ביאור:בבלי פסחים דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

האוכל [1] נבלה ביום הכפורים – פטור [2]'.

רבינא אמר: אפילו תימא רבנן: מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד אלא אף משום בל תאכל טבל.

מידי 'בלבד' כתיב? [3]?

אלא מחוורתא כדרב ששת.

תנו רבנן: 'יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים? תלמוד לומר: (דברים טז ג) [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] לֶחֶם עֹנִי: מה שנאכל באנינות [4], יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה - דברי רבי יוסי הגלילי;

רבי עקיבא אומר: מצות מצות – ריבה; אם כן מה תלמוד לומר לֶחֶם עֹנִי? - פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש.'

מאי טעמא דרבי עקיבא?

מי כתיב 'לחם עוני' [5]? 'עני' כתיב!

ורבי יוסי הגלילי?

מי קרינן 'עָנִי'? עוֹני קרינן!

ורבי עקיבא?

האי דקרינן ביה עוני – כדשמואל, דאמר שמואל: 'לֶחֶם עֹנִי' = לחם שעונין עליו דברים הרבה [6].

וסבר רבי עקיבא עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא? והתניא: 'אין לשין עיסה [7] בפסח ביין ושמן ודבש [8], ואם לש [9], רבן גמליאל אומר: תשרף מיד [10], וחכמים אומרים: יאכל [11], ואמר רבי עקיבא: שַׁבַּתִּי היתה [12] אצל רבי אליעזר ורבי יהושע, ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש, ולא אמרו לי דבר!

ואף על פי שאין לשין - מקטפין בו [13];

אתאן לתנא קמא!

וחכמים אומרים: את שלשין בו מקטפין בו, ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו,

ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין'.

לא קשיא: הא ביום טוב ראשון [14] הא ביום טוב שני, כדאמר להו רבי יהושע לבניה: יומא קמא לא תלושו לי בחלבא, מכאן ואילך לושו לי בחלבא.

והתניא: אין לשין את העיסה בחָלָב [15], ואם לש - כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה?

אלא הכי קאמר: יומא קמא לא תלושו לי בדובשא, מכאן ואילך לושו לי בדובשא;

ואיבעית אימא: לעולם בחלבא, כדאמר רבינא: כעין תורא שרי [16] - הכא נמי כעין תורא.

ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין:

מאי שנא ממנחות דתנן [17] כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמצו [מנחות פ"ה מ"ב]?

אם אמרו בזריזין [18] יאמרו בשאין זריזין?

אי הכי - מילתת נמי לתית [19], אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: חיטין של מנחות אין לותתין אותה?

לישה [20] - בזריזין איתא, לתיתה ליתא בזריזין [21].

ולישה מי איתא בזריזין? והכתיב (ויקרא ב א) [וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ] וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן [וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה] [פסוק ב] וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים [וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’]* מקמיצה ואילך מצות כהונה; לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם [22]?

  • בגמרות כתוב: וגו' והביאה אל הכהן, והפסוק הוא (ויקרא ה יב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי ה' חַטָּאת הִוא

לישה, נהי דבזריזין ליתא - במקום זריזין איתא [23], דאמר מר: בלילה כשירה בזר, חוץ לחומת עזרה פסולה, לאפוקי לתיתה דאינה בזריזין ולא במקום זריזין.

ומאי שנא [24] ממנחת העומר, דתניא: 'מנחת העומר - לותתין אותה וצוברין אותה [25]'?

ציבור שאני [26].

תנו רבנן [דומה למכילתא דרשב"י שמות פ"יב פסוק כ]: 'יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים [27]? תלמוד לומר: (שמות יב כ) [כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ] בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: מצה הנאכלת בכל מושבותיכם, יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים [28], דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: מצה ומרור [29]: מה מרור שאינו בכורים [30] - אף מצה שאינה בכורים.

אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים,


עמוד ב

אוציא חיטין ושעורין שיש במינן ביכורים? תלמוד לומר: מצות מצות – ריבה.'

אי מצות מצות ריבה, אפילו ביכורים נמי?

תוספות מסכת פסחים דף לו עמוד ב

אי מצות מצות ריבה אפי' ביכורים נמי - תימה לר"י דנימא אהני ריבוי לרבות יש במינו ביכורים ואהני מיעוט למעט ביכורי'!?

ויש לומר דסברא הוא: אי מרבינן הא מרבינן נמי הא.

הדר ביה רבי עקיבא [31],

דתניא: 'יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים? - תלמוד לומר: (שמות יב כ) [כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ] בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: מצה הנאכלת בכל מושבות, יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים;

יכול שאני מוציא אף מעשר שני [32]? תלמוד לומר: מצות מצות ריבה;

ומה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא ביכורים?

מרבה אני מעשר שני שיש לו היתר בכל מושבות, כדרבי <אליעזר> [אלעזר] [33], ומוציא אני ביכורים שאין להן היתר בכל מושבות, דאמר רבי <אליעזר> [אלעזר]: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים? - תלמוד לומר: (דברים יד כד) [וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ] כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ [כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ] ואין 'שאת' אלא אכילה [34], שנאמר (בראשית מג לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו [אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ]’;

מאן שמעת ליה דאמר במעשר שני נפיק ביה רבי עקיבא [35], וקממעיט להו לביכורים מ'בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם' [36]? שמע מינה הדר ביה.

ורבי יוסי הגלילי [37] - תיפוק ליה [38] מלֶחֶם עֹנִי: מי שנאכל באוני, יצא זה שאין נאכל אלא בשמחה; [39]

סבר ליה כרבי שמעון, דתניא: ביכורים אסורין לאונן, ורבי שמעון מתיר.

מאי טעמא דרבנן?

דכתיב (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ [מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ], ואמר מר [40]: תְרוּמַת יָדֶךָ - אלו ביכורים [41]: דאיתקש ביכורים למעשר: מה מעשר אסור לאונן - אף ביכורים אסור לאונן!

ורבי שמעון?

תרומה קרינהו רחמנא [וּתְרוּמַת יָדֶךָ], כתרומה: מה תרומה מותרת לאונן [42] - אף ביכורים מותר לאונן.

ורבי שמעון, נהי דהיקיש לית ליה, שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו, דכתיב (דברים כו יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב [אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ]!

ההוא - לזמן שמחה הוא דאתא [43], דתנן [בכורים פ"א מ"ו]: 'מעצרת [44] ועד החג [45] - מביא וקורא; מהחג ועד חנוכה - מביא ואינו קורא [46].'

תנו רבנן [ספרי דברים פסקא קל]: '(דברים טז ג) [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] לֶחֶם עוֹנִי - פרט לחלוט [47] ולאשישה [48]; יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הדראה [49] [עיין עבודה זרה פ"ב מ"ג חרס הדרייני]? תלמוד לומר: מצות מצות – ריבה, - ואפילו כמצות של שלמה [50]; אם כן מה תלמוד לומר: לֶחֶם עֹנִי? - פרט לחלוט ולאשישה'.

ומאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא?

דכתיב (שמואל ב ו יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת [וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ],ואמר רב חנן בר אבא: אֶשְׁפָּר אֶחָד - מששה בפר; אֲשִׁישָׁה אֶחָת - מששה באיפה;

ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: ַאֲשִׁישָׁה = גרבא דחמרא [51], דכתיב (הושע ג א) [וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים] וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.

תנו רבנן: 'אין אופין פת עבה בפסח - דברי בית שמאי;

הערות[עריכה]

  1. ^ שוגג
  2. ^ מחטאת: דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה, ואם בו ביום נתנבלה - אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי
  3. ^ קרא משמע דכל מי שאיסור חמץ נוהג בו - אתה יוצא בו משום מצה!
  4. ^ שמותר לאוכלו כשהוא אונן - דרוש ביה 'לחם אוני', ומעשר שני אינו נאכל באנינות, דכתיב (דברים כו יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ
  5. ^ בוי"ו דתשמע מיניה אוני
  6. ^ שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה
  7. ^ של מצות
  8. ^ מפני שקרובה וממהרת להחמיץ, ואין אדם יכול לשומרה
  9. ^ לפיכך
  10. ^ ובמועד קאמר, ולא ביום טוב: דהבערה שלא לצורך היא; (ולר' יוחנן) דאמר לעיל 'מי פירות אין מחמיצין' - לא קשיא הך, דאיהו - אין חייבין על חימוצו כרת קאמר, ולא הוי חמץ גמור, אלא 'חמץ נוקשה' הוי, כלומר: רע; ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ, ואי אפשר לשומרן
  11. ^ דקסברי אפשר לשומרה; והכא לא גרסינן 'מיד', דמשנאפה לא תחמיץ
  12. ^ שביתתי היתה רגל פסח אחד
  13. ^ טחין פניה לאחר עריכתה
  14. ^ לילה הראשון שהמצה חובה - בָעִינָן לֶחֶם עֹנִי
  15. ^ כל ימות השנה, שלא יאכל בשר עמה
  16. ^ מעט, כָּעַיִּן של שור - מותר ללוש בחלב, דאכיל ליה מיד בבת אחת, ולא משהי ליה דלינשי [שישכח] שנילוש בחלב
  17. ^ בהו דבאות מצות מנחות [פ"ה מ"א] , ואפילו הכי
  18. ^ הכי גרסינן: כהנים זריזין הם
  19. ^ לתיתה = לשורן במים מעט, ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה
  20. ^ כגון מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שאופין אותה תחילה עשר חלות ואחר כך פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן כדכתיב (ויקרא ב ו) פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים ואחר כך נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ ,וכשאפאה תחילה נילושה בפושרין
  21. ^ כשמביאה הזר כבר היא סולת
  22. ^ והני - במנחת מאפה תנור לאחר לישה ואפייה ופתיתה נינהו
  23. ^ בעזרה, שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן, וכן תנור של מקדש; וכיון דבעזרה איתא - חזו לה כהנים ומלמדין אותו להיזהר בה
  24. ^ שאר מנחות דקאמר שמואל אין לותתין אותם
  25. ^ שיזובו מימיה
  26. ^ מנחת העומר - קרבן ציבור היא, וכל עסקין שלה נעשין על פי בית דיןף קצירתה, והיבהוב שלה, ולתיתה - הכל בבית דין ובזריזין הוא; ואיכא דאמרי: צָבור שאני: דהואיל וצוברין אותה - מימיה זבין ואין מחמיצין; ולאו מילתא היא: חדא דבתוספתא קתני לה, ולא קתני 'וצוברין' אלא 'ובוררין'; ועוד: אי איכא תקנתא בצבור חיטים של מנחות, נמי לילתתינהו וניצברינהו!
  27. ^ כגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים
  28. ^ שנאמר (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ [מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ] וּתְרוּמַת יָדֶךָ, ואמר מר (מכות יז א): וּתְרוּמַת יָדֶךָ - אלו בכורים
  29. ^ הקישן הכתוב: (במדבר ט יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים
  30. ^ דתנן (בכורים פ"א מ"ג) אין מביאין בכורים אלא משבעת מינין, דכתיב (דברים כו ב) [וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא] מֵאַרְצְךָ - משבח ארצך [במנחות בפרק 'כל קרבנות' (פד,א) ולקמן ב'מקום שנהגו' (נג,א)]
  31. ^ מהך הקישא דמצה ומרור, ויליף ביכורים מבְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
  32. ^ בירושלים, הואיל ואינו נאכל בכל מושבות? מעתה = משהביאו לירושלים - שוב אינו יכול לחלל לאכול בחוץ, כדאמרינן במסכת מכות (כ,א) 'מחיצה לקלוט מדרבנן', דמשקלטוהו מחיצות שוב אינו נפדה
  33. ^ דאם נטמא - פודין אותו ואוכלין אותו בכל מקום, הלכך כי לא ניטמא נמי, ולא נפדה - נפיק ביה
  34. ^ [ולכן פירוש הפסוק הוא] כשלא תוכל לאוכלו כגון זה שניטמא - ונתת בכסף
  35. ^ לעיל בברייתא קמייתא
  36. ^ ולא מהקיש מצה ומרור
  37. ^ למה ליה למילף ביכורים מבְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם?
  38. ^ מהיכא דנפקא ליה מעשר שני:
  39. ^ בשלמא רבי עקיבא לא פירש 'אוני'
  40. ^ במסכת מכות (יז,א)
  41. ^ דכתיב בהו יד: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (דברים כו ד)
  42. ^ ביבמות, ב'הערל' נפקא לן מוכל זר יתירתא (ויקרא כב י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ ופסוק יג וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ): זרות אמרתי לך, ולא אנינות
  43. ^ בזמן קצירה ולקיטה שאדם לוקט תבואתו ולבו שמח הצריכו הכתוב קרייה דאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו ה)
  44. ^ דתנן במנחות (פ"א מ"ג, דף סח,ב) אין מביאין ביכורים קודם לעצרת: ששתי הלחם של עצרת מתירין הבאת ביכורין, ד'ביכורים' איקרו, דכתיב (במדבר כח כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה וגו'
  45. ^ שבתוך הזמן הזה זמן לקיטה, ושמח במעשיו
  46. ^ מהחג ועד חנוכה אינו זמן שמחה, ואינו קורא; ומחנוכה ואילך אינו זמן הבאה, דתניא בספרי [דברים פסקא רצז]: (דברים כו ב [וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה) אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ: כל זמן שמצויין על פני ארצך: שלא כלו לחיה מן השדה
  47. ^ אישקלדי"ר [סופגניה] וחשיבות הוא
  48. ^ גלוסקה גדולה
  49. ^ שניטל כל הדרה דהיינו פת קיבר
  50. ^ שהיה מעונג, כלומר: סלת נקייה
  51. ^ איפה של יין