ביאור:בבלי פסחים דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נימא תלתא תנאי הוו [1]?

לא, תרי תנאי הוו, ותנא קמא דרבי שמעון היינו רבי יוסי, ותנא קמא דרבי יוסי היינו רבי שמעון.

ומאי אף [2]?

[3] אקמייתא [4].

תנו רבנן: 'בן בוהיין [5] נתן פיאה לירק, ובא אביו ומצאן לעניים שהיו טעונין ירק ועומדין על פתח הגינה; אמר להם: "בָּנַי! השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפליים במעושר [6], לא מפני שעיני צרה, אלא מפני שאמרו חכמים 'אין נותנין פיאה לירק [7]'!

למה ליה למימרא להו לא מפני שעיני צרה [8]?

כי היכי דלא לימרו "דחויי קא מדחי לן [9]" [10]'.

תנו רבנן: 'בראשונה היו מניחין עורות קדשים [11] בלשכת בית הפרוה, לערב [12] היו מחלקין אותן לאנשי בית אב [13], והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע [14]; התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת - דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי [15]; ועדיין היו גדולי כהונה [16] נוטלין אותן בזרוע; עמדו בעלים [17] והקדישום לשמים [18]! אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית [19] כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם [20].'

תנא: 'אבא שאול אומר: קורות [21] של שקמה היו ביריחו, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע; עמדו בעלים והקדישום לשמים עליהם ועל כיוצא בהם;

אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס [22], אוי לי מאלתן [23]; אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן [24]; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן [25]; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין [26] ועבדיהן חובטין את העם במקלות!'

תנו רבנן: ארבע צווחות צוחה עזרה: ראשונה "צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה" [27], ועוד צווחה "צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים"! - דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה [28], ועוד צווחה העזרה "שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה"! [29], ועוד צווחה העזרה "שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים"! אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים [30] ושותה שלש מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה; אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש.'

מאי סלקא ביה [31] ביששכר איש כפר ברקאי?

אמרי: מלכא ומלכתא [32] הוו יתבי; מלכא אמר: גדיא יאי [33]! ומלכתא אמרה: אימרא יאי! אמרו: מאן מוכח? - כהן גדול, דקא מסיק קרבנות כל יומא!

אתא איהו,


עמוד ב

אחוי בידיה [34]: אי גדיא יאי - יסק לתמידא!

אמר מלכא: הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא [35] - ניפסקו לימיניה!

יהב שוחד ופסקיה לשמאליה.

שמע מלכא ופסקיה לימיניה.

אמר רב יוסף: בריך רחמנא דאשקליה [36] ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה [37] בהאי עלמא.

אמר רב אשי: יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין [38], דתניא [משנה כריתות פ"ו מ"ח; ספרא קדושים פרשתא א ה"ח]: 'רבי שמעון אומר: כבשים קודמים לעזים בכל מקום [39]; יכול מפני שמובחרין במינן? תלמוד לומר: (ויקרא ד לב) [וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא] קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת [נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה] [40] - מלמד ששניהן שקולין כאחד'.

רבינא אמר: אפילו מקרא נמי לא קרא, דכתיב [41] (ויקרא ג ז ופסוק יב) אם כבש אם עז [ויקרא ג,ז: אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה', ויקרא ג,יב: וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה’] [42]: אי בעי כבש – לייתיה, אי בעי עז - לייתיה.

הדרן עלך מקום שנהגו וסליקא לה פסח ראשון




הערות[עריכה]

  1. ^ תנא קמא דרבי יוסי - ללפת ולכרוב ולא לקפלוט, ותנא קמא דרבי שמעון - ללפת ולקפלוט ולא לכרוב, ורבי יוסי ורבי שמעון כי הדדי סבירא להו דללפת ולכרוב ולקפלוט
  2. ^ דקאמרי תרווייהו
  3. ^ תרווייהו
  4. ^ דתנא קמא דידהו קיימי דהיינו אלֶפת דקאמר תנא קמא דרבי יוסי ללפת ולכרוב, וקאמר ליה רבי יוסי: אף לקפלוט כמו ללפת, אבל לכרוב - לא; ותנא קמא דרבי שמעון נמי הכי קאמר: ללפת ולקפלוט, כרבי יוסי, וקאמר ליה רבי שמעון 'אף 'לכרוב כמו ללפת, אבל לקפלוט – לא, דהיינו כתנא קמא דרבי יוסי
  5. ^ שם אביו בוהיין
  6. ^ אני אתן לכם כפליים שיש לכם עכשיו פיאה אתן לכם חולין מתוקנין ומעושרין
  7. ^ משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך: דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר - פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג יא) וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה: מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר
  8. ^ הא קא יהיב להן כפליים, ומיחזא חזו דלא עין צרה היא
  9. ^ ולא יתן לנו כלום, דמה לו ליטול זו וליתן פי שנים
  10. ^ לפיכך הוצרך לפרש להן טעמא של דבר
  11. ^ עור עולה וחטאות ואשמות וקרבנות ציבור, שמתחלקין עורות קדשי הקדשים לכהנים, כדכתיב (ויקרא ז ח) [וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ] עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב [לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה], וילפינן בזבחים (קג,ב) מֵעוֹלָה [את] כל עורות קדשי קדשים
  12. ^ שכל יום
  13. ^ שעבדו היום: שהמשמר היה חלוק לששה בתי אבות לששה ימים, ומה שהגיע ליומן - הן מרובה הן מועט - הוא נוטל, אף על פי שיש יום שמרבים היחידים להביא ביום זה מחבירו
  14. ^ שהיו בכהנים חזקים מחביריהם
  15. ^ דכולי משמרה תיהוי התם, ולא יניחו לבעלי זרועות ליטול בזרוע
  16. ^ שרים שבהן
  17. ^ כל כהני משמרות יחד
  18. ^ לבדק הבית
  19. ^ רחבה פנויה חוץ לעזרה, ויש שם מעלות, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף טז,א)
  20. ^ דופי
  21. ^ מחוברין; עוביו של אילן קרי 'קורה'
  22. ^ כהן גדול היה, וכן כולן [והיו להן עבדים חמסנין וחובטין את העם]
  23. ^ מקלותיהן, כמו 'לא באלה ולא ברומח' במסכת שבת (סג,א)
  24. ^ יועצי רע
  25. ^ שהיו כותבין איגרות לרעה
  26. ^ 'אמר כולו': על פיו נחתך כל צורך הקדש
  27. ^ כדכתיב (שמואל א ב כב) אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים
  28. ^ וחציצה פוסלת בקדשים, דבעינן וְלָקַח הַכֹּהֵן (ויקרא ד ה ועוד) - שיקח בעצמו; ועוד: דבזיון הוא
  29. ^ ישמעאל בן פיאכי כשר היה, אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע
  30. ^ שהיה מגדל בביתו כהנים הרבה
  31. ^ מה גמול נשתלם
  32. ^ מלכי בית חשמונאי
  33. ^ גדי טוב למאכל יותר מן הכבש
  34. ^ בלשון צחוק
  35. ^ לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק
  36. ^ שהשיא עונו וגמולו
  37. ^ גמולו
  38. ^ לא שנה משנה וברייתא
  39. ^ בכל מקום כתב כבש תחלה
  40. ^ כאן הקדים שעירה לכבשה, דכתיב בפרשה עליונה (ויקרא ד כח) וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים [תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא] והדר וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא
  41. ^ גבי שלמים
  42. ^ מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מזה - שמעת מינה ששניהן שוין