ביאור:בבלי פסחים דף קיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבי יצחק בן אחא דשמעתא, הוא רבי יצחק בן פנחס דאגדתא ^[1] ^[2], וסימניך ^[3] [וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר] שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי [אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת] ^[4].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי: אכול בָּצָל ושב בַּצֵל ^[5]; ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך ^[6]; פְּחוֹת ממיכלך וממשתיך - ותוסיף על דירתך.

כי אתא עולא – אמר: מתלא מתלין במערבא:

דאכיל אליתא ^[7] – טשי [מתחבא] בעליתא ^[8];

דאכיל קקולי ^[9] - אקיקלי דמתא שכיב ^[10].

משנה:

מזגו לו כוס ראשון, בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין ^[11], ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה ה"כה [ליברמן]]: 'דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה: ^[12]

בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין, מפני שהיום גורם ליין שיבא ^[13], וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ^[14],

ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר ^[15]; דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ^[16].

והילכתא כדברי בית הלל.

מאי דבר אחר?

וכי תימא התם תרתי והכא חדא - הכא נמי תרתי נינהו: תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

'והלכה כדברי בית הלל' – פשיטא, דהא נפיק בת קול ^[17]?

איבעית אימא קודם בת קול, ואי בעית אימא לאחר בת קול ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול ^[18].

משנה:

הביאו לפניו ^[19] מְטַבֵּל בחזרת ^[20] עד שמגיע לפרפרת הפת ^[21];

הביאו לפניו ^[22] מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין - אף על פי שאין חרוסת מצוה; ^[23]

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: מצוה!

ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח.

עמוד ב

גמרא:

אמר ריש לקיש: זאת אומרת מצות צריכות כוונה: כיון דלא בעידן חיובא דמרור הוא דאכיל ליה [בפעם הראשונה], ב"בורא פרי האדמה" הוא דאכיל ליה, ודילמא לא איכוון למרור ^[24] - הלכך בעי למהדר לאטבולי לשם מרור; דאי סלקא דעתך מצוה לא בעיא כוונה, למה לך תרי טיבולי?: והא טביל ליה חדא זימנא!?

ממאי, דילמא לעולם מצות אין צריכות כוונה, ודקאמרת 'תרי טיבולי למה לי?' - כי היכי דליהוי היכירא לתינוקות ^[25]; וכי תימא 'אם כן לישמעינן שאר ירקות?' - אי אשמעינן שאר ירקות הוה אמינא 'היכא דאיכא שאר ירקות - הוא דבעינן תרי טיבולי, אבל חזרת לחודא לא בעי תרי טיבולי' - קמשמע לן דאפילו חזרת בעינן תרי טיבולי כי היכי דליהוי ביה היכירא לתינוקות; ועוד: תניא ^[26]: 'אכלן דמאי – יצא ^[27], אכלן בלא מתכוין – יצא, אכלן לחצאין ^[28] – יצא, ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת פרס'.

תנאי היא, דתניא ^[29]: 'רבי יוסי אומר: אף על פי שטיבל בחזרת ^[30] - מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת ושני תבשילין ^[31]'!

ואכתי ממאי? דילמא קסבר רבי יוסי מצות אין צריכות כוונה, והאי דבעינן תרי טיבולי - כי היכי דתיהוי היכירא לתינוקות!

אם כן מאי מצוה ^[32]?

מאי שני תבשילין?

אמר רב הונא: סילקא ^[33] וארוזא [ואורז].

רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא ^[34].

אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא ^[35] - לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי, דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז - מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

חזקיה אמר: [’שני תבשילין' -] אפילו דג וביצה שעליו ^[36]!

רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ^[37];

רבינא אמר: אפילו גרמא ^[38] ובישולא ^[39]!

פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות - מברך ^[40] אשאר ירקות "בורא פרי האדמה" ^[41] ואכיל, והדר מברך ^[42] "על אכילת מרור" ואכיל; היכא דליכא אלא חסא – מאי?

אמר רב הונא: מברך מעיקרא אמרור "בורא פרי האדמה" ואכיל, ולבסוף מברך עליה "על אכילת מרור" ואכיל.

הערות

^ רבי יצחק סתם האמור באגדתא - רבי יצחק בן פנחס הוא
^ רשב"ם: מילתא באנפי נפשה היא: כל רבי יצחק סתם הנזכר בשמעתא - הוא רבי יצחק ב"ר אחא; רבי יצחק סתם באגדתא - הוא רבי יצחק בן פנחס
^ דברי הימים א פרק כח,ב
^ שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא
^ רשב"ם: אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך, ואל תצטרך למכור ביתך
^ ומתאוה לאכול כל שעה שהורגלת
^ רשב"ם: אליה כלומר בשר שמן תמיד
^ רשב"ם: כשבאין לתובעו הקפותיו - הוא נסתר, שאין בידו מה לפרוע
^ ירקות
^ על אשפות העיר, מקום ששאר בני העיר יושבין, הואיל ואין תובעין לו כלום
^ והוא הדין למקדש על הפת
^ רשב"ם: הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו, אבל במסכת ברכות (דף נא,ב) איכא טובא;
^ רשב"ם: קודם סעודה
^ רשב"ם: טעם אחר נותן לדבריו: דמשקיבלו עליו מיציאת הכוכבים קידש היום ועדיין לא בא יין לשלחן, וכשם שקודם לכניסה - כך קודם לברכה
^ שאם אין לו יין או פת אינו מקדש; רשב"ם: והמקדש על הפת כמקדש על היין, וברכת הפת קודם
^ רשב"ם: במסכת זבחים נפקא לן מהאי קרא, דכתיב במוספין (במדבר כח כג): מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד; 'מלבד' משמע לאחר שהקרבת התמיד - תקריב המוספין, וקא דרשינן אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד קרא יתירא הוא, אתא למילף דבשביל שהוא תדיר - הקדימו הכתוב, ומכאן אתה דן לכל התדירין
^ רשב"ם: במסכת עירובין בפרק קמא
^ רשב"ם: בבבא מציעא [נט,ב] בפרק 'הזהב' גבי תנור שחתכו חוליות עמד רבי יהושע ואמר: אין משגיחין בבת קול והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כבית הלל, שבשאר מחלוקת דבית שמאי ובית הלל שלא הוקבע בפירוש הלכה כבית הלל סבירא ליה שהרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה וכדברי בית הלל עושה, כדתניא ב'אלו טריפות' (דף מד,א) ומוקמינן לה אליבא דרבי יהושע
^ ירקות
^ זהו לשון הגמרא, כדתניא (לעיל דף קז,ב) השמש מטבל בבני מעים; לפי שכל מאכלם על ידי טיבול
^ קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה "על אכילת מרור"; וטיבול ראשון - כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה
^ אחר אותו טיבול
^ ולקמיה פריך: הואיל ולאו מצוה - אמאי מייתי לה?
^ משום הכי בעי תרי טיבולי: שמא לא נתכוון לשם מרור, הואיל ובירך "בורא פרי האדמה" כשאר ירקות דעלמא; רשב"ם: שהרי אין עדיין אכילת מִצְוַת מרור לברך עליו "על אכילת מרור" עד לאחר המצה
^ משום תינוקות שישאלו ועבדינן היכירא טובא
^ רשב"ם: תניא בהדיא דמצות אין צריכות כוונה, ותיובתא דריש לקיש
^ רשב"ם: דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה - השתא נמי חזי ליה
^ חצי זית בפעם ראשונה וחצי זית בפעם שניה, ובמרור קא איירי
^ דהאי תנא לית ליה צריכות כוונה ורבי יוסי אית ליה צריכות כוונה
^ רשב"ם: טיבול קמא היכא דליכא שאר ירקות
^ רשב"ם: כלומר: מצוה להביא מן התורה: דאכתי לא קיים מצות אכילת מרור, הואיל ולא נתכוון, דמצות צריכות כוונה
^ רשב"ם: 'מביאין' הוה ליה למיתני
^ רשב"ם: תרדין; ורבותא היא, וכל שכן שני מיני בשר
^ רשב"ם: בשביל חיבתו: להראות הלכה כמותו
^ מדקאמר רב הונא דמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ
^ שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים; רשב"ם: והיינו רבותא: דאף על גב דדמי לתבשיל אחד - חשיב שני תבשילין
^ לחגיגת ארבעה עשר; רשב"ם: צלי כנגד הפסח, ומבושל כנגד חגיגה - כך פירש רבינו חננאל מרומי
^ חתיכת בשר
^ ומן המרק רשב"ם: שנתבשלה בו
^ מעיקרא; רשב"ם: בטיבול ראשון
^ דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכיון דיש לו שאר ירקות - הכי שפיר טפי שיברך בורא פרי האדמה על הירקות תחלה, דהיינו ברכה הראויה להם' ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת "בורא פרי האדמה"
^ ואחר כך יברך על החזרת

[1] רבי יצחק סתם האמור באגדתא - רבי יצחק בן פנחס הוא

[2] רשב"ם: מילתא באנפי נפשה היא: כל רבי יצחק סתם הנזכר בשמעתא - הוא רבי יצחק ב"ר אחא; רבי יצחק סתם באגדתא - הוא רבי יצחק בן פנחס

[3] דברי הימים א פרק כח,ב

[4] שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא

[5] רשב"ם: אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך, ואל תצטרך למכור ביתך

[6] ומתאוה לאכול כל שעה שהורגלת

[7] רשב"ם: אליה כלומר בשר שמן תמיד

[8] רשב"ם: כשבאין לתובעו הקפותיו - הוא נסתר, שאין בידו מה לפרוע

[9] ירקות

[10] על אשפות העיר, מקום ששאר בני העיר יושבין, הואיל ואין תובעין לו כלום

[11] והוא הדין למקדש על הפת

[12] רשב"ם: הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו, אבל במסכת ברכות (דף נא,ב) איכא טובא;

[13] רשב"ם: קודם סעודה

[14] רשב"ם: טעם אחר נותן לדבריו: דמשקיבלו עליו מיציאת הכוכבים קידש היום ועדיין לא בא יין לשלחן, וכשם שקודם לכניסה - כך קודם לברכה

[15] שאם אין לו יין או פת אינו מקדש; רשב"ם: והמקדש על הפת כמקדש על היין, וברכת הפת קודם

[16] רשב"ם: במסכת זבחים נפקא לן מהאי קרא, דכתיב במוספין (במדבר כח כג): מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד; 'מלבד' משמע לאחר שהקרבת התמיד - תקריב המוספין, וקא דרשינן אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד קרא יתירא הוא, אתא למילף דבשביל שהוא תדיר - הקדימו הכתוב, ומכאן אתה דן לכל התדירין

[17] רשב"ם: במסכת עירובין בפרק קמא

[18] רשב"ם: בבבא מציעא [נט,ב] בפרק 'הזהב' גבי תנור שחתכו חוליות עמד רבי יהושע ואמר: אין משגיחין בבת קול והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כבית הלל, שבשאר מחלוקת דבית שמאי ובית הלל שלא הוקבע בפירוש הלכה כבית הלל סבירא ליה שהרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה וכדברי בית הלל עושה, כדתניא ב'אלו טריפות' (דף מד,א) ומוקמינן לה אליבא דרבי יהושע

[19] ירקות

[20] זהו לשון הגמרא, כדתניא (לעיל דף קז,ב) השמש מטבל בבני מעים; לפי שכל מאכלם על ידי טיבול

[21] קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה "על אכילת מרור"; וטיבול ראשון - כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה

[22] אחר אותו טיבול

[23] ולקמיה פריך: הואיל ולאו מצוה - אמאי מייתי לה?

[24] משום הכי בעי תרי טיבולי: שמא לא נתכוון לשם מרור, הואיל ובירך "בורא פרי האדמה" כשאר ירקות דעלמא; רשב"ם: שהרי אין עדיין אכילת מִצְוַת מרור לברך עליו "על אכילת מרור" עד לאחר המצה

[25] משום תינוקות שישאלו ועבדינן היכירא טובא

[26] רשב"ם: תניא בהדיא דמצות אין צריכות כוונה, ותיובתא דריש לקיש

[27] רשב"ם: דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה - השתא נמי חזי ליה

[28] חצי זית בפעם ראשונה וחצי זית בפעם שניה, ובמרור קא איירי

[29] דהאי תנא לית ליה צריכות כוונה ורבי יוסי אית ליה צריכות כוונה

[30] רשב"ם: טיבול קמא היכא דליכא שאר ירקות

[31] רשב"ם: כלומר: מצוה להביא מן התורה: דאכתי לא קיים מצות אכילת מרור, הואיל ולא נתכוון, דמצות צריכות כוונה

[32] רשב"ם: 'מביאין' הוה ליה למיתני

[33] רשב"ם: תרדין; ורבותא היא, וכל שכן שני מיני בשר

[34] רשב"ם: בשביל חיבתו: להראות הלכה כמותו

[35] מדקאמר רב הונא דמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ

[36] שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים; רשב"ם: והיינו רבותא: דאף על גב דדמי לתבשיל אחד - חשיב שני תבשילין

[37] לחגיגת ארבעה עשר; רשב"ם: צלי כנגד הפסח, ומבושל כנגד חגיגה - כך פירש רבינו חננאל מרומי

[38] חתיכת בשר

[39] ומן המרק רשב"ם: שנתבשלה בו

[40] מעיקרא; רשב"ם: בטיבול ראשון

[41] דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכיון דיש לו שאר ירקות - הכי שפיר טפי שיברך בורא פרי האדמה על הירקות תחלה, דהיינו ברכה הראויה להם' ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת "בורא פרי האדמה"

[42] ואחר כך יברך על החזרת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]