ביאור:בבלי פסחים דף לה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא מעלה [1] - הכי נמי מעלה [2].
אמר רב שימי בר אשי: אף אנן נמי תנינא [3]: טבל ועלה - אוכל במעשר; העריב שמשו - אוכל בתרומה בתרומה – אִין, בקדשים לא [4]; אמאי? טהור הוא!? אלא מעלה - הכי נמי מעלה.
אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: (ויקרא ז יט) [וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף] וְהַבָּשָׂר [כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] - [5] לרבות את העצים ולבונה [6]'; עצים ולבונה בני איטמויי נינהו [7]? אלא מעלה! הכא נמי מעלה.
משנה:
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח [8]: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון [9], ובשיבולת שועל [10];
ויוצאין בדמאי [11], ובמעשר ראשון [12] שנטלה תרומתו [13], ובמעשר שני והקדש שנפדו,
והכהנים בחלה ובתרומה; [14];
אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני [15] והקדש שלא נפדו.
חלות התודה ורקיקי נזיר - עשאן לעצמו [16] אין יוצא בהן [17]; עשאן למכור בשוק [18] - יוצאין בהן [19].
גמרא:
תנא: 'כוסמין - מין חיטין [20]; שיבולת שועל ושיפון - מין שעורין'; כוסמין = גולבא [21]; שיפון = דישרא [22]; שיבולת שועל = שבילי תעלא [23]';
הני – אִין, אורז ודוחן – לא; מנהני מילי?
אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא: '(דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת [לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] - דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה [24], יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון [25]'.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז - מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, דתניא: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן [26], מפני שקרוב להחמיץ;
איבעיא להו: שקרוב להחמיץ = דקדים ומחמיץ [28]? או דילמא קרוב להחמיץ הוי, חמץ גמור לא הוי [29]?
תא שמע, דתניא: 'אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז - מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח; וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית [30] חייבת בחלה [31]';
- [האם כוונת רש"י לבמדבר טו, פסוקים יט-כ: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' [32] רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ? או לויקרא ז,יג: עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו? – פסוק זה עוסק בלחמי תודה! אבל במנחות ע,ב כתוב: אמר ריש לקיש: אתיא לחם לחם ממצה, כתיב הכא: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, וכתיב התם: לֶחֶם עֹנִי. והתם גופה מנלן? אמר ריש לקיש, וכן תנא דבי ר' ישמעאל, וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב, אמר קרא: (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
ולפי זה אין הלימוד מ'חלת לחם'; ואולי לרש"י היתה גירסא אחרת.]
מאי 'קרמית'?
אמר אביי: שיצניתא.
מאי 'שיצניתא'?
אמר רב פפא: שיצניתא [33] דמשתכחא ביני כלניתא [34].
אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש [35] - אין חייבין על חימוצה כרת [36].
יתיב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע קמיה דרב אידי בר אבין ויתיב רב אידי בר אבין וקא מנמנם; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: מאי טעמא דריש לקיש? אמר ליה: דאמר קרא (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת, והא - הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - דהויא ליה מצה עשירה [37] - אין חייבין על חימוצה כרת.
איתיביה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: 'המחהו וגמעו [38], אם חמץ הוא - ענוש כרת [39], ואם מצה הוא - אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח [40]' והא הכא דאין אדם יוצא ידי חובתו במצה וחייבין על חימוצו כרת!?
איתער בהו רב אידי בר אבין אמר להו: דרדקי! היינו טעמא דריש לקיש: משום דהוו להו מי פירות,
ומי פירות אין מחמיצין.
יוצא בדמאי:
דמאי? הא לא חזי ליה [41]!?
כיון דאי בעי מפקר לנכסיה הוי עני ואוכל דמאי, השתא נמי חזי ליה [42], דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי [43], ואמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין.
תוספות ד"ה יוצאין בדמאי - מסופק ר"י אי בעי למימר יוצא דוקא דיעבד, כדאמרינן 'הואיל ומפקיר לנכסיה וחזי ליה' - מכל מקום עדיין לא מפקיר להו!? אי נמי יוצאים אף לכתחלה הואיל ושרי לעניים, ואכילת מצה נמי נקרא אכילת עניות.
מעשר ראשון שנטלה תרומתו:
פשיטא: דכיון שנטלה תרומתו חולין הוי!?
לא, צריכא שהקדימו בשיבלים [44] ונטלה הימנו תרומת מעשר [45], ולא נטלה הימנו תרומה גדולה [46], וכדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשיבלים - פטור מתרומה גדולה, שנאמר (במדבר יח כו) [וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם] וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה אפילו הקדימו בכרי נמי ליפטר?
אמר ליה: עליך אמר קרא [47]: (במדבר יח כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' [מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ] [48]!
ומה ראית [49]?
האי [50] אידגן [51], והאי לא אידגן [52].
מעשר שני והקדש שנפדו:
פשיטא!?
הכא במאי עסקינן? - שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, וקא משמע לן דאין חומש מעכב.
והכהנים בחלה ובתרומה:
פשיטא!
מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן - קא משמע לן: מצות מצות - ריבה.
אבל לא בטבל:
פשיטא!
לא, צריכא בטבל טבול מדרבנן [53]: שזרעו בעציץ שאינו נקוב.
ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו:
[54] פשיטא!
לא, צריכא שהקדימו בכרי [55]; מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי [56] - קא משמע לן כדשני ליה.
ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:
פשיטא!?
לעולם דנפדו, ומאי לא נפדו? - שלא נפדו כהלכתן: מעשר שני שפדאו על גב אסימון [57], דרחמנא אמר (דברים יד כה) [וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף] וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף [בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ] - דבר שיש לו צורה, והקדש שחיללו על גבי קרקע, דרחמנא אמר [58] נתן הכסף [וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ] וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ.
תוספות ד"ה שחילל על גב קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף –
תימה: אי כסף משמע ליה דווקא - נימעוט שוה כסף, ואי יליף מ'ישיב' [כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו שמות כא,לד] דשוה כסף ככסף - אפילו קרקע נמי!
ונראה לר"י דילפינן בכלל ופרט וכלל [מהפסוק ויקרא כז,טו: וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ]: וְיָסַף חֲמִשִׁית - כלל כֶּסֶף - פרט וְהָיָה לוֹ - חזר וכולל: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות; וכן מוכח בפרק 'יש בכור' [59] דתנן: אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות, ומפרש התם בגמרא: ולא הקדשות בכל אלו, ובכור יליף התם בכלל ופרט וכלל; וכן נמי יש לפרש הקדשות; ומיהו תימה: מאי מיבעי ליה בפרק 'הזהב' [60] 'חומש מהו שיתחלל על גבי קרקע'? והא עיקר המיעוט בחומש כתיב: וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ (ויקרא כז טו או יט)
תנו רבנן: יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל שלא נתקן?
כל טבל נמי הא לא נתקן [61]?
אלא בטבל שלא נתקן כל צורכו:
שנטלה ממנו תרומה גדולה ולא נטלה ממנו תרומת מעשר, [מעשר] ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני מנין [62]? - תלמוד לומר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ [63], יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל.'
ואיסורא דחמץ להיכן אזלא?
אמר רב ששת: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר אין איסור חל על איסור, דתניא: 'רבי שמעון אומר:
הערות
[עריכה]- ^ מעלה בעלמא הוא, מדרבנן, שתהא חיותן בכלי, ואסמכוה רבנן אקרא
- ^ בעלמא הוא: דאין זריעה לתרומה, ואסורין מלאכול
- ^ דעבוד רבנן מעלה בקדשים אפילו מדאורייתא
- ^ אם טומאה דבת כפרה היא, כגון זב וזבה ויולדת
- ^ וי"ו יתירה
- ^ של קודש לטומאה, וקאי אדלעיל: וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל... וְהַבָּשָׂר
- ^ בתמיה: הא לאו אוכל נינהו
- ^ משום חובת מצה בלילה ראשונה, שהוא מחוייב לאכול מצה, כדכתיב (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת
- ^ שיגל"א
- ^ אביינ"א; שיבולת שלה עשוי כזנב שועל
- ^ תבואה הנלקחת מעם הארץ, והיא נקראת 'דמאי': ספק עישרה ספק לא עישרה, וחייבו חכמים להפריש מעשרותיה מספק; ואם אכל מצה ממנה ולא הפריש מעשר ממנה - יצא
- ^ של לויים
- ^ תרומת מעשר לכהן, ומכאן ואילך המעשר מותר לזרים
- ^ אבל ישראל בתרומה – לא, כדיליף לקמן: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת (דברים טז ג): מי שאינו מוזהר על חימוצו אלא משום חמץ - אתה יוצא בו ידי חובת מצה, יצא זה שאסור מחמת איסור אחר
- ^ חוץ לירושלים
- ^ לחם תודה ונזיר
- ^ ואפילו לא שחט הזבח עליהן ולא קרא שם עליהן, אלא שעשאן לדעת כן; וטעמא מפרש בגמרא
- ^ לצורכי לחמי תודה ונזירות
- ^ אם לא מכר להן; וטעמא מפרש בגמרא
- ^ לענין תרומה: דאין תורמין ממין על שאינו מינו, ותורמין חיטין על כוסמין
- ^ איספילטא בלע"ז
- ^ שיגל"א
- ^ אביינ"א; 'תעלא' תרגום של 'שועל'
- ^ משום מצה אם עשאן מצה
- ^ אורז ודוחן אין עושין חמץ, ואם מחמיצין אותן - מסריחין
- ^ לאכול הימנו תבשיל בפסח*
- ^ *יש מפרשים למנחות, משום דכל המנחות באות מצה, ושיבוש הוא: דאין מנחה באה אלא חטים, דכתיב (שמות כט ב) סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם - חוץ ממנחת העומר שאינה באה אלא שעורין, וכן מנחת סוטה, ופשיטא דדוחן לא; ומאן פליג עליה דרבי יוחנן בהא? ומי מתיר?
- ^ אלמא בא לידי חימוץ, ולדידיה יוצאין בו משום מצה
- ^ ונפקא מינה דאין ענוש כרת, ואם אכלו בשוגג אין מביא קרבן
- ^ מפרש לקמיה
- ^ דמין דגן הוי, ואף על גב דחלת לחם כתיב בה* וגמר לחם לחם מלֶחֶם עֹנִי (דברים טז ג) במנחות בפרק 'רבי ישמעאל' (ע,ב) - אורז נמי לחם הוא
- ^ פסוק כ
- ^ קצח שקורין נייל"א בלע"ז, עגול הוא, כעין דוחן, ושחור; לישנא אחרינא שמעתי: אשדרניל"א, ונמצאת בשיפון
- ^ מק בלע"ז [פרג]
- ^ דלא נתן בה מים
- ^ דמי פירות אין מחמיצין, כדלקמן
- ^ ורחמנא אמר (דברים טז ג) לֶחֶם עֹנִי
- ^ אשום לחם דמין דגן קאי; המחה = דישטנפרי"ר בלע"ז: שהמחהו במים
- ^ ואשמעינן דגמיעה כאכילה לחייבו
- ^ דלאו דרך אכילה קאכיל ליה
- ^ ואמרינן לקמן: מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו אתה יוצא בה לשום מצה, יצא מי שיש לו איסור אחר; אי נמי הויא לה מצוה הבאה בעבירה
- ^ דחומרא דרבנן בעלמא הוא: דרוב עמי הארץ מעשרין הן
- ^ אכסניא = חיילות מלכי ישראל המוטלין על בני העיירות לזונן להגין עליהם מאויביהן, וישראלים הן, והרי הן כעניים הואיל ואינן במקומן
- ^ את המעשר הקדים לתרומה גדולה קודם מירוח: דמן התורה תרומה קודמת למעשר, דראשית קריהּ רחמנא (דברים יח ד: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ), ומן הנותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי, ועכשיו הערים הלוי וקידמו כדי שלא יחסרנו הכהן אחד מחמשים
- ^ כדינו
- ^ ואשמעינן מתניתין דמותר
- ^ בלוים כתיב
- ^ את כל תרומת ה' - אפילו תרומה גדולה
- ^ דאוקמת קרא דחיובא כשהקדימו בכרי, וקרא דפטורת כשהקדימו בשיבלין
- ^ דנתמרח בכרי
- ^ וכיון דנקרא דגן - נעשה טבל לתרומה, כדכתיב (דברים יח ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ
- ^ וכי שקליה לוי עדיין לא הוה טבול לתרומה
- ^ ואפילו הכי מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה, ולא דמי לדמאי, וכדאמרן: דהתם אשכחן ביה היתירא לכתחילה, הלכך הכא בדיעבד נפיק
- ^ קא סלקא דעתא בתרומת מעשר קאמר, וקא פריך:
- ^ והאי תרומתו דקתני - תרומה גדולה, דהוי חזי לאפרושי מינה מעיקרא קאמר
- ^ לעיל בשמעתין
- ^ מעה בלא צורה פלאט"ה בלע"ז
- ^ במקדיש שדה כתיב (ויקרא כז יט)
- ^ בכורות פ"ח מ"ח, נא,א
- ^ ב"מ דף נד.
- ^ קושיא היא
- ^ שאין בו שום קדושה, דאילו מעשר ראשון אית ביה תרומת מעשר שהיא קדושה, ומעשר שני כולו קדוש
- ^ אתה יוצא בו ידי מצה בפסח אם עשאו מצה