ביאור:בבלי פסחים דף צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מהו [1]?: מדאישתרי טומאת בשר אישתרי נמי טומאת אימורין [2]? או דילמא מאי דאישתרי אישתרי מאי דלא אישתרי לא אישתרי?

אמר רבא: מכדי טומאת אימורין [3] מהיכא איתרבי [4]? - מטומאת בשר, דכתיב [5] (ויקרא ז כ) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים] אֲשֶׁר לַה' [וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ] - לרבות את האימורין; כל היכא דאיתיה לטומאת בשר - איתיה לטומאת אימורין, כל היכא דליתיה לטומאת בשר - ליתיה לטומאת אימורין.

בעי רבי זירא: אימורי פסח מצרים, היכא אקטרינהו [6]?

אמר ליה אביי: ומאן לימא לן דלא שויסקי [7] עבוד? ועוד: הא תנא רב יוסף 'שלשה מזבחות היו שם [8]: על המשקוף ועל שתי המזוזות [9]', ותו: מידי אחרינא לא הוה?

משנה:

מה בין פסח מצרים לפסח דורות?

פסח מצרים - מקחו מבעשור [10], וטעון הזאה באגודת אזוב, ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד [11],

ופסח דורות [חג המצות] נוהג כל שבעה.

גמרא:

מנא לן?

דכתיב: (שמות יב ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ [לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת]: זה מקחו מבעשור, ואין פסח דורות מקחו מבעשור;

אלא מעתה (שמות יב ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה [וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם] - [12] הכי נמי [13] זה טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה ואין אחר טעון ביקור? והתניא: בן בג בג אומר: מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה? - שנאמר (במדבר כח ב) [צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי] תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, ולהלן הוא אומר: (שמות יב ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר; מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה - אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה [14]!

שאני התם, דכתיב תִּשְׁמְרוּ.

ופסח דורות נמי [15]: הכתיב (שמות יג ה) [וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ] וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שיהו כל עבודות חדש זה - כזה [16]! [17]

אלא ההוא הַזֶּה [18] - למעוטי פסח שני [19] דכוותיה [20];

אלא מעתה, דכתיב (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה [צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ], הכי נמי דזה נאכל בלילה ואין אחר נאכל בלילה?

אמר קרא וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה [הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה] (שמות יג ה);

אלא 'הַזֶּה' למה לי? - לכדרבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא [21]*;

  • [רבי אלעזר בן עזריה אומר:] נאמר כאן (שמות יב ח) [וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר] בַּלַּיְלָה הַזֶּה [צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ] ונאמר להלן (שמות יב יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה’] [מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר (שמות יב יא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן - עד שעת חפזון! אם כן מה תלמוד לומר [וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר] בַּלַּיְלָה? - יכול יהא נאכל כקדשים ביום, תלמוד לומר: בַּלַּיְלָה, בלילה הוא נאכל, ולא ביום.]

אלא מעתה, דכתיב (שמות יב מח) [וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ] וְכָל עָרֵל [22] לֹא יֹאכַל בּוֹ, הכי נמי ד-בּוֹ אינו אוכל, אבל אוכל בפסח דורות?

אמר קרא (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא בּוֹ למה לי?

בּוֹ אינו אוכל, אבל הוא אוכל במצה ומרור;

אלא מעתה, (שמות יב מג) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח] כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ [23] - הכי נמי ד-בּוֹ אינו אוכל, אבל אוכל הוא פסח לדורות?

אמר קרא: (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא בּוֹ למה לי?

בּוֹ המרת דת פוסלת, ואין המרת דת פוסלת בתרומה;

ואיצטריך למיכתב ערל ואיצטריך למכתב בן נכר: דאי כתב רחמנא ערל - משום דמאיס, אבל בן נכר לא מאיס, אימא לא! – צריכא;

ואי אשמעינן בן נכר - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל דלבו לשמים אימא לא! – צריכא!

אלא מעתה, (שמות יב מה) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ - הכי נמי ד-בּוֹ הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא בפסח דורות?

אמר קרא: (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא בּוֹ למה לי?

בּוֹ המרת דת פוסלת, ואין המרת דת פוסלת בתרומה;

אלא מעתה, (שמות יב מד) [וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף] וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ - הכי נמי ד-בּוֹ אינו אוכל אבל אוכל בפסח דורות?

אמר קרא: (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא בּוֹ למה לי?

בּוֹ מילת זכריו ועבדיו מעכבת, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה;

אלא מעתה, דכתיב (במדבר ט יב) [לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר] וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ [כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ], הכי נמי ד-בוֹ אינו שובר, אבל שובר בפסח דורות?

אמר קרא: (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא בוֹ למה לי?

בוֹ – בכשר, ולא בפסול;

אלא מעתה, דכתיב (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא [וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ]: מִמֶּנּוּ אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל נא בפסח דורות?

אמר קרא: (שמות יג ה) וְעָבַדְתָּ [אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה];

אלא מִמֶּנּוּ למה לי?

לכדרבה אמר רבי יצחק [24].

[25]

ונאכל בחפזון [בלילה אחד]:

מנא לן?

דאמר קרא (שמות יב יא) [וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם] וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן [פֶּסַח הוּא לַה’]: אֹתוֹ נאכל בחפזון [26], ואין אחר נאכל בחפזון.

ופסח דורות נוהג כל שבעה:

אמאי קאי? אי לימא אפסח - פסח כל שבעה מי איכא?


עמוד ב

אלא אחמץ [27];

מכלל דפסח מצרים לילה אחד ותו לא [28]? והתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד? - תלמוד לומר: (שמות יג ג) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְ]לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ, וסמיך ליה (שמות יג ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים [בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב]’ [29]?

אלא הכי קאמר [30]: [31]לילה אחד - והוא הדין לפסח דורות [32], וחימוצו כל היום, ופסח דורות נוהג כל שבעה.

משנה:

אמר רבי יהושע: שמעתי [33] שתמורת פסח קריבה [34] ותמורת פסח אינה קריבה [35], ואין לי לפרש [36]!

אמר רבי עקיבא: אני אפרש: הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח - ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים [37], וכן תמורתו [38];

אחר שחיטת הפסח [39] - [40] קרב [41] שלמים, וכן תמורתו. [42].

גמרא:

ולימא 'פסח קרב ופסח אינו קרב'?

הא קא משמע לן: דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה [43].

איתמר: רבה אמר: 'קודם שחיטה ולאחר שחיטה' [44] שנינו [45]; רבי זירא אמר: קודם חצות ולאחר חצות שנינו [46].

ולרבי זירא, הא קתני קודם שחיטת הפסח?

אימא 'קודם זמן שחיטת הפסח'.

כתנאי: הפסח שנמצא קודם שחיטה [47] – ירעה; לאחר שחיטה – יקרב; רבי אלעזר אומר: קודם חצות [48] - ירעה, לאחר חצות – יקרב [49].

אחר שחיטת הפסח - יביא שלמים [וכן תמורתו]:

אמר רבה: לא שנו [50] אלא שנמצא אחר שחיטה [51] והמיר בו אחר שחיטה, אבל נמצא קודם שחיטה [52] והמיר בו אחר שחיטה [53] - תמורתו מכח קדושה דחויה קא אתא, ולא קרבה.

איתיביה אביי [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק יח ה"ד]: [54] '(ויקרא ג ז) אִם כֶּשֶׂב [הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה’] מה תלמוד לומר [55]? אִם כֶּשֶׂב - לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים'; היכי דמי? אילימא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה – פשיטא, למה לי קרא [56]? אלא לאו שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה [57]?

לא! לעולם שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה, וקרא אסמכתא בעלמא.

אלא קרא למאי אתא?

כדתניא [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק יח ה"ד]: '(ויקרא ג ז) [אִם] כֶּשֶׂב [הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה’] [58] - לרבות את הפסח לאליה [59]; כשהוא אומר אִם כֶּשֶׂב - לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח [60] לכל מצות שלמים [61]: שטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק; [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק כ ה"א] וכשהוא אומר וְאִם עֵז [קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה’] (ויקרא ג יב) - הפסיק הענין [62]: לימד על העז שאין טעונה אליה [63]'. [64]

איכא דמתני לה [65] ארישא: הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויביא בדמיו שלמים, וכן תמורתו;

אמר רבה: לא שנו [66] אלא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה [67], אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה - [68] תמורתו קריבה שלמים [69]; מאי טעמא? - כי קבעה שחיטה, מידי דחזי ליה; מידי דלא חזי ליה [70] - לא קבעה.

איתיביה אביי: ' (ויקרא ג ז) אִם כֶּשֶׂב [הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה’] מה תלמוד לומר? אִם כֶּשֶׂב - לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים'; היכי דמי? אילימא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה – פשיטא, למה לי קרא? אלא לאו שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה?

לא! לעולם שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה, וקרא אסמכתא בעלמא.

הערות[עריכה]

  1. ^ מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא
  2. ^ דלא מיחייב בהו משום טומאה, ואף על גב דאסירי משום זרות: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כב י)
  3. ^ אוכל אימורין בטומאה
  4. ^ לחיובא
  5. ^ גבי אוכל בשר בטומאת הגוף
  6. ^ שלא הוזכר בו מזבח
  7. ^ בשר צלי בשפוד
  8. ^ להזאת הדם
  9. ^ אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח
  10. ^ אומר "זה לשם פסח", דכתיב בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ [לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת] (שמות יב ג)
  11. ^ מפרש בגמרא
  12. ^ לְמִשְׁמֶרֶת = ביקור שלא יהא בו מום: מבקרין אותו כל ארבעה, וכתיב הַזֶּה
  13. ^ דממעטי [פסח דורות וכל] שאר קרבנות:
  14. ^ וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור הוא הדין ודאי לפסח דורות
  15. ^ בניחותא
  16. ^ כל פסחי דורות הוקשו זה לזה; ומיהו לענין מקחו מבעשור אמעיט מהַזֶּה
  17. ^ והאי הַזֶּה דגבי ביקור - דריש ליה למלתא אחריתא, כדמפרש ואזיל:
  18. ^ דגבי ביקור למה לי?
  19. ^ מביקור ארבעה ימים
  20. ^ דהוי יום אחד כמו פסח מצרים, וכי קא ממעט - דכוותה ממעט, והַזֶּה דגבי מקחו מבעשור (שמות יב ג: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ) - על כרחיך למעוטי פסח דורות אתא, דאילו למעוטי שֵׁנִי - לא איצטריך, דהא אימעיט מהאי הַזֶּה דגבי ביקור [(שמות יב ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה] ומימעיט מביקור ארבעה ימים וממקח עשור - דתרוייהו משתמעי מההוא קרא, דלְמִשְׁמֶרֶת משמע ביקור ומקח, ואידך הַזֶּה ממעט פסח דורות ממקח בעשור, אבל מביקור ארבעה ימים לא ממעט ליה אם לא הפרישו מבעשור - יבקר שנים ושלשה טלאים מבעשור, ובשעת שחיטה יקח אחד מהן
  21. ^ בפרק קמא דברכות [דף ט,א]
  22. ^ שמתו אחיו מחמת מילה
  23. ^ בן נכר = שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים
  24. ^ בפרק 'הערל' (דף עד,א): נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר; מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן ערל אסור במעשר
  25. ^ נראה בעיני דלא גרסינן גבי הדדי כל ערל וגו' כל בן נכר וגו' הכי נמי כו', אלא הכי גרסינן: כל ערל לא יאכל בו הכי כו' אמר קרא ועבדת; אלא בו למה לי? - בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה; ואיצטריך למיכתב ערל כו' [כמו שאמנם בגירסא שלפנינו], ולא גרסינן 'אלא מעתה תושב ושכיר כו' דהא (שמות יב מה) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר - כוליה קרא יתירא הוא: דתושב ושכיר אוכל בפסח, דתושב - זה קנוי כסף קנין עולם, ונרצע ושכיר זה עבד עברי הקנוי קנין שנים, ותרוייהו ישראל מעליא נינהו ואכלי בפסח, כדאמרינן ביבמות ב'הערל' (דף ע,א), וקרא יתירא הוא, ומופנה לגזירה שוה: נאמר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בפסח (שמות יב מה), ונאמר תושב ושכיר בתרומה (ויקרא כב י: תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ), כדמפרש ליה התם: ואיידי דכתביה - כתב בו דידיה; וללשון הספרים לא ידענא מאי שינויא דקא משני 'בו המרת דת פוסלת'? מאי שייך המרת דת גבי תושב ושכיר, הא ישראל מעליא נינהו? ועוד: הא דרשה מ בּוֹ דגבי בן נכר דרשינן לה ב'הערל' (דף ע,ב): וּמַלְתָּה אֹתוֹ- אָז הבעלים יֹאכַל בּוֹ (שמות יב מד) ואי לא מל את עבדו לא יאכל איהו: דמילת זכריו ועבדיו מעכבת בפסח: אם יש לו בן העומד למול או עבד - אינו אוכל פסח עד שימול אותם, דכתיב הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ (שמות יב מח)
  26. ^ במהירות
  27. ^ דאיסור חימוצו נוהג כל שבעה
  28. ^ מכלל דלילה אחד דקתני מתניתין בפסח מצרים - אחמץ קאי, והכי קאמר: ואין חימוצו נוהג אלא לילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה
  29. ^ גירסת רש"י: לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ הַיּוֹם, ומפרש רש"י: וסמיך ליה הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים [וגירסת רש"י סבירה, כי אז ברור הלימוד של רבי יוסי הגלילי; וגם המילים וסמיך ליה אינם לשון ברייתא]
  30. ^ הכי משמע
  31. ^ ונאכל בחפזון ב
  32. ^ נמי לילה אחד
  33. ^ מרבותי
  34. ^ שלמים אחר הפסח
  35. ^ ויש תמורת פסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים, אלא רועה עד שיסתאב במום ותמכר ויביא בדמיה שלמים: דמותר הפסח קרב שלמים
  36. ^ שכחתי על איזה שמעתי תקרב, ועל איזה שמעתי תרעה
  37. ^ הפסח שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת השני, דהיה עומד לפנינו בשעת שחיטה - הרי קבעתו שעת שחיטה בשם 'פסח', וזה שלא הקריבו - דחהו בידים, לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים דאין זה 'מותר הפסח' אלא 'פסח דחוי'
  38. ^ אם המיר הוא בו בהמת חולין אחרי כן - הרי הוא כמוהו: אין קרב הוא עצמו שלמים אלא דמיו
  39. ^ ואם לאחר שחיטת השני נמצא
  40. ^ הרי לא קבעתו שעת שחיטה בשם 'פסח', ולא נדחה בידים -
  41. ^ הוא עצמו
  42. ^ והוא הדין דמצי למיתני 'רבי יהושע אומר: 'פסח קרב ופסח אינו קרב', ובגמרא פריך לה
  43. ^ ולא אמרינן מתחלה שלמים היא, ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתה זמן השחיטה בשם 'פסח' ואין בה דחוי, אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחת
  44. ^ דוקא
  45. ^ במשנתנו, ולא שנינו בה 'זמן שחיטה', דהיינו חצות, ואשמעינן דאפילו היה אבוד בשעת חצות, אם נמצא קודם שחיטת השני - הוא נקבע, ונדחה, הואיל ונדחה להקריבו לפסח
  46. ^ שעת חצות - היא הקובעתו בפסח, אם נמצא קודם חצות - קבעתיה חצות, שהרי נראה, וכי לא אקרביה – דחייה; אבל נמצא אחר חצות - אפילו נמצא קודם שחיטה - אין כאן קביעות ולא דחוי
  47. ^ של שני
  48. ^ ונתכפר באחר
  49. ^ ואף על פי שבשעת שחיטת השני הרי הוא עומד בפנינו
  50. ^ דתמורה קרבה
  51. ^ שאפילו הפסח לא נדחה
  52. ^ שהוא עצמו נדחה
  53. ^ אף על פי שתמורתו לא נדחית בידים
  54. ^ גבי שלמים כתיב
  55. ^ אִם יתירא הוא, דמצי למיכתב כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב; אי נמי כֶּשֶׂב קדריש, דהא כתיב לעיל מיניה ויקרא ג,ו: וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ [לְזֶבַח שְׁלָמִים לַה’] ובפרשה תחתונה אמור וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ (ויקרא ג יב) - מכלל דעד השתא בכשב איירי, דאין לך עוד בצאן אלא כשב!
  56. ^ הא מותר הפסח הוא, ונפקא לן מוְזָבַחְתָּ פֶּסַח [לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר] (דברים טז ב) דמותר הפסח [אחר חצות? אחר הפסח?] קרב שלמים, כדאמרן ב'אלו דברים' (לעיל דף ע,ב), ותמורתו כל שכן דקריבה, דלא עדיפא מיניה
  57. ^ ואשמעינן דאף על גב דאיהו לא קרב - תמורתו קריבה, הואיל ולא הוקדשה קודם שחיטה
  58. ^ כֶּשֶׂב קרא יתירא כדפרישית: מדכתיב בתריה וְאִם עֵז (ויקרא ג יב) - מכלל דעד השתא בכשב איירי
  59. ^ דבכל קרבנות כשב - אליה כתיבא עם האימורין: בשלמים - חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה (ויקרא ג ט), ובאשם כתיב (ויקרא ז ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה, וחטאת כאשם (ויקרא ז ז: כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם) ; אבל פסח - אימורין גופייהו לא כתיבי בהדיא, אלא כדנפקא לן (לעיל דף סד,ב) מאֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר (במדבר יח יז), הלכך אלייתו צריכה להתרבות בקרבנות, שבשור לא הוּזְכרה אליה באימוריו
  60. ^ מוֹתר פסח, כגון תמורתו, ופסח שנתכפרו בעליו באחֵר; כך שמעתי
  61. ^ שיהא דין כל חומר שלמים עליהן; לשון אחר: הבאין מחמת פסח: חגיגת ארבעה עשר; וְזוֹ שמעתי, [וכך קבל רבי]
  62. ^ להפסיק בין כשב לעז
  63. ^ שבכשב נתפרשה אליה, כדכתיב (ויקרא ג ט) חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה לְעֻמַּת הֶעָצֶה - ממקום שהכליות יועצות, ובא הכתוב והפסיק ולמד על העז שאינה טעונה אליה להקריב אליה שלה למזבח
  64. ^ יש מפרשין עז אין לו אליה, וטעות הוא בידם, שהרי ממקום שהכליות יועצות היא ניטלית! ועוד: מה לימד הכתוב, הואיל ואין לו?
  65. ^ להאי 'לא שנו' דרבה
  66. ^ שאף תמורתו דחויה
  67. ^ דכי שחטיה - דחינהו לתרוייהו הני שהיו ראוין ועומדים לפסח ונקבעו
  68. ^ אף על פי שהפסח רועה
  69. ^ שהרי לא נדחית
  70. ^ שעדיין לא הוקדש