ביאור:בבלי פסחים דף נב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ביישוב לא עבידנא ^[1] מפני שינוי המחלוקת ^[2]; במדבר מאי?

אמר ליה: הכי אמר רב אמי: ביישוב – אסור, במדבר – מותר.

רב נתן בר אסיא אזל מבי רב לפומבדיתא ביום טוב שני של עצרת; שמתיה רב יוסף! אמר ליה אביי: ולנגדיה מר נגידי?

אמר ליה: עדיפא ^[3] עבדי ליה ^[4], דבמערבא מימנו אנגידא דבר בי רב, ולא מימנו אשמתא ^[5].

איכא דאמרי נגדיה רב יוסף, אמר ליה אביי: נשמתיה מר, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'מנדין על שני ימים טובים של גליות'!?

אמר ליה: הני מילי איניש דעלמא, הכא צורבא מדרבנן הוא, דטבא ליה עבדי: דבמערבא מימנו אנגדתא דבר בי רב, ולא מימנו אשמתא.

כיוצא בו המוליך פירות שביעית [ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו - חייב לבער; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה! ^[6]]:

ולית ליה לרבי יהודה הא דתנן נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם ^[7]?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מילתא אחריתי קאמר רבי יהודה, והכי קאמר ^[8]: או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו, ושמע שכלו במקומו - חייב לבער ^[9]; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו ^[10], והא לא כלו להו!

למימרא דרבי יהודה לקולא קאמר? והאמר רבי אלעזר: 'לא אמר רבי יהודה אלא לחומרא' ^[11]!? אלא איפוך ^[12]: '^[13] אינו חייב לבער ^[14]; רבי יהודה אומר: ^[15] צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו ^[16], והא כלו להו ^[17]'!

אביי אמר: לעולם כדקתני ^[18], והכי קאמר ^[19]: '^[20] או ממקום שלא כלו למקום שכלו ^[21] והחזירן למקומן ועדיין לא כלו - אינו חייב לבער; רבי יהודה אומר ^[22]: ^[23] צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו - והא כלו להו!

מתקיף לה רב אשי: לרבי יהודה, אטו אגבא דחמרא קלטינהו ^[24]?

אלא אמר רב אשי: בפלוגתא דהני תנאי, דתנן [שביעית פ"ט מ"ה]: 'הכובש שלשה כבשין בחבית אחת ^[25]: רבי אליעזר אומר: אוכלין ^[26] על הראשון ^[27]; רבי יהושע אומר: אף על האחרון ^[28] רבן גמליאל אומר: כל שכלה מינו מן השדה - יבער מינו מן החבית, והלכה כדבריו'.

רבינא אמר: בפלוגתא דהני תנאי, דתניא [תוספתא שביעית פ"ז ה"טז]: 'אוכלין בתמרין ^[29] עד שיכלה ^[30] האחרון שבצוער ^[31]; רבן שמעון בן גמליאל אומר:

עמוד ב

אוכלין על של בין הכיפין ואין אוכלין על שבין השיצין ^[32].

תנן התם [שביעית פ"ט מ"ב]: 'שלש ארצות לביעור ^[33]: יהודה ועבר הירדן וגליל; ושלש ארצות בכל אחת ואחת ^[34]; ולמה אמרו 'שלש ארצות לביעור' ^[35]? - שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה ^[36]'.

מנא הני מילי ^[37]?

אמר רב חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר חנינא: אמר קרא: (ויקרא כה ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ [תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל]: כל זמן שחיה אוכלת מן השדה - האכל לבהמה שבבית; כלה לחיה אשר בשדה - כלה לבהמתך מן הבית', וגמירי ^[38] דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל, ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה ^[39].

תנו רבנן [תוספתא שביעית פ"ה ה"א]: 'פירות שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ - מתבערין ^[40] בכל מקום שהן ^[41] [בתוספתא: - דברי רבי]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: יחזרו למקומן ויתבערו, משום שנאמר (ויקרא כה ז) [וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר] בְּאַרְצֶךָ [תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל] ^[42].'

הא אפיקתיה ^[43]?!

קרי ביה: בארץ - בְּאַרְצֶךָ ^[44];

אי נמי מ-אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ ^[45].

רב ספרא נפק מארץ ישראל לחוצה לארץ; הוה בהדיה גרבא דחמרא דשביעית; לוו בהדיה ^[46] רב הונא בריה דרב איקא ורב כהנא; אמר להו: איכא דשמיע ליה מיניה דרבי אבהו ^[47] הלכה כרבי שמעון בן אלעזר או לא?

אמר ליה רב כהנא: הכי אמר רבי אבהו: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

אמר ליה רב הונא בריה דרב איקא: הכי אמר רבי אבהו: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר!

אמר רב ספרא: נקוט הא כללא דרב הונא בידך, דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה ^[48] כרחבה דפומבדיתא ^[49], דאמר רחבה אמר רב יהודה ^[50]: הר הבית סטיו כפול היה: סטיו לפנים מסטיו ^[51]; קרי עליה ^[52] רב יוסף: (הושע ד יב) עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ [כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם] - כל המיקל לו מגיד לו.

רבי אילעאי קץ כפנייתא דשביעית ^[53]; היכי עביד הכי? לְאָכְלָה אמר רחמנא (ויקרא כה ו: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ), ולא להפסד! וכי תימא 'הני מילי היכא דנחית לפירא ^[54], אבל היכא דלא נחית לפירא – לא', והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי דערלה ^[55] – אסירי ^[56], הואיל ונעשו שומר לפירי', ושומר לפירי אימת הוה? – בכופרי ^[57], וקא קרי להו 'פירי' ^[58]!?

רב נחמן ^[59] - דאמר כרבי יוסי, דתנן [ערלה פ"א מ"ז]: 'רבי יוסי אומר: ^[60] סמדר אסור ^[61] מפני שהוא פירי ^[62]', ופליגי רבנן עליה ^[63].

מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ומי פליגי רבנן עליה דרבי יוסי בשאר אילנות ^[64]? והא תנן [שביעית פ"ד מ"י]: 'מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ^[65]? - בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו ^[66], ובית הלל אומרים: החרובין – משישרשרו ^[67], והגפנים

הערות

^ מלאכה ביום טוב שני
^ הואיל ונהגו בו איסור - לא אשנה לעיניהם את המנהג
^ החמורה ממנה
^ עשיתי לו
^ תלמיד שסרח - היו נמנין להלקותו ולא לנדותו, משום דשמתא חמורה, וחוששין לכבוד התורה
^ דמשמע שיכול לומר לו בן מקום שלא כלו לבן מקום שכלו: צא והבא לך אף אתה ממקום שהבאתי ותמצא שלא כלו שם לחיה, ואכול מאותן שתביא, ואותה שלך שיש לך בבית – אסורין, וטעמא משום דגדלו כאן ובזה המקום כלו, אבל אני הבאתי את שלי ממקום היתר ואין כאן מחלוקת
^ ולית ליה לרבי יהודה דאסור משום חומרי מקום שהלך לשם - ואפילו אין שם מחלוקת: דהא ממקום שאין עושין למקום שעושין, דטעמא לאו משום מחלוקת הוא, ואסרינן ליה משום חומרי מקום שיצא משם
^ תנא קמא
^ ואף על גב דאין כאן חומרי מקום שיצא משם: שבשעה שיצא עדיין לא היו נוהגין בהן חומרא
^ יכול זה לומר לבני מקומו שיצא משם: איני משנה ממנהגכם, דהא הולכתים למקום שלא כלו, וצא והבא לך משם ותוכל למצוא הרבה
^ הכי הוה גמיר לה רבי אלעזר מרביה: דרבי יהודה אמר לחומרא
^ תוספת זו שהוספנו על המשנה, ואימא
^ או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומן
^ דאין כאן משום חומרי מקום שיצא משם: שכשהוציאם עדיין לא נאסרו
^ יש כאן זילזול מקומו, דאמרי ליה בני מקומו הראשון
^ ממקום שהבאתם
^ ותמצא שכבר כלו
^ דלא איירי מתניתין במביא ממקומו למקום השוה לו, אלא למקום שאין שוה לו
^ מתניתין
^ המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו
^ חייב לבער;
^ מחמיר
^ דאמרינן ליה
^ גבו של חמוּר שהכניסן לתוך אותו מקום החמור - קלטן בחומרי אותו מקום שלא יוכל להחזירן עוד? הא לא גדלו שם ואינו אוכלן שם
^ שלשה מיני ירק בחבית אחת של חומץ או של ציר, כדי להתקיים
^ משלשתן
^ על סמך הראשון הממהר להיות כלה לחיה מן השדה: דמשעה שיכלה אחד מהן מן השדה - שלשתן אסורין, דכבשייהו משוי להו כחד
^ על סמך מין הכלה אחרון, ואוכל משלשתן ואף על פי שמין השנים כלה לחיה כבר; ותנא דמתניתין ורבי יהודה בהא פליגי: דתנא קמא סבר לה כרבי יהושע דמיקל, והכי מישתמעא למילתיה: ממקום שלא כלו למקום שכלו כולן - חייב לבער, אבל כלו מקצתן - אוכל אף ממין הכלה, כרבי יהושע, דאוכלין אף על האחרון; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה מאותו המין מן השדה והרי לא תמצא בשדה, ואסור, כרבן גמליאל:
^ בכל ארץ יהודה
^ דקל
^ שהיא עיר התמרים, ותנן לקמן: שלש ארצות לביעור: שאין בני יהודה אוכלין משכלו בכל ארץ יהודה, ואף על פי שלא כלו בגליל, אבל אוכלין הן ביהודה ואפילו במקום שכלה עד שיכלה מקום אחרון שבכל ארץ יהודה, לפי שחיה כשאינה מוצאת כאן - הולכת למקום אחר והיא מתפרנסת שם, ורחמנא תלה בה, כדלקמן
^ דרך דקלים להיות בעיקרן קוצים סביב, והיינו 'שיצים', ומן הדקל עצמן הן, ולמעלה עלין שלו עשויין כסדרן כמין כפות תמרים, וכשהרוח מנשב - התמרים נופלין ונשארין באותן כיפין ולמטה בשיצין, וקאמר רבן שמעון דכל זמן שמצויין בכיפין - אוכלין מאותן שבבית, אבל אין אוכלין מן הבית על סמך אותן שבשיצין, לפי שאין החיה יכולה ליטלן מפני הקוצים, ומתניתין - הכי קאמר תנא קמא: כלה לגמרי אף מבין השיצין - חייב לבער, אבל כלו מן הכיפין ועדיין יש בשיצין - אינו חייב לבער; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה ממקום הראוי ליטלן - ולא תמצא, ולחומרא אמרה רבי יהודה
^ בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור: שאין זו סומכת על זו משכלו בה ואף על פי שלא כלו בחבירתה
^ שחלוקות במנהג קיום פירותיהן: שפירותיהן כלות של זו קודם לזו, ואף על פי כן עשינו כולן אחת לביעור, כדמפרש ואזיל
^ הואיל ושלש ארצות לכל אחת - הרי כאן תשע ארצות, למאי הילכתא אמרו שלש ארצות לביעור ותו לא
^ עשאום לשלש שבכל אחת כאילו הן אחת, ואוכלין בכל אחת ואחת מהשלש החלוקות לביעור עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה – אוכלין; ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצותיה, וכן בעבר הירדן, וכן בגליל
^ דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה, אבל אין אוכלין ביהודה על ידי אותן שבגליל
^ מסורת מאבותינו
^ דאין חיה שביהודה מתרחקת כל כך לצאת מיהודה לגליל ומגליל ליהודה, אבל יוצאה היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה
^ כשתגיע עונת הביעור שכלו לחיה
^ ולא מטרחינן ליה להחזירן לארץ לבערן שם
^ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, וְזֶהוּ ביעורן: שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה
^ למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל
^ אי הוה כתיב 'בארץ' הוה שמעת מינה חדא מינייהו; השתא דכתיב בְּאַרְצֶךָ - דרוש בה תרתי
^ 'אשר' לדרשא
^ נתלוו עמו בחבורה
^ תלמידיו היו
^ כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנייה ומבחין הימנו או הן או לאו
^ שהיה מדקדק בשמועתו לדעת ממי קיבלה
^ ספק שמעה מרב יהודה או מרבי יהודה נשיאה, דהוה נמי בההוא דרא
^ איצטבאות סביב לו כפולות זו לפנים מזו סביב
^ דרב ספרא
^ דקל טעון כפניות, והן תמרים קטנים שלא בישלו, וקצץ הדקל לעצים והפסיד כפניות
^ פירי שנגמר אסור להפסידו
^ שומר הגדל סביבות התמרים בקטנן, כעין פקס הגדל סביבות אגוזי יער הדקות
^ משום ערלה: דלא הוו כעץ, אלא שם פירי עליהם
^ כשהן קטנות, ו'כופרא' הוא כפניות, וכשגדילין הוא יבש ונופל
^ אלמא כפניות קרויין 'פירי'
^ דאמר פירי שלא נגמר קרוי פירי
^ משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים, והיינו
^ משום ערלה
^ ובלעז קורין אשפני"ר
^ במסכת ערלה דקתני רישא העלין והלולבין ומי גפנים וסמדר מותרים משום ערלה ורבי אלעאי דעבד כרבנן
^ חוץ מגפן
^ לעצים, מפני שמפסיד הפירי, ורחמנא אמר לְאָכְלָה ולא להפסד
^ תחילת העלין בימי ניסן
^ משיראו בהן כעין שרשרות של חרובין

[1] מלאכה ביום טוב שני

[2] הואיל ונהגו בו איסור - לא אשנה לעיניהם את המנהג

[3] החמורה ממנה

[4] עשיתי לו

[5] תלמיד שסרח - היו נמנין להלקותו ולא לנדותו, משום דשמתא חמורה, וחוששין לכבוד התורה

[6] דמשמע שיכול לומר לו בן מקום שלא כלו לבן מקום שכלו: צא והבא לך אף אתה ממקום שהבאתי ותמצא שלא כלו שם לחיה, ואכול מאותן שתביא, ואותה שלך שיש לך בבית – אסורין, וטעמא משום דגדלו כאן ובזה המקום כלו, אבל אני הבאתי את שלי ממקום היתר ואין כאן מחלוקת

[7] ולית ליה לרבי יהודה דאסור משום חומרי מקום שהלך לשם - ואפילו אין שם מחלוקת: דהא ממקום שאין עושין למקום שעושין, דטעמא לאו משום מחלוקת הוא, ואסרינן ליה משום חומרי מקום שיצא משם

[8] תנא קמא

[9] ואף על גב דאין כאן חומרי מקום שיצא משם: שבשעה שיצא עדיין לא היו נוהגין בהן חומרא

[10] יכול זה לומר לבני מקומו שיצא משם: איני משנה ממנהגכם, דהא הולכתים למקום שלא כלו, וצא והבא לך משם ותוכל למצוא הרבה

[11] הכי הוה גמיר לה רבי אלעזר מרביה: דרבי יהודה אמר לחומרא

[12] תוספת זו שהוספנו על המשנה, ואימא

[13] או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומן

[14] דאין כאן משום חומרי מקום שיצא משם: שכשהוציאם עדיין לא נאסרו

[15] יש כאן זילזול מקומו, דאמרי ליה בני מקומו הראשון

[16] ממקום שהבאתם

[17] ותמצא שכבר כלו

[18] דלא איירי מתניתין במביא ממקומו למקום השוה לו, אלא למקום שאין שוה לו

[19] מתניתין

[20] המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו

[21] חייב לבער;

[22] מחמיר

[23] דאמרינן ליה

[24] גבו של חמוּר שהכניסן לתוך אותו מקום החמור - קלטן בחומרי אותו מקום שלא יוכל להחזירן עוד? הא לא גדלו שם ואינו אוכלן שם

[25] שלשה מיני ירק בחבית אחת של חומץ או של ציר, כדי להתקיים

[26] משלשתן

[27] על סמך הראשון הממהר להיות כלה לחיה מן השדה: דמשעה שיכלה אחד מהן מן השדה - שלשתן אסורין, דכבשייהו משוי להו כחד

[28] על סמך מין הכלה אחרון, ואוכל משלשתן ואף על פי שמין השנים כלה לחיה כבר; ותנא דמתניתין ורבי יהודה בהא פליגי: דתנא קמא סבר לה כרבי יהושע דמיקל, והכי מישתמעא למילתיה: ממקום שלא כלו למקום שכלו כולן - חייב לבער, אבל כלו מקצתן - אוכל אף ממין הכלה, כרבי יהושע, דאוכלין אף על האחרון; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה מאותו המין מן השדה והרי לא תמצא בשדה, ואסור, כרבן גמליאל:

[29] בכל ארץ יהודה

[30] דקל

[31] שהיא עיר התמרים, ותנן לקמן: שלש ארצות לביעור: שאין בני יהודה אוכלין משכלו בכל ארץ יהודה, ואף על פי שלא כלו בגליל, אבל אוכלין הן ביהודה ואפילו במקום שכלה עד שיכלה מקום אחרון שבכל ארץ יהודה, לפי שחיה כשאינה מוצאת כאן - הולכת למקום אחר והיא מתפרנסת שם, ורחמנא תלה בה, כדלקמן

[32] דרך דקלים להיות בעיקרן קוצים סביב, והיינו 'שיצים', ומן הדקל עצמן הן, ולמעלה עלין שלו עשויין כסדרן כמין כפות תמרים, וכשהרוח מנשב - התמרים נופלין ונשארין באותן כיפין ולמטה בשיצין, וקאמר רבן שמעון דכל זמן שמצויין בכיפין - אוכלין מאותן שבבית, אבל אין אוכלין מן הבית על סמך אותן שבשיצין, לפי שאין החיה יכולה ליטלן מפני הקוצים, ומתניתין - הכי קאמר תנא קמא: כלה לגמרי אף מבין השיצין - חייב לבער, אבל כלו מן הכיפין ועדיין יש בשיצין - אינו חייב לבער; רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה ממקום הראוי ליטלן - ולא תמצא, ולחומרא אמרה רבי יהודה

[33] בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור: שאין זו סומכת על זו משכלו בה ואף על פי שלא כלו בחבירתה

[34] שחלוקות במנהג קיום פירותיהן: שפירותיהן כלות של זו קודם לזו, ואף על פי כן עשינו כולן אחת לביעור, כדמפרש ואזיל

[35] הואיל ושלש ארצות לכל אחת - הרי כאן תשע ארצות, למאי הילכתא אמרו שלש ארצות לביעור ותו לא

[36] עשאום לשלש שבכל אחת כאילו הן אחת, ואוכלין בכל אחת ואחת מהשלש החלוקות לביעור עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה – אוכלין; ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצותיה, וכן בעבר הירדן, וכן בגליל

[37] דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה, אבל אין אוכלין ביהודה על ידי אותן שבגליל

[38] מסורת מאבותינו

[39] דאין חיה שביהודה מתרחקת כל כך לצאת מיהודה לגליל ומגליל ליהודה, אבל יוצאה היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה

[40] כשתגיע עונת הביעור שכלו לחיה

[41] ולא מטרחינן ליה להחזירן לארץ לבערן שם

[42] וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, וְזֶהוּ ביעורן: שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה

[43] למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל

[44] אי הוה כתיב 'בארץ' הוה שמעת מינה חדא מינייהו; השתא דכתיב בְּאַרְצֶךָ - דרוש בה תרתי

[45] 'אשר' לדרשא

[46] נתלוו עמו בחבורה

[47] תלמידיו היו

[48] כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנייה ומבחין הימנו או הן או לאו

[49] שהיה מדקדק בשמועתו לדעת ממי קיבלה

[50] ספק שמעה מרב יהודה או מרבי יהודה נשיאה, דהוה נמי בההוא דרא

[51] איצטבאות סביב לו כפולות זו לפנים מזו סביב

[52] דרב ספרא

[53] דקל טעון כפניות, והן תמרים קטנים שלא בישלו, וקצץ הדקל לעצים והפסיד כפניות

[54] פירי שנגמר אסור להפסידו

[55] שומר הגדל סביבות התמרים בקטנן, כעין פקס הגדל סביבות אגוזי יער הדקות

[56] משום ערלה: דלא הוו כעץ, אלא שם פירי עליהם

[57] כשהן קטנות, ו'כופרא' הוא כפניות, וכשגדילין הוא יבש ונופל

[58] אלמא כפניות קרויין 'פירי'

[59] דאמר פירי שלא נגמר קרוי פירי

[60] משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים, והיינו

[61] משום ערלה

[62] ובלעז קורין אשפני"ר

[63] במסכת ערלה דקתני רישא העלין והלולבין ומי גפנים וסמדר מותרים משום ערלה ורבי אלעאי דעבד כרבנן

[64] חוץ מגפן

[65] לעצים, מפני שמפסיד הפירי, ורחמנא אמר לְאָכְלָה ולא להפסד

[66] תחילת העלין בימי ניסן

[67] משיראו בהן כעין שרשרות של חרובין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]