לדלג לתוכן

ביאור:בבלי פסחים דף מט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מבערין את הכל [1] מלפני השבת, דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: בזמנו;

רבי אליעזר בר צדוק אומר: תרומה מלפני השבת [2] - וחולין בזמנן [3].

גמרא:

תניא: 'רבי אליעזר בר צדוק אומר: פעם אחת, שבת אבא ביבנה [4] וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין - ממונה של רבן גמליאל – ואמר: הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא וביערנו את החמץ.'

משנה:

ההולך [5] לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו: אם יכול [6] לחזור ולבער ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - מבטלו בלבו;

להציל [7] מן הנכרים ומן הנהר ומן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת - יבטל בלבו [8];

ולשבות שביתת הרשות [9] יחזור מיד; [10]

וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש [11]: אם עבר צופים [12] - שורפו במקומו [13], ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה; [14]

ועד כמה הן חוזרין?

רבי מאיר אומר: זה וזה [15] – בכביצה [16];

רבי יהודה אומר: זה וזה בכזית;

וחכמים אומרים: בשר קדש בכזית, וחמץ בכביצה.

גמרא:

ורמינהו ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד!

אמר רבי יוחנן: לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבי יוסי, דתניא: סעודת אירוסין – רשות, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: מצוה;

והשתא דאמר רב חסדא: 'מחלוקת בסעודה שניה, אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה' אפילו תימא הא והא רבי יהודה, ולא קשיא: הא בסעודה ראשונה הא בסעודה שניה [17]!

תניא: 'אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי [18] אלא סעודת אירוסין [19], אבל לא [20] סבלונות [21]; אמר לו רבי יוסי: אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות.'

תניא [תוספתא פסחים פ"ג ה"יב]: רבי שמעון אומר: כל סעודה שאינה של מצוה - אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה.

כגון מאי?

אמר רבי יוחנן: כגון בת כהן לישראל [22], ובת תלמיד חכם לעם הארץ;

דאמר רבי יוחנן: בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה [23].

מאי היא [24]?

אמר רב חסדא: או אלמנה או גרושה או זרע אין לה [25];

במתניתא תנא: 'קוברה [26] או קוברתו או מביאתו לידי עניות.'

איני! והא אמר רבי יוחנן: 'הרוצה שיתעשר - ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן'!?

לא קשיא: הא בתלמיד חכם, הא בעם הארץ [27].

רבי יהושע נסיב כהנתא; חלש, אמר: לא ניחא ליה לאהרן דאדבק בזרעיה דהוי ליה חתנא כי אנא!

רב אידי בר אבין נסיב כהנתא, נפקו מיניה תרי בני סמיכי: רב ששת בריה דרב אידי ורבי יהושע בריה דרב אידי.

אמר רב פפא: אי לא נסיבנא כהנתא - לא איעתרי.

אמר רב כהנא: אי לא נסיבנא כהנתא - לא גלאי. [28]

אמרו ליה: והא למקום תורה גלית?

לא גלאי כדגלי אינשי [29].

אמר רבי יצחק: כל הנהנה מסעודת הרשות - לסוף גולה, שנאמר (עמוס ו ד) [הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם] וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק, וכתיב (עמוס ו ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים [וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים].

תנו רבנן: כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום - סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו [30], ומייתם את גוזליו [31], ותלמודו משתכח ממנו [32], ומחלוקות רבות באות עליו [33], ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

מאי היא?

אמר אביי: קרו ליה [34] 'בר מחים תנורי';

רבא אמר: 'בר מרקיד בי כובי' [35];

רב פפא אמר: 'בר מלחיך פינכי [36]'

רב שמעיה אמר: 'בר מך רבע [37]' [38]. [39]

תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עם הארץ, שאם מת או גולה - בניו עמי הארץ.

תנו רבנן: 'לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן: דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור


עמוד ב

ואינו מתקבל [40]'.

תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם; לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור [41]; לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות; לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה [42]; לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ [43], ועל בנותיהן הוא אומר (דברים כז כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה [וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן] [44].

תניא: רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר (ויקרא יא מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף [וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ]: כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף.

אמר רבי אלעזר: עם הארץ - מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.

אמרו לו תלמידיו: רבי! אמור 'לשוחטו'!

אמר להן: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה.

אמר רבי אלעזר: עם הארץ - אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר (דברים ל כ) [לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בו] כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ [לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם]: על חייו לא חס [45], על חיי חבירו לא כל שכן [46]!

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ - מותר לקורעו כדג [47].

אמר רבי שמואל בר יצחק: ומגבו.

תניא: 'אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ, אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור!

אמרו לו תלמידיו: רבי! אמור 'ככלב'!

אמר להן: זה נושך ושובר עצם, וזה נושך ואינו שובר עצם.'

תניא: היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי: מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.

תניא: רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכין להם למשא ומתן [48] - היו הורגין אותנו.

תנא רבי חייא: 'כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו [49], שנאמר (דברים לג ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה [קְהִלַּת יַעֲקֹב]: אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה [50]';

גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן.

תנא: שנה ופירש [51] - [52] יותר מכולן.

תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות [53], ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד [54], ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה [55], ואין מתלוין עמהן בדרך; ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו [56].

ותנא קמא?

זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה, שנאמר (איוב כז יז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ [וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק].

וכן מי שיצא [מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש: אם עבר צופים - שורפו במקומו, ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה]:

למימרא דרבי מאיר סבר כביצה הוא דחשיב, ורבי יהודה סבר כזית נמי חשיב; ורמינהי: 'עד כמה הן מזמנין [57]? - עד כזית; ורבי יהודה אומר: עד כביצה'; אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.

אביי אמר: לעולם לא תיפוך: התם בקראי פליגי, הכא בסברא פליגי:

התם בקראי פליגי: רבי מאיר סבר: [דברים ח,י: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ [58]] 'וְאָכַלְתָּ' - זו אכילה; ' וְשָׂבָעְתָּ' - זו שתיה, ואכילה בכזית;

ורבי יהודה סבר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו? – בכביצה;

הכא בסברא פליגי: דרבי מאיר סבר: חזרתו כטומאתו [59]: מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה; ורבי יהודה סבר: חזרתו

הערות

[עריכה]
  1. ^ בין חולין בין תרומה, חוץ מכדי אכילתו לשבת, אבל כל מה שעתיד לבער - יבער
  2. ^ שאינו יכול להאכילה לא לזרים ולא לבהמת זרים, ולהשהותה אי אפשר
  3. ^ אבל חולין אין צריך לבער אלא בזמנו, שיכול למצוא להן אוכלים הרבה
  4. ^ נשתהה שם שבת אחת
  5. ^ בארבעה עשר
  6. ^ שיש שהות ביום
  7. ^ את ישראל הנרדפין
  8. ^ ולא יחזור ואפילו יש שהות, דמדאורייתא סגי ליה בביטול בעלמא
  9. ^ שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם כדי שיהא לו משם ולהלן אלפים לילך למחר שם לדבר הרשות
  10. ^ אבל לקנות שביתת מצוה, כגון שילך מחר חוץ לתחום לבית האבל או לבית המשתה, היינו כהולך לשחוט את פסחו;
  11. ^ עמו בדרך, ונפסל ביוצא: שמחיצת קדשים קלים = חומת ירושלים
  12. ^ שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם
  13. ^ ולא הטריחוהו לחזור
  14. ^ כדאמרן ב'כל שעה' (לעיל כד,א) 'בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג) - דבמקום אכילתו שריפתו.
  15. ^ חמץ דאמרן לעיל 'ונזכר שיש לו חמץ בביתו', ובשר קודש שעמו
  16. ^ אבל בפחות גבי חמץ - יבטל בלבו, וגבי בשר קודש - שורפו במקומו
  17. ^ כך הוא דרך החתנים: לאחר סעודת אירוסין - חוזר ומשגר סבלונות לארוסתו, וסועד שם
  18. ^ שתהא מצוה
  19. ^ לבדה
  20. ^ סעודת
  21. ^ דורונות כלים נאים
  22. ^ בת כהן צריכה להינשא לכהנים, ולא לפגום משפחתה להינשא לישראל
  23. ^ במזל טוב
  24. ^ מה עולה בידן
  25. ^ כדכתיב (ויקרא כב יב) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר וסמיך ליה (ויקרא כב יג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ
  26. ^ בלא זמן
  27. ^ תלמיד חכם הוא שבח לו, אבל עם הארץ ואינו כהן - גנאי הוא לו לאהרן, ונענשים
  28. ^ רב כהנא גלה מבבל לארץ ישראל, כדאמר ב'הגוֹזֵל ומאכיל' (בבא קמא קיז א)
  29. ^ שאר תלמידים יוצאין מדעתן, ואני יצאתי על כרחי: מחמת מרדין ואימת מלכות
  30. ^ שמבקש לימודו ואי אפשר לו, וגולה למזונות, והרי אשתו באלמנות חיות
  31. ^ יתומין
  32. ^ שאינו עסוק לחזור עליו
  33. ^ מחמת ששכח תלמודו, או הקפות שמקיף מחנונין לסעודותיו
  34. ^ לבנו
  35. ^ כדרך הליצנים, שמשחקין ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן
  36. ^ קערות
  37. ^ מקפל לבושו ורובץ וישן
  38. ^ כך דרך המשתכרין: אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מטתו, אלא מקפל לבושו תחתיו וישן
  39. ^ 'מך' - כמו 'בר חמרא מוך שקיך וגני' (תענית דף ו,ב)
  40. ^ לשומעים
  41. ^ אנשי מעשה וצדיקים
  42. ^ שאין ממנין אלא אם כן טובים ונאמנין
  43. ^ שאינן זהירות במצות
  44. ^ שדומות לבהמה שאין להן לב להבין
  45. ^ ללמוד תורה ולחיות
  46. ^ ויש לדאג שמא יהרגנו
  47. ^ דתו לא חיי, כדאמרינן בשחיטת חולין (כא,ב) 'קרעו כדג - מטמא באהל מיד ואף על גב שמפרפר'
  48. ^ למזונותיהן ולעזרתם
  49. ^ שמביישו
  50. ^ לכל קהילות יעקב
  51. ^ תלמיד ששנה ופירש מן התורה ויודע כמה תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ וכמה הם שפלים בעיניהם
  52. ^ שונא
  53. ^ אין מזמנין אותו לשמוע דבר להעיד עליו
  54. ^ שום דבר סתר לפי שהולך רכיל ומגלה
  55. ^ שחשוד על הגזל
  56. ^ המוצא אבידה חייב להכריז [הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ [דברים כב,א]], כדאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כא א), ועם הארץ לאו 'אחיך' הוא: דאינו עושה מעשה עמך
  57. ^ שלשה שאכלו כאחת דתנן [ברכות פ"ז מ"א] חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק
  58. ^ מהאי קרא נפקא לן ברכת המזון בברכות (דף מח,ב)
  59. ^ ומדרבנן היא, ואשיעור טומאתו אסמכוה, וטומאת אוכלין בכביצה