ביאור:בבלי פסחים דף קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושמע מינה: אומר שתי קדושות על כוס אחד [רשב"ם: היכא דלית ליה אלא כוס אחד, כי הכא, אף על גב דאמר (לעיל קב,ב) 'אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד' - היכא דלית ליה שאני, כדמתרצינן לעיל],

ושמע מינה: בית שמאי היא, ואליבא דרבי יהודה [1]. [רשב"ם: דאילו לבית הלל - ברישא בשמים ואחר כך מאור; והא ליכא למימר רבי מאיר ואליבא דבית הלל, כדאמר לעיל, ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה ועני רבא 'זו דברי רבי מאיר הוא', דהכי נמי פרכינן בברכות פרק 'אלו דברים' [2], ומשני: לא סלקא דעתא, מדקתני ומשלשלן לאחר המזון'; מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא דמזון ברישא? - רבי יהודה, כדאמר לעיל: רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו'; אלמא רבי יהודה היא ואליבא דבית שמאי, דאילו לרבי מאיר - מי תנא לה 'משלשלן לאחר המזון'?: דלדידיה מאור ברישא בין לבית שמאי בין לבית הלל, ולא מזון, כדאמר לעיל: זו דברי רבי מאיר!]

רב אשי אמר: 'טעמו - פגמו' ו'כוס של ברכה צריך שיעור' - חדא מילתא היא, והכי קאמר: מאי טעמא טעמו פגמו? - משום דכוס של ברכה צריך שיעור [3].

רבי יעקב בר אידי קפיד [4] אחצבא [כד] פגימא [5];

רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא [6];

מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא [7].

תנו רבנן: '(שמות כ ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ - זוכרהו על היין [8];

אין לי אלא ביום, בלילה מנין?

[9]

תלמוד לומר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו.'

בלילה מניין? אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא קדיש: דכי קדיש - תחלת יומא בעי לקידושי! ותו: בלילה מנין, תלמוד לומר: זכור את יום?: תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא!?

הכי קאמר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו - זוכרהו על היין בכניסתו; אין לי אלא בלילה, ביום מנין? תלמוד לומר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

[10]

ביום מאי מברך?

אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן [11].

רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה "ליקדיש לן מר קידושא רבה"!

הבו ליה, סבר מאי ניהו "קידושא רבה"? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא; אמר: בורא פרי הגפן ואגיד ביה [12], חזייה לההוא סבא דגחין ושתי, קרי אנפשיה (קהלת ב יד) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ! [המשך הפסוק: וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם]!

[13]

אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך בכל השבת כולו;

ועד כמה?

אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת [14],

כי הא: דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי - ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין [15], חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא.

אמר רבי יעקב בר אידי: אבל לא על האור [16].

אמר רב ברונא אמר רב:


עמוד ב

הנוטל ידיו לא יקדש [17].

[18]

אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה? זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא עליה ריפתא [19] - מקדש אריפתא [20], זימנין דחביבא ליה חמרא [21] - מקדש אחמרא!

[22]

אמר רב הונא אמר רב: טעם [23] - [24] אינו מקדש [25].

בעא מיניה רב חנא בר חיננא מרב הונא: טעם מהו שיבדיל?

אמר ליה: אני אומר טעם מבדיל [רשב"ם: ואף על גב דלגבי קידוש אמינא 'טעם - אינו מקדש', בהבדלה אין להחמיר כל כך], ורב אסי אמר טעם אינו מבדיל.

רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי, אישתלי [26] וטעים מידי; הבו ליה כסא – ואבדיל; אמרה ליה דביתהו [27]: והא מר לא עביד הכי [28]?

אמר לה [29]: שבקיה, כרביה סבירא ליה [30].

אמר רב יוסף אמר שמואל: טעם - אינו מקדש, טעם - אינו מבדיל;

ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל: טעם – מקדש, וטעם – מבדיל.

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר מאור ואחר כך בשמים
  2. ^ נב,א
  3. ^ אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור - טעמו לא פגמו
  4. ^ לקידוש והבדלה וברכת המזון
  5. ^ אבל אם בא לשתות מכוס פגום - מברך עליו ברכת היין
  6. ^ רשב"ם: לקידוש ולהבדלה ולברכת המזון ולכל ברכות שתקנו לסדרן על היין: שלא יברך על כוס פגום, אבל אם רוצה לשתות יין - צריך לברך 'בורא פרי הגפן', שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ומיהו אם אין לו אלא יין פגום - מקדש עליו; ד'קפיד' - לכתחלה משמע
  7. ^ רשב"ם: חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד
  8. ^ 'לקדשו' משמע משעה שמתקדש היום
  9. ^ לקמן פריך: אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא: דכניסתו היא קדושתו
  10. ^ רשב"ם: אף על גב דאין לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע"י שאנו מסרסין אותה למפרע - אפילו הכי לא שייך למימר חסורי מיחסרא, שהרי אין חסר ממנה כלום אלא ששנויה למפרע: דבמקום שהיה לו לומר 'אין לי אלא בלילה ביום מנין' טעה התנא בשמועתו ושנה 'אין לי אלא ביום בלילה מנין', הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא.
  11. ^ רשב"ם: אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת: לחלק בין מדת שבת למדת חול, שהוא ענין שיר! שאין אומרים שירה אלא על היין; והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו
  12. ^ האריך בו [רשב"ם: לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות, ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא, שאם לא כן - היה אומר לו קידוש גדול של לילה כמנהגן]
  13. ^ קידושא רבא = בורא פרי הגפן, ואהכי קרי ליה 'קידושא רבה': דאכולהו קידושי אמרי לה.
  14. ^ [רשב"ם: ולא עד בכלל] אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב
  15. ^ אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת" או שאמר "קודם השבת תתני לי"
  16. ^ אם לא בירך 'בורא מאורי האש' במוצאי שבת - שוב אינו מברך [רשב"ם: כך נראה לי טעם הדבר: כדתניא ב'מקום שנהגו' (נד,א) אין מברכין בו אלא בליל מוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא]
  17. ^ דקידושא מפסיק בין נטילה לאכילה, והוי כהיסח הדעת, ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא
  18. ^ רשב"ם: נטל ידיו לא יקדש אלא אחֵר יקדש, והוא יצא ידי חובתו בשמיעה ושתיה, דאין כאן היסח הדעת מאחר שהוא עצמו אינו מברך, אבל הוא עצמו לא יקדש אם נטל ידיו כדי שיאכל על סמך נטילה דלפני קידוש, דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא, דתכף לנטילת ידים סעודה, ובשביל קידוש לא בעי נטילה: דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, והא קא משמע לן: דנטילה שלפני קידוש אינה עולה לו, לפיכך יקדש תחלה ואחר כך נוטל ידיו, וכל שכן דהנוטל ידיו לא יבדיל: דהא אפילו קידוש דבמקום סעודה הוא ואיכא למימר דליכא היסח הדעת, אפילו הכי אין יכול לסמוך על נטילה דלפני קידוש; והא דקאמר 'נטל לא יקדש' ולא אמר 'מקדש וחוזר ונוטל ידיו' - היינו משום דלא בעינן נטילת ידים תרי זימני, דחדא מינייהו ברכה לבטלה, הלכך לא יקדש הוא אבל חבירו יקדש לו.
  19. ^ שהיה רעב
  20. ^ אלמא לא בעי נטילה אחריתי, אלא מעיקרא משי ואכיל נהמא דקידושא
  21. ^ שהיה צמא
  22. ^ רשב"ם: אלמא קידוש שלאחר נטילה לא חשיב היסח הדעת, וכן הילכתא: דמי שנטל ידיו קודם קידוש אין צריך לחזור וליטלן אחר קידוש, ולא אפליגו רבנן בין מקדש אריפתא למקדש אחמרא מדלא קא מהדר ליה לרב יצחק בר שמואל מידי; ומיהו לכתחלה מוזגין ואחר כך נוטלין לידים כבית הלל במסכת ברכות (דף נא:); ומדרב שמעינן שמקדשין על הפת [כיצד" – נוטלים ידים] ואומר ויכולו ומברך המוציא ואינו אוכל, גם לא יפרוס, עד שיקדש אחרי כן, ודוקא קידוש; אבל הבדלה אינה אלא על הכוס של יין, כדאמרינן (שם דף לג,א ): העשירו - קבעוה על הכוס, ומי שאין לו כוס יין במקום שרגילין לשתות יין - אל יבדיל על הפת, ודי לו בהבדלת תפלה - בסידור רב עמרם.[הגהת יבנ"ה: ויש מקומות ועדות שנוהגים לכתחילה כרב, ואין כאן הפסק, כי הקידוש חלק מהסעודה.]
  23. ^ אם אכל
  24. ^ שוב
  25. ^ כל הלילה [רשב"ם: אלא למחר קודם סעודה]
  26. ^ רב ירמיה
  27. ^ דרב אסי לרב אסי
  28. ^ דאמר רב אסי: 'טעם - אינו מבדיל'
  29. ^ רשב"ם: רב אסי
  30. ^ רשב"ם: דסבירא ליה כרב, ורב הונא משמיה דרב היה אומר, וכך פרש"י