ביאור:בבלי פסחים דף כו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ורבא אמר לך: עד כאן לא קאמר רבי יהודה שאין מתכוין כמתכוין [1] אלא לחומרא [2], אבל מתכוין כשאין מתכוין לקולא [3] – לא [4].
אמר אביי: מנא אמינא לה? – דתניא: 'אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו [5]' והא הכא דלא אפשר [6] ומיכוין [7] ושרי!?
ורבא אמר: שאני היכל, דלתוכו עשוי [8].
אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן [מידות פ"ד מ"ה]: 'לולין [9] היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים [10] שבהן משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים [11]' והא הכא דלא אפשר [12] וקא מיכוין [13] ואסור!
ותסברא? והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: 'קול [14] ומראה וריח [15] - אין בהן משום מעילה [16]' [17]! אלא מעלה עשו בבית קדשי הקדשים [18].
איכא דאמרי: אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתניא: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח - אין בהן משום מעילה; מעילה הוא דליכא, הא איסורא איכא; מאי, לאו לאותן העומדין בפנים [19] דלא אפשר [20] וקא מיכוין ואסור [21]?
לא, לאותן העומדין בחוץ [22].
גופא: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה;
וריח אין בו משום מעילה? והא תניא: 'המפטם את הקטורת [23] להתלמד בה או למוסרה לציבור [24] – פטור [25], [26] להריח בה [27] – חייב [28], והמריח בה [29] פטור [30] אלא שמעל [31]'!
אלא אמר רב פפא: קול ומראה אין בהן משום מעילה לפי שאין בהן ממש [32], וריח [33] לאחר שתעלה תמרותו [34] [35] אין בו משום מעילה, הואיל ונעשית מצותו [36].
למימרא דכל היכא דנעשית מצותו אין בו משום מעילה? והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום מעילה [37], דכתיב (ויקרא ו ג) [וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ] וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: שלא יפזר; וְשָׂמוֹ - שלא יהנה!?
משום דהוו תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין; תרומת הדשן - הא דאמרן, בגדי כהונה [38] - דכתיב (ויקרא טז כג) [וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ] וְהִנִּיחָם שָׁם - מלמד שטעונין גניזה.
הניחא לרבנן, דאמרי מלמד שטעונין גניזה; אלא לרבי דוסא דפליג עלייהו [39], דאמר 'אבל ראויין הן לכהן הדיוט [40]', ומאי 'וְהִנִּיחָם שָׁם'? - שלא ישתמש בהם ביום כפורים אחר, מאי איכא למימר?
משום דהוו תרומת הדשן ועגלה ערופה [41] שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.
הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין [42] מאי איכא למימר?
תרי מיעוטי כתיבי [43]: כתיב וְשָׂמוֹ (ויקרא ו ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ) [44], וכתיב (דברים כא ו) [וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל] - הָעֲרוּפָה [45].
תא שמע: הכניסה [46] לרבקה [47] ודשה [48] – כשירה [49]; בשביל שתינק ותדוש [50] – [51] פסולה והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין וקתני פסולה?
שאני התם דכתיב [52] [וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר] אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ [אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל] מכל מקום [53].
אי הכי אפילו רישא נמי!?
הא לא דמיא [54] אלא להא [ספרי זוטא פיסקא יט,ב ד"ה אשר לא עלה עליה עול]: 'שכן עליה עוף – כשירה [55]; עלה עליה זכר [לדעת הבעלים] פסולה [56]'
מאי טעמא?
אמר רב פפא: אי כתיב 'עבד' [בפסוק דברים כא,ג: וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל] וקרינן 'עָבַד' - עד דעביד בה איהו; אי כתיב 'עוּבד' וקרינן 'עוּבד' - אפילו ממילא נמי [57]; השתא דכתיב 'עבד' וקרינן 'עוּבַד' – עוּבַד דומיא דעָבַד: מה עָבַד דניחא ליה - אף עוּבַד דניחא ליה.
תא שמע: 'אבידה - לא ישטחנה [58] לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד [59] לצורכו אבל שוטחה לצורכה [60] על גבי מטה ועל גבי מגוד; נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכה בין לצורכו' [61]!?
[62] שאני התם [63] דקלי לה [64], אי משום עינא בישא אי משום גנבי [65].
תא שמע [כלאים פ"ט מ"ה]: 'מוכרי כסות מוכרין כדרכן [66] ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים; והצנועין [67] מפשילין לאחוריהם במקל'* והא הכא דאפשר למעבד כצנועין, וכי לא מכוין שרי - תיובתא למאן דמתני לישנא קמא דרבא [68]?
תיובתא.
ולא יסיק בו [תנור וכירים]:
תנו רבנן: 'תנור שהסיקו בקליפי ערלה [70], או בקשין של כלאי הכרם [71]: חדש יותץ [72], ישן [73] יוצן [74]; אפה בו את הפת [75], רבי אומר: הפת אסורה [76], וחכמים אומרים: הפת מותרת [77]; בישלה על גבי גחלים - דברי הכל מותר [78]' והא תניא בין חדש ובין ישן יוצן?
לא קשיא: הא [79] רבי [80], והא רבנן.
אימור דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת [81] זה וזה גורם [82] מי שמעת ליה?
אלא לא קשיא: הא רבי אליעזר [83] הא רבנן.
הי רבי אליעזר?: אילימא רבי אליעזר דשאור, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא]: 'שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, ואין בזה כדי להחמיץ ואין בזה כדי להחמיץ, ונצטרפו וחמצו: רבי אליעזר אומר: אחר אחרון אני בא [84]; וחכמים אומרים: בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל איסור לבסוף לעולם אינו אוסר
הערות
[עריכה]- ^ עד כאן לא שמעת ליה לרבי יהודה דלא אזיל בתר כוונה
- ^ אלא דלא פטר ליה משום אין מתכוין בדאפשר: דמתכוין אסור לדברי הכל, ומשוי שאין מיכוין כמתכוין לחומרא לאסור
- ^ אבל דלא חשיבא ליה כוונה דמשוי מכוין כשאין מתכוין לקולא - כגון דלא אפשר: בשאין מתכוין שרי, ונישרי נמי רבי יהודה במתכוין דלא חשיב כוונה כלל
- ^ הא לא שמעת ליה
- ^ ההיכל גובהו מאה אמה וצילו הולך למרחוק מאד ברחוב שלפני הר הבית, ומתוך שרחוב גדול היה ומחזיק בני אדם הרבה - היה דורש שם מפני החמה, שאין לך בית המדרש מחזיקן
- ^ מלדרוש לרבים הלכות החג
- ^ ליהנות מצל הקודש
- ^ ואין הנאת צילו נאסרה דאין זה דרך הנאתו
- ^ ארובה שבעלייה היורדת לבית קרי 'לול'
- ^ כשיש בדק בחומת בית קדשי הקדשים
- ^ 'יזונו' לשון הנאה, כמזונות; שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה
- ^ שלא ירדו [אלא] לתקן
- ^ ואפילו הכי צריך לתת אותן בתיבות שלא יוכלו להסתכל אנה ואנה, דילמא מיכווני ליהנות
- ^ של כלי שיר שהן הקדש
- ^ הקטורת
- ^ אין בהן משום מעילה דאורייתא, הואיל ואין בהם ממש
- ^ וכיון דמדאורייתא שרו, כי לא אפשר כגון הכא - אמאי אטרחינהו רבנן
- ^ מעלה בעלמא הואי
- ^ לשמש
- ^ מלעמוד שם
- ^ ואסור להו להיות מתכוונים
- ^ לאותן העומדים בחוץ קאמר 'אין מעילה הא איסורא איכא', אבל לעומדין בפנים אפילו איסורא ליכא
- ^ קטורת זרה שאינה של ציבור
- ^ אחר פיטומה
- ^ מכרת
- ^ אבל אם דעתו להצניע לצורכו [כגון]
- ^ ועשאה בסממנין הכתובים
- ^ כרת דכתיב (שמות ל לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו
- ^ בקטורת של ציבור
- ^ מכרת ומחטאת דלא חייבה תורה אלא מפטם להריח
- ^ שנהנה מן הקודש ומביא אשם מעילות
- ^ ופטור לעולם
- ^ יש בו ממש, בסממנין, לפיכך חייב; ודקא אמר רבי יהושע פטור
- ^ עמוד עשנו
- ^ במקדש קאמר
- ^ דמשום דנעשית מצותו ואין צורך גבוה עוד בה - יצתה מכלל קדשי ה'; וברייתא - במריח בה בביתו: שנותן ממנה על הגחלים
- ^ בכל יום היה נוטל מלא מחתה ונותנה אצל המזבח והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים את הדשן וגו' ואסורה בהנאה ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלמא טעונה גניזה
- ^ ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפני ולפנים ביום הכפורים דאסורין שוב להשתמש בהן
- ^ פלוגתייהו במסכת יומא (כד,א)
- ^ כל השנה, שהן הן הבגדים הראויין לשימוש הדיוט: כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט
- ^ כתיב (דברים כא ד) ' [וְעָרְפוּ] שָׁם [אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל]’, דמשמע שם תהא קבורתה
- ^ רבי יהודה, במסכת סנהדרין בשלהי 'ארבע מיתות' (סז,ב)
- ^ בהני, למימרא דלא תיגמר מינייהו
- ^ וְשָׂמוֹ - לזה ולא לאחר
- ^ ולא דבר אחר
- ^ עגלה ערופה
- ^ קופל"א בלע"ז: שקושרין ארבע פרות ביחד
- ^ תבואה עם חברותיה
- ^ שלא נתכוין לכך, ולאו עבודה היא
- ^ והכא לא אפשר שלא יכניסנה שתינק
- ^ וכי מתכוין שתינק ותדוש
- ^ דברים פרק כא,ג
- ^ דאף על גב דבעלמא לא מיתסר - הכא אסור
- ^ תירוצא הוא
- ^ בפרה אדומה קאי, שפרח ונח על גבה אף על גב דכתיב (במדבר יט ב) לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל דמשמע 'עליה' - אפילו עליה בעלמא, ואי משום דכתיב 'עול' - הא מרבינן ביה שאר עבודות במסכת סוטה (מו,א) - אפילו הכי בהא עלייה כשרה, דלא ניחא ליה; והוא הדין להכניסה לרבקה ודשה
- ^ דניחא ליה, והוא הדין לתינק ותידוש
- ^ 'עוּבד' משמע ממילא, 'עָבַד' משמע בידים; ואף על גב דהאי בעגלה כתיב - תרווייהו ילפינן מהדדי בגזרה שוה ד'עול' 'עול' במסכת סוטה (מו,א)
- ^ במוצא בגד אבודה קאי
- ^ קבילי"א [יתד, וו]
- ^ כדי שלא יאכלנו עש
- ^ אלמא אף על גב דלצורכה הוא, והיינו 'לא אפשר' הואיל ומתכוין להתכבד בשל חבירו באורחין - חשיב ליה גזל ואסיר
- ^ ומשני:
- ^ לאו משום כוונה הוא אלא משום דבשטיחה זו
- ^ כלומר: מאבדה בידים
- ^ דלמא אורחין גנבי נינהו, וגנבי לה
- ^ מעוטפין בכסות כלאים דאין מתכוין להנאת לבישה
- ^ פרושים שמתרחקין מן הכיעור ומן הדומה לו
- ^ אפשר ולא מתכוין אסור אפילו לרבי שמעון, דאם כן - הא מני
- ^ יש שטועין שמקשין על משנה זו אותה ששנינו [תוספתא כלאים פ"ה ה"יט [ליברמן]] 'בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי' אלמא כלאים אסור למכור, וטעות בידם: דהתם 'אבד' דוקא, שמא יחזור נכרי וימכרנו לישראל ולא יכיר שיש בו כלאים וילבשנו; אבל כלאים הניכר - מותר בכל הנאות מכירה.
- ^ קליפי אגוזים ורמונים שאף הם בכלל פרי ואסורין משום ערלה
- ^ הכל אסור דבכלאים לא כתיב 'פרי'
- ^ שהרי על ידי היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו
- ^ שאין היסק זה מועיל לו אלא שאופה בו פת
- ^ שלא יאפה בו פת בהיסק זה
- ^ בהיסק זה
- ^ דיש שבח עצי איסור בפת
- ^ סברי אין שבח עצים בפת ממש; והוא הדין דלית להו נמי חדש יותץ, אלא יוצן; והכי אמרינן בשמעתין; לקמן מוקי לה 'כשאבוקה כנגדו': שכל שעה שהיתה פת בתנור היה דולק האור ואופהו: שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין
- ^ ואפילו לרבי: דכי איתהני פת מאיסור - כבר כלה ובטל, וגחלים איצטריכא ליה: דלא תימא אכתי איסורא בעיניה, וכל שכן בתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו
- ^ דקתני 'חדש יותץ'
- ^ דאמר הפת אסורה משום דגמרה באיסור, והוא הדין לתנור חדש שנגמר נמי על ידי האיסור
- ^ כי שמעת ליה דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת - לחודא הוא דשמעת ליה: דרבנן הוו מקילי טפי ושרו אפילו פת לאכול, דאמרי: אין שבח עצים בה, אלא שבח היסק, ואיסור שבה כבר כלה הוא; ורבי סבר: הואיל ואבוקה כנגדו - יש שבח עצים, ואיסור גמור בה; וגבי תנור חדש, נהי דיש שבח עצים בו - מיהו הוא עצמו אין נאכל, אלא להיסק אחר עומד, ויאפו בו, ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת על ידי איסור והיתר: עצי איסור שגמרו (בו) את התנור ועצי היתר שגמרו את הפת, והא היכא שמעינן ליה
- ^ דאסר רבי
- ^ דשמעינן ליה זה וזה גורם אסור: דבר שאיסור והיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה
- ^ אם סילק את הראשון, כדמתרץ ליה אביי