ביאור:בבלי פסחים דף עד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פסחים פרק שביעי כיצד צולין

שמות יב ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ

שמות יב ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ

משנה:'

כיצד צולין את הפסח?

מביאין שפוד של רמון ^[1] ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו ^[2] - דברי רבי יוסי הגלילי;

רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה ^[3]! אלא תולין חוצה לו ^[4].

אין צולין את הפסח לא על השפוד ^[5] ולא על האסכלא ^[6].

אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.

גמרא:

וניתי של מתכת?

איידי דחם מקצתו - חם כולו, וקמטוי [ומצלה] מחמת השפוד, ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ (שמות יב ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְררִים יאכְלֻהוּ שמות יב,ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ) - ולא צלי מחמת דבר אחר.

וניתי של דקל?

איידי דאית ליה שיבי ^[7] - מפיק מיא, והוי כמבושל!

וניתי של תאנה?

איידי דמחלחל ^[8] - מפיק מיא והוה ליה כמבושל!

וניתי של אלון ^[9] של חרוב ושל שקמה?

איידי דאית ביה קיטרי [קשרים] ^[10] - מפיק מיא ^[11]!

של רמון נמי אית ביה קיטרי?

שיעי קיטרי ^[12].

ואיבעית אימא בנבגא בר שתא ^[13], דלית ביה קיטרי.

והא איכא בי פסקיה ^[14]?

דמפיק לבי פסקיה לבר ^[15].

מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: כשם ששפוד של עץ אינו נשרף ^[16] - כך שפוד של מתכת אינו מרתיח ^[17].

אמרו לו: ^[18] זה ^[19] - חם מקצתו חם כולו ^[20], וזה ^[21] - חם מקצתו אינו 'חם כולו ^[22].

ונותן את כרעיו [ואת בני מעיו לתוכו - דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה! אלא תולין חוצה לו]:

תניא: 'רבי ישמעאל קוריהו "תוך תוך" ^[23]; רבי טרפון קוריהו "גדי מקולס" ^[24].'

תנו רבנן: 'איזהו 'גדי מקולס'?

^[25] דאסור לאכול בלילי פסח ^[26] בזמן הזה; [עיין עדויות פ"ג מ"יא; ביצה פ"ב מ"ז]]

כל שצלאו כולו כאחד;

נחתך ממנו אבר, נשלק ממנו אבר - אין זה גדי מקולס.

השתא יש לומר נחתך ממנו אבר, דאף על גב דקא מטוי ליה [צלו אותו] בהדיה ^[27] אמרת לא ^[28], נשלק מיבעיא ^[29]?

אמר רב ששת: ששלקו במחובר.

אמר רבה: האי מולייתא ^[30] – שריא ^[31]!

אמר ליה אביי: והא קא בלע ^[32] דמא ^[33]?

אמר ליה: כבולעה כך פולטה ^[34].

נימא מסייע ליה: נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, מאי טעמא? לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו?

אמרי: שאני התם, כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל -

עמוד ב

מידב דייבי ^[35]. [לפי שתוחב בו שפוד ופותח מעבר לכל אורך הגדי, כך שגם דם הנמצא בחלל נוזל דרך הפתיחה.]

נימא מסייע ליה: הַלֵּב - קורעו ומוציא את דמו; לא קרעו - קורעו לאחר בישולו ^[36], ומותר מאי טעמא? לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו?

שאני לב, דשיע ^[37].

והא רבין סבא טפליה ^[38] ההיא בר גוזלא לרב, ואמר ליה: "אי מעלי טפליה ^[39] - הב לי ואיכול!" ^[40]

ההיא בסמידא ^[41], דמפריר ^[42].

והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא, אמר: "אי לא דחזיתיה ^[43] דזיג ^[44] כזוזא חיורא ^[45], ^[46] לא אכלי מיניה" ואי סלקא דעתך כבולעו כך פולטו - מאי איריא כי זיג? אפילו כי לא זיג נמי!?

התם בחיורתא ^[47], דשריר ^[48].

והילכתא: דסמידא ^[49] - בין אסמיק ^[50] בין לא אסמיק – שריא ^[51]; דחיורתא, אי זיג כזוזא חיורא – שריא, אי לא – אסיר; דשאר קמחים: אסמיק – אסור, לא אסמיק – שרי.

האי מולייתא, מאן דאסר - אפילו פומא לתחת, ומאן דשרי - אפילו פומא לעיל;

והילכתא: מולייתא שרי, אפילו פומא לעיל ^[52].

אומצא, ביעי, ומיזרקי ^[53] - פליגי בה רב אחא ורבינא ^[54]; בכל התורה כולה ^[55] רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא, לבר מהני תלת, דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא ^[56]:

האי אומצא דאסמיק, חתכיה ומלחיה - אפילו לקדרה שרי; שפדיה בשפודא – שרי: מידב דייב ^[57]; אחתיה אגומרי [הניחה על הגחלים] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר [סבר] מצמית צמית ^[58], ומאן דשרי - מישאב שאיב ^[59]; והילכתא מישאב שאיב;

וכן ביעי: חתכינהו ומלחינהו - אפילו לקדרה שריין; תלינהו בשפודא – שריין: מידב דייב; אחתינהו אגומרי - פליגי ביה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר - מצמית צמית, ומאן דשרי - מישאב שאיב;

וכן מיזרקי: חתכיה ומלחיה - אפילו לקדרה שרי; תלייה בשפודא: בית השחיטה לתתאי – שרי, מידב דאיב; אחתיה אגומרי - פליגי רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר - מצמית צמית; ומאן דשרי - מישאב שאיב; והלכתא מישאב שאיב;

האי אומצא: דאסמיק חלייה ^[60] - אסיר ^[61]; לא אסמיק חלייה - שרי.

רבינא אמר: אפילו לא אסמיק נמי חלייה אסיר: אי אפשר דלית בה שורייקי דמא.

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא מגמע ליה ^[62] גמועי!

איכא דאמרי: רב אשי גופיה מגמע ליה גמועי!

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, האי חלא דחליט ביה חדא זימנא - תו לא תאני חליט ביה ^[63].

מאי שנא מחלא מתמהא ^[64] דחלטינן ביה?

התם איתיה

הערות

^ טעמא מפרש בגמרא
^ כדכתיב (שמות יב ט): צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ - כולו כאחד משמע
^ שמבשל בני מעיו בתוכו, כמו בתוך הקדירה
^ תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה
^ של ברזל, כדמפרש בגמרא: שהמתכת, כשמתחמם מקצתו - מתחמם כולו, ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו: שהפנימי מתחמם על ידי קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר, ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ
^ גראיל"ש בלע"ז, וכולה חד טעמא
^ קנלי"ר [חריצים לאורך]: שעשוי שורות שורות
^ כעץ של ערבה ושל אגוז, שיש להן מוח מבפנים
^ יושנ"א שהוא קשה
^ ובעי למישעינהו בסכינא
^ דרך מקום חתך הסכין והוה ליה פסח מבושל
^ [קשרי הרימון חלקים] ואין צריך להעביר סכין עליהם
^ נטיעה בת שנתה
^ ראש השפוד, שהוא מקום חתך, ומוציא מים
^ חוץ לפי הפסח, דאי מפקי מיא - לא עיילי לפסח
^ כשתולין אותו בתנור ומכוסה בטלה - אין מה שבתוך הטלה נשרף: שהטלה מגין עליו
^ אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה
^ אף על פי שאין פנימי של עץ נשרף, אבל פנימי של מתכת מרתיח:
^ של מתכת
^ ואפילו מה שמכוסה ממנו, הלכך הוה ליה 'צלי שפוד'
^ של עץ
^ והוה ליה צלי אש
^ דנותן לתוכו סבירא ליה, וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו - נשמע קול רתיחתן "תוך" "תוך" כקול הסיר; לשון אחר כתב בספרים ישנים: 'תכבר', לשון 'תוך' ו'בר', כלומר: ממולא מבפנים ונראה מבחוץ, כעין שממלאין גדיין ותרנגולין שלנו, ודוגמא גבי אביגיל: (שמואל א כה יח) וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת ומתרגמינן חמש עאן תכברנין; משם רבי קלונימוס
^ 'מקולס' - לשון וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת (שמואל א יז ה), דמתרגמינן 'קולסא דנחשא', דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור
^ דתנן בפרק 'מקום שנהגו' (פסחים דף נג,א)
^ במקום שלא נהגו
^ כאחד
^ דדמי לפסח, ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ
^ קא סלקא דעתא דנחתך והדר נשלק, ומשעה שחתכו קודם צלייתו - תו לא הוי מקולס
^ אינפלדור"א בלע"ז: כמו שאנו ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות, ואפילו לא בישלו את הבשר שנותנים לתוכו
^ ואפילו מלחו כמליחת צלי, דאי במליחה כל צורך לקדירה - פשיטא
^ הטלה
^ דם היוצא מן הבשר [שהיה] הכנוס בתוכו
^ לחוץ, ושואבו חום האוּר
^ לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה - הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א, ושותת דרך בית שחיטה
^ קא סלקא דעתא לאחר בישולו צלי קאמר: דצלי נמי קרי 'בישול', כדכתיב [בדברי הימים ב לה,יג] וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט
^ ולא בלע; ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר 'כך פולטו'
^ בעיסה שקורין פשטיד"א
^ אם יש טעם יפה בלחם
^ וסייעתא לרבה!
^ בעיסה של סלת, ואינה נדבקת כל כך
^ לשון פירורין; ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה
^ ללחם; מוהל הבשר שזב בלחם
^ לשון זכוכית
^ לבן וצלול מראה, צרוף, שאין בו אדמימות דם
^ ואי לא
^ קמח נקייה כעין שלנו, שאינה סולת
^ קשה, ואינו פולטו
^ דאמר לעיל דמיפריר
^ מוהל שבתוך הלחם
^ שהדם ודאי יוצא, ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא
^ כשהיא תלויה בתנור, ואף על גב דעכשיו אין נקב לצאת הדם – שרי: כבולעו בשר החיצון - כך פולטו, וחום האור שואבו
^ אומצא דאסמיק: חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז, וכן ביצי זכר דאסמיק, וכן מיזרקי: חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה
^ כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי
^ כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא 'חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא' ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר- דע:
^ והלכתא בכולן כדברי המיקל
^ ושפיר דמי, אף במלח מעט בתורת צלי
^ ודמו נבלע בו
^ שואבים את הדם
^ [חלייה =] מוהל היוצא ממנו כשחותכו; לישנא אחרינא: שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו, ודמו נסחט לתוכו
^ ורב אחא קאמר לה, דמיקל, ובחלייה מודי דאסיר
^ לההוא חלא
^ חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו - לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד
^ חלש מעיקרו

[1] טעמא מפרש בגמרא

[2] כדכתיב (שמות יב ט): צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ - כולו כאחד משמע

[3] שמבשל בני מעיו בתוכו, כמו בתוך הקדירה

[4] תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה

[5] של ברזל, כדמפרש בגמרא: שהמתכת, כשמתחמם מקצתו - מתחמם כולו, ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו: שהפנימי מתחמם על ידי קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר, ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ

[6] גראיל"ש בלע"ז, וכולה חד טעמא

[7] קנלי"ר [חריצים לאורך]: שעשוי שורות שורות

[8] כעץ של ערבה ושל אגוז, שיש להן מוח מבפנים

[9] יושנ"א שהוא קשה

[10] ובעי למישעינהו בסכינא

[11] דרך מקום חתך הסכין והוה ליה פסח מבושל

[12] [קשרי הרימון חלקים] ואין צריך להעביר סכין עליהם

[13] נטיעה בת שנתה

[14] ראש השפוד, שהוא מקום חתך, ומוציא מים

[15] חוץ לפי הפסח, דאי מפקי מיא - לא עיילי לפסח

[16] כשתולין אותו בתנור ומכוסה בטלה - אין מה שבתוך הטלה נשרף: שהטלה מגין עליו

[17] אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה

[18] אף על פי שאין פנימי של עץ נשרף, אבל פנימי של מתכת מרתיח:

[19] של מתכת

[20] ואפילו מה שמכוסה ממנו, הלכך הוה ליה 'צלי שפוד'

[21] של עץ

[22] והוה ליה צלי אש

[23] דנותן לתוכו סבירא ליה, וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו - נשמע קול רתיחתן "תוך" "תוך" כקול הסיר; לשון אחר כתב בספרים ישנים: 'תכבר', לשון 'תוך' ו'בר', כלומר: ממולא מבפנים ונראה מבחוץ, כעין שממלאין גדיין ותרנגולין שלנו, ודוגמא גבי אביגיל: (שמואל א כה יח) וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת ומתרגמינן חמש עאן תכברנין; משם רבי קלונימוס

[24] 'מקולס' - לשון וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת (שמואל א יז ה), דמתרגמינן 'קולסא דנחשא', דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור

[25] דתנן בפרק 'מקום שנהגו' (פסחים דף נג,א)

[26] במקום שלא נהגו

[27] כאחד

[28] דדמי לפסח, ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ

[29] קא סלקא דעתא דנחתך והדר נשלק, ומשעה שחתכו קודם צלייתו - תו לא הוי מקולס

[30] אינפלדור"א בלע"ז: כמו שאנו ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות, ואפילו לא בישלו את הבשר שנותנים לתוכו

[31] ואפילו מלחו כמליחת צלי, דאי במליחה כל צורך לקדירה - פשיטא

[32] הטלה

[33] דם היוצא מן הבשר [שהיה] הכנוס בתוכו

[34] לחוץ, ושואבו חום האוּר

[35] לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה - הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א, ושותת דרך בית שחיטה

[36] קא סלקא דעתא לאחר בישולו צלי קאמר: דצלי נמי קרי 'בישול', כדכתיב [בדברי הימים ב לה,יג] וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט

[37] ולא בלע; ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר 'כך פולטו'

[38] בעיסה שקורין פשטיד"א

[39] אם יש טעם יפה בלחם

[40] וסייעתא לרבה!

[41] בעיסה של סלת, ואינה נדבקת כל כך

[42] לשון פירורין; ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה

[43] ללחם; מוהל הבשר שזב בלחם

[44] לשון זכוכית

[45] לבן וצלול מראה, צרוף, שאין בו אדמימות דם

[46] ואי לא

[47] קמח נקייה כעין שלנו, שאינה סולת

[48] קשה, ואינו פולטו

[49] דאמר לעיל דמיפריר

[50] מוהל שבתוך הלחם

[51] שהדם ודאי יוצא, ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא

[52] כשהיא תלויה בתנור, ואף על גב דעכשיו אין נקב לצאת הדם – שרי: כבולעו בשר החיצון - כך פולטו, וחום האור שואבו

[53] אומצא דאסמיק: חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז, וכן ביצי זכר דאסמיק, וכן מיזרקי: חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה

[54] כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי

[55] כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא 'חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא' ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר- דע:

[56] והלכתא בכולן כדברי המיקל

[57] ושפיר דמי, אף במלח מעט בתורת צלי

[58] ודמו נבלע בו

[59] שואבים את הדם

[60] [חלייה =] מוהל היוצא ממנו כשחותכו; לישנא אחרינא: שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו, ודמו נסחט לתוכו

[61] ורב אחא קאמר לה, דמיקל, ובחלייה מודי דאסיר

[62] לההוא חלא

[63] חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו - לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד

[64] חלש מעיקרו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]