ביאור:בבלי פסחים דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ^[1] ואכילת חמץ לאכילת מצה ^[2]: השבתת שאור לאכילת חמץ - דכתיב (שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה [הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ], ואכילת חמץ לאכילת מצה - דכתיב (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת, וכתיב ביה במצה (שמות יב יח) [בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ] בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת [עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב] ^[3]!

ואימא לרבות ליל י"ד לביעור ביום כתיב, ואימא מצפרא?

'אך' (שמות יב טו: ... אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם ...) – חִלֵק ^[4].

דבי רבי ישמעאל תנא: 'מצינו י"ד שנקרא 'ראשון', שנאמר (שמות יב יח) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ [בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב]’;

רב נחמן בר יצחק אמר: ראשון דמעיקרא משמע ^[5], דאמר קרא (איוב טו ז) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד [וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ] ^[6];

אלא מעתה (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - הכי נמי ראשון דמעיקרא משמע?

שאני התם, דכתיב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: מה שביעי = שביעי לחג, אף ראשון = ראשון לחג.

הכי נמי כתיב (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ [שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ ^[7]?

אם כן נכתוב קרא 'ראשון', 'הראשון' ^[8] למה לי? - שמע מינה לכדאמרן.

אי הכי, התם נמי: ^[9] 'הראשון' ^[10] למה לי? ותו: התם דכתיב (ויקרא כג לט) [אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְדֹוָד שִׁבְעַת יָמִים] בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן; אימר ראשון דמעיקרא משמע?

שאני התם דאמר קרא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: מה שמיני = שמיני דחג, אף ראשון = ראשון דחג; 'הראשון' למה לי?

למעוטי חולו של מועד;

חולו של מועד - מראשון ושמיני נפקא ^[11]!

איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל דכתב רחמנא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וי"ו מוסיף על ענין ראשון ^[12]: דאפילו בחולו של מועד' - קא משמע לן.

ולא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ה"א ^[13]? ותו: התם דכתיב (ויקרא כג ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם [כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ] - ראשון דמעיקרא משמע?

אלא ^[14]הני שלשה 'ראשון' ^[15] - ^[16] מיבעי ליה לכדתני דבי רבי ישמעאל ^[17], דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בשכר שלשה ראשון ^[18] זכו לשלשה ראשון: להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח: להכרית זרעו של עשו - דכתיב (בראשית כה כה)

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר [וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו]; ולבנין בית המקדש - דכתיב (ירמיהו יז יב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ; ולשמו של משיח - דכתיב (ישעיהו מא כז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם [וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן];

רבא אמר מהכא (שמות לד כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי [וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח] - לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ^[19].

ואימא כל חד וחד כי שחיט ^[20]?

זמן שחיטה אמר רחמנא ^[21].

תניא נמי הכי: '(שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] - מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו?

תלמוד לומר: לא תשחט על חמץ דם זבחי: לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], וכתיב ^[22] [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם], ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ^[23]!

רבי יוסי אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב? - תלמוד לומר 'אך' – חלק ^[24], ואי ביום טוב עצמו ^[25], מי שרי ^[26]? הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה ^[27]!?

אמר רבא:

עמוד ב

שמע מינה מדרבי עקיבא תלת:

שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה ^[28],

ושמע מינה הבערה לחלק יצאת ^[29],

ושמע מינה לא אמרינן 'הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך'.

תנו רבנן: '(שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ] מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ ^[30]? - לפי שנאמר 'לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר' ^[31] שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ^[32] ושל גבוה ^[33];

יכול יטמין ^[34] ויקבל פקדונות מן הנכרי ^[35]?

תלמוד לומר: ' לֹא יִמָּצֵא' ^[36];

אין לי ^[37] אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ^[38] ושרוי עמך בחצר ^[39] – מנין? ^[40]

תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם; ^[41]

אין לי אלא שבבתיכם ^[42], בבורות בשיחין ובמערות מנין?

תלמוד לומר ^[43]: בְּכָל גְּבֻלֶךָ;

ועדיין ^[44] אני אומר ^[45] בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי ^[46], ^[47] בגבולין ^[48] - ^[49] שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה; מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ^[50]? ^[51]

תלמוד לומר: שאור שאור לגזרה שוה: נאמר שאור בבתים: (שמות יב יט) [שִׁבְעַת יָמִים] שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ], ונאמר שאור בגבולין: (שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר [בְּכָל גְּבֻלֶךָ] מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים - אף שאור האמור בגבולין עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים; ומה שאור האמור בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה - אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה.'

אמר מר: אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין? תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא; כלפי לייא! ^[52]

^[53]

אמר אביי: איפוך ^[54]!

רבא אמר: לעולם לא תיפוך, וארישא קאי ^[55]: 'שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה; אין לי ^[56] אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין ^[57]? תלמוד לומר: לא ימצא'.

^[58] והאי תנא מיהדר אהיתירא ונסיב לה ^[59] קרא לאיסורא?

^[60] משום שנאמר ^[61] 'לך' 'לך' תרי זימני ^[62].

אמר מר: 'יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים? - תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא (שמות יב יט)'; הא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה?

לא קשיא: הא דקביל עליה אחריות, הא דלא קביל עליה אחריות,

כי הא: דאמר להו רבא לבני מחוזא ^[63]: בעירו חמירא דבני חילא ^[64] מבתייכו: כיון דאילו מיגנב ואילו מיתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי - כדילכון דמי, ואסור!

הניחא ^[65] למאן דאמר 'דבר הגורם לממון כממון דמי' ^[66], אלא למאן דאמר לאו כממון דמי מאי איכא למימר?

שאני הכא, דאמר ^[67] 'לֹא יִמָּצֵא'.

איכא דאמרי: הניחא למאן דאמר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי,

הערות

1. משעה שהזהיר שלא לאכול חמץ צוה להשבית השאור
2. משעה שחייב לאכול מצה הזהיר שלא לאכול חמץ
3. אלמא זמן אכילת מצה ואיסור חמץ והשבתת שאור משחשיכה
4. 'אך'-ין ו'רק'-ין – מיעוטין; אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור, ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר; ואיכא דאמר 'אך' הוא 'חץ' בגימטריא ד'אח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ' ותופס ח' תחת אל"ף וצד"י במקום כ'
5. בלאו רומיא דקרא אהדדי משמע ראשון במשמעות דקרא: שהוא יום קודם לכל שבעה, דקרא - כיון דכתיב (שמות יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון - ראשון קודם למעשה קאמר
6. הקודם לאדם הראשון נולדת
7. ודרוש נמי ראשון דומיא דשביעי
8. ה' ד-הראשון
9. גבי לולב
10. ה' ד-הראשון
11. מדכתיב בהנהו שבתון - מכלל דאינך לאו שבתון נינהו
12. על ימים הקדומים לו, דהיינו חולו של מועד
13. לא לכתוב רחמנא לא וי"ו - דמשמע ריבויא, דתו איצטריך ה"א למיעוט
14. מ
15. דכתיב במקרא קודש דפסח, ומקרא קודש דסוכות, ומצות לולב
16. לא תותב לרב נחמן, דהני 'ראשון' דכתיב בהו - לאו למשמעותייהו קאתו, אלא
17. שמא בעלמא הוא דנקראו 'ראשון'
18. שביתת הרגל דפסח, ושביתת הרגל דחג, ונטילת לולב שנקראו ראשונים
19. ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע שהוא בין הערבים: שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה; והכי אמרינן בפרק 'אמר להן הממונה' (יומא כח ב): צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, דהיינו מחצות ואילך, וגמרינן מינה דשחיטת התמיד מתחלת שבע; וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה, ומשני לן: שאני כותלי בית המקדש, דלא מכווני: רחבין תחתיהן מאד, ולא משתחרי עד שש ומחצה
20. יבער סמוך לשחיטתו מעט ואם שהה עד תשע יבערנו בתשע
21. לא חלקה תורה לישראל לזה זמנו ולזה זמנו, הואיל וקבע לו זמן ואיסורו שוה בכל - לכולם זמן אחד קבע
22. שמות פרק יב,טז
23. וזו - הבערה שלא לצורך היא, והכתוב אסר מלאכה ביום טוב, הלכך האי 'ראשון' - בארבעה עשר קאמר
24. התיר לך הכתוב לשהותו מקצת יום ביעורו
25. ואי יום ביעורו ביום טוב
26. לשהוייה כלל
27. ואכילת מצה – משחשיכה, ועל כרחך השבתת שאור כשתחשך, ואם כן לא משכחת 'אך' – חלק דאי לאו 'אך' - איכא למימר ביום הראשון בין השמשות שהוא התחלת היום, אבל השתא - על כרחך בתוך יום ביעורו שרי ליה קרא לשהוייה
28. שמע מינה מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון - ערב יום טוב הוא, אלא משום דאסור להבעיר ביום טוב - שמע מינה סבירא ליה כרבי יהודה דאמר לקמן בפרק 'כל שעה' [פרק ב משנה א, דף כא,א ודף כז,ב] אין ביעור חמץ אלא שריפה, ויליף לה מנותר, דאי השבתתו בכל דבר סבירא ליה, לוקמיה ביום טוב ויבערנו בדבר אחר: יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים!
29. ושמע מינה מדקאמר שהוא אב מלאכה - סבירא ליה כרבי נתן דאמר הבערה לחלק יצאתה, דתניא (שבת דף ע,א) הבערה ללאו יצאת: שהיתה בכלל לא תעשה כל מלאכה (שמות כ ט; דברים ה,יג), חזר והוציאה מכללו ופרט בה לאו לעצמה לומר לך שאינה במיתת בית דין כשאר מלאכות, אלא בלאו זה לבדו; רבי נתן אומר: לחלק יצאתה שלא תאמר העושה ארבעה או חמשה אבות מלאכות בשוגג בשבת אינו חייב אלא אחת, דהא חד לאו איכא בכולהו וחד כרת; לפיכך פרט בה בפני עצמה להקיש אליה: מה היא מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין עליה לעצמה כו' אלמא לרבי יוסי - לאו אב מלאכה היא
30. הרי בתים במשמע
31. דמדכתב 'לְךָ' - משמע מינה
32. כגון נכרי
33. אם הקדישם לבדק הבית
34. יכול נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו, דהא [וְ]לֹא יֵרָאֶה כתיב
35. דהא כתיב לְךָ
36. אסר לך הטמנה, שאף היא בכלל מציאה, ואסר לך של אחרים: דהכא לא כתיב 'לך'
37. מ'לא ימצא', דאסור
38. דהוי ממונו כממונך
39. או שלא כיבשתו אבל שרוי בחצרך
40. ולקמיה פריך: איפכא מסתברא!
41. לקמיה מפרש לה
42. כלומר: ואם נאמר זה ולא נאמר 'ולא יראה לך שאור' הייתי אומר: אין לי שאסור לשהות חמץ אלא בבתים, מפני שהוא מצוי אצלו תמיד, דהא בהאי קרא - בתים הוא דכתיב
43. בקרא דלא יראה כתיב
44. אף על פי שנאמר שניהם
45. יש לי לומר
46. דהא לֹא יִמָּצֵא דמשמע אפילו הטמנה - לא כתב אלא בבתים, ולא כתב בהו נמי 'לך' להוציא של אחרים
47. אבל
48. בורות שיחין ומערות כתב 'לך'
49. ואני אומר:
50. מנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה
51. ולקמיה פריך: מאי קאמר דמייתי לה של אחרים ושל גבוה לאיסורא ולהתירא הכא והכא?
52. היכן נוטה דבר זה? הא איפכא מסתברא: נכרי שכבשתו מסתברא דאסור טפי!
53. שתי מלות: 'כלפי', 'לייא' = היכן; וחבירו בברכות בפרק 'הרואה' (דף נח,א) חצבי לנהרא כגני לייא = חרסים שבורים להיכן הולכין.
54. אין לי דאסור אלא בנכרי שכיבשתו, דהוי דומיא דשלך; נכרי שלא כיבשתו מנין? תלמוד לומר לא ימצא; ולא כתב לא תמצא [קרי לא תִמְצָא], אבל לא ימצא - לגמרי משמע
55. להיתירא
56. דמותר לראות של אחרים בדלא קביל עליה אחריות, כדלקמיה
57. דמותר
58. ופרכינן לרבא:
59. למילתיה
60. ומשני:
61. בגבולין בשאור
62. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים בפרשת 'ראה' (דברים טז ד), וכתיב [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ בפרשת 'בא' (שמות יג ז); ואם אינו ענין להאי 'לך' בגבולין גבי ראייה, דהא כבר אמור - תניהו ענין ללא ימצא, ודרוש ביה: לא ימצא לך אף במצוי אצלך, והיינו שרוי עמך קאמינא 'לך': דאין חמץ אסור אלא אם כן שלך, אבל אתה מוצא את שלו; וההיא 'לך' דחמץ [וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] - לא קחשיב, דשאור וחמץ מיצרך צריכי כדאמר בביצה (דף ז,ב) דחד מחבריה לא יליף
63. עירו של רבא
64. גייס של בית המלך, ומטילין תיקון טורח מזונותיהן על העיירות
65. הא דאמרינן דמשום אחריות אסור
66. רבי שמעון קאמר ליה בבבא קמא (דף עא,ב): קדשים שחייב באחריותן - חייב
67. (שמות יב יט)