ביאור:בבלי פסחים דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לענין צירוף טומאה [1] בפסח, ובשאר ימות השנה איכא פלוגתא [2]; היכי דמי? - כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין, ונגעו בהאי בצק [3]: בפסח, דאיסורו חשוב [4][5]מצטרף [6]; בשאר ימות השנה [7] - דבקפידא תליא מילתא, אם מקפיד עליו – מצטרף [8], אם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.

מתקיף לה רבא: מי קתני 'מצטרף'? והא חוצץ קתני!?

אלא אמר רבא: 'וכן להעלות טהרה לעריבה' [9]; היכי דמי? - כגון דאיטמי הך עריבה, ובעי לאטבולי: בפסח [10], דאיסורו חשוב [11] – חוצץ [12] ולא סלקא לה טבילה; [13] בשאר ימות השנה [14] בקפידא תליא מילתא: אי מקפיד עליו – חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.

מתקיף לה רב פפא: מי קתני 'וכן לענין טהרה'? הא 'לענין טומאה' קתני!?

אלא אמר רב פפא: וכן לענין להוריד טומאה לעריבה [15]; היכי דמי? - כגון דנגע שרץ בהאי בצק: בפסח, דאיסורו חשוב [16] – חוצץ [17] ולא נחתה לה טומאה [18]; בשאר ימות השנה דבקפידא תליא, אם מקפיד עליו – [19] חוצץ, אם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה [20].

משנה:

בצק החרש [21]: אם יש כיוצא בו שהחמיץ [22] - הרי זה אסור.

גמרא:

אם אין שם כיוצא בו מהו?

אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא [23] מיל.

ונימא 'מיל'?

הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא.

אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: לגבל ולתפלה ולנטילת ידים - ארבעה מילין [24]; [25].

אמר רב נחמן בר יצחק: אייבו אמרה [26] [היה 'אייבו' אביו של רב, אך לא אביו של רב יאמר שמועות של ריש לקיש! אלא הכוונה שאמרה ולא ששמעה מריש לקיש], וארבעה אמר בה [27], וחדא מינייהו – עִבוּד [28], דתנן [חולין פ"ט מ"ב]: וכולן [29] שעיבדן או שהילך בהן כדי עִבוּדָהּ [30] – טהורין, חוץ מעור האדם; וכמה כדי עִבוּדָהּ? אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: כדי הילוך ארבעה מילין.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא שנו אלא לפניו [31], אבל לאחריו - אפילו מיל אינו חוזר. אמר רב אחא: ומינה [32]: מיל הוא דאינו חוזר [33], הא פחות ממיל – חוזר!

משנה:

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב? [34]

רבי אליעזר אומר: לא תקרא לה שם [35] עד שתאפה [36];

בן בתירא אומר: תטיל בצונן.

אמר רבי יהושע:


עמוד ב

המשך המשנה

לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא [37], אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה – החמיצה.

גמרא:

לימא בטובת הנאה קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר טובת הנאה ממון, ורבי יהושע סבר טובת הנאה אינה ממון [38]!?

לא! דכולי עלמא סברי טובת הנאה אינה ממון, והכא – ב'הואיל' קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר: אמרינן 'הואיל ואי בעי איתשיל עלה - ממוניה הוא' [39], ורבי יהושע סבר: לא אמרינן 'הואיל' [40].

איתמר: האופה מיום טוב לחול [41]: רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה:

רב חסדא אמר לוקה [42]: לא אמרינן 'הואיל ומיקלעי ליה אורחים [43] - חזי ליה';

רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן 'הואיל'.

אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל - היאך אופין מיום טוב לשבת [44]?

אמר ליה: משום עירובי תבשילין.

ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא?

אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב [45], ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה [46] שמא יאמרו 'אופין מיום טוב אף לחול'; וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין - אית ליה היכירא.

איתיביה: בהמה המסוכנת [47] - לא ישחוט אלא כדי שיכול לאכול הימנה כזית צלי [48] מבעוד יום [49] [ביצה פ"ג מ"ג]’; יכול לאכול' אף על גב דלא בעי למיכל! בשלמא לדידי דאמרי 'הואיל', הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל, משום הכי ישחוט; אלא לדידך, דאמרת לא אמרינן 'הואיל', אמאי ישחוט [50]?

אמר ליה: משום הפסד ממונו.

ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא?

אמר ליה: אִין! משום הפסד ממונו [51] - גמר בלבו [52]לאכול כזית [53], ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה [54].

איתיביה [מנחות פ"יא מ"ט]: 'לחם הפנים

הערות[עריכה]

  1. ^ כדמפרש ואזיל, דבפסח תליא מילתא בשיעוריה
  2. ^ חילוק בין מקפיד לשאינו מקפיד, והיינו דתנא סיפא אם מקפיד עליו
  3. ^ הדבוק בעריבה ונגעה בהן טומאה ואיטמי, והדר נגעו בהן אוכלים טהורים
  4. ^ דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב, הואיל וכזית הוּזְכַּר להיחשב לענין איסור חמץ, דלא בטיל לגבי עריבה כדתניא רישא
  5. ^ השתא לענין טומאה נמי לא בטיל לגבי עריבה ו
  6. ^ להשלים לכביצה ואף על גב דאין מקפיד עליו, ומטמא את אחרים
  7. ^ דליכא למימר איסורו חישובו
  8. ^ דחשיב אוכלא הואיל וסופו ליטלו
  9. ^ תליא נמי בשיעורא ולא שיעורא - בפסח, ו'אם מקפיד עליו' קאי אשאר ימות השנה
  10. ^ הואיל ובכזית עובר עליה, ובדפנות
  11. ^ איסורו חישובו: דעל כרחו צריך ליטלו
  12. ^ דלא הוי כעריבה, ואפילו אינו מקפיד עליו
  13. ^ אבל
  14. ^ בין מרובה בין מועט
  15. ^ על ידי בצק זה תליא נמי בימות הפסח בשיעורא ולאו שיעורא, 'ואם מקפיד עליו' - אשאר ימות השנה קאי
  16. ^ דכזית איסורו חישובו
  17. ^ ולא הוי כעריבה
  18. ^ לעריבה ואפילו אין מקפיד עליו, ובפחות מכזית כי אינו מקפיד עליו - לא
  19. ^ אפילו בפחות מכזית
  20. ^ והוי כאלו נגע שרץ בעריבה ממש
  21. ^ שאין ניכר אם החמיץ אם לאו: שמשונה הוא, כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו, דאין אדם עומד על בירורו ועל דעתו; לישנא אחרינא בצק החרש: קשה כחרש, ואינו ניכר שהחמיץ, רצונו לומר: הכסיפו פניו ואין סידוק לסימן החימוץ
  22. ^ אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעתה וכבר החמיצה
  23. ^ דהיינו
  24. ^ המגבל עיסת אחרים בשכר, וכלי בעל הבית טמאים - עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו, וכן לתפלה: אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל, אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין - הולך ומתפלל שם ולן שם, וכן לנטילת ידים לאכילה: אם עתיד למצוא מים לפניו באברעה מילין - הולך לשם ונוטל את ידיו
  25. ^ משום דרבי אבהו אמר ריש לקיש נקט לה [נראה שבגורסת רש"י לא היו המילים 'אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש’]
  26. ^ להא מילתא משמיה דריש לקיש, ולא רבי אבהו אמרה
  27. ^ לשיעור ארבע מילין: היינו תלת, וחדא מוסיף
  28. ^ גירסת רש"י: ומאי היא? – עבוד: שיעור עבוד של עור רך המטמא כבשר, כגון הנך דחשיב ב'העור והרוטב' - ארבע מילין הוא לבטלו מתורת בשר מחמת עיבודו
  29. ^ כל אלו שמנו חכמים ב'העור והרוטב' שעורותיהן מטמאין כבשרן מפני שהוא רך ודרכו לאכול
  30. ^ דרך עורות לשוטחן לפני דריסת רגלי אדם וזהו תחילת עיבודן
  31. ^ אנטילת ידים ואתפלה דמהלך בדרך קאי, דאילו גבל ילך עד ארבעה מילין, דמה יש לו להפסיד
  32. ^ מהא דרבי יוסי בר חנינא, דאמר בהדיא 'אפילו מיל אינו חוזר'
  33. ^ דוקא מיל קאמר
  34. ^ שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן: כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח? הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ, ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר: שאין שורפין קדשים ביום טוב!?
  35. ^ חלה
  36. ^ תחלה: דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה דמפריש מכל חדא פורתא, ולאחר אפייה אם רצה - יפריש חלה שלימה על כולן, כדתניא בגמרא, דקסבר רבי אליעזר: הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה
  37. ^ כדמפרש בגמרא, דלאו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם, וקרא כתיב: שלך אי אתה רואה - וְזֶה אינו שלך ולא של חבירך: דאכתי לא מטא ליד כהן
  38. ^ דבר מועט דתניא (בכורות כז א): רשאי ישראל לומר לחבירו "הילך סלע ותן כל תרומתיך לבן בתי כהן", והיינו טובת הנאה שיש לו לישראל בחלה זו: שרשאי לתתה לכל כהן שירצה וליטול דבר מועט מאוהבו של כהן בשביל שיתנה לו; רבי אליעזר סבר: טובת הנאה = ממון, והויא הך חלה כדידיה, ועבר עלה אי מחמיצה גביה, הלכך אפי לה ברישא; ורבי יהושע סבר: טובת הנאה אינה ממון, ולאו דידיה הוא, ואינו מוזהר עליה; ומשום פקדון נמי ליכא, דאכתי לא מטא לידא דכהן
  39. ^ רבי אליעזר סבר: עבר עליה משום 'הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והדרה לטיבלא ודידיה היא': דעל כל נדר והקדש ותרומה, הקדוש באמירת פה - יכול לישאל לחכם ולעקור דבורו; הלכך ממוניה הוא, ועבר עליה; ומלאכת אפייתה נמי ביום טוב כי לא קרא עליה שם, ואף על גב דאיכא חדא דלא חזיא – משתריא: דכל חדא וחדא איכא למימר 'הא לאו חלה היא', ואי נמי קרא עליה שם - מצי למיפא לה, הואיל ואי בעי מיתשיל עלה; מיהו כיון דאית לרבי אליעזר 'הסל מצרפן לחלה' - הכי שפיר טפי שתאפה תחלה, משום רווחא דמילתא, וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלא שום 'הואיל' - ניחא למיעבד
  40. ^ הלכך על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר: דאיכא חדא דלא חזיא ליה
  41. ^ לאחר שאכל וגמר סעודתו, דפשיטא לן דלא חזיא ליה מידי האידנא עד אורתא, שהוא חול
  42. ^ משום לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט) [פסוק זה נאמר בשבת, אלא צריך להיות שמות יב,טז: [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]
  43. ^ שיהו צריכין לפת זה היום
  44. ^ אי לאו דאמרינן 'הואיל אי מיקלעי ליה אורחין חזי ליה כוליה ליום טוב'
  45. ^ דכתיב (שמות יב טז) אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, ושבת ויום טוב - חדא קדושה היא: דתרוייהו 'שבת' איקרו, וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום - מותר לבשל למחר
  46. ^ כי לא אותיב עירוב תבשילין
  47. ^ ורוצה לשוחטה ביום טוב שלא תמות ויפסידנה
  48. ^ זהו קל בבישולים
  49. ^ שיהא שהות ביום כדי להפשיט ולחתוך כזית ולצלות ולאכול; ואי איכא שהות כי האי – שרי, ואף על גב דלא אכיל מינה
  50. ^ הא לא צריך למיכל שכבר אכל
  51. ^ ויודע הוא שאינו מותר בלא אכילה
  52. ^ לאנס את עצמו ולעבור על דעתו ו
  53. ^ והוה ליה כצריך לזית ביום טוב
  54. ^ ומשום ההוא זית בעיא למישחטיה לכולה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל הכא דליכא למימר גמר בלבו לאנס עצמו משום הואיל לא שרינן איסורא דאורייתא כיון דלא צריך למידי