ביאור:בבלי פסחים דף ס
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
או דילמא בשתי עבודות תנן [1], ואפילו לרבי מאיר, דאמר תפוס לשון ראשון - הני מילי בעבודה אחת, אבל בשתי עבודות מודה דמיפסיל?
אמרי [2] אהייא [3]? אי נימא אשלא לשמו [4] ולשמו - בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות, בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי איפסיל ליה מקמייתא [5], דהא לרבי יוסי נמי [6] אף בגמר דבריו אדם נתפס אית ליה [7];
אלא אלשמו ושלא לשמו – מאי [8]?
תא שמע: הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו - היכי דמי? אי נימא כדקתני [9], למה לי עד דמחשב לכולהו?: מקמייתא איפסיל ליה [10]! אלא, לאו הכי קתני: הפסח ששחטו שלא לשמו - אי נמי שחטו לשמו - וקבל והלך וזרק שלא לשמו, אי נמי שחטו וקבל והלך לשמו, וזרק שלא לשמו - דהויא לה שתי עבודות!?
אימא סיפא 'לשמו ושלא לשמו', היכי דמי?: אי נימא בשתי עבודות - היינו רישא! אלא, לאו בעבודה אחת, ורבי יוסי היא, דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס?
לא, לעולם [11] בשתי עבודות [12] ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה, אי נמי קאי בזריקה וקא מחשב בזריקא [13]; סיפא דקאי בשחיטה וקחשיב בזריקה [14], דאמר "הריני שוחט את הפסח לשמו [15] לזרוק דמו שלא לשמו" [16], וקא משמע לן [17] דמחשבין מעבודה לעבודה [18] והיינו בעיא דרב פפא [19].
תא שמע: או שלא לשמו ולשמו פסול - היכי דמי? אי נימא בשתי עבודות, השתא לשמו ושלא לשמו [20] אמרת פסול [21], שלא לשמו ולשמו מיבעיא [22]? אלא לאו בעבודה אחת [23], ומדסיפא [24] בעבודה אחת [25] - רישא [26] נמי בעבודה אחת [27]!?
לא, לעולם בשתי עבודות, ובדין הוא דלא איצטריך ליה [28], ואיידי דתנא לשמו ושלא לשמו [29] - תנא נמי שלא לשמו ולשמו.
תא שמע [פסחים פ"ה מ"ג, להלן]: 'שחטו שלא לאוכליו [30] ושלא למנויו [31], לערלים [32] ולטמאין [33] – פסול [34]' הכא פשיטא בעבודה אחת; ומדסיפא בעבודה אחת [35] - רישא נמי בעבודה אחת [36]!
מידי איריא [37]? הא כדאיתא והא כדאיתא: סיפא [38] בעבודה אחת, רישא [39] אי בעבודה אחת [40] אי בשתי עבודות [41].
תא שמע: לאוכליו ושלא לאוכליו [42] - כשר; היכי דמי? אי נימא בשתי עבודות [43], וטעמא דחשיב בזריקה - דאין מחשבת אוכלין בזריקה [44], הא בעבודה אחת - כגון בשחיטה, דמהניא ביה מחשבת אוכלין – פסול [45], והא קיימא לן (לקמן סא,א)</ref> 'מקצת אוכלין [46] לא פסלא [47]'! [48]
אלא לאו בעבודה אחת [49], ומדסיפא בעבודה אחת - רישא נמי בעבודה אחת [50]!
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא: סיפא בעבודה אחת ורישא או בעבודה אחת [51] או בשתי עבודות [52].
איבעיא להו: פסח ששחטו בשאר ימות השנה [53] לשמו ושלא לשמו מהו?: מי אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו, ומכשיר ליה - או לא?
כי אתא רב דימי, אמר: אמריתא לשמעתא [54] קמיה דרבי ירמיה: הואיל ולשמו מכשירו בזמנו, ושלא לשמו מכשירו שלא בזמנו, מה לשמו המכשירו בזמנו אין מוציאו מידי שלא לשמו [ופסול] - אף שלא לשמו המכשירו שלא בזמנו אין מוציאו מידי לשמו [55], ופסול! - ואמר לי: לא! אם אמרת בשלא לשמו - שכן נוהג [56] בכל הזבחים [57], תאמר בלשמו [58] שכן אינו נוהג בכל הזבחים אלא בפסח בלבד [59]!?
מאי הוי עלה?
אמר רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו – כשר, דהא סתמו לשמו קאי, ואפילו הכי כי שחיט ליה שלא לשמו – כשר, אלמא אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו, כי שחיט נמי לשמו ושלא לשמו אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו!
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: דילמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר [60], דהא לאוכליו ושלא לאוכליו כשר, וכל היכא דשחיט ליה שלא לאוכליו לחודיה – פסול [61], ואמאי? הא סתמא לאוכליו קאי? אלא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר - הכי נמי שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר!
אמר ליה: מידי איריא [62]!? בשלמא התם כמה דלא עקר ליה בשחיטה סתמיה ודאי לשמו קאי [63], אלא הכא [64] [אמנם] סתמיה לאוכליו קאי [65], דילמא מימשכי הני ואתי אחריני ומימני עלויה אחריני [66], דתנן [פסחים פ"ח מ"ד, דף פט,א]: 'נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט [67]' [68].
איבעיא להו: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים [69] מהו? שינוי בעלים כשינוי קודש [70] דמי, ומכשיר ליה? או לא?
אמר רב פפא: אמריתא לשמעתא קמיה דרבא: הואיל ושינוי קודש פוסלו בזמנו ושינוי בעלים פוסלו בזמנו [71], מה שינוי קודש שפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו - אף שינוי בעלים שפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו!
ואמר לי: לא! אם אמרת בשינוי קודש, שכן [1]פסולו בגופו [72],
[2]וישנו בארבע עבודות [73],
הערות
[עריכה]- ^ אחת חישב לשמו ובשניה שלא לשמו, והכא ליכא למימר 'תפוס לשון ראשון', שהרי ארבעתן העבודות חשובות זו כזו ליפסול את הזבח באחת מהן
- ^ ומהדר גמרא:
- ^ מהני לישני דסיפא דמתניתין קיימא הך בעיא
- ^ ברישא, והדר
- ^ הא בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי אפילו בעבודה אחת מיפסיל: לרבי מאיר - דהא אמר תפוס לשון ראשון
- ^ מיפסיל, דהא רבי יוסי
- ^ כלומר: תחלת דבריו של אדם וסופן - בכולן דעתו נתפסת, וכולן מתקיימין
- ^ דאי בעבודה אחת נמי פסיל ליה מתניתין, תו לא מיתוקמא כרבי מאיר, דאמר 'תפוס לשון ראשון', ולשון אחרון לא חייל
- ^ שחט וקיבל והלך וזרק כולן שלא לשמו, ולאו 'או' קאמר
- ^ הא בחדא קיימא לן בזבחים בשמעתא קמייתא דהזבח נפסל
- ^ נמי דקתני 'לשמו ושלא לשמו'
- ^ ודקשיא לך: היינו רישא? - לא תיקשי:
- ^ רישא מיירי דכי שחט חישב בה לשמו, וכשזרק חישב בה שלא לשמו [כלומר: שמחשבת הפסול היה באותה עבודה שעסק בה]
- ^ וסיפא מיירי דבשעת שחיטה חישב תרתי מחשבות: חדא על השחיטה לשמו וחדא על הזריקה שלא לשמו
- ^ על מנת
- ^ והכא ליכא למימר תפוס לשון ראשון: דהא אעבודה אחריתי קאי לשון שני
- ^ מתניתין
- ^ כלומר: דמחשב בשעת עבודה זו על חברתה לעשותה במחשבת פסול - נפסל מיד, ואפילו לא עשה השניה במחשבת פסול כמו שחיטה
- ^ דאמר: מחשבים מעבודה לעבודה, בשחיטת קדשים [מסכת זבחים] בפרק קמא (דף י,א), דאמרינן התם: מתקיף לה רב פפא דילמא הא קא משמע לן: דמחשבין מעבודה לעבודה?
- ^ דעבודה ראשונה בכשרות
- ^ במחשבת עבודה שניה
- ^ דכיון דנפסל בעבודה ראשונה - מהיכן יחזור ויוכשר
- ^ ותנא לשמו ושלא לשמו לאפוקי מדרבי מאיר, דאמר תפוס לשון ראשון, ותנא שלא לשמו ולשמו דלא תימא תפוס לשון אחרון, דהא הדר ביה מקמא, וכי שחיט אהאי בתרא קא שחיט, קא משמע לן דרבי יוסי הוא, דאמר 'בכל דבריו אדם נתפס', ולא הדר ביה, אלא אתרוייהו איכוין
- ^ שלא לשמו ולשמו
- ^ קאמר, דבשתי עבודות לא איצטריך
- ^ ד'לשמו ושלא לשמו'
- ^ ורבי יוסי היא
- ^ ודקשיא לך 'פשיטא! הא איפסיל ליה מעבודה קמייתא'!
- ^ לאשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה, כדלעיל
- ^ לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית ואין בו מנויין אחרים אלא הן
- ^ נימנו עליו חבורה זו, ושחטו לשם חבורה אחרת
- ^ ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, והן פסולין מלאכול פסח, דכתיב וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ (שם,מח)
- ^ נמי אסורים בקדשים, ובכרת הן על אכילתן
- ^ דאִישׁ לְפִי אָכְלוֹ כתיב (שמות יב ד) - הראוי לאכול
- ^ דהא חדא מחשבה הוא דאיכא
- ^ כלומר: אפילו בעבודה אחת, ודלא כרבי מאיר
- ^ וכי ראיה היא זו
- ^ דבמחשבה אחת מיירי, ליכא לאוקומה אלא
- ^ דמיירי בשתי מחשבות, איכא לאוקומא
- ^ ודלא כרבי מאיר
- ^ ולא בעבודה אחת, ורבי מאיר
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ שחטו לאוכליו על מנת לזרוק שלא לאוכליו, ואשמעינן דכשר
- ^ אין מחשבת פסול האוכלין, כגון חוֹלה וְזָקֵן פוסלת בזריקה: דבשחיטה הוא דכתיבי אוכלין: לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ (שמות יב ד) והיינו תשחוט כדמתרגמינן וְשָׁחַט = ויכוס
- ^ ואפילו כהאי גוונא: דאמר לאוכליו ושלא לאוכליו
- ^ כגון הכא: דנימנו בו ראויין לאכול, ושחטו לשם כולן
- ^ כשר, דהא כולה שחיטה נמי משום אוכלין צריכה: דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה
- ^ ולקמן מפרש מאי שנא: דלשמו ושלא לשמו פסול, ולאוכליו ושלא לאוכליו כשר!
- ^ אף בעבודה אחת כשר, ומתניתין - בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות קאמר: בעבודה אחת - כגון בשחיטה, מכשר ליה, דמשום מקצת אוכלין לא פסלי; ובשתי עבודות, כגון שחט לאוכליו וְזָרַק שלא לאוכליו - אף על גב דכולה זריקה שלא לאוכליו – כשר, משום דאין מחשבת אוכלים בזריקה
- ^ דלשמו ושלא לשמו פסול, דאף בגמר דבריו אדם נתפס, ורבי יוסי היא, ולא רבי מאיר
- ^ ורבי יוסי היא
- ^ ולא בעבודה אחת, ורבי מאיר: דאי בעבודה אחת כשר בלשמו ושלא לשמו דתפוס לשון ראשון
- ^ כגון שהפרישו קודם לכן ימים רבים, וקיימא לן דכשר לשלמים [בפירקין ד(לקמן ע,ב)], ואם שחטו לפסח – פסול: דלאו זמניה, ואי לשם שלמים שחטו – כשר; והיכא דשחטו
- ^ למילף מדין בנין אב דפסול
- ^ לתפוס לשון אחרון ולהכשירו
- ^ פסולו
- ^ או לפסול לגמרי בפסח וחטאת, או לפסול מעלות לבעלים לשם חובה בשאר זבחים, כדתנן (זבחים פ"א מ"א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין - לזרוק ולהקטיר אימורים ולאכול בשרן – ולא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מפסח וחטאת שפסולין לגמרי', אלמא נוהג בכל הזבחים, הלכך לא אתי לשמו ומפיק לה מידיה לגמרי
- ^ בפסול דלשמו בפסח בשאר ימות השנה
- ^ וכיון דקיל - אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידיה
- ^ דאף על גב דהיכא דלא אמר ברישא לשמו, ואמר שלא לשמו – כשר, היכא דאמר [ברישא שלא לשמו] פסול
- ^ ואף על גב דסתמיה לאוכליו קאי - אתי שלא לאוכליו ומפיק ליה מסתמיה, וכי אמר ברישא לאוכליו והדר שלא לאוכליו - לא אתי שלא לאוכליו ומפיק ליה מידי לאוכליו, וכשר
- ^ גירסת רש"י: הכי? השתא: ומי דמי סתמא דלאוכליו לסתמא דלשמו דתילפינהו מהדדי?
- ^ סתמא דלשמו אלים טובא: דכל כמה דלא איעקר ליה שם פסח מיניה - סתמא לשמו קאי, ואפילו הכי כי אמר שלא לשמו - מפיק ליה מסתמיה, הלכך כי אמר לשמו ברישא נמי - יליף מיניה דאתי שלא לשמו ומפיק ליה מידיה, דלא שאני לן בין היכא דאמר מהיכא דלא אמר
- ^ אבל לאוכליו,
- ^ [אבל] מי אלים סתמא דידיה דסתמא ליקו להני אוכלין?
- ^ הא אי בעי מימשכו הני מיניה ומוכרין אותו לחבורה אחרת
- ^ הבא למנות עליו – ימָּנֶה, והרוצה למשוך ידיו ממנו - שכבר נמנה עליו - מושך
- ^ הלכך לא אלים סתמא דלאוכליו, ואף על גב דאתיא מחשבת שלא לאוכליו ומפקא ליה מסתמא ופסל ליה - שאני לן היכא דאמר לאוכליו ברישא מהיכא דלא אמר: דהתם טעמא משום דלא אלים סתמיה הוא, ואיכא למימר אימשכו להו קמאי ואימנו עליה חולה וזקן, ואישתחיט כוליה שלא לאוכליו; וכי אמר לאוכליו ושלא לאוכליו - הוו להו מקצת אוכלין, ולא פסלי
- ^ של ראובן היה, ושחטו לשם שמעון אבל לא עקר שם פסח ממנו
- ^ שלא לשמו
- ^ בפסח, לגמרי, וכן בחטאת ובשאר זבחים מונען מלעלות לשם חובה, וכל תורת שינוי קודש עליהן [בשמעתא קמייתא דזבחים]
- ^ שמחשבתו על עצמו של קרבן
- ^ שחט או קיבל דמו (או זרק או הלך) שלא לשמו – פסול, דבכל ארבע עבודות דם ילפינן ליה לפוסלה בפרק קמא דזבחים (ז,א): שחיטה מזֶבַח פֶּסַח (שמות יב כז): שתהא זביחתו לשם פסח, ושאר עבודות מוְעָשִׂיתָ פֶּסַח (דברים טז א): שיהו כל עשיותיו לשם פסח