ביאור:בבלי פסחים דף קיג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גזייתא [בקעים בדרך] נינהו, דשמטי סוסיא [1] ואתו דברי להו [והם מובילים את האחרים לברוח גם הם].
אמר ליה רב לרב אסי: לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא [2] ולא נבח בה כלבא [3];
ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא [4],
ולא תנסיב תרתי [5]; אי נסבת תרתי - נסיב תלת [6].
אמר ליה רב לרב כהנא:
הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי;
פשוט נבילתא בשוקא [7] ושקיל אגרא [8] ולא תימא "כהנא אנא, וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא";
סלקת לאיגרא [כאשר אתה עולה לגג] - שירותך בהדך [קח אתך מה שתצטרך שם] [9];
מאה קרי במתא בזוזא [10] - תותי כנפיך ניהוו [11].
אמר ליה רב לחייא בריה:
לא תשתי סמא [12],
ולא תשוור ניגרא [13],
ולא תעקר ככא [14],
ולא תקנא בחיויא,
ולא תקנא בארמאה.
תנו רבנן: שלשה אין מתקנאין בהן, ואלו הן: גוי קטן, ונחש קטן, ותלמיד קטן.
מאי טעמא?
דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי [15].
אמר ליה רב לאיבו בריה: טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא, תא אגמרך מילי דעלמא: אדחלא אכרעיך [16] - זבינך זבין [17];
כל מילי זבין ותחרט [18], בר מחמרא דזבין ולא תחרט [19];
שרי כיסיך - פתח שקיך [20];
קבא מארעא [עדיף קב שבארץ] ולא כורא מאיגרא [על כור בגג] [21];
תמרא בחלוזך [22] - לבית סודנא רהיט [23];
ועד כמה?
אמר רבא: עד תלתא סאה.
אמר רב פפא: אי לא דרמאי שכרא - לא איעתרי.
איכא דאמרי אמר רב חסדא: אי לא דרמאי שכרא - לא איעתרי.
מאי 'סודנא' [24]?
אמר רב חסדא: סוד נאה [25] וגמילות חסדים [26].
אמר רב פפא: כל אגב [27] - גביא בעי [28];
כל אשראי - ספק אתי ספק לא אתי, ודאתי - מעות רעות נינהו [29].
שלשה דברים אמר רבי יוחנן משום אנשי ירושלים:
כשאתה יוצא למלחמה - אל תצא בראשונה אלא תצא באחרונה, כדי [30] שתכנס בראשונה;
ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות;
והוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו.
שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים:
אל תרבה בגנוֹת [אולי צריך לומר 'גגות’] [31] משום מעשה שהיה [32];
בתך בגרה - שחרר עבדך ותן לה;
והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון.
מאי טעמא?
רב חסדא אמר: משום ערוה;
רב כהנא אמר: משום ממון [33];
הא והא איתנהו.
אמר רבי יוחנן: שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן:
הדר בארץ ישראל,
והמגדל בניו לתלמוד תורה,
והמבדיל על היין במוצאי שבתות.
מאי היא?
דמשייר מקידושא לאבדלתא [34].
אמר רבי יוחנן: שלשה - מכריז עליהן הקב"ה בכל יום:
על רווק [35] הדר בכרך ואינו חוטא,
ועל עני המחזיר אבידה לבעליה,
ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה.
רב ספרא - רווק הדר בכרך הוה.
תני תנא קמיה דרבא ורב ספרא [36]; צהבו פניו דרב ספרא! אמר לו רבא: לאו כגון מר, אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי בארעא דישראל והוו יתבי בשוקא דזונות ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו; אינהו מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו, ומומתייהו הכי [37]: "בחייהן רבנן קדישי דבארעא דישראל".
שלשה - הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו.
שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי.
כי הא: דטוביה חטא, ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא; נגדיה לזיגוד!
אמר ליה: טוביה חטא וזיגוד מינגד?
אמר ליה: אִין, דכתיב (דברים יט טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ [לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר] [38], ואת לחודך אסהדת ביה [39] - שם רע בעלמא קא מפקת ביה [40].
אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב: [41] מותר לשנאתו [42], שנאמר (שמות כג ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ [וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ]; מאי 'שונא' [43]? אילימא שונא גוי, והא תניא: שונא שאמרו - שונא ישראל, ולא שונא גוי! אלא פשיטא שונא ישראל [44], ומי שריא למסניה [45]? והכתיב (ויקרא יט יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ [הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא]! אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא? כולי עלמא נמי מיסני סני ליה! מאי שנא האי? אלא, לאו כי האי גוונא: דחזיא ביה איהו דבר ערוה!
רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח יג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע [גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי]!
אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מהו למימרא ליה לרביה למשנייה [להרחיק אותו, לנדות אותו]?
אמר ליה: אי ידע דמהימן לרביה כבי תרי - לימא ליה, ואי לא - לא לימא ליה.
תנו רבנן: 'שלשה חייהן אינם חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת [46]';
ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי!
תנו רבנן: שלשה שונאין זה את זה, אלו הן: הכלבים והתרנגולין והחבָרין; ויש אומרים אף הזונות, ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל.
תנו רבנן: 'שלשה אוהבין זה את זה, אלו הן: הגרים, ועבדים, ועורבין;
ארבעה - אין הדעת [47] סובלתן [48], אלו הן: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס מתגאה על הציבור בחנם [49]; ויש אומרים אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה ומחזירה.
ותנא קמא?
זימנא דכתובתה מרובה;
אי נמי: יש לו בנים הימנה ולא מצי מגרש לה.
חמשה דברים צוה כנען את בניו [50]: אהבו זה את זה, ואהבו את הגזל, ואהבו את הזמה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת;
ששה דברים נאמרים בסוס: אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה, ויש אומרים אף מבקש להרוג בעליו במלחמה;
שבעה מנודין לשמים, אלו הן: יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו; ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה [51].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל:
- מניין שאין שואלין בכלדיים [52]? - שנאמר (דברים יח יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ [53];
- ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד? - שנאמר (דניאל ו ד) [אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא] כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא;
עד כמה?
אמר רב: עונה [56].
תנא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל; ומה שמו? - איסי בן עקביה שמו;
הוא רבי יצחק בן טבלא, הוא רבי יצחק בן חקלא, הוא רבי יצחק בן אלעא, הוא
הערות
[עריכה]- ^ כשמהלכים במבואות שבילי כרמים וסוסיהן משתמטין מכאן ובורחין ביישוב
- ^ רשב"ם: שאין בה סוס
- ^ משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים
- ^ רופא, ואמרי לה תלמיד חכם, ותרוייהו חד טעמא; רשב"ם: רופא, מפני שטרוד ברפואותיו ואינו עוסק בצרכי ציבור
- ^ נשים, שמא תתיעצנה עליך רעה
- ^ שאם תתיעצנה - השלישית מגלה לך
- ^ הפשט עורה
- ^ רשב"ם: בשכר
- ^ כשתצא לדרך אפילו קרובה - צא ומזונותיך עמך
- ^ אפילו המזונות בזול
- ^ אף על פי כן הוציאם עמך
- ^ לא תלמד לשתות סמים מפני שתקבע להון ווסת ויהא לבך שואלך ותפזר מעות [רשב"ם: לרפואה לא תישתי אם אפשר לרפואה אחרת]; לשון אחר: לא תהא רגיל לשתות סממנים, כדאמר (לעיל מב,ב) '(כולהו שקייני) דמעלי להאי קשה להאי'
- ^ פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים; רשב"ם: ואית דמפרשי 'ניגרא' - אמת המים, ורגילין בני אדם לקפוץ מעבר זה לעבר זה לקצר דרכן
- ^ שן ממש משום חולי; רשב"ם: שסופו תרפא
- ^ כלומר: עתידין לגדל, ותגדל אימתן וינקמו ממך
- ^ בעוד שהחול על רגליך כשבאת מן הדרך
- ^ מכור מה שהבאת כדי שתחזור ותקנה ותביא
- ^ רשב"ם: כלומר: אם יוקיר - יכול אתה להתחרט על שמהרת למכור
- ^ רשב"ם: שמא אילו לא מכרו - היה מחמיץ
- ^ כלומר: תקבל תחלה המעות ותנם בכיסך - ואחר כך פתח השק ותן התבואה ללוקחים
- ^ כלומר: טוב לילך למקום קרוב ולהשתכר מעט - מלהשתכר הרבה במדינת הים
- ^ אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים
- ^ רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר, שאם תמתין תאכלם בין כך ובין כך ותפסיד
- ^ למה נקרא שם השכר 'סודנא'
- ^ עצה טובה, שהרי מתעשרין הימנה
- ^ יכול לתת מתנה לעניים ולעשות צדקה וחסד
- ^ כל דבר שצריך לכתוב שטר עליו, כגון מלוה ואמנה
- ^ כלומר: עדיין עומד הוא לגבות, ויש לו טורח בו
- ^ דפרע להו נהלייהו זוזא זוזא
- ^ שאם תנוס
- ^ כלומר: אל תהא רגיל לעשות בית בפרהסיא במקום מגולה
- ^ בדוד ובת שבע; רשב"ם: דכתיב (שמואל ב יא ב) וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג
- ^ שמבזבזת לו ממונך
- ^ רשב"ם: שיש לו מעט יין ומונע שתייתו בשביל הבדלה
- ^ פנוי
- ^ להך מתניתא שלשה מכריז הקב"ה עליהן לשבח בכל יום
- ^ רשב"ם: שבועה שלהן
- ^ רשב"ם: כלומר: המקרא מעיד שאי אתה נאמן בעדות זו
- ^ רשב"ם: מאחר שאין אתה נאמן בעדות - לא יתקבל עדותך
- ^ רשב"ם: אין לך עליך מצוה להעיד! הרי אתה עובר על לאו דלֹא תֵלֵךְ רָכִיל (ויקרא יט טז)
- ^ הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי, אף על פי שאינו רשאי להעיד -
- ^ רשב"ם: שהרי הוא יודע בודאי שהוא רשע
- ^ רשב"ם: כלומר: מי הוא שונא שאמר הכתוב
- ^ רשב"ם: כלומר: שהוא שונא ישראל
- ^ רשב"ם: ומסתמא לאו ברשיעי איירי קרא
- ^ רשב"ם: הרחמנין יותר מדאי; והני שלשה מילי - דבר התדיר בהן כל שעה, וכיון דהוא מקפיד עליהן - אין חייו חיים: שאין לו מנוחה
- ^ רשב"ם: של בריות
- ^ אפילו הן עצמן מתחרטין לאחר זמן ונבזין הן בפני עצמן
- ^ רשב"ם: נוהג עליהם שררה ואינו עומד עליהן בשעת דוחקן
- ^ רשב"ם: כלומר: מנהגן כן הוא, כאילו צוה עליהן אביהן; ונפקא מינה שצריך אדם ליזהר מהן
- ^ רשב"ם: כגון משתה של ברית מילה, או בת כהן לכהן
- ^ בעלי אוב; רשב"ם: כך פירש רבינו, ולא נהירא: דקרא כתיב בהדיא (ויקרא יט לא): אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת! ואני שמעתי: חוזים בכוכבים, וכן עיקר
- ^ רשב"ם: להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך
- ^ אף על פי שפסק המעין שלא ראתה
- ^ רשב"ם: אשה שכלו ימי טוהר שלה והגיע ליל ארבעים ואחד לזכר או ליל שמונים ואחד לנקבה: שאם תראה עכשיו תהא נדה - אסורה לשמש ואף על פי שלא ראתה: דהואיל ולמודה היא עד עכשיו להיות משמשת עם ראייתה – גזירה, שמא תראה ותשמש
- ^ יום ולילה צריכין להמתין; רשב"ם: כך פירש רבינו, ולא נהירא: אלא לילה אחד, דהיינו ליל ארבעים ואחד, כדמפרש רבה (נדה סג,ב): אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן, וכמה? – עונה; ומפרש: או יום או לילה