון דתנן הכא, ובא לאשמועינן דברים אחרים לבד פירות - היה לו להשמיענו לבנים, וכל שכן אלו

[18] כלומר: לא בא להשמיעך כי אם כיוצא בלבנים (וכדברך), דהנך כדי יין דקא מוסיף ותני - בדטיבלא עסקינן: שאסורים בטלטול, דאשמועינן ברישא פירות הראוין דומיא דמשילין, והדר נקט להנך, לאשמועינן אף שאין ראוין

[19] גשמים הנוטפין על יין - הפסד מועט הוא, עד שתחשך ויסלקם, אבל הפירות מרקיבין

[20] הרי שהכלי ניטל לקבל בו מוקצה כי האי, דלא חזי למידי

[21] שהן צלולין, וראוין לבהמה

[22] שנגובין לבנין, וכשהן מתלחלחין - צריך לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט יפה והבנין שוהה ליבש

[23] אגוד"ש [מוחלקות ומיושרות]

[24] לקנח

[25] שתי חלות של צפיחית מניחין בכוורת כשרודין אותה, ומהן פרנסה לדבורים כל ימות הגשמים; אותן שתי חלות מותר לכסות; כל דבש הכוורת עשוי עליות עליות של חלות

[26] לדבורים

[27] לאדם

[28] משמע דלא ימצא לחלק את דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול לאיסור צידה

[29] באיסור טלטול גופיה יכול לחלק את דבריו, ולמצוא צד איסור לדבר: בדלא חשב עלייהו - לא יטלטל המחצלת לצרכם

[30] אף בשחשב - בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד, ואף על גב דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון

[31] כלומר, מדהוה לך לתרוצי ארישא 'הא מני רבי שמעון דלית ליה מוקצה', ומהדרת אשנויי דחיקי למימר 'משום שתי החלות' - כרבי יהודה בעית לאוקמא- משום דרבי יצחק, דמותבינן ליה הנך תיובתא - אית ליה מוקצה כרבי יהודה

[32] ואף על פי שהוא צדן

[33] חלונות יש בדפנותיה, ואף על פי שמכסה את פיה - אינן נצודין אם לא יכסה גם את החלונות

[34] שלא יסתום החלונות

[35] כיון דאית ליה לרבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור, למה ליה למיתני 'ובלבד שלא יעשה מצודה', דהא צידה - אב מלאכה היא

[36] שדרך לצוד את בני מינו, כגון חיה ועוף

[37] אבל האי

[38] לעולם כדשנינן מעיקרא, דאיכא דבש למאכל אדם, ודקשיא לך: בימות הגשמים מי איכא דבש - לא קשיא, ד

[39] לחוץ

[40] יחזירנו למקומו תחת הדלף

[41] מלשנות כל היום, אם צריך לכך

[42] הדלף היה נופל על הרחים שלו, והיו עשוין בטיט, ונמוחים מפני הגשמים, ולא היה מספיק לכלים הצריכים לתת תחת הדלף

[43] לבית שהוא שם

[44] שיהו מאוסים הרחים לך להיות לפני מטתך, ואתה מותר לטלטלן ולהוציאן לחוץ

[45] כדאמר לקמן דגרף של רעי מותר להוציאו לאשפה

[46] וכי מותר לגרום שיהא הדבר מאוס לו כדי שיוציאנו

[47] תבואני זאת בשכרי שעברתי על דברי רבי, גרף ועביט כלי חרס הן, אלא של רעי קרוי גרף, ושל מימי רגלים קרוי עביט

[48] דמוקצין מחמת מאוס הן, ואי לאו אגב מיא - לא מצי לטלטלינהו, ולהוציאו הוא דשרו ליה, משום כבודו

[49] מדשמואל היו סבורים התלמידים

[50] דדוקא גרף נקט, דאגב מנא שרי לטלטל את הרעי

[51] אבל

[52] ליטול את הרעי או דבר מאוס ממש בידו ויוציאנו

[53] לא שרו ליה

[54] בשמים

[55] בזנבה

[56] מדברי סופרים שלא לעשותו בשבת

[57] או

[58] שיש בו קצת מצוה - אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים

[59] או

[60] או שיש בו מצוה ממש, ואסרוהו חכמים לעשות

[61] שלא לעשותו

[62] דברים שאסורין

[63] שהטילו עליו חכמים לשבות מהן, ואין בעשייתן שום מצוה

[64] - כולהו מפרש בגמרא אמאי גזור בהו רבנן

[65] ביד

[66] על ירך

[67] ברגל, וכולן לשמחה ולשיר, ובגמרא מפרש: גזרה שמא יתקן כנגדן כלי שיר, דקא עביד מנא

[68] כלומר: שהיה לנו להתירן משום שהן קרובין למצוה, ואסרום חכמים; האי דקרו ליה רשות - משום הנך דבעי למתני בסיפא דהוו מצוה גמורה, ולגביהן קרי להנך מציעי 'רשות'; ולהנך קמאי קרי 'שבות': דאיסור שבות גמור יש בהן, לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן, שאין בהן לחלוחית מצוה

[69] דין

[70] אשה; ובגמרא מפרש אמאי קרי ליה 'רשות', (ומאי טעמא גזור עלייהו)

[71] הקדשות

[72] "ערכך עלי" ונותן כפי שָׁנִים, כמו שכתוב בפרשת ערכין (ויקרא כז)

[73] "הרי בהמה זו חרם", וסתם חרמים לבדק הבית

[74] גירסת רש"י: שמא יעלה ויתלוש - דהוי אסורא מדאורייתא, דהיינו קוצר: שתולש מן המחובר

[75] מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין

[76] מדגזור רכיבה אטו תחומין, דאי מדרבנן - לא הוו אסרי מלתא אחריתא משום דידיה!

[77] להכותה, והוי קוצר מן המחובר

[78] כלי של גומא, שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה, ולמדין בו לשוט

[79] ואמאי קרי ליה רשות

[80] שנושא אשה לפרות ולרבות, ואמאי קא קרי ליה רשות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]