ביאור:בבלי פסחים דף נו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| המשך המשנה |
ואוכלין מתחת הנשרים בשבת [1], ונותנין פאה לירק [2] - ומיחו בידם חכמים [3].
גמרא:
תנו רבנן: 'ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו;
גירר עצמות אביו על מטה של חבלים [4] - והודו לו;
כיתת נחש הנחשת [5] - והודו לו;
גנז ספר רפואות [6] - והודו לו;
ועל שלשה לא הודו לו:
קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור - ולא הודו לו;
סתם מי גיחון העליון [7] - ולא הודו לו [8]
עיבר ניסן בניסן [9] - ולא הודו לו [10].
מרכיבין דקלים כל היום:
היכי עבדי?
אמר רב יהודה: מייתי אסא דרא [11] ושיכרא דדפנא [12] וקימחא דשערי דרמי במנא, דלא חלפי עליה ארבעין יומין [13], ומרתחי להו, ושדו להו לדיקלא בליביה [14], וכל [15] דקאי בארבע אמות דידיה, אי לא עבדי ליה הכי - צאוי [16] לאלתר.
רב אחא בריה דרבא אמר: [17] מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא [18].
וכורכין את שמע [19]:
היכי עבדי?
אמר רב יהודה: אומרים (דברים ו ה) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד ולא היו מפסיקין [20].
רבא אמר: מפסיקין היו, אלא שהיו אומרים (דברים ו ו) [וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ], הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ
[במקום לומר: אשר אנוכי מצוך היום, על לבבך] – דמשמע: היום על לבבך ולא מחר על לבבך.
תנו רבנן: 'כיצד היו כורכין את שמע?
אומרים (דברים ו ה) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד ולא היו מפסיקין - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.'
ואנן, מאי טעמא אמרינן ליה?
כדדריש רבי שמעון בן לקיש,
דאמר רבי שמעון בן לקיש: (בראשית מט א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם [אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים] - ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין [21] ונסתלקה ממנו שכינה; אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו?
אמרו לו בניו: שמע ישראל [22]! ה' אלהינו ה' אחד! אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד! באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד";
אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו [23] - לא אמרו משה רבינו; לא נאמרוהו? - אמרו יעקב!?
התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.
אמר רבי יצחק: אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה [24]; אם תאמר - יש לה גנאי; לא תאמר - יש לה צער [25]; התחילו עבדיה להביא בחשאי.
אמר רבי אבהו: התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין [26];
ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי.
תנו רבנן [תוספתא פסחים פ"ג ה"יט [ליברמן] - בשנויים]: ששה דברים עשו אנשי יריחו, שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים; ואלו ברצון חכמים: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין לפני העומר; ואלו שלא ברצון חכמים: גודשין לפני העומר, ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר [27] לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים, ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה [28] - דברי רבי מאיר; אמר לו רבי יהודה: אם ברצון חכמים היו עושין - יהו כל אדם עושין כן!? אלא אלו ואלו שלא ברצון חכמים היו עושין, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם; ואלו שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר; ואלו שמיחו בידם: מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה, ופורצין פרצות בגנותיהן ופרדסיהן להאכיל נשר לעניים בשבתות וימים טובים, בשני בצורת נותנין פיאה לירק - ומיחו בידם חכמים.
וסבר רבי יהודה קצירה שלא ברצון חכמים היא? והתנן אנשי יריחו קוצרין לפני העומר ברצון חכמים [29], וגודשין לפני העומר שלא ברצון חכמים [30], ולא מיחו בידם חכמים.
מאן שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו, רבי יהודה [31], וקתני קוצרין ברצון חכמים!?
וליטעמיך [32], [33] הני - ארבעה הוה [34]!
אלא סמי מיכן קצירה.
ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה; אמרו: "אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה" ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן, וסברי לה כמאן דאמר 'אין מעילה בגידולין' [35], ורבנן סברי: נהי דמעילה ליכא - איסורא מיהא איכא.
ופורצין פרצות [בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים]:
אמר עולא אמר רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת [36] בשל מכבדות [37]: דרבנן סברי גזרינן שמא יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש; אבל בשל בין הכיפין [38] - דברי הכל מותר.
אמר ליה רבא: והא מוקצות נינהו [39]! וכי תימא 'הואיל דחזי [40] לעורבין [41]', השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דתנן [שבת פ"כד מ"ד]: '[42] רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבילה מערב שבת – אסורה, לפי שאינה מן המוכן' [43], מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם?
צצצ עיין תוספות דתנן
אמר ליה: אִין! מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דכל מידי דחזי לאיניש - לא מקצה ליה מדעתיה; מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם: כל מידי דחזי לאיניש - דעתיה עלויה.
כי אתא רבין, אמר רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת בשל בין כיפין, דרבנן סברי: מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם, ואנשי יריחו סברי: מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, אבל בשל מכבדות - דברי הכל אסור: גזרינן שמא יעלה ויתלוש.
ונותנין פיאה לירק - ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן [פאה פ"א מ"ד]: 'כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל ונשמר [44], וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום [45] - חייב בפיאה': כל שהוא אוכל - פרט לספיחי סטיס וקוצה [46]; ונשמר - פרט להפקר; וגידולו מן הארץ - פרט לכמהין ופטריות; ולקיטתן כאחת - פרט לתאנים [47]; ומכניסו לקיום - פרט לירק!?
אמר רב יהודה אמר רב: הכא - בראשי לפתות [48] עסקינן, ומכניסו לקיום על ידי דבר אחר קמיפלגי: מר סבר מכניסו לקיום על ידי דבר אחר שמיה קיום, ומר סבר לא שמיה קיום.
תנו רבנן: בראשונה היו נותנין פיאה ללפת ולכרוב [49]; רבי יוסי אומר: אף לקפלוט; ותניא אידך: היו נותנין פיאה ללפת ולקפלוט; רבי שמעון אומר: אף לכרוב.;
הערות
[עריכה]- ^ תחת הדקל המשיר פירותיו היו אוכלין מן הנושרות; וטעמא דכולהו מפרש בגמרא
- ^ והוא פטור מן הפיאה, כדמפרש בגמרא
- ^ משום דקא מפקעי ליה ממעשר: שהיו עניים אוכלין אותה פיאה בטיבלה דסבורין שהיא פיאה גמורה ולקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר משום דהפקר נינהו
- ^ משום כפרה, ולא קְבָרוֹ בכבוד: בדרגש ומטה נאה; ומפני קידוש השם: שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים
- ^ לפי שהיו טועים אחריו
- ^ כדכתיב (מלכים ב כ ג) וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, ואמרינן בברכות שגָנַז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים, אלא מתרפאין מיד
- ^ כדכתיב למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות [אולי צריך להיות דברי הימים ב לב,ד: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים]
- ^ שהיה לו לבטוח בהקב"ה שאמר וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ [ישעיהו לז,לה][או מלכים ב כ,ו: וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי]
- ^ לאחר שנכנס ניסן - נמלך ועשאו אדר השני, כדכתיב ויועץ המלך חזקיה לעשות פסח בחדש השני וגו' כי מרבית העם רבים אשר לא הוטהרו עדיין מטומאות שהחזיקו בהן בימי אביו אחז הרשע [סיפור זה נמצא רק בדברי הימים ונוסחו בפנינו שונה מעט: (דברי הימים2 30:2) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי (דברי הימים2 30:3) כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם]
- ^ כדאמר בסנהדרין [יב,ב] ובברכות [י,ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה [לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים...] (שמות יב ב) זה ניסן ואין אחר ניסן
- ^ הדס לח
- ^ שֵׁכָר של עץ שקורין לו"ר, וגדילין בו פרי שקורין ביי"ש
- ^ משנטחנה
- ^ דקל יש לו לב מתוכו, ויש לו מוח לאורכו, כמו שיש לעץ שקורין שנבו"ג ולאגוֹז, והמשקה הזה מועיל לדקל להתקיים
- ^ אילן
- ^ מתייבש
- ^ לאו היינו 'מרכיבין' דמתניתין, אלא
- ^ מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה, וקרי ליה 'כופרא דיכרא' על שם שמכניסין אותו בענף האילן: שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו; לשון אחר כופרא דיכרא: ענף רך של דקל זכר, ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה, מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות והזכרים עושין פירות
- ^ כלומר: שהיו מדבקין כל הקרייה כמות שהיא ולא היו מוסיפין; ואית דגרסי שהיו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו", פירוש: שהיו אומרים אותו בקול רם
- ^ בין אֶחָד לוְאָהַבְתָּ אף על פי דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, שכל אחד מקבל עליו ואומר 'אחד הוא אלהינו', בפסוק ראשון ופסוק שני - לשון צוואה הוא
- ^ שיחזיר ימינו לפניו שהשיב אחור ימינו מפני אויב
- ^ לאביהם היו אומרים
- ^ להאי 'ברוך שם כבוד מלכותו' בקרית שמע
- ^ ארשדור"א [כנראה מאכל העשוי משאריות בישול, מאכל עניים]
- ^ צער גופה מחמת התאווה
- ^ שלא יהו אומרים עלינו שאנו מוסיפין דבר שאינו הגון בחשאי; ומאן דגרסי 'שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' מפרש שהיו אומרים אותו בקול רם כשאר הקרייה, וביניהן לא היו מינין
- ^ פירות הנושרין
- ^ כשהוקדשו הסדָנִין תחילה, וניתוספו הגידולין
- ^ כלומר: לא הקפידו חכמים, דאיסורא דאורייתא ליכא: דמקום שאי אתה מביא הוא; ואיסורא דרבנן נמי ליתא: דילמא אתי למיכל מיניה לא גזרו, דהא חדש מיבדל בדילי מיניה כולי שתא: שאינו נוהג אותו כל השנה
- ^ כיון דלאו פסידא הוא - גזרו רבנן שימתינו, משום שמתוך שהוא מתעסק בו אתי למיכל מיניה
- ^ דשמעת ליה לעיל
- '^ דסבירא לך הא דלעיל דקתני אלו ואלו שלא ברצון חכמים כו' מתרצתא היא, דקא רמית אחריתי עליה
- ^ ליפרכיה מינה ובה, דקתני על שלשה לא מיחו
- ^ וקא חשיב ארבעה: מרכיבין, וכורכין, וקוצרין, וגודשין
- ^ במסכת מעילה (יג,א)
- ^ דאנשי יריחו ורבנן
- ^ כפות תמרים הן בראש הדקל, וכפופות זו אצל זו כעין כלי, וכשהתמרים נושרין - מקבלות אותן, וכיון דגבוה וצריך לעלות על הדקל לנוטלן - חיישינן שמא יתלוש מן המחוברות, דהוי אב מלאכה
- ^ למטה מנופיהן, נופות התחתונים, וליכא למיחש לתלישה דאין כאן מחוברות
- ^ שמערב שבת בין השמשות היו מחוברות ונמצאו מוקצות מחמת איסור תלישה, ומוקצה בין השמשות מוקצה לכל היום
- ^ במחובר
- ^ לעורבים שיש לו הגדילות בתוך ביתו לִגְדוּלָה, ומותר להעמידם עליהן לאוכלם
- ^ נבילה שנתנבלה בשבת היתה עומדת בין השמשות לאדם,
- ^ ולא חשיב לה מוכן לגבי כלבים
- ^ שאינו מופקר ומקפידין עליו לשומרו
- ^ שמתקיים ימים רבים
- ^ ספיחי סטיס וקוצה קשין לאכילה, אבל סטיס וקוצה שאינם ספיחים - חזו לאכילה; 'סטים' = מוריק"א קרו"ג [כרכום]; קוצה = וויישר"א [צמח שממנו מפיקים צבע; איסטיס]
- ^ תאינה אינה מתבשלת כאחת, אלא זו גמורה היום ואחרת יוצאה בצידה כל ימות הקיץ
- ^ עלי הלפת מכניסין אותן לקיום על ידי האימהות
- ^ לעלין, דבאימהות כולי עלמא מודו דהא מתקיימין