ביאור:בבלי פסחים דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:  

אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום [1], דאם כן [2] מחצר לחצר [3] ומעיר לעיר - אין לדבר סוף.

גמרא:

טעמא דלא חזינא דשקל, הא חזינא דשקל [4] - חיישינן [5] ובעי בדיקה [6]! ואמאי? נימא אכלתיה! מי לא תנן [7]: 'מדורות העכו"ם טמאים [8]; וכמה ישהה [9] במדור ויהא המדור צריך בדיקה [10]? - ארבעים יום [11], ואף על פי שאין לו אשה [12] [עד כאן הלשון דומה משנה שבידינו; וההמשך במשניות: ואם היה עבד או אשה משמרים אותו - אינו צריך בדיקה]; וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך אין צריך בדיקה [13].'

אמר רבי זירא: לא קשיא, הא [14] – בבשר, והא בלחם: בבשר [15]לא משיירא, בלחם משיירא.

אמר רבא: האי מאי? בשלמא התם [16] אימור הוה אימור לא הוה [17] ואם תמצא לומר הוה - אימור אכלתיה [18], אבל הכא [19] - דודאי דחזינא דשקל - מי יימר דאכלתיה? הוי ספק [20] וודאי [21], ואין ספק מוציא מידי ודאי [22]!

ואין ספק מוציא מידי ודאי? והא תניא [דומה לתוספתא [ליברמן] דמאי פ"ו ה"ח, מעשר שני פ"ג ה"יט, ועוד]: 'חבר שמת והניח מגורה [23] מליאה פירות, ואפילו הן בני יומן [24] - הרי הן בחזקת מתוקנין', והא הכא דודאי טבילי הני פירי [25], וספק מעושרין וספק לא מעושרין [26], וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי [27]!

התם ודאי וודאי הוא, דודאי מעשרי [28], כדרבי חנינא חוזאה, דאמר רבי חנינא חוזאה: חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן; צצצ

ואי בעית אימא: ספק וספק הוא, דילמא מעיקרא אימור דלא טבילי [29], [30] כרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר [31].

ואין ספק מוציא מידי ודאי? והתניא: 'אמר רבי יהודה: מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון [32] שהטילה נפל לבור


עמוד ב

ובא כהן והציץ בו [33] לידע אם זכר הוא אם נקבה היא [34], ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו [35] מפני שחולדה וברדלס מצויין שם [36]', והא הכא דודאי הטילה וספק גררוהו וספק לא גררוהו ההיא שעתא, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!

לא תימא שהטילה נפל לבור אלא אימא שהפילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק.

והא לידע אם זכר הוא אם נקבה היא קתני?

הכי קאמר: 'לידע אם רוח הפילה [37] אם נפל הפילה; ואם תמצא לומר נפל הפילה - לידע אם זכר הוא ואם נקבה היא [38]';

ואיבעית אימא: התם ודאי וודאי הוא: כיון דחולדה וברדלס [39] מצויין שם - ודאי גררוהו: בההיא שעתא נהי דשיורי משיירא - מיגרר מיהת ודאי גררום בההיא שעתא!

<לישנא אחרינא: נהי 'דודאי אכלום' לא אמרינן, 'ודאי גררוהו לחורייהו' אמרינן.> [40]

ומי אמרינן 'אין חוששין שמא גררה חולדה'? והא קתני סיפא: 'מה שמשייר [41] יניחנו בצנעה שלא יהא צריך בדיקה אחריו'!?

אמר אביי: לא קשיא: הא בארבעה עשר, הא בשלשה עשר: בשלשה עשר - דשכיח ריפתא בכולהו בתי - לא מצנעא; בארבעה עשר דלא שכיחא ריפתא בכולהו בתי – מצנעא [42]!

אמר רבא: וכי חולדה - נביאה היא, דידעא דהאידנא ארביסר ולא אפי עד לאורתא ומשיירא ומטמרא [43]?

אלא אמר רבא: מה שמשייר - יניחנו בצנעה שמא תטול חולדה בפנינו [44] ויהא צריך בדיקה אחריו.

תניא כוותיה דרבא: הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקה, כיצד יעשה? - מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא תבוא חולדה ותיטול בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו.

רב מרי אמר: גזירה שמא יניח עשר וימצא תשע [45].

[46]

1. תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ, ואתא עכבר ושקל [47] ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל [48] - היינו תשע חנויות [49];

2. פירש [50] ואתא עכבר ושקל [51] - היינו סיפא [52];

דתניא: 'תשע חנויות, כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן [53] ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספיקו אסור [54]; ובנמצא [55] - הלך אחר הרוב [56]'.

3. שני ציבורין: אחד של מצה ואחד של חמץ, ולפניהם שני בתים: אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ואתו שני עכברים: אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ, ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל - היינו שתי קופות [57], דתניא [תוספתא תרומות פ"ו ה"יח [ליברמן]]: 'שתי קופות: אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שני סאין [58]: אחד של חולין ואחד של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו [59] – מותרין [60], שאני אומר [בתוספתא לפנינו: הריני אומר]: חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה' [61]

אימור דאמרינן שאני אומר

הערות[עריכה]

  1. ^ אין חוששין כשבדק זוית זו ובא לבדוק זו שמא בתוך שבא לבדוק זו גיררה חולדה חמץ למקום הבדוק וצריכנא לחזור ולבדוק
  2. ^ שבאת לחוש לכך - הרי גם
  3. ^ יש לומר כך אני בדקתי קודם לחבירי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצרי; ולאו חצר ממש קאמר אלא כל בתי החצר קרוי חצר
  4. ^ שהביאתו לכאן
  5. ^ שמא עדיין הוא כאן
  6. ^ וצריך לבדוק
  7. ^ במסכת אהלות [פ"יח מ"ז]
  8. ^ מפני שקוברין נפליהם בבתיהם והעכו"ם מטמאין במיתתן אף באהל לרבנן; ולרבי שמעון בן יוחי נמי, דאמר קברי העובדי כוכבים אינם מטמאין - במגע ומשא מודה הוא, דלא אימעוט אלא מטומאת אהל, דלא מקרו 'אדם' [שנאמר (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים]
  9. ^ העכו"ם
  10. ^ לכשיצא העכו"ם וירצה ישראל לדור בו
  11. ^ כדי יצירת הולד
  12. ^ לפי שחשוד הוא על הזנות
  13. ^ שאם הושלך שם - חטטוהו ואכלוהו
  14. ^ דאהלות
  15. ^ הלכך ודאי אכלוה, ד
  16. ^ כלומר: מאי קושיא? אי נמי אורחא דמשיירא בבישרא - ליכא לן למיחש התם מידי, דהתם - חששא בעלמא הוא
  17. ^ הלכך היכא דשכיחא חולדה - תלינן לקולא ואמרינן:
  18. ^ וספק אכילה יכול להוציאנו מידי ספק השלכה
  19. ^ גבי חמץ, דקשיא לך היכא דחזינן דגררה
  20. ^ ביעור
  21. ^ ודאי חמץ היה כאן
  22. ^ ואין ספק היתר מוציא את הבית הזה מידי ודאי איסור
  23. ^ גורן
  24. ^ דנכרין הן שהיום נתמרחו
  25. ^ דכיון דממורחין הן והרי הן בבית: דכל 'מגורה' - בבית היא; ודאי טבילי, דהא נגמרה מלאכתן וראו פני הבית וחל שם 'טבל' עליהן משעה שראה פני הבית
  26. ^ ספק עישרן חבר זה ספק לא עישרן
  27. ^ ואתי ספק זה ומוציא פירות הללו מידי ודאי טבל, משום דרוב חברים מעשרין הם מיד קודם שיניחם מתחת ידו
  28. ^ כי היכי דפשיטא לן דטבילי מעיקרא - הכי נמי פשיטא לן דעשרינהו, ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר, אלא חזקה ודאי על כל החברים
  29. ^ כי היכי דמספקא לן אי עשרינהו אי לא עשרינהו - הכי נמי איכא לספוקי אי חל עלייהו שם טבל מעולם אי לא, ומעיקרא אימור לא טבול
  30. ^ ואף על פי שהן ממורחין ובתוך הבית אימור עבד להו
  31. ^ שהכניסה לבית במוץ שלה ואחר כך דש וממרח, וחובת הטבל חלה בראיית פני הבית [בבבא מציעא ב'השוכר' (דף פח,ב)] – וזה, בראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתן לחול עליו שם 'טבל', וכשגמר מלאכתן - כבר בתוך הבית הוא ואין אלו 'פני הבית' אלא כשנכנס דרך פתחים, כדתניא: חסידים הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, עכשיו מכניסין דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות לבית כדי לפוטרן הלכך לא חייל עלייהו שם טבל, ומותר היורש הזה לאוכלן אכילת קבע, ולא תימא 'נהי דלא חייל עלייהו טיבלא לאכילת עראי, אכילת קבע מיהא ליתסרו': דהא דמיתסרא אכילת קבע קודם קביעות גורן וגמר מלאכה - מדרבנן הוא, וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן כדי שתהא בהמתו אוכלת ואפילו קבע: דכל זמן שאין שם גורנו של טבל עליו - אינו אוסר באכילת עראי, וכל אכילת בהמה - לא גזרו עלה משום אכילת קבע, דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח אבל למאכל אדם - נהי דלא טביל מדאורייתא - מיהו אפילו קודם מירוח אסרו לאכול קבע בכולי גמרא
  32. ^ איניש אלִמא, וישראל הוה
  33. ^ על שפת הבור
  34. ^ וכהן קרוב או מבני הבית היה, ושלחוהו שם להגיד לאמו מה טיבו ותבחין בין טומאת וטהרת זכר לימי טומאת וטהרת נקבה, ולא נזכר אותו כהן על אזהרת לנפש לא יטמא (ויקרא כא א) והציץ בו בבור, והנפל לא ראה
  35. ^ ממאהיל על המת
  36. ^ וסתם חור חולדה וברדלס פותח טפח הוא, וגיררוהו לחורן, ולא האהיל
  37. ^ שפיר מלא רוח
  38. ^ כלומר: לכל אלה הוצרך שמא רוח הוא ואגיד [שהבודק הכהן יגיד שהיה רוח] ואין כאן לא טומאת זכר ולא טומאת נקבה, ואם אראה שהוא וולד - צריכני לראות אם זכר אם נקבה
  39. ^ אלנמ"ס פוטוייש"י
  40. ^ מוחזקין הן בכך, ולא דמי למתניתין דקתני הא חזינא חיישינן, דנהי דודאי אכלה לא אמר, אבל גיררוהו לחור שלהן אמר.
  41. ^ אחר בדיקה, מאכילתו
  42. ^ רישא דקתני 'אין חוששין' - בבודק בשלשה עשר, שמצוי פת הרבה לחולדה בתוך הבתים, ואינה חוששת לשייר; וסיפא בהדיא תנן בה בי"ד, וכיון דלא חזיא החולדה פת הרבה בבתים כמות שהיא רגילה - משיירא
  43. ^ לתת לב על כך ולראות את הנולד ויודעת שלא יאפו עוד היום
  44. ^ והיכא דחזינן על כרחיך חיישינן
  45. ^ דהכא ודאי איכא למיחש, דהא מוכחא מילתא שנטלה פרוסה אחת
  46. ^ פיסקי הלכות הן:
  47. ^ ונכנס לבית בפנינו
  48. ^ וכיון דחזינא - צריכין אנו לבדוק
  49. ^ דקיימא לן בהו לקמיה דכל קבוע שנטלו ממקום קבוע - אין הולכין בו אחר הרוב, אלא הרי הוא כמחצה על מחצה, וספק איסורא לחומרא
  50. ^ פרוסה מאחת מן הציבורין לאחת מן הזויות ולא ידענא מהי מינייהו פירש
  51. ^ ונכנס לבית
  52. ^ דמתני' דתשע חנויות: דהיכא דלא לקחו במקום קבועו - הולכין בו אחר הרוב
  53. ^ בתוך החנות
  54. ^ דכל קבוע כמחצה על מחצה נידון, דנפקא לן מן וארב לו וקם עליו (דברים יט יא) [בפרק בתרא דיומא (פד,ב) ובפרק קמא דכתובות (טו,א)]
  55. ^ בשר הנמצא בקרקע בין החנויות
  56. ^ דכל דפריש מרובה פריש: דכיון דפריש - אין כאן תורת קבוע
  57. ^ דבר זה אנו יכולין ללמדו ממשנת שתי קופות דתלינן לקולא
  58. ^ של פירות
  59. ^ הסאין לתוך אלו הקופות, וידוע לנו שהאחד נפל בזו ואחד בזו, ואין ידוע אי זה בזו ואי זה בזו
  60. ^ פירות של קופות החולין מותרין לזר כבתחלה אפילו אין בקופה כדי להעלות הסאה באחד ומאה
  61. ^ אלמא תלינן לקולא: היתר בהיתר ואיסור באיסור, ואף על גב דאיכא למימר איפכא - הכא נמי לקולא תלינן, ואמרינן החמץ נכנס לשאינו בדוק והמצה לבדוק