ביאור:בבלי פסחים דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בועל נדה כטמא מת [1]; למאי?: אילימא לטומאתם, האי טומאת שבעה כתיב ביה (במדבר יט יד: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים) והאי טומאת שבעה כתיב ביה (ויקרא טו כד: וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא)! אלא לאו למחנותם, ומדסיפא למחנותם - הוי רישא נמי למחנותם!?

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.

מיתיבי: מצורע חמור מזב, וזב חמור מטמא מת [2]; יצא בעל קרי שטמא מת חמור ממנו [3]'; מאי יצא'? לאו יצא מכלל זב ובא לכלל טמא מת, דהא טמא מת חמור ממנו, ומותר במחנה לויה!?

לא, יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה זב, ואף על גב דטמא מת חמור ממנו ומותר במחנה לויה, למאי דדמי ליה מדמינן ליה [4].

תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי: ' [5] (דברים כג יא) [כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה] וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - זו מחנה שכינה; לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה - זו מחנה לויה; מכאן לבעל קרי שיצא חוץ לשתי מחנות [6].'

אמר ליה: אכתי לא עיילתיה, אפיקתיה [7]!? [8]

לישנא אחרינא: אכתי לא אפיקתיה עיילתיה [9]!?

אלא אימא: מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - זו מחנה לויה; לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה - זו מחנה שכינה [10].

מתקיף לה רבינא: אימא אידי ואידי למחנה שכינה, ולעבור עליו בעשה ולא תעשה!?

אם כן לימא קרא וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, ו'לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה' למה לי [11]? - שמע מינה ליתן לו מחנה אחרת.

ומיחוי קרביו:

מאי מיחוי קרביו?

רב הונא אמר: שמנקבן בסכין [12].

חייא בר רב אמר: שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא דסכינא [13]. [14]

אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דחייא בר רב? דכתיב (ישעיהו ה יז) [וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם] וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ.

מאי משמע?

כדמתרגם רב יוסף: ונכסיהן דרשיעיא [15] צדיקיא יחסנון [ינחלו, כמו שמות לב,יג].

(ישעיהו ה יז) וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם [וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ] [16] - אמר מנשיא בר ירמיה אמר רב: כמדובר בם [17].

מאי 'כמדובר בם' [18]?

אמר אביי: [19] וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ [20].

אמר ליה רבא: בשלמא אי כתיב 'חָרְבוֹת' [21] כדקאמרת השתא דכתיב 'וְחָרְבוֹת' [22] מילתא אחריתי קאמר.

אלא אמר רבא [23]: כדרב חננאל אמר רב [24], דאמר רב חננאל אמר רב: עתידין צדיקים שיחיו את המתים: כתיב הכא (ישעיהו ה יז) וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם [וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ], וכתיב התם (מיכה ז יד) [רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל] יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם: בָשָׁן - זה אלישע הבא מן הבשן, שנאמר (דברי הימים א ה יב) [יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה] וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן [25], וכתיב (מלכים ב ג יא) [וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' וְנִדְרְשָׁה אֶת ה' מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר] פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ; גִלְעָד - זה אליהו, שנאמר (מלכים א יז א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד [אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: עתידים צדיקים שיחיו מתים, שנאמר (זכריה ח ד) [כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת] עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וכתיב (מלכים ב ד כט) [וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ] וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר [26].

עולא רמי: כתיב (ישעיהו כה ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח [וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר] [27] וכתיב (ישעיהו סה כ) [לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו] כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת [וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל]?

לא קשיא: כאן בישראל [28], כאן בעכו"ם;

ועובדי כוכבים מאי בעו התם?

דכתיב (ישעיהו סא ה) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.

רב חסדא רמי: כתיב (ישעיהו כד כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה [כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד] [29], וכתיב (ישעיהו ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים [בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא] [30]!?

לא קשיא: כאן לעולם הבא [31], כאן לימות המשיח [32].

ולשמואל, דאמר 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד [33]' - מאי איכא למימר [34]?

אידי ואידי לעולם הבא, ולא קשיא: כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים.

רבא רמי: כתיב (דברים לב לט: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל) אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה וכתיב מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא: השתא אחויי מחיי, מרפא לא כל שכן [35]!? - אלא אמר הקב"ה [36]: [37] מה שאני ממית - אני מחיה, כמו שמחצתי ואני ארפא [38].

תנו רבנן: 'אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה - יכול מיתה באחד וחיים באחד [39], כדרך שהעולם נוהג?

תלמוד לומר: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא: מה מכה ורפואה באחד - אף מיתה וחיים באחד; מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה;

דבר אחר: בתחלה - מה שאני ממית אני מחיה, והדר - מה שמחצתי ואני ארפא [40].'


עמוד ב

והקטר חלביו:

תניא: 'אמר רבי שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה [41], [42] ואין ממתינים להם עד שתחשך [43].'

הרכבתו והבאתו [מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו - אין דוחין את השבת; ורבי אליעזר אומר: דוחין]:

ורמינהו [עירובין פ"י מ"יג]: 'חותכין יבלת במקדש [44] אבל לא במדינה, ואם בכלי כאן וכאן אסור'!?

רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא: חד אמר אידי ואידי ביד [45], הא בלחה הא ביבשה [46]*; וחד אמר: אידי ואידי בלחה, ולא קשיא: הא [47] ביד הא [48] בכלי [49]!

[50]

ולמאן דאמר 'הא ביד הא בכלי' - מאי טעמא לא אמר 'אידי ואידי ביד ולא קשיא הא בלחה הא ביבשה'?

אמר לך: יבשה מפרך פריכא [51]!

ולמאן דאמר 'אידי ואידי ביד ולא קשיא הא בלחה הא ביבשה', מאי טעמא לא אמר 'אידי ואידי בלחה ולא קשיא הא ביד הא בכלי [52]'?

אמר לך: כלי? הא קתני התם [53]: אם בכלי כאן וכאן אסור [54]!

ואידך?

הא דקתני כלי הכא - פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע אתא לאשמועינן.

אמר רבי אליעזר: ומה אם שחיטה [שהיא משום מלאכה דוחה את השבת – הזאה, שהיא משום שבות - אינו דין שדוחה את השבת]:

רבי יהושע [56] לטעמיה, דאמר שמחת יום טוב נמי מצוה היא [57], דתניא: רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה; רבי יהושע אומר: חלקהו: חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש; ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: כתוב אחד אומר (דברים טז ח) [שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי] עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ [לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה], וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) [בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי] עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם [כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ]; רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושע סבר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם.

<עב"ס סימן>

אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי 'לכם' [58]; מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא [59].

אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי 'לכם', מאי טעמא? - וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג (ישעיהו נח יג: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר);

אמר רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי 'לכם', מאי טעמא? - יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כתיב ביה (אסתר ט יב: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים);

מר בריה דרבינא - כולה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי: עצרת - יום שניתנה בו תורה; פוריא - ימי משתה ושמחה כתיב; מעלי יומא דכיפורי - דתני חייא בר רב מדפתי: (ויקרא כג לב) [שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ [בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם]; וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין!? אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשעה בו - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי [60];

רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: "עבדי לי [61] עגלא תלתא [62]", אמר: אי לא האי יומא [63] דקא גרים - כמה יוסף איכא בשוקא [64]!

רב ששת - כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, ותלי [65] וקאי בעיברא דדשא, ואמר: חדאי נפשאי! חדאי נפשאי [66]! לך קראי לך תנאי [67]!

איני [68]!? והאמר רבי אלעזר: אילמלא תורה - לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיהו לג כה) [כֹּה אָמַר ה’] אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה [69] - חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי!?

מעיקרא כי עביד איניש - אדעתא דנפשיה קא עביד.

אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רבי אליעזר נמי יום טוב רשות [70] - אית ליה פירכא [71]: ומה יום טוב שהתיר בו מלאכה של רשות [72] - לא התיר שבות שעמה [73], שבת שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה [74] - אינו דין שלא תתיר שבות שעמה [75]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ סיפא דמתניתא דלעיל היא
  2. ^ מצורע חמור מזב – למחנותיו, כדאמרן, וכן זב מטמא מת
  3. ^ מפרש ואזיל מאי היא
  4. ^ והכי משמע: יצא בעל קרי מכלל זה: דהנך - לפי חומר טומאתן חומר שלוחן, יצא בעל קרי שאף על פי שטמא מת חמור ממנו: שהוא טומאת שבעה וזה טומאת ערב - אפילו הכי לענין מחנות בעל קרי חמור: דעל כרחיך כי כתיב וכל זב [בפסוק: במדבר ה,ב] צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶש] - לרבויי בעל קרי אתא לכלל זב, וְכֹל טָמֵא - לרבויי טמא שרץ לכלל טמא מת אתא: דכל חד וחד - למאי דדמי ליה מדמינן ליה, ובעל קרי דומה לזב שהטומאה יוצאה עליו מגופו
  5. ^ בבעל קרי כתיב:
  6. ^ דקאמר קרא שאם נטמא בעזרה - יצא משתיהן
  7. ^ עדיין לא הכנסתו למחנה לויה וכבר הוצאתו ממנה
  8. ^ דמדקאמרת 'לא יבא לתוכה' - מכלל דעומד חוצה לה, וקאמר לא יכנס, והא אכתי לא אישתעי בזה שיצא ממחנה שכינה ועומד במחנה לויה לשלחו ממנה, וקא מזהר ליה שלא יכנס כאילו כבר יצא! אכתי לא אעילתיה, כלומר עדיין לא דיבר על כניסתו מה תהא עליה, אפיקתיה ודיבר עליו כאילו יצא.
  9. ^ עדיין לא הוצרכתו לצאת ממחנה לויה וכבר הזהרתו שלא יכנס, והיינו 'אעילתיה': כבר אתה מדבר בכניסתו
  10. ^ אלא אימא הכי וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה זו מחנה לויה, וכשבא לצאת ממנה - אל יכנס במחנה שכינה; ואי לא הוו כתיבי שתי מחנות - הוה מוקמינא ליה בעומד במחנה שכינה ומצריכו לצאת ממנה, אבל עומד במחנה לויה אין משתלח! והשתא דכתבינן שתי מחנות - על כרחיך הכי תוקמא
  11. ^ אם כן נימא 'וישלחו מן המחנה ולא יבא אל תוך' ולישתוק
  12. ^ שיצא הרעי: שאם יניחנו בתוכן - יסריחו קודם שתחשך; ולשון 'מיחוי' = שמוציא פרש רכה דנמחת בתוכה; דשנפי"ר בלע"ז; כמו 'וממחה ושופך' (מעשר שני פ"ה מ"א), וכמו 'המחהו וגמעו' (לעיל לה,א); לישנא אחרינא 'מיחוי' - לשון נקיבה וחיבול, כמו תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק (דברים כה יט)
  13. ^ ליחה האדוקה במעים, שיוצא מהן בדוחק בסכין, ובלע"ז לימו"ן
  14. ^ 'מיחוי' - לשון דבר בזוי, כדמפרש טעמא וחרבות מחים
  15. ^ אלמא דבר רע ושָׂנוי הוא
  16. ^ כבשים = ישראל
  17. ^ כמה שהובטחו על ידי נביא
  18. ^ מה היא אותה הבטחה
  19. ^ ומפרש לה סיפא דקרא, היינו הבטחה:
  20. ^ צדיקים - עד הנה כגרים ותושבים
  21. ^ ה"א סיפא דקרא פירוש לרישא
  22. ^ - לאו פירושא דרישא הוא, אלא
  23. ^ 'כמדובר בם' – דרישא
  24. ^ כמדובר באליהו ואלישע, שהחיו את המתים - כך יחיו כל הצדיקים את המתים: ירעו ורעו לגזירה שוה:
  25. ^ ושפט הוא אביו של אלישע דכתיב אלישע בן שפט
  26. ^ באלישע כתיב על שהחיה בן השונמית
  27. ^ ובלע המות = יבולע מלאך המות שלא ישלוט
  28. ^ כתיב בִּלַּע הַמָּוֶת
  29. ^ וּבוֹשָׁה הַחַמָּה = שלא תאיר
  30. ^ שִׁבְעָתַיִם הן ארבעים ותשע, וכתיב כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים: ארבעים ותשע כאור שבעת ימים של עכשיו - נמצא עודף על אור של עכשיו שלש מאות וארבעים ושלשה
  31. ^ בעולם הבא וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה שלא יהא בעולם אלא זיו זוהר ומראה שכינה
  32. ^ וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה
  33. ^ ימות המשיח אין משתנין משל עכשיו
  34. ^ מה הוא מקיים והיה אור הלבנה כאור החמה
  35. ^ כיון שאמר שהמתים הוא מחיה פשיטא דהמחוצים יכול לרפאות
  36. ^ אלא הא אתא לאשמועינן: דלא תימא אמית ואחיה = לאו דמתים חיים קאמר, אלא אני אמית את המתים ואני מחיה וְזָן את החיים ובורא את הנולדים
  37. ^ להכי כתיב בתריה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא:
  38. ^ כשם שמה שמחצתי אני ארפא - דאין רפואה אלא במוּכֶּה, כך אותו עצמו שאני ממית אני מחיה
  39. ^ אני ממית את המתים ואני מחיה וְזָן את החיים
  40. ^ שכדרך שהן מתים: חגרים סומים אלמים - כך הן חיין במומן, ואחר כך מתרפאים, כדכתיב: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ (ישעיהו לה ו)
  41. ^ כדכתיב (ויקרא ו ב) עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, ויכול להקטירן כל הלילה
  42. ^ ואף על פי כן
  43. ^ אלא מחללין שבת עליהן, כדכתיב (במדבר כח י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד - אלמא חביב למהר מצוה בשעתה
  44. ^ דלא גזרו על השבות במקדש
  45. ^ שחותכה בידו ולא בסכין, דאין בה אלא משום שבות
  46. ^ ואפילו הכי אסור בלחה הואיל ומצי למיעבד מאתמול; וההיא דעירובין – ביבשה, דאפילו שבות ליכא
  47. ^ דעירובין
  48. ^ ומתניתין
  49. ^ דהוי מלאכה גמורה
  50. ^ ובעירובין בפרק בתרא איתא נמי כולה הך סוגיא, ומקשינן התם: והא גבי שבות תני לה, דקתני 'אלו שמשום שבות לא אידחו כו' - אלמא לאו בכלי קאי!?
  51. ^ ולא קרי לה חתיכה
  52. ^ ונוקמא למתניתין דעירובין נמי בלחה
  53. ^ בעירובין
  54. ^ ולמה לי למיהדר למסתמא הכא בפסחים
  55. ^ וכרבי אליעזר לא מצי לאוקמא לההיא דעירובין ונימא רבי אליעזר היא דאמר במתניתין דוחין, משום דקתני התם 'ואם בכלי' - דהוי מלאכה גמורה – 'כאן וכאן אסור', ואי רבי אליעזר היא - הא אמר מכשירי מצוה דוחין את השבת אפילו במלאכה גמורה! [במסכת שבת פ"יט מ"א; קל,א] דתנן: רבי אליעזר אומר: אם לא הביא כלי מערב שבת - מביאו בשבת.
  56. ^ דמפיק שמחת יום טוב ראיה לפסח - אזיל
  57. ^ ואפילו הכי לא דחיא שבות הראוי לעשות מבעוד יום
  58. ^ שישמח בו במאכל ומשתה
  59. ^ להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו
  60. ^ בפרק בתרא דיומא מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן דאמר 'אין אדם מוזהר על תוספת עינוי' להתחיל ולהתענות מבעוד יום; ואפילו למאן דאית ליה 'מוסיפין מחול על קודש' - מקרא אחרינא נפקא ליה: מבֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת (שמות לד כא) - הילכך כי אתא האי בְּתִשְׁעָה - להכי אתא, והכי קאמר: מה שאתם עושים בתשעה - דהיינו אכילה ושתיה - אני קורא 'עינוי'
  61. ^ היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה
  62. ^ שלישי לבטן, ומובחר הוא
  63. ^ שלמדתי תורה ונתרוממתי
  64. ^ הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם
  65. ^ נשען
  66. ^ שמחי נפשי
  67. ^ בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי
  68. ^ וכי אין הנאה בתלמוד תורה אלא ללומדיה לבדם
  69. ^ דהיינו תלמוד תורה, שכתוב בו (יהושע א ח) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה
  70. ^ דאמר מלאכת מצוה דוחה - כל שכן שבות דמצוה
  71. ^ שפיר מהדר ליה רבי יהושע: יום טוב יוכיח, מקל וחומר
  72. ^ ומה שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת בו משום מלאכה
  73. ^ לא התרתה בו משום שבות
  74. ^ כגון שחיטת קרבנות צבור
  75. ^ אפילו של מצוה