ביאור:בבלי פסחים דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לרבים; רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע לרבים [1].'

מאי טעמא דתנא קמא?

דכתיב 'וּנְטַעְתֶּם' - ליחיד משמע לרבים לא משמע [2], כתב רחמנא 'לָכֶם' להביא את הנטוע לרבים;

ורבי יהודה?

'וּנְטַעְתֶּם' משמע בין לרבים בין ליחיד, ו'לָכֶם' בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי - ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.

והרי תרומה, דרחמנא אמר (ויקרא כב י) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ [תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ], ותנן [עירובין פ"ג מ"א]: 'מערבין לנזיר [3] ביין [4] ולישראל בתרומה [5]'!?

אמר רב פפא: שאני התם, דאמר קרא (במדבר יח כז: וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב); תְּרוּמַתְכֶם - שלכם תהא [6].

ואידך [7]?

תְּרוּמַתְכֶם דכל ישראל קאמר [8].

והרי נזיר, דרחמנא אמר (במדבר ו ד) [כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן] מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל, ותנן [עירובין פ"ג מ"א]: מערבין לנזיר ביין?

אמר מר זוטרא: שאני התם, דאמר קרא 'נִזְרוֹ' - שלו יהא.

רב אשי אמר: (במדבר ו ה) [כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה’] קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: גידולו קדוש [9], ואין דבר אחר קדוש.

מידי 'ואין דבר אחר' כתיב [10]?

אלא מחוורתא כדמר זוטרא.

והרי חדש, דרחמנא אמר (ויקרא כג יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה [עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם], ותנן [מנחות פ"י מ"ח]: 'קוצר לשחת [11] ומאכיל לבהמה [12]' [13]!?

אמר רב שמעיה: שאני התם, דאמר קרא: (ויקרא כג י) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית] קְצִירְכֶם [אֶל הַכֹּהֵן] - קצירכם שלכם יהא.

ואידך [14]?

[15] קצירכם דכל ישראל משמע [16].

והרי שרצים, דרחמנא אמר (ויקרא יא מא) [וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ] שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל, ותנן [שביעית פ"ז מ"ד]: 'ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאין - מותרין למוכרן לנכרים' [17]?

שאני התם, דאמר קרא (ויקרא יא יא: וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ) 'לָכֶם' - שלכם יהא;

אי הכי אפילו לכתחלה נמי?

שאני הכא דאמר קרא 'יִהְיוּ' - בהוייתן יהו.

ולחזקיה, למה לי למיכתב 'לֹא יֵאָכֵל' ומייתי 'לָכֶם' למישרייה, לא לכתוב רחמנא 'לֹא יֵאָכֵל' ולא בעי 'לָכֶם' [18]?

אמר לך חזקיה: טעמא דידי [19] נמי מהכא [20].

והרי חמץ, דרחמנא אמר (שמות יג ג: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְ)לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ, ותניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה [21]'?

שאני התם דאמר קרא (ויקרא יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר - שלך יהא

ורבנן?

שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה;

ואידך?

תרי 'לְךָ' כתיבי;

ואידך?

חד בנכרי שכיבשתו, וחד בנכרי שלא כיבשתו;

ואידך תלתא 'לְךָ' כתיבי [22]

ואידך?

חד בשאור וחד בחמץ, וצריכי [23].

לימא [24] כתנאי [ספרא צו פרשתא י ה"ח]: (ויקרא ז כד) [וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה] יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה [וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ] מה תלמוד לומר 'לְכָל מְלָאכָה' [25]? שיכול [26] למלאכת גבוה [27] יהא מותר [28], [29] למלאכת הדיוט [30] יהא אסור? - תלמוד לומר לְכָל מְלָאכָה, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור, למלאכת גבוה יהא טמא? - תלמוד לומר לְכָל מְלָאכָה [31]'; ורבי יוסי הגלילי לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא, כי איצטריך קרא לאיסור ולהיתר; ורבי עקיבא איסור והיתר לא צריך קרא, כי איצטריך קרא לטומאה ולטהרה;


עמוד ב

מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי יוסי הגלילי סבר 'לא תאכלו' משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, וכי אתא קרא למישרייה לנבילה - בהנאה הוא דאתא; ורבי עקיבא סבר איסור אכילה משמע, איסור הנאה לא משמע, וכי אתא קרא - לטומאה וטהרה!?

לא! דכולי עלמא 'לא תאכלו' משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, והכא - בהא קמיפלגי: רבי יוסי הגלילי סבר כשהותרה נבילה - היא הותרה, חלבה וגידה לא הותרו [32], וכי איצטריך קרא - להיתר הנאה הוא דאתא; ורבי עקיבא סבר: כשהותרה נבילה - חלבה וגידה נמי הותרו, וכי איצטריך קרא - לטומאה וטהרה [33].

ורבי יוסי הגלילי, אשכחן חלב דשרייה רחמנא בהנאה, אלא גיד נימא דאסור?

איבעית אימא הכי נמי דאסור, איבעית אימא מייתי לה בקל וחומר: ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה, גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן!

ורבי שמעון, דאסר [34]?

איכא למיפרך: מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר מכללו [35] אצל חיה!

ואידך [36]?

[37] בבהמה קאמרינן, בבהמה מיהת לא אישתרי [38].

מכדי אותבינהו כל הני קראי [39] ושנינהו [40], חזקיה ורבי אבהו במאי פליגי [41]?

בחמץ בפסח ואליבא דרבנן [42], בשור הנסקל ואליבא דדברי הכל: חזקיה נפיק ליה מ'לא יאכל' ורבי אבהו נפיק ליה מנבילה [43].

מכדי בין למר ובין למר אסורין בהנאה, מאי בינייהו?

איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה [44]: חזקיה סבר 'לא יֵאָכֵל' - למעוטי הני [45], [וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן] אוֹתוֹ (שמות כב ל) [46] - [47] למעוטי חולין שנשחטו בעזרה [48], רבי אבהו סבר [49]: [50] 'אוֹתוֹ (שמות כב ל)' - למעוטי הני [51], חולין שנשחטו בעזרה - לאו דאורייתא נינהו [52].

יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי: מנין לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה הכי נמי אסורין בהנאה, [ומאי ניהו? - חמץ בפסח ושור הנסקל]?

'מנין'? תיפוק ליה מ'לא יֵאָכֵל' (שמות כא כח: וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי)?

לא יאכל איסור אכילה משמע ליה איסור הנאה לא משמע ליה.

תיפוק ליה מנבילה?

סבר לה כרבי יהודה, דאמר דברים ככתבן.

אי סבר לה כרבי יהודה, תיפוק ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי יהודה [53]: מ-[וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ] לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ (שמות כב ל) [54]!

קסבר [55] חולין שנשחטו בעזרה [56] דאורייתא [57].

מנין?

דכתיב (ויקרא ו כג) וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ [אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף] [58], שאין תלמוד לומר 'בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף', ומה תלמוד לומר 'בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף'? אם אינו ענין לגופו – דכתיב [59] (ויקרא י טז) [וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה] וְהִנֵּה שֹׂרָף [וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר [פסוק יז] מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה’] [60] - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה [61];

הערות[עריכה]

  1. ^ לצורך רבים, כגון באמצע הדרך לכל עובר
  2. ^ דאין דרך רבים לנטוע ולכל חד וחד קאמר ונטעתם
  3. ^ עירובי תחומין
  4. ^ אף על פי שסעודה שאינה ראויה לו היא, הואיל ואי מתשיל אנזירותיה שריא ליה - מערבין
  5. ^ דאי בעי מיתשל עליה, דתרומת טעות אינה תרומה והדרא לטיבלה, והדר מפריש עלה מינה ובה
  6. ^ ובתרומת מעשר דמפרשי לוים כתיב, ותרומה גדולה איתקש בההוא קרא, כדכתיב כדגן מן הגורן, דהיינו תרומה גדולה
  7. ^ חזקיה, דאמר 'לא תאכלו' לא משמע הנאה, האי תְּרוּמַתְכֶם לאו למישרי הנאה אתא
  8. ^ ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי; 'ישראל' לאו דוקא, דהא בלוים כתיב
  9. ^ שיער שלו אסור בהנאה וטעון שריפה, כדכתיב (במדבר ו יח) וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים
  10. ^ דילמא גידולו והוא הדין לדבר אחר, דמאי מיעוט כתב הכא
  11. ^ אף על גב דכתיב (ויקרא כג י) עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן דמשמע דאסור לקצור לפני העומר, מותר לקצור לשחת כשהוא עשב, דלאו 'קציר' הוא
  12. ^ אף חיטין גמורין על ידי קיטוף
  13. ^ מכל מקום חדש מותר בהנאה
  14. ^ חזקיה, דלא נפקא ליה הנאה מ'לא תאכלו' ולא איצטריך קצירכם למישרי
  15. ^ אמר לך:
  16. ^ ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי
  17. ^ דווקא שנזדמנו, דלא מצרכינן להו להפקירן; אבל לכתחלה אסור לחזר אחריהן, כדתנן התם במסכת שביעית (פ"ז מ"ג) אין עושין סחורה...לא בנבילות וטריפות ולא בשקצים ורמשים
  18. ^ בשלמא לרבי אבהו לא מצינו לאקשויי בכל הנך דכתיב בהו 'לא תאכַל' והדר כתיב בו היתר הנאה, דאיצטריך 'לא תאכלו' לאכילה, ואיצטריך היתירא להנאה; אלא לחזקיה, כיון דסוף סוף שרי ליה רחמנא בהנאה - למה לי קרא דשני בדיבורא וכתב 'לֹא יֵאָכֵל' דמשמע הנאה, ואיצטריך 'לָכֶם' למישרייה בהנאה? ליכתוב לא תאכַל ותו לא איצטריך 'לָכֶם'
  19. ^ דאמינא 'לֹא יֵאָכֵל' משמע הנאה
  20. ^ מהא נפקא לי, ואי לאו האי קרא דכתיב 'לֹא יֵאָכֵל' ותו כתב 'לָכֶם' למישרייה - לא הוה ידענא ד'לֹא יֵאָכֵל' איסור הנאה הוא! וכל הנך קראי דהיתר הנאה דכתיבי גבי 'לא תאכַל' - הא דרשינהו חזקיה למילתא אחרינא, כדאמרן לעיל: תְּרוּמַתְכֶם קְצִירְכֶם - דכל ישראל
  21. ^ דסבירא ליה מותר בהנאה כל שבעה, וכל שכן לאחר הפסח, ופליגא דרבי יהודה דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה [לקמן בפירקין (כח,ב)]
  22. ^ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ ועוד קרא אחרינא: [דברים פרק טז,ד] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים
  23. ^ דאי כתב שאור - משום דחימוצו קשה, אבל חמץ אימא מותר; ואי כתב חמץ - משום דראוי לאכילה, אבל שאור דלא אתי למיכליה אימא לא עבר עליה; הכי מפרש להו בפרק קמא דביצה (ז,ב)
  24. ^ 'לא תאכל' דרבי אבהו
  25. ^ 'יעשה למלאכה' הוה מצי למיכתב גבי חלב דנבילה
  26. ^ אי לא הוה כתב 'לְכָל' הוה אמינא
  27. ^ אם צריך למשוח ממנו עורות למלאכת בדק הבית
  28. ^ דהא מישתרי חלב באכילה לגבי גבוה למזבח
  29. ^ אבל
  30. ^ שהרי נאמר בו 'לא תאכלו', ואיסור הנאה במשמע
  31. ^ כלומר: לא הוצרך הכתוב להתיר, דלא הוה סלקא דעתא לאיסור, ולא בא אלא לטהרו מכלל טומאת הבשר ולומר שאין חלב בכלל נבילה ואינו חושש לטומאה, אלא מותר לישתמש טהרות בעור המשוח בחלב נבילה, ואם לא ריבה לְכָל מְלָאכָה הייתי אומר למלאכת הדיוט להשתמש בו חולין יהא טהור, אבל למלאכת גבוה להשתמש קדשים יהא טמא
  32. ^ דחלב אינו בכלל בשר, הלכך לא הוה במשמע (דברים יד כא) תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע; הלכך יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל הנאות לא תאכל חלב (ויקרא ז כג: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ)
  33. ^ חלב בכלל נבילה, בין להיתר הנאה בין לטמא, הלכך כי איצטריך קרא - לטהרו איצטריך
  34. ^ דאמר לעיל: גיד אסור בהנאה, משום דסבירא ליה אין בגידין בנותן טעם, ולא הותר בכלל נבילה - מאי טעמא לא מייתי ליה כרבי יוסי [הגלילי] להתיר הנאה מקל וחומר מחלב
  35. ^ אף באכילה
  36. ^ רבי יוסי [הגלילי]
  37. ^ אמר לך:
  38. ^ אנא - בחלב בהמה קא מייתינא קרא להתיר בהנאה, דקרא - בחלב שור וכשב קאי וקא שרי ליה בהנאה, ובבהמה לא הותר מכללו באכילה - הלכך אתי גיד הנשה מיניה
  39. ^ דכל איסורין שנאמר בהן 'לא תאכל' ומותרין בהנאה
  40. ^ רבי אבהו ואשכח בהו פרטא להיתר: לא מצינו באחד מכולם שהחמיר בו רבי אבהו ויאמר שאסור בהנאה ולחזקיה לישתרו, אלא דבר האסור - אסור לדברי שניהן, והמותר - מותר לדברי שניהן
  41. ^ דאין לך איסורי הנאה בדבר שנאמר בו לאו באכילתו שלא נאמר בו פרט להתיר, אלא הנך שני דברים דכתיב בהן 'לֹא יֵאָכֵל' כגון שור הנסקל וחמץ בפסח ובין למר ובין למר אסורין
  42. ^ דפליגי עליה דרבי יוסי [הגלילי] דאמר לעיל חמץ בפסח מותר בהנאה
  43. ^ מדאיצטריך קרא למישרי נבילה, ואי הוה כתיב 'לא תאכל' נמי הוה מיתסרי
  44. ^ ואליבא דרבי יהודה, דאמר מנבילה לא מצי למיגמר, דלדברים ככתבן אתא
  45. ^ דחזקיה סבר הני תרי, מדשני בדיבוריה - איתסר
  46. ^ לא הוצרך למעט את אלו ולאוסרן בהנאה
  47. ^ וכי אתא למעוטי -
  48. ^ וכדפרישית לעיל
  49. ^ אין חילוק בין 'לא יאכַל' בין 'לא יֵאָכֵל'
  50. ^ ואצטריך
  51. ^ והכי משמע: טריפה - אף על גב שכתבתי לך לאו באכילתה, אני מתיר לך הנאתה, אבל לא חמץ ושור הנסקל, שלא פרטתי לך בהן היתר
  52. ^ וכי אמר רבי אבהו 'לא יאכל' איסור הנאה משמע - אליבא דרבי מאיר אמרה, דלית ליה לדברים ככתבן; ומדאיצטריך למישרי נבילה - מכלל דשאר איסורין, כגון חמץ ושור הנסקל – אסירי, ולאו משום שינוי הלשון: שאין חילוק בין 'לא יֹאכַל' ל'לא יֵאָכֵל' לרבי אבהו, אלא מדאיצטריך למישרי נבילה; ו'אותו' לרבי מאיר - למעוטי חולין בעזרה
  53. ^ לעיל, אליבא דרבי אבהו, דמייתי ליה
  54. ^ אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך שאר איסורין
  55. ^ האי תנא
  56. ^ אסורין בהנאה
  57. ^ ונפקא ליה מ'אותו', ומיבעי ליה קרא אחרינא לשאר איסורין
  58. ^ לאו בחטאות הפנימיות שהובא דמן כמצוותן לפנים כתיב, דהא בהדיא כתיב בהן בפר כהן משיח והעלם דבר שריפתן מחוץ למחנה! אלא ללמד על חטאת החיצונה דאם הכניס דמה לפנים - פסולה
  59. ^ בשעיר נחשון ב'ויהי ביום השמיני'
  60. ^ וקאמר להו משה: למה שרפתם אותו? (ויקרא י יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה - מכלל דאם הובא - שפיר עבוד דשרפוה, אלמא בת שריפה היא
  61. ^ שנאמר בהן לאו באכילתן, כזה; ועל כרחיך לא מייתי אלא חמץ בפסח ושור הנסקל, דבשאר איסורים כתיב פרטא להיתירא