ביאור:בבלי פסחים דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לקיוהא דפירא בעיניה [1], הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה [2].

אין צולין את הפסח [לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא]:

מעשה לסתור?

חסורי מיחסרא והכי קתני: ואם אסכלא מנוקבת מותר; ואמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא מנוקבת [3].

בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה: תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת, לדברי האוסר [4] – מהו [5]?

אמר ליה: הפת מותרת.

אמר ליה: והאמר רב חיננא סבא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח - אין זה צלי אש, שנאמר צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שתי פעמים [שמות יב,ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ שמות יב,ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ]’; טעמא דגלי רחמנא צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שתי פעמים, הא לא גלי רחמנא הוי אמינא 'צלי אש הוא' [6]!

אמר ליה: גלי רחמנא התם וילפינן מינה!

ואי בעית אימא: התם טעמא דכתב רחמנא צְלִי אֵשׁ שתי פעמים, הא לא כתב רחמנא צלי אש שתי פעמים הוה אמינא אאש קפיד רחמנא [7], ואפילו גרפו נמי 'צלי אש' הוא, אבל הכא אעצים דאיסורא קא קפיד רחמנא, והא ליתנהו!

תנו רבנן: חתכו [8] ונתנו על גבי גחלים: רבי אומר: אומר אני שזה צלי אש.

רמי ליה רב אחדבוי בר אמי לרב חסדא: מי אמר רבי גחלים אש נינהו? ורמינהו: מִכְוַת אֵשׁ (ויקרא יג כד: אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה) אין לי אלא שנכוה באש, נכוה בגחלת, ברמץ [9], בסיד רותח, בגפסיס רותח [10], וכל דבר הבא מן האור - לאיתויי חמי האור – מניין [11]? תלמוד לומר: מכוה מכוה - ריבה; טעמא דרבי רחמנא מכוה מכוה, הא לא רבי רחמנא מכוה מכוה - גחלים לאו אש נינהו!

אמר ליה: גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי, כי איצטריך קרא לגחלת של מתכת.

וגחלים של מתכת לאו 'אש' הוא? והא גבי בת כהן דכתיב (ויקרא כא ט) [וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, ואמר רב מתנה: פתילה של אבר היו עושין לה [12]!?

שאני התם דאמר קרא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: 'תִּשָּׂרֵף' [13] - לרבות כל שריפות הבאות מן האש.

וכל שכן אש עצמה [14]?: ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה?

אתיא שריפה שריפה מבני אהרן: מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים [15] - אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים!

ונעביד לה חמי האור [16]?

משום דרב נחמן, דאמר רב נחמן: אמר קרא (ויקרא יט יח) [לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ] וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ [אֲנִי ה’] - ברור לו מיתה יפה.

וכי מאחר דאיכא רב נחמן, גזירה שוה [17] למה לי [18]?

אמרי: אי לאו גזירה שוה, הוה אמינא '[19] שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא' [20]; ואי משום דרב נחמן [21] - ניפוש לה חבילי זמורות טובא כי היכי דתמות בעגלא [22]? קא משמע לן [23].

ואלא בָּאֵשׁ למה לי [24]?

לאפוקי אבר מעיקרו [25].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וכל היכא דכתיב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף [26] לרבות כל שריפות הבאות מחמת אש הוא [27]? והא גבי פרים הנשרפים, דכתיב בהו (ויקרא ד יב) [וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן] וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ [עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף], ותניא: בָּאֵשׁ - ולא בסיד רותח ולא בגפסיס רותח!?

אמר ליה: הכי? השתא, התם כתיב בָּאֵשׁ והדר תִּשָּׂרֵף - לרבות כל שריפות הבאות מחמת האש; הכא כתיב וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ - לבסוף אש [28] למימרא דאש – אִין, מידי אחרינא – לא!

התם נמי כתיבא שריפה לבסוף, דכתיב


עמוד ב

עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף! [29]

אמרי: ההוא יִשָּׂרֵף - מיבעי ליה לכדתניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה הלכה ו]: 'יִשָּׂרֵף - אף על פי שאין שם דשן [30], יִשָּׂרֵף - אף על פי שהצית האור ברובו [בספרא: בגופו] [31]'.

רבינא אמר: [32]כרוך ותני [33]: 'מִכְוַת אֵשׁ (ויקרא יג כד: אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה); אין לי אלא שנכוה באש ובגחלת, [34] נכוה ברמץ, בסיד רותח, ובגפסיס רותח, ובכל דבר הבא מחמת האור - לאיתויי חמי האור – מניין?

תלמוד לומר: מכוה מכוה - ריבה.'

רבא רמי: מי אמר רבי גחלים איקרו אש? ורמינהי:

’[ויקרא טז,יב: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה] גַּחֲלֵי אֵשׁ [מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת]; [35] יכול [36] עוממות [37]? תלמוד לומר: אֵשׁ [38]; אי אֵשׁ [39], יכול שלהבת [40]? תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [41]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות'! והא גופא קשיא: אמרת גַּחֲלֵי - יכול עוממות [42]' אלמא [43]לוחשות [44] אש נינהו; אימא סיפא [45] אי אֵשׁ, יכול שלהבת? - תלמוד לומר: גַּחֲלֵי' - אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו! ואמר רב ששת: הכי קתני: גַּחֲלֵי - יכול בין עוממות בין לוחשות [46]? תלמוד לומר: אֵשׁ [47]; אי אֵשׁ [48], יכול שלהבת [49]? - תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [50]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות;

מכל מקום גחלים לא איקרי אש, קשיא לרבי [51]?

אמר אביי: תריץ הכי: גַּחֲלֵי, יכול עוממות ולא לוחשות [52]? - תלמוד לומר: אֵש [53]; [54] אי אֵשׁ, יכול רצה שלהבת [55] יביא רצה גחלת [56] יביא [57]? תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [58]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות.

אמר רבה: רצה גחלת יביא, רצה שלהבת יביא.

שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה?

כגון דשפייה למנא משחא ואתלי ביה נורא.

ההוא - למה לי קרא למעוטי?: השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן?

אלא אמר רבא: תריץ הכי: 'גַּחֲלֵי, יכול עוממות ולא לוחשות? - תלמוד לומר: אֵש; אי אֵשׁ, יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת [59] [ומסביר רבא:] אדעייל לגואי [60] הוי כוליה גחלת [61]?

תלמוד לומר (ויקרא טז יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ [מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת]: [ומסביר רבה:] משעת לקיחה ניהוי גחלים [62].

איבעיא להו: 'אוממות' או 'עוממות'?

אמר רבי יצחק: (יחזקאל לא ח) אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלֹהִים [בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיו] [63].

משנה:

נגע [64] בחרסו של תנור - יקלוף את מקומו [65];

נטף [66] מרוטבו על החרס וחזר אליו [67] - יטול את מקומו [68];

נטף מרוטבו על הסולת [69] - [70] יקמוץ את מקומו [71];

סכו בשמן תרומה: אם חבורת כהנים – יאכלו; אם של ישראל: אם חי הוא [72] – ידיחנו, ואם צלי הוא - יקלוף את החיצון [73];

סכו בשמן של מעשר שני - לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים [74].

גמרא:

איתמר: חם לתוך חם [75] - דברי הכל

הערות[עריכה]

  1. ^ איגדו"ר [חמיצות]: טעם הפרי עומד בו שלא הוציאו ממנו כלום, ואף על פי שהוחלש מאליו ונתקלקל - טעמו מוציא דם, שכֹחוֹ בקרבו
  2. ^ שבלעו צלי הראשון
  3. ^ עשויה כבריחים כעין שלנו, ויש חלל גדול בין בריח לבריח, ונותן השפוד לרוחבו, וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים, שאין בשרו נוגע בברזל
  4. ^ בפרק 'כל שעה’[כאשר אפה בו לפני שגרפו, ויש שבח עצים בפת] [דף כו,ב] רבי אומר הפת אסורה
  5. ^ הכא אין שבח עצים בפת
  6. ^ 'צלי אש' קרינא ביה, וגבי עצי איסורא מיהא ניתסר, דהתם לא כתיב מיעוטא
  7. ^ וחום התנור - תולדת אש הוא, ואם תתן בו בגד - נשרף ונעשה פחם ואש
  8. ^ לפסח, ולא הבדיל, אלא חתכו בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו; אינקר"ניר בלע"ז
  9. ^ אפר רותח
  10. ^ מין סיד הוא
  11. ^ מניין שנידון משום מכוָה ולא משום שחין ואף על פי שמכוה ושחין שוין בטומאתן - נפקא מינה דחצי גריס מכת מכוה מחמת אור וחצי גריס מכת שחין שהוא לקות חום אחר שלא היה מחמת האור - אין מצטרפין [ב'הכל שוחטין' מפרש (חולין דף ח,א)]
  12. ^ מתיכו וזורקו לתוך פיה
  13. ^ כל מיני שריפה משמע: מדלא כתיב 'באש' ונשתוק
  14. ^ לשון קושיא הוא
  15. ^ בסנהדרין (דף נב,א) כמין שני חוטין של אש נכנסו להן בחוטמיהן
  16. ^ רותחין דהוי נמי שריפת נשמה וגוף קיים
  17. ^ מבני אהרן
  18. ^ תיפוק מהכא דלא מקפינן חבילי זמורות, דהא 'ברור ליה מיתה יפה' בעינן
  19. ^ על כרחך אש ממש, כגון להקיף חבילי זמורות בעינן, דאילו
  20. ^ וקרא - שריפה אצרכה
  21. ^ דבעינן מיתה יפה
  22. ^ ירבו לה היסק גדול שתמות מהר
  23. ^ גזירה שוה דשריפת נשמה וגוף קיים נמי שריפה היא; וכיון דשריפה היא - אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין
  24. ^ כיון דסופיני לרבות כל שריפות
  25. ^ שמוציאין אותו מן הקרקע - רותח הוא בלא תולדת אש
  26. ^ וכל היכא דכתיב אש וכתב נמי שריפה בהדיה
  27. ^ בתמיה
  28. ^ כיון דכתיב שריפה ברישא ומשמע כל שריפות, והדר כתב אש - משמע דוקא אש קאמר:
  29. ^ סיפא דההוא קרא דכתב בהו בָּאֵשׁ הוא;
  30. ^ דלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו ד) וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו שם - קא משמע לן יִשָּׂרֵף מכל מקום
  31. ^ יתעסקו בו עד שתגמר שריפה
  32. ^ הא דפרכת לעיל לרבי מדאיצטריך מכוה מכוה לרבויי גחלת - לא תיקשי: דמתניתא משבשתא היא, וגחלת - לאו מריבוייא דמכוה אתא לתנא, אלא ממשמעותא דאש, ו
  33. ^ גחלת בהדי אש במשמעות דרישא:
  34. ^ וריבוייא דמכוה מכוה לרמץ וסיד אתא:
  35. ^ ואם נאמר גַּחֲלֵי ולא נאמר אֵשׁ
  36. ^ גחלים
  37. ^ כבויות, אבל לא לוחשות = בוערות, דהנך לאו 'גחלים' הוא סתמא, אלא 'אש'
  38. ^ בתר גַּחֲלֵי, להביא את הלוחשות
  39. ^ אי נאמר אֵשׁ ולא נאמר גַּחֲלֵי
  40. ^ ולא גחלים לוחשות, דלאו 'אש' סתמא נינהו
  41. ^ כי כתבינהו לתרווייהו - משמע גחלים שיש להן אש
  42. ^ ולא לוחשות
  43. ^ מדלא משתמע ליה לוחשות- מכלל ד
  44. ^ לאו 'גחלים' איקרו; ומאי מיקרו? על כרחך
  45. ^ והדר תני: אש - שלהבת משמע, ולא לוחשות:
  46. ^ איזה שירצה, דתרווייהו 'גחלי' מיקרו
  47. ^ בתר גַּחֲלֵי לאפוקי עוממות
  48. ^ בלא גַּחֲלֵי
  49. ^ דודאי אֵשׁ סתמא אין גחלים לוחשות במשמע
  50. ^ להכי כתב תרווייהו
  51. ^ דמדאיצטריך גַּחֲלֵי - שמע מינה אֵשׁ סתמא אין גחלת במשמע
  52. ^ ולוחשות - לאו גַּחֲלֵי נינהו אלא אֵשׁ
  53. ^ דהיינו לוחשות
  54. ^ אבל בסיפא לא תימא 'אי אש יכול שלהבת ולא גחלת', אלא
  55. ^ בלא גחלים
  56. ^ גחלים לוחשות
  57. ^ ותרווייהו 'אש' מיקרו
  58. ^ למעוטי שלהבת גרידתא
  59. ^ כגון אוד שהוצת האור ברובו יטול ממזבח החיצון, דבין גחלת ובין שלהבת מיקרו 'אש'
  60. ^ וכי מטי התם ממזבח החיצון לפני ולפנים
  61. ^ דאילו לעיולי הכי לא איצטריך מיעוטא, דלפני מלך בשר ודם אין מביאין אוד בשלהבתו מפני שמעלה עשן, וכי איצטריך מיעוטא - לשעת לקיחה איצטריך
  62. ^ להוי גַּחֲלֵי אֵשׁ, ואין שלהבת משמע גַּחֲלֵי אֵשׁ
  63. ^ לא עממוהו = לא הכהו את מראיתו, לפי שהיה נאה מכל אילנות; ועל חירם מלך צור נאמר
  64. ^ הפסח
  65. ^ יקלוף מן הפסח מקום שנגע בתנור, כדמפרש בגמרא: שנתבשל שם מחום התנור, ולא צלי אש הוא, כדאמרן לעיל: משום שנאמר צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שני פעמים - למעוטי תנור שגרפו; וחרס הדפנות - גרוף ועומד הוא
  66. ^ בתנור
  67. ^ שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח
  68. ^ דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי, דשומן נבלע בתוכו הרבה; ואותו שומן - מבושל מן החרס (היה)
  69. ^ מפרש בגמרא בסולת רותחת, דמטוי רוטבו מחום הסולת, והוי צלי מחמת דבר אחר, ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסולת משום אַל תּאכְלוּ ... כִּי אִם צְלִי אֵשׁ (שמות יב ט)
  70. ^ הילכך
  71. ^ וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין
  72. ^ דלא בלע
  73. ^ צלי בעי קליפה משום דבלע
  74. ^ ואפילו לאוכלו שם בקדושה, דוְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ... וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף כתיב (דברים יד כד-כה)
  75. ^ בשר רותח לתוך חלב רותח, או אחד של איסור ואחד של היתר