ביאור:בבלי פסחים דף פה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא, הכי קאמר: [1] אחד עצם שיש עליו כזית בשר מבחוץ ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מבחוץ ויש עליו כזית בשר מבפנים [2]במקום שבירה [3], והתניא [4]: '(שמות יב מו) [בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה] וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ - אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח, ומה אני מקיים (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה [צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ]? - בבשר שעל גבי העצם [5];
או אינו אלא בבשר שבתוך העצם, ומה אני מקיים וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ - בעצם שאין בו מוח, אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל, ואל תתמה, שהרי יבא עשה וידחה לא תעשה?
כשהוא אומר (במדבר ט יב) [לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר] וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ [כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ] בפסח שני, שאין תלמוד לומר [6], שהרי כבר נאמר כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ - הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח.'
מיתיבי [לקמן פ"ז מ"יב]: 'אבר שיצא מקצתו [7] - חותך [8] עד מקום שמגיע לעצם, וקולף [9] עד שמגיע לפרק [10] – וחותך [11]' ואי אמרת אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש במקום אחר אין בו משום שבירת העצם, למה לי ד'קולף עד שמגיע לפרק וחותך'? נקלוף ביה פורתא [12] ונתבריה!?
אביי אמר: משום פקע [13];
רבינא אמר: בקולית [14].
תנן התם: 'הפיגול והנותר מטמאין את הידים [15]' [אין משנה כזאת, וגם ברייתא בלשון זו לא מצאתי]; רב הונא ורב חסדא: חד אמר מפני חשדי כהונה [16], וחד אמר מפני עצלי כהונה [17];
מר מתני [18] אפיגול, ומר מתני [19] אנותר; מאן דמתני אפיגול - משום חשדי כהונה, ומאן דמתני אנותר - משום עצלי כהונה;
מר מתני [20] כזית [21], ומר מתני כביצה; מאן דמתני כזית – כאיסורו [22]; ומאן דמתני כביצה – כטומאתו [23].
איבעיא להו: יוצא - גזרו רבנן טומאה או לא?: מי אמרינן נותר דגזרו טומאה דאתי לאיעצולי ביה, אבל יוצא אפוקי בידים לא מפקי ליה בידים - לא גזרו ביה רבנן טומאה, או דילמא לא שנא?
תא שמע: אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ואי אמרת גזרו ביה רבנן טומאה, כי חתיך ליה מאי הוי? הא קמטמא ליה [24]?
[25] טומאת סתרים היא [26], וטומאת סתרים לא מטמיא [27];
ולרבינא, דאמר [28] חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא וכמאן דמפרתי דמי [29] - מאי איכא למימר? הא קנגע בהדדי וקא מטמא!?
אלא למאן דמתני 'כזית' - דלית ביה [30] כזית, ומאן דמתני 'כביצה' - דלית ביה כביצה.
תא שמע: המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, אף על פי שהוא בלא תעשה [31] – טהור; מאי, לאו טהור [32] ואסור [33]: דיוצא מחבורה לחבורה כיוצא חוץ למחיצתו דמי [34], ומפסיל, ואפילו הכי קתני טהור, אלמא לא גזרו רבנן טומאה!
לא, טהור ומותר, דיוצא מחבורה לחבורה לאו כיוצא חוץ למחיצתו דמי [35], ולא מפסיל. [36]
והא קא תני סיפא האוכלו הרי זה בלא תעשה [37]'; בשלמא למאן דאמר [38] כביצה, [39] דאית ביה כזית ולית ביה כביצה, אלא למאן דאמר כזית מאי איכא למימר [40]?
אלא ביוצא בפסח לא מיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה, מאי טעמא? - בני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי ביה [41], אלא כי קמיבעיא לן - ביוצא בקדשים, מאי?
תיקו.
ומוציא בשר פסח
מחבורה לחבורה [42] - מנין?
דתניא [מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בא, מסכתא דפסחא, פרשה טז, ד"ה בבית אחד]: '(שמות יב מו) [בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל] לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה [וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ]; אין לי אלא מבית לבית, מחבורה לחבורה מנין? תלמוד לומר: חוּצָה: חוץ לאכילתו [43]'.
אמר רבי אמי: המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה - אינו חייב עד שיניח [44]; הוצאה כתיב ביה, כשבת: מה שבת עד דעבד עקירה והנחה [45] - אף הכא נמי עד דעבד עקירה והנחה [46].
מתיב רבי אבא בר ממל: [זבחים פ"יב מ"ו] 'היו סובלים אותן במוטות [47], הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו - הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים' - והא לא נח [48]?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בנגררין [49].
משנה:
אבר שיצא מקצתו - חותך עד שמגיע לעצם [50], וקולף עד שמגיע לפרק, וחותך;
ובמוקדשין [51] - קוצץ [52] בקופיץ: שאין בו משום שבירת העצם;
מן האגף [53] ולפנים [54] – כלפנים [55], מן האגף ולחוץ – כלחוץ [56]; [57]
החלונות [58] ועובי החומה [59] – כלפנים [60].
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: וכן לתפלה [61].
ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים [62].
הא - גופא קשיא: אמרת מן האגף ולפנים - כלפנים - הא אגף עצמו [63] כלחוץ; אימא סיפא מן האגף ולחוץ - כלחוץ, הא אגף עצמו כלפנים!?
לא קשיא כאן בשערי עזרה [64] כאן בשערי ירושלים [65], דאמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים? - מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים; ואמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשה שער נקנור [66]? - מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין בהונות ידם [67].
החלונות ועובי החומה [כלפנים]:
אמר רב: גגין ועליות לא נתקדשו [68].
איני! והאמר רב משום רבי חייא: 'כזיתא פסחא [69], והלילא פקע איגרא [70]'
הערות
[עריכה]- ^ לעולם אכילה במקום שבירה בעינן, ו'אחד עצם שאין עליו כזית בשר' דקאמר - הכי קאמר:
- ^ ויש בתוכו מוח מבפנים ו
- ^ ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא
- ^ בניחותא, דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח, ולא אמרינן 'ליתו עשה דוְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר וידחה את לא תעשה דשבירה'
- ^ אבל מוח – לא, דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת, דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה: דילמא פקע
- ^ שלא הוצרך ללמד איסור שבירה
- ^ וצריך לחתוך את היוצא
- ^ את הבשר סביב, אינקרני"ר
- ^ הבשר שלא יצא
- ^ שמתחברין שם שני עצמות
- ^ את הפרק ומשליך את העצם שיצא מקצתו, ויאכל בשר הנקלף
- ^ במקום שבירה סביב
- ^ שמא יפקע וישבר תחת הבשר כְּשֶׁיַכֶּה על מקום הקלוף
- ^ רדונדי"ל של היד, דיש בו מוח מתוכו - לא מהניא ליה קליפה
- ^ מדרבנן
- ^ שחשודין לפגל קרבן משום איבה - גזרו על הפיגול שיטמא את הידים, כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו
- ^ המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם
- ^ טעמא דידיה: חשדי
- ^ מתני טעמא דידיה: עצלי
- ^ בין פיגול בין נותר
- ^ גזור רבנן דליטמאו
- ^ כשיעור איסור אכילתו: שהוא חייב עליו בכזית
- ^ כשיעור טומאת אוכלים דאורייתא: בכביצה
- ^ פנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר לו
- ^ ומשני:
- ^ כל מגע חיבור בית הסתרים שאין מקום מגעו נראה
- ^ נפקא לן במסכת נדה דלא מיטמיא מוְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם (ויקרא טו יא) בפרק 'יוצא דופן' (נדה דף מג,א) דבעינן נגיעה בידים שהן בגלוי
- ^ בפרק 'בהמה המקשה' (חולין פ"ד,דף עג,א) לגבי מגע חיבור:
- ^ ולא הוי חיבור, ולא 'מגע בית הסתרים' מיקרי
- ^ באותו קצת
- ^ לקמיה מפרש לא תעשה דיליה
- ^ מלטמא
- ^ לאכול כשאר יוצא חוץ למחיצה
- ^ דמחיצת פסח - מקום אכילתו היא
- ^ דלא פסול 'יוצא' אית ביה
- ^ אבל יוצא חוץ למחיצה לעולם אימא לך דמטמא!
- ^ כדאמר בפרק 'כל שעה' (לעיל כד,א): [וְזָר] לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם (שמות כט לג): כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו; אלמא יוצא חשיב ליה ואפילו הכי קתני טהור
- ^ דמתני אפיגול ונותר
- ^ מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא, והאי דקתני טהור - בדליכא כביצה:
- ^ מדקתני האוכלו בלא תעשה - מכלל דאיכא כזית
- ^ שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא, ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה
- ^ חבורה [שתי חבורות] של שני פסחים בבית אחד
- ^ חוּצָה קרא יתירא הוא, למילף חוץ לחבורת אכילתו
- ^ במקום חבורה האחרת
- ^ דעד שיניח לא נגמרה מלאכה, וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב (ויקרא ד כז) [וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה’] בַּעֲשֹׂתָהּ = בעושה את כולה, ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב,ב)
- ^ אף על גב דלאו בר חטאת הוא - הוצאה כי התם בעינן
- ^ פרים הנשרפים, כגון פר ושעיר יום הכפורים, ופר העלם דבר, ופר כהן משיח, הנשרפין חוץ לשלש מחנות, וילפינן בסדר יומא בפרק 'שני שעירי' (דף סח,א) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם שלש מחנות, וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת? – בתמיה: דכתיב יוציא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן (ויקרא ד כא)!? אלא לומר לך: כיון שיצאו חוץ למחנה אחת - מטמא בגדים, דהא כתיב 'וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו (במדבר יט ח),
- ^ אלמא כשיוצאין מן העזרה - מטמא בגדים שעליהם מיד ואף על גב דלא נח! והכא הוצאה כתיבא, דכתיב וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (ויקרא ד כא)
- ^ על גבי קרקע דאיכא הנחה
- ^ כדפרישית לעיל
- ^ בשאר קדשים שיצא מהן מקצת אבר
- ^ את היוצא
- ^ 'אגף' קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו, דהיינו משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה שקורין רב"ץ
- ^ דהיינו תוך העיר ממש
- ^ ואוכלין שם קדשים קלים
- ^ דהיינו מקום הנקישה
- ^ ואגף עצמו לא ידעינן השתא אי כלפנים אי כלחוץ, ובגמרא מפרש ליה
- ^ שבחומת ירושלים
- ^ ועובי ראש החומה בגובה
- ^ ואף על גב דבעובי השערים לא אמרן הכי - התם כדמפרש טעמא בגמרא: מפני המצורעים
- ^ העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה, והעומד חוץ לפתח אין מצטרף
- ^ שאין הפסק לפני המקום: שהכל גלוי וידוע לפניו, ואין סתימה לפניו
- ^ עובי השער מן הנקישה ולפנים
- ^ שערי עזרה נתקדש עוביין בקדושת עזרה, חוץ משער ניקנור, מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה; מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדאמרינן ב'אלו דברים' (לעיל סז.)
- ^ שערי ירושלים אגף עצמו כלחוץ: שלא נתקדש עוביין
- ^ בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה
- ^ עומדין שם ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא, וגלח וטבל והעריב שמשו בשביעי, ועודנו מחוסר כפורים, ותניא ב'הקומץ' (מנחות כז א): מחוסר כפורים שנכנס לעזרה - עונשו כרת, ונפקא לן מעוד טומאתו בו [במשבר יט,יג]; ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם - שאילו מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא - וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו על כך; אי נמי שמה ביאה, וגזירת הכתוב היא: וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא יד יא)
- ^ בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים, בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים
- ^ חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח
- ^ לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים: שהיו אומרים ההלל על הפסח, כדתנן לקמן (פ"ט מ"ג; דף צה,א) הראשון טעון הלל על אכילתו