ביאור:בבלי פסחים דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום דאיכא חזה ושוק ^[1], דכהנים הוא דאכלי ליה ^[2]!

וניתי כל חד וחד ^[3] כהן בהדיה ^[4]?

האי כהן היכי דמי?: אי דעביד פסח - דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו; ואי דלא עביד פסח - דילמא שלמים הוא, ולא עביד פסח!?

וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד פסח, ונימני עילויה הני חמשה פסחים, דממה נפשך איכא חד דלא עביד פסח, וקא נפקי ביה ^[5]!?

אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים, דאילו פסח - ליום ולילה, ואילו שלמים - לשני ימים ולילה אחד ^[6]!

וניתי מותר הפסח, ונימא: "אי דידי בעל מום - האי דאייתי השתא ניהוי פסח; אי דידי תם הוא - ניהוי האי דאייתי השתא שלמים", דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד ^[7]!?

^[8] וכי מפרישין תחלה למותרות ^[9]?

ונטרחו ונייתי מותר הפסח ^[10]?

אלא משום סמיכה: דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותר בעי סמיכה ^[11].

הא תינח קרבן אנשים, קרבן נשים ^[12] מאי איכא למימר?

אלא משום מתנות: דאילו פסח - מתנה אחת, ואילו שלמים - שתים שהן ארבע.

מאי נפקא מינה, והא תנן [זבחים פ"ד מ"א]: כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת כפר?

אלא משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה ^[13].

מאי נפקא מינה? והא תניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה - יצא!

אימר דקא אמרינן דאי עבד, לכתחלה נמי ^[14]?

משנה:

האומר לבניו: "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" ^[15], כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו - זכה בחלקו, ומזכה את אחיו עמו. ^[16]

גמרא:

שמע מינה יש ברירה ^[17]!

אמר רבי יוחנן: כדי לזרזן במצות קאמר ^[18]; דיקא נמי דקתני ומזכה אחיו עמו: אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא – שפיר, אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא - לבתר דשחיט מי קא מתמנו?: והא תנן 'נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט' - שמע מינה!

תניא נמי הכי ^[19]: מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים.

משנה:

לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד;

נמנין ^[20] ומושכין את ידיהן ממנו ^[21] עד שישחט ^[22];

רבי שמעון אומר: עד שיזרק את הדם ^[23].

גמרא:

מאי קא משמע לן?

הא קא משמע לן: דאף על גב דאימני עליו חבורה זו - חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת. ^[24]

נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט [רבי שמעון אומר: עד שיזרק את הדם]:

אמר אביי מחלוקת לימשך ^[25]: דרבנן סברי (שמות יב ד) [וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת] מִהְיֹת מִשֶּׂה [וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה] ^[26] - מחיותיה ^[27] דשה ^[28];

ורבי שמעון סבר: מהוייתיה דשה ^[29];

אבל לימנות דברי הכל עד שישחט, דאמר קרא בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת והדר תָּכֹסּוּ.

תניא נמי הכי: נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט; רבי שמעון אומר: נמנין עד שישחט, ומושכין עד שיזרק הדם.

עמוד ב

משנה:

הממנה עמו אחר בחלקו ^[30] - רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו ^[31], והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן ^[32].

גמרא:

איבעיא להו: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות ^[33] - מהו שיאמרו לו "טול חלקך וצא"? מי אמרינן מצי אמר להו "הא קבילתון ^[34]"? או דילמא מצו למימר ליה "כי קבלינן - לתיקוני זביחה ^[35], אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך"?

תא שמע: הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין [בני חבורה] ליתן לו את שלו והוא אוכל את שלו והן אוכלין את שלהן מאי טעמא, לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות? ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו "קבילתון" ^[36], ניהוי האי כידיו יפות!?

אמרי: לא! דעות שאני ^[37], דאי נמי תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי מצי אמרי ליה "דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן".

תא שמע: השמש שאכל כזית בשר בצד התנור, אם היה פקח ממלא כריסו ממנו ^[38]; אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו - באין ויושבין בצדו ואוכלין, דברי רבי יהודה; רצו – אִין, לא רצו – לא ^[39]; ואמאי? נימא להו "הא קבילתון"?

שאני התם דאמרי ליה "כי קבלינך - אדעתא דנטרחך קמן, למטרח לן לדידך לא קבלינך" ^[40].

תא שמע: בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות, רשאין לומר "טול חלקך וצא"; ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת ^[41] - רשאין לומר לו "טול חלקך וצא";

שמע מינה.

מאי ולא עוד ^[42]?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא פסח, דמצי אמרי ליה "כי קבלינך לתקוני זביחה ^[43]", אלא אפילו סיבולת נמי, דצוותא בעלמא הוא ^[44] - רשאין לומר לו "טול חלקך וצא".

איכא דאמרי: הא לא איבעיא לן, אלא הכי הוא דאיבעיא לן: בני חבורה רשאין לחלק ^[45] או אינן רשאין לחלק ^[46]?

תא שמע: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות - רשאין לומר לו "טול חלקך וצא"; ידיו יפות – אִין, אין ידיו יפות – לא!

שמע מינה.

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי; אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא - אכיל רב פפא ארבע. אמר ליה: פלג לי! אמר ליה: קבילתון.

איתיביה כל הני תיובתא ^[47] - ושני כדשנינן;

איתיביה בני חבורה ^[48] - אמר ליה ^[49]: התם ^[50] - דאמרי ליה "כי קבלינך לתיקוני זביחה ^[51]";

איתיביה סיבולת - פלג ליה; אזל עריב בהדי רבינא; אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא - אכיל רבינא תמניא!

אמר: מאה פפי ולא חדא רבינא!

תנו רבנן: 'הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו ^[52] - מעות שבידו ^[53] חולין ^[54]; והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ^[55], ומעות כל שהן ^[56] יפלו ^[57] לנדבה ^[58]';

^[59] וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות אמאי יפלו לנדבה?

אמר רבא: קנסא. ^[60].

ומאי כל שהן?

אף על גב דלא הוו שוו אלא ארבעה ויהבו ליה חמשה - אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן ^[61].

אמר עולא, ואיתימא רבי אושעיא: אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא ^[62]: 'זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו, היאך הקדש חל על הקדש, דקתני מעות שבידו חולין? ^[63]? ^[64]

הערות[עריכה]

^ דשלמים
^ שצריך לינתן לכהן ואי אפשר לתת, דהא כל חד וחד - שמא האי הוי פסח, ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו
^ מינייהו
^ חד כהן, ונימניה אפסחו
^ ויאכל חזה ושוק של כולם
^ דקא ממעט באכילה דשלמים בזמן אכילתו: שאוכל את כולם ליום ולילה, ושורף את הנותר; ואם שלמים הוא - עדיין אינו נותר, ונמצא שורף קדשים כשרים
^ מתחלתו יתנה עליו: "אם שלי תם היה - זה יהיה מותר הפסח", שהוא קרב שלמים, והוא כפסח: שנאכל ליום ולילה" והכי תניא בתוספתא דזבחים בפרק (הפסח שנתערב) [לא מצאתי בתוספתא שלנו]
^ ומשני:
^ אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר, שהיאך יכול להיות מותר הפסח? והרי שֵׁם פסח לא חל עליו מעולם, שהרי זה כבר יצא
^ יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי, או מעות פסח, ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו "אם שלי בעל מום היה - הרי זה פסח, ואם לאו - הרי הוא כמות שהוא: מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה"
^ ואי אפשר לסמוך על זה, שמא פסח הוא, וקא עביד עבודה בקדשים
^ קרבן נשים לא בעי סמיכה
^ פסח בשפיכה בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד, דנפקא לן מתן דם דפסח מוְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ [עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ] (דברים כב כז) במסכת זבחים בפרק 'בית שמאי' (דף לז,ב), ובשלמים כתיבא זריקה: שזורק למרחוק מן המזרק למזבח, ואין מתן אצבע אלא בחטאת, דכתיב בה [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת] בְּאֶצְבָּעוֹ [וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] (ויקרא ד כה ועוד) אבל בכל שאר קרבנות - וְזָרְקוּ כתיב [כגון ויקרא א,ה] וְזוֹרֵק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי
^ בתמיה
^ "על מי שיעלה" -משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון
^ בגמרא מפרש היכי מתמני, ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא, וכדי לזרזן קאמר: שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו, שיזכו על ידו; וכך הודיעם.
^ קא סלקא דעתא דלא אימנו אלא חד
^ וכולן אימנו עליו, בין ראשון בין אחרון
^ דמשום זריזות נקט
^ הרוצה לימנות
^ הרוצה לימשך
^ אבל משנשחט - אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו
^ אפילו לרבי שמעון דפליג ואמר 'עד שיזרק' - הא מוקים דלימשך הוא דפליג, אבל בלימנות - מודה
^ כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד - ימשכו כולן ידיהן הימנו, ודלא כרבי יהודה דאמר לקמן בפרק 'מי שהיה טמא' (דף צט,א) 'ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה ראשונה קיים עליו'.
^ בההיא קאמר רבי שמעון 'עד שיזרק'
^ אם ימעט הבית = אם באו לימעט ולימשך מהיות מִשֶּׂה
^ בעודו בחיים
^ בעוד היותו לשה יתמעטו
^ קודם גמר עבודותיו
^ אחד מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה
^ רשאין לומר לו "טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך"
^ דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בשתי חבורות
^ 'ידיו יפות' - לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה
^ קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו
^ שלא יהא נותר, ושיערנוך למאכל שאר בני אדם
^ שיהו עמו אוכלין
^ אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה, ולא משום אכילה יתירתא, אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא - מצו מעכבי עליה
^ כדאמרינן ב'כיצד צולין' (לעיל דף פו,א) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות
^ אלמא משום טירחא הדרי ביה - הכא נמי משום פסידא הדרי ביה
^ אבל ידיו יפות, מדלא בדקו אחריו שמע מינה בכל מאכלו קיבלו עליהן
^ תערובת סעודה של כל ימות השנה
^ מאי אולמיה הא מהא
^ כמדת איש אחד
^ ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו
^ לחלק פסח ביניהן לכל אחד חלק המגיעו
^ אלא אוכלין כאחד, ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות
^ הממנה אחרים, והשמש
^ מרישיה, דקתני "טול חלקך"
^ ושני ליה
^ בההיא
^ משום דלתקוני זביחה קבליה, וכמדת איש אחד, אבל אנת - צוותא קבילת עלך, וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי
^ חגיגת ארבעה עשר, שאף היא באה לכל המנויין
^ שלקח מן הנמנין הללו
^ כדמפרש טעמא לקמיה: שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך, והממנה כבר הקדיש פסחו - מתחללין המעות על הפסח; וטעמא מפרש
^ המוכר עולתו להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים
^ כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן
^ המעות
^ לנדבת ציבור: לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח
^ ופריך:
^ קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחֵר, ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה: דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים; וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", כלומר: המוכר לא פשע אלא הקונה, הלכך מעותיו נדבה
^ לא אמר "אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה" ולא ליקנסיה
^ והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו
^ היאך מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר, לצאת הקדש של מעות לחולין? מי הוציאן למעות לחולין?: אילו היה נותנן בבהמת חולין - היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין, אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין
^ והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן, דאם כן מאי למימרא!

[1] דשלמים

[2] שצריך לינתן לכהן ואי אפשר לתת, דהא כל חד וחד - שמא האי הוי פסח, ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו

[3] מינייהו

[4] חד כהן, ונימניה אפסחו

[5] ויאכל חזה ושוק של כולם

[6] דקא ממעט באכילה דשלמים בזמן אכילתו: שאוכל את כולם ליום ולילה, ושורף את הנותר; ואם שלמים הוא - עדיין אינו נותר, ונמצא שורף קדשים כשרים

[7] מתחלתו יתנה עליו: "אם שלי תם היה - זה יהיה מותר הפסח", שהוא קרב שלמים, והוא כפסח: שנאכל ליום ולילה" והכי תניא בתוספתא דזבחים בפרק (הפסח שנתערב) [לא מצאתי בתוספתא שלנו]

[8] ומשני:

[9] אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר, שהיאך יכול להיות מותר הפסח? והרי שֵׁם פסח לא חל עליו מעולם, שהרי זה כבר יצא

[10] יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי, או מעות פסח, ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו "אם שלי בעל מום היה - הרי זה פסח, ואם לאו - הרי הוא כמות שהוא: מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה"

[11] ואי אפשר לסמוך על זה, שמא פסח הוא, וקא עביד עבודה בקדשים

[12] קרבן נשים לא בעי סמיכה

[13] פסח בשפיכה בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד, דנפקא לן מתן דם דפסח מוְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ [עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ] (דברים כב כז) במסכת זבחים בפרק 'בית שמאי' (דף לז,ב), ובשלמים כתיבא זריקה: שזורק למרחוק מן המזרק למזבח, ואין מתן אצבע אלא בחטאת, דכתיב בה [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת] בְּאֶצְבָּעוֹ [וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] (ויקרא ד כה ועוד) אבל בכל שאר קרבנות - וְזָרְקוּ כתיב [כגון ויקרא א,ה] וְזוֹרֵק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי

[14] בתמיה

[15] "על מי שיעלה" -משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון

[16] בגמרא מפרש היכי מתמני, ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא, וכדי לזרזן קאמר: שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו, שיזכו על ידו; וכך הודיעם.

[17] קא סלקא דעתא דלא אימנו אלא חד

[18] וכולן אימנו עליו, בין ראשון בין אחרון

[19] דמשום זריזות נקט

[20] הרוצה לימנות

[21] הרוצה לימשך

[22] אבל משנשחט - אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו

[23] אפילו לרבי שמעון דפליג ואמר 'עד שיזרק' - הא מוקים דלימשך הוא דפליג, אבל בלימנות - מודה

[24] כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד - ימשכו כולן ידיהן הימנו, ודלא כרבי יהודה דאמר לקמן בפרק 'מי שהיה טמא' (דף צט,א) 'ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה ראשונה קיים עליו'.

[25] בההיא קאמר רבי שמעון 'עד שיזרק'

[26] אם ימעט הבית = אם באו לימעט ולימשך מהיות מִשֶּׂה

[27] בעודו בחיים

[28] בעוד היותו לשה יתמעטו

[29] קודם גמר עבודותיו

[30] אחד מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה

[31] רשאין לומר לו "טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך"

[32] דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בשתי חבורות

[33] 'ידיו יפות' - לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה

[34] קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו

[35] שלא יהא נותר, ושיערנוך למאכל שאר בני אדם

[36] שיהו עמו אוכלין

[37] אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה, ולא משום אכילה יתירתא, אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא - מצו מעכבי עליה

[38] כדאמרינן ב'כיצד צולין' (לעיל דף פו,א) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות

[39] אלמא משום טירחא הדרי ביה - הכא נמי משום פסידא הדרי ביה

[40] אבל ידיו יפות, מדלא בדקו אחריו שמע מינה בכל מאכלו קיבלו עליהן

[41] תערובת סעודה של כל ימות השנה

[42] מאי אולמיה הא מהא

[43] כמדת איש אחד

[44] ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו

[45] לחלק פסח ביניהן לכל אחד חלק המגיעו

[46] אלא אוכלין כאחד, ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות

[47] הממנה אחרים, והשמש

[48] מרישיה, דקתני "טול חלקך"

[49] ושני ליה

[50] בההיא

[51] משום דלתקוני זביחה קבליה, וכמדת איש אחד, אבל אנת - צוותא קבילת עלך, וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי

[52] חגיגת ארבעה עשר, שאף היא באה לכל המנויין

[53] שלקח מן הנמנין הללו

[54] כדמפרש טעמא לקמיה: שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך, והממנה כבר הקדיש פסחו - מתחללין המעות על הפסח; וטעמא מפרש

[55] המוכר עולתו להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים

[56] כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן

[57] המעות

[58] לנדבת ציבור: לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח

[59] ופריך:

[60] קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחֵר, ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה: דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים; וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", כלומר: המוכר לא פשע אלא הקונה, הלכך מעותיו נדבה

[61] לא אמר "אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה" ולא ליקנסיה

[62] והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו

[63] היאך מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר, לצאת הקדש של מעות לחולין? מי הוציאן למעות לחולין?: אילו היה נותנן בבהמת חולין - היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין, אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין

[64] והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן, דאם כן מאי למימרא!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]