ביאור:בבלי פסחים דף מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לענין חמץ בפסח נמי [1]!?

[2] אין הכי נמי [3], ו[4]לאפוקי מדאביי, דאמר [5] יש הקטרה לפחות מכזית [6] - קמשמע לן דהקטרה לאו לפחות מכזית [7].

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא [8]; אמר ליה אביי לרב דימי: וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור? והתנן [טבול יום פ"ב מ"ג]:

המקפה של תרומה [9] והשום והשמן [10] של חולין, ונגע טבול יום במקצתן - פסל את כולן [11]; המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה, ונגע טבול יום במקצתן - לא פסל אלא מקום מגעו בלבד, והוינן בה: מקום מגעו אמאי פסולה? הא בטלי להו תבלין ברוב [12]? ואמר רבה בר בר חנה: מה טעם? - [13] הואיל וזר לוקה עליהן בכזית [14];

היכי דמי [15]? לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור?

[16] לא! מאי '[17]כזית' [18]? - דאיכא כזית בכדי אכילת פרס [19].

וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא היא? [20]

אמר ליה: אִין!

אי הכי, אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי [21]? אלא מאי [22] משום דהיתר מצטרף לאיסור [23]? סוף סוף אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי [24]? אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס [25]: אי בעיניה דקשריף וקאכיל ליה [26] - בטלה דעתיה אצל כל אדם [27], ואי משטר קשטר [28] ואכיל - לית ביה כזית [29] בכדי [30] אכילת פרס [31]

איתיביה [תוספתא תרומות פ"ח ה"יח [ליברמן]]: שתי קדירות: אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שתי מדוכות [32]: אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו [33] – מותרין [34], שאני אומר: תרומה לתוך התרומה נפלה, וחולין לתוך חולין נפלו - ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, אמאי אמרינן שאני אומר תרומה לתוך כו [35]?

אמר ליה: הנח לתרומת תבלין – דרבנן. [36]

איתיביה [תוספתא תרומות פ"ו ה"יח [ליברמן]]: שתי קופות [37]: אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו – מותרין, שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא - אמאי אמרינן שאני אומר?

אמר ליה: הנח לתרומה בזמן הזה – דרבנן.

והאי מִשְׁרַת [דלעיל: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור - חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל] להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: 'מִשְׁרַת -


עמוד ב

ליתן טעם כעיקר [38]: שאם שרה ענבים במים ויש בהן [39] טעם יין – חייב [40]; מכאן אתה דן לכל התורה כולה [41]: ומה נזיר, שאין איסורו איסור עולם [42] ואין איסורו איסור הנאה [43] ויש היתר לאיסורו [44], עשה בו טעם כעיקר – כלאים [45], שאיסורו איסור עולם [46] ואיסורו איסור הנאה, ואין היתר לאיסורו, אינו דין שיעשה טעם כעיקר! והוא הדין לערלה – בשתים [47]'!? [תוספות: ערלה בשנה הרביעית, שיש לו היתר ע"י פדיון]

הא [48] מני? - רבנן היא [49], ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא.

הי רבי עקיבא [50]? אילימא רבי עקיבא דמתניתין, דתנן [נזיר פ"ו מ"א]: רבי עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כדי כזית – חייב - וממאי דמפת ומיין? דילמא מיין לחודיה* [51]? וכי תימא מיין לחודיה - מאי למימרא?

הא קא משמע לן: דאף על גב דתערובת [52] [וחייב].

[53]

אלא רבי עקיבא דברייתא, דתניא: רבי עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין – חייב. [54]

ורבי עקיבא [55], טעם כעיקר [56] מנא ליה?

יליף מבשר בחלב [57]: לאו טעמא בעלמא הוא, ואסור? הכא נמי לא שנא!

ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן, דחידוש הוא [58].

ומאי 'חידוש' [59]? אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור [60] - כלאים נמי [61] האי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדדי אסור!?

אלא דאי תרו ליה כולי יומא [62] בחלבא – שרי [63]; בשיל ליה בשולי – אסור [64]!

ורבי עקיבא נמי, בשר בחלב ודאי חידוש הוא!?

אלא יליף מגיעולי נכרים [65]: גיעולי נכרים לאו טעמא בעלמא הוא, ואסור? הכא נמי לא שנא!

ורבנן?

גיעולי נכרים נמי חידוש הוא, דהא כל נותן טעם לפגם מותר - דגמרינן מנבילה [66] - והכא אסור [67]!

ורבי עקיבא?

כדרב חייא בריה דרב הונא, דאמר: 'לא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומא [68]', הלכך לאו נותן טעם לפגם הוא.

ורבנן?

קדירה בת יומא נמי לא אפשר דלא פגמה פורתא [69].

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי [70]: מדרבנן נשמע לרבי עקיבא [71]: מי לא אמרי רבנן 'מִשְׁרַת - ליתן טעם כעיקר, [72] מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה'? לרבי עקיבא נמי: מִשְׁרַת - להיתר מצטרף לאיסור [73] מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה!?

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ דהא אמרינן על עירובו בלאו, והיינו נמי היתר מצטרף לאיסור
  2. ^ ומשני:
  3. ^ דחמץ בפסח היתר מצטרף לאיסור
  4. ^ האי דנקיט שאור-
  5. ^ במנחות, בפרק 'כל המנחות באות'
  6. ^ וחייב בהקטרת שאור כל דהו, ולא בעי צירוף, ומתרץ לברייתא דלעיל הכי: 'אין לי אלא כזית, חצי זית מנין? - תלמוד לומר: כל, ויליף מינה דיש הקטרה לפחות מכזית
  7. ^ ואי איכא צירוף – אִין, ואי לא - לא
  8. ^ דרבי יוחנן
  9. ^ תבשיל קפוי ועב של תרומה, כגון דייסא
  10. ^ הנתונין בו לתבלין היו
  11. ^ פסל את כל הקדירה: דמקפה עיקר, וטבול יום פוסל את התרומה
  12. ^ דקא סלקא דעתא דימוע - מדרבנן הוא דאסור
  13. ^ דימוע מדאורייתא הוא:
  14. ^ משום דיש שֵׁם תרומה עלה; הלכך לגבי טומאה נמי שֵׁם תרומה עלה, ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה ליפסול את כולן; ומאי טעמא זר לוקה עליו בכזית? - משום זרות; הא לא אכל כזית תרומה!? לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור?
  15. ^ ומאי טעמא זר לוקה עליו בכזית משום זרות? הא לא אכל כזית תרומה [כי הכזית מורכב מתערובת]!
  16. ^ ומשני:
  17. ^ לוקה ב
  18. ^ דקאמר
  19. ^ שאם אכל פרס ממנו = שיעור ארבע ביצים - יש בו כזית תרומה, וקיימא לן דכל שיעורי אכילת איסור בין כזית של חֵלב ודם, ובין כותבת דיום הכפורים - מצטרפין אכילת השיעור בכדי שהייה זו: שאם אכל כחרדל חֵלב וחזר ואכל כחרדל עד שהשלים לכזית, אם אין מתחילת האכילה ועד סופה יותר משהיית כדי אכילת פרס באכילה בינונית – מצטרף, והוי כמו שאכלו בבת אחת, וחייב; והכא נמי יש כאן תרומה כדי להצטרף כזית באכילת פרס ממנו
  20. ^ בתמיה: הא דאמור רבנן כזית מצטרף כשיעור שהיית אכילת פרס, מי הוי מדאורייתא הלכה למשה מסיני, כשאר שיעורין - דקא אמרת לוקה, ומתרצת משום דאכיל כזית מאיסור בר מהיתר?
  21. ^ נהי נמי דלא דרשי 'כל' לרבות עירובו, הא אכיל מיהא מאיסור כזית בכדי אכילת פרס
  22. ^ סבירא לך, האי 'לוקה' דרבה
  23. ^ ובחד כזית קאמר דלקי
  24. ^ יצטרף היתר לאיסור וליחייב
  25. ^ דלא אכיל כזית מן החמץ כשיעור שהיית אכילת פרס, דהא כותח אינו עשוי לאכול אלא לטַבֵּל
  26. ^ ואי מתרמי ואכיל ליה ממש - דהשתא איכא כזית ממהר להצטרף כשיעור אכילת פרס ממנו
  27. ^ ולאו 'אכילה' היא לחיובי עלה
  28. ^ מטבל בתוכו כדרכו
  29. ^ מן החמץ
  30. ^ שהיית
  31. ^ 'פרס' הוא חצי ככר, ששיערו בו עירובי תחומים שהוא מזון שתי סעודות, וחציו לבית המנוגע לטמא בגדים אם ישהה בו כדי אכילתו, שנתנה תורה שיעור שהייתו כדי סעודה, דכתיב (ויקרא יד מז) וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, והלכה למשה מסיני דחצי ככר של שמונה ביצים הוא סעודה ; שכשאכל כדי אכילת פרס ממה שטיבל בתוכו - לא אכל מן הכותח אלא מעט: או שני זיתים או ארבעה, ובההוא פורתא ליכא מן החמץ כזית; ושכר המדי נמי: אף על גב דשתי ליה בעיניה, מיהו אין לך שותה שתים ושלש כוסות שלא יפסיק וישהה בינתיים, הלכך בכדי שהיית אכילת פרס לא שתי כזית מן החמץ לבד מן המים ושאר התערובת, שסתם שכר - עיקרו מן התמרים או מתאנים, אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורין קצת.
  32. ^ שהתבלין נידוכין בתוכן: פלפלין וזנגביל
  33. ^ ממדוכות לתוך הקדירות
  34. ^ קדירות חולין לזר
  35. ^ ותלינן לקולא בעון מיתה!? ודילמא תרומה לתוך חולין נפל, וכי אכיל לה איכא כזית תרומה באכילת פרס!? אלא שמע מינה אי נמי ודאי נפל - לא מיחייב משום כזית בכדי אכילת פרס אלא מדרבנן, וכי מספקא לן - תלינן לקולא
  36. ^ במסכת נזיר גרסינן: ואלא מאי, היתר מצטרף לאיסור? היכי אמר שאני אומר? אלא הנח לתרומת תבלין דמדרבנן: דרֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (דברים יח ד) כתיב.
  37. ^ קופות גדולות, ובתוכן דגן דהויא תרומה דאורייתא
  38. ^ לעשות טעמו של איסור כעיקרו וממשו
  39. ^ במים
  40. ^ בכזית מהן; והא - לאו משום היתר מצטרף לאיסור הוא, אלא משום דאיתעביד ליה כוליה איסור, אבל היתר מצטרף לאיסור לא ילפינן מינה
  41. ^ שיהא טעמו של איסורין כממשו
  42. ^ אלא כמה שפירש, ואם סתם - שלשים יום
  43. ^ וענבים ויין מותרין לו בהנאה
  44. ^ אף תוך זמן: על ידי חכם
  45. ^ כלאי הכרם
  46. ^ זרע חטה וחרצן הכל אסור לעולם
  47. ^ קל וחומר זה אתה דן לערלה בשתי דרכים: דאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו בתוך שלש, מה שאין כן בנזיר; ואיסור עולם ליכא למימר בה: דלאחר שלש מותרות
  48. ^ דאפיקתיה להאי קרא לטעם כעיקר
  49. ^ דפליגי אדרבי עקיבא בהיתר מצטרף לאיסור; ולקמיה מפרש מאי היא
  50. ^ מהי מילתא דרבי עקיבא שמעינן דהיתר מצטרף לאיסור
  51. ^ וצירוף שייך למיתני בה משום דנבלע בתוך הפת
  52. ^ שאינו בעין: שנבלע בפת
  53. ^ *והיאך משערין כזית יין? - ממלא כלי מפה לפה, ומביא זית ונותן לתוכו, והיין היוצא - הוא כזית יין; וכן הוא בתוספתא דנזיר
  54. ^ ופליגי רבנן עליה: דלית להו היתר מצטרף לאיסור; ואילו פשט היין בכל הפת - לא הוו פליגי רבנן עליה, דהא אית להו טעם כעיקר ואיתעביד ליה פת גופיה איסור! ובהא מיהא פליגי עליה: דטעמא דרבי עקיבא משום צירוף הוא, ואי נמי לא נשרית כל הפת ביין - מצטרף נמי היתר לאיסור לחיובא.
  55. ^ כיון דמפיק ליה להאי מִשְׁרַת להיתר מצטרף לאיסור
  56. ^ היכא דליכא מידי עיקר אלא טעם, כגון שרה ענבים במים
  57. ^ בשר שנתבשל בחלב, והבשר בעיניה, אלא שטעם החלב נבלע בו
  58. ^ כל איסורו תימה הוא; ודבר חידוש שאינו מצוי בינינו בשאר איסורין - לא גמרינן חומרא דידיה אשאר איסורין, דכי היכי דשאר חידושין דידיה לא הוו בשאר איסורין - האי דטעם כעיקר נמי לא תיגמר מיניה
  59. ^ ומאי חידושיה משאר מילי
  60. ^ דשני דברים המותרים הם וכשנתערבו נאסרין מה שאין כן בשאר דברים
  61. ^ דוגמתן:
  62. ^ שורהו בחלב כל היום
  63. ^ כלומר: מותר לשרותו בתוכו, ואינו עובר עליו אפילו על אכילתו: דלא אסרה תורה אלא דרך בישול, ואפילו יהיב ביה טעמא! ומיהו מדרבנן אסור
  64. ^ עובר על בישולו ועובר על אכילתו
  65. ^ קדירה שבישל בה הנכרי, וכשחוֹזֵר ישראל ומבשל בה - היא מגעלת בליעתה לתוך של ישראל; 'גיעול' לשון מקיא ופולט, והתורה אסרתו במעשה מדין: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ (במדבר לא כג) דהיינו יורות וקומקמוסין וכיוצא בהן שמרתיחין אותן על האוּר
  66. ^ דכתיב לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר [אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ...] (דברים יד כא): הראויה לגר קרויה נבילה, שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה
  67. ^ דהאי נמי לפגם הוא, דאותה בליעה מששהתה בדופנו של כלי לילה אחת - הופג טעמו ונתקלקל, ותו לא משבחת לאוכל שהיא נפלטת לתוכו
  68. ^ שבישל בה הנכרי בו ביום
  69. ^ מטעם הכלי נפגמה הבליעה
  70. ^ לרבי יוחנן פריך, דאמר לעיל: כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר', ואוקימנא כרבי עקיבא
  71. ^ מכדי לרבי עקיבא שמעינן ליה דאמר באיסורי נָזִיר היתר מצטרף לאיסור, ובשאר איסורי לא איירי מידי, ורבי יוחנן - אמאי לא אמר דכי היכי דאית ליה באיסורי נזיר אית ליה נמי בשאר איסורי? הא ממאי דשמעינן להו לרבנן בטעם כעיקר - מצינן למשמע מינה נמי דעתיה דרבי עקיבא בהיתר מצטרף לאיסור
  72. ^ וקא אמרי נמי הכי בשאר איסורי:
  73. ^ לרבי עקיבא נמי דמפיק לה להיתר מצטרף לאיסור, איכא למימר נמי דאית ליה